אפרטהייד יהודי

נלסון מנדלה. Nelson_Mandela-2008 cc: wikipedia

עם אישור חוק החרם אפשר כבר ניתן לומר בגלוי שהמשטר הישראלי הולך בעקבות המשטר בדרום אפריקה. רחמנא ליצן, אולי זאת בשורה טובה לטווח הארוך, כי אנחנו יודעים שהמשטר הלבן החשוך ביותר הסתיים בדמוקרטיה רב גזעית בראשות נלסון מנדלה (מנהיג ה-ANC – הקונגרס הלאומי האפריקני).

אנו יודעים כיצד הסיפור הסתיים בדרום אפריקה. אך עדיין איננו יודעים איך הדברים יסתיימו בישראל. מנהיגותו של נלסון מנדלה שישב עשרות שנים הינה ייחודית ושונה מהמתרחש במזרח התיכון. ובכל זאת ניצנים של פעולות לא אלימות של התנגדות לכיבוש מזכירות את החזון שהוא לקח מגנדי ויישם בדרום אפריקה (ראו למשל את המתרחש בבילעין, היכן ששנים של הפגנות בלתי אלימות פלסטיניות וישראליות הביאו לשינוי תוואי חומת ההפרדה).

המציאות בישראל ובדרום אפריקה בנוייה על הפרדה (משמעות אפרטהייד באפריקנרית היא הפרדה – apart-ness). בישראל ההפרדה מתבצעת כלפי העם הפלסטיני בתוך גבולות 48 ו-67. בדרום אפריקה ההפרדה התבצעה בין הלבנים צאצאי הכובשים האירופים ובין הלא אירופאים, ילידי המקום ומהגרים שונים. בשתי הטריטוריות נעשו ניסיונות דמוגרפיים לשלוט בזהות האירופאית השליטה. בישראל סילקו מאות אלפי פלסטינים והביאו מיליוני מהגרים שחלקם אף לא היו בכלל יהודים (מאות אלפי מהגרים ממדינות חבר העמים). בדרום אפריקה פתחו את השערים לכל מהגר לבן בכדי להתמודד עם הבעיה הדמוגרפית. אך בוא נעשה סדר בהפרדה:

ראשית חוק איסור נישואי התערבות שנחקק נגד נישואים בין גזעיים בדרום אפריקה מזכיר מאוד את חוק איסור איחוד המשפחות בין ישראלים ופלסטינים. חוק איחוד המשפחות פוסל אפשרות שהעם הפלסטיני בתוך ישראל (ערביי 48) יתחתן עם העם הפלסטינים בשטחים הכבושים של 67.

שנית, חוק דיכוי הקומוניזם איפשר לתייג כ"קומיניסטי" אירגונים (אירגוני אופוזיציה ומתנגיד המשטר), זאת בכדי להוציאם מהחוק בדרום אפריקה. איסור כולל זה בהחלט מזכיר את חוק החרם, שמאפשר אקט נגד כל אירגון שמתנגד לכיבוש. ההוצאה מהחוק את ה-ANC – אירגון הקונגרס הלאומי השחור והסירוב של דרום אפריקה לדבר עם נלסון מנדלה מזכיר את הסירוב להכיר בתנועת החמאס ולגיטימיות מנהיגיו, ביטול הניצחון של החמאס בבחירות ואף סירוב כולל לדבר עם מנהיגיו (ישראל מנהלת משא ומתן עם החמאס על גלעד שליט ואל תמכרו לי את השטות הזאת של המתווך הגרמני).

שלישית בדרום אפריקה חוק חינוך הבנטו קבע את רמת שירותי החינוך שזכאים שחורים לקבל. כך הוא שמר על חינוך ברמה נמוכה של השחורים בהשוואה לרמת החינוך של הלבנים. בישראל לא צריך חוק ממוסד. משרדי הממשלה פשוט ממשיכים את הדיכוי הממסדי המושתת בם ומופעל נגד ערבים. כך בישראל הפערים בין הערבים והיהודים הולכים וגדלים ומתוך כך גם משתמעת רמת החינוך הניתנת לערביי ישראל, שלא לדבר על רמת החינוך בשטחים תחת הכיבוש הישראלי.

רביעית חוק אזורי הקבוצות בדרום אפריקה הקצה את אזורי המחיה העירוניים בין הגזעים השונים, ולמעשה התיר ללבנים בלבד להתגורר בתוך הערים ולשחורים מחוצה להם. חוק ועדות הקבלה מקצה ליהודים שטחים שלמים בכל היישובים הקהילתיים האמונים על המועצות האיזוריות. לתוכניות ל"ייהד" את ישראל היו שמות שונים ברבות השונים (קיבוצים, מצפים, חוות בודדים, ישובים קהילתיים). התוצאה דומה – סלקציה.

הרעיון שעמד בתוך החשיבה הדרום אפריקאית עמד על קו הגזע. בישראל יש מאפיינים גזעיים לתהליך ההפרדה בין היהודי והערבי. אך אין פה שאלה של גזע, בהקשר של צבע עור. ההבחנה מתבצעת בגבול בלתי ניתן לעבירה בין הקבוצות. בדרום אפריקה לא רצו להקשיב לזכויות הלאומיות של השחורים. בישראל לא מוכנים להכיר בזכויות הלאומיות של כל העם הפלסטיני (ערביי 48 -67 יחדיו). אך גם המשטר הנורא מכל של עשרות שנים של אפרטהייד גזעי, שינאה ואיבה הסתיימו בהחלטה של פרדריק וילם דה קלרק להכיר בשחורים כשווים. הקריאה לכל שחור מגיע קול, מזכירה את הקריאה שלכל פלסטיני מגיע קול שווה בין הירדן והים התיכון.

הדברים התפרסו בגירסא שונה בבלוג שלי במאקו, 13.7.2011

2 תגובות בנושא “אפרטהייד יהודי

  1. סמי שלום שטרית: "כל קורס שלי על הכיבוש מתחיל עם מפה של ארץ אחת מהים עד הנהר (לישראל אין גבול קבוע בשום כיוון) ודמוגרפיה אחת ומיד מתברר שהאירופאים הלא-חרדים הם מיעוט קטנטן השולט בכל השאר. מיד מתנדב מישהו בכיתה לזרוק "כמו האפרטהייד בדרום אפריקה." אבל אני מתקן ואומר קולוניאליזם. רוב האשכנזים לא אוהבים קולוניאליזם לכן תמיד יגידו אפרטהייד. תיקון האפרטהייד דורש בסך הכל ביטול חוקי הגזע וההגבלים על הלא-לבנים תוך שמירה על חלוקה תרבותית בין לבנים ללא-לבנים (ראה דר"אפ היום). ואילו בתיקון הקולוניאליזם… נו אתם מכירים היסטוריה, יוותר מעט מקום למאמיני הקולוניאליזם, יעני ציונים-אשכנזים וביניהם רבים שנולדו להורים מרוקאים ועיראקים".
    (תגובה למאמרו לא אחתום על עצומה למען ניב גורדון אלא אם יעלה את עצמו באש)
    http://www.kedma.co.il/index.php?id=2576

    באותו יום מר ונמהר בו הזדעקו הציונים וגרורותיהם בשמאל האשכנזי (יום שחור לדמוקרטיה וכו') נעשה מעשה נבלה חמור אלפי מונים במדינה הציונית שלא עורר את תשומת ליבם של הזועקים. נציגות מערכת המשפט הציוני, אותה נציגות אליה פנו הזועקים לביטול מה שמכונה חוק החרם – קבעו כי רוצחי הילדה עביר עראמין המתנגדים ינקמו דמה ימשיכו להסתובב חופשי. את האחריות לכך הטילו על נציגים אחרים של המשטר הציוני. ביום זה הסתיים גם שלב שמיעת העדים במשפטה של מה שמכונה בלשון המשפטית: המדינה, כאשר אחותה של רייצ'ל קורי מונה אחת לאחת את נסיונותיה הבזויים של "המדינה" לשבש הליכי חקירה, להעלים ראיות (סרטי וידיאו) המראות בבירור כי הנהג הדורס ידע שרייצ'ל קורי הייתה תחת הדחפור – דחפור שכל מטרתו הייתה להחריב את בתי הפלסטינים ברפיח.
    http://rachelcorriefoundation.org/trial

    יש באמתחתי ראיות חותכות כי הדיון בבית המשפט הציוני התנהל תוך כדי האזנה ליצירתו של המלחין הקלאסי גוסטב מאהלר – שירים על מות ילדים.
    http://www.haokets.org/2009/10/15/%D7%91%D7%99%D7%AA-%D7%94%D7%9E%D7%A9%D7%A4%D7%98-%D7%90%D7%99%D7%A0%D7%95-%D7%9E%D7%A9%D7%AA%D7%AA%D7%A3-%D7%91%D7%A6%D7%A2%D7%A8/

    אל מול יללות התן של טליה ששון (מייצגת ה"מדינה" בעתירתה לפסול את תנועת בל"ד ב2003) ושל זהבה גלאון, יש לומר בקול רם וצלול, בטון אגרסיבי ומרוקאי: "או שבגצ יהיה לכולם, או שלא יהיה בגצ". ארורה תהיי, כבוד השופטת בייניש. ביום זה לא נותר אלא לירוק בפרצופך.

    אהבתי

  2. סמי שלום שטרית: "כל קורס שלי על הכיבוש מתחיל עם מפה של ארץ אחת מהים עד הנהר (לישראל אין גבול קבוע בשום כיוון) ודמוגרפיה אחת ומיד מתברר שהאירופאים הלא-חרדים הם מיעוט קטנטן השולט בכל השאר. מיד מתנדב מישהו בכיתה לזרוק "כמו האפרטהייד בדרום אפריקה." אבל אני מתקן ואומר קולוניאליזם. רוב האשכנזים לא אוהבים קולוניאליזם לכן תמיד יגידו אפרטהייד. תיקון האפרטהייד דורש בסך הכל ביטול חוקי הגזע וההגבלים על הלא-לבנים תוך שמירה על חלוקה תרבותית בין לבנים ללא-לבנים (ראה דר"אפ היום). ואילו בתיקון הקולוניאליזם… נו אתם מכירים היסטוריה, יוותר מעט מקום למאמיני הקולוניאליזם, יעני ציונים-אשכנזים וביניהם רבים שנולדו להורים מרוקאים ועיראקים".
    (תגובה למאמרו לא אחתום על עצומה למען ניב גורדון אלא אם יעלה את עצמו באש)
    kedma.co.il/index.php?id=2576

    באותו יום מר ונמהר בו הזדעקו הציונים וגרורותיהם בשמאל האשכנזי (יום שחור לדמוקרטיה וכו') נעשה מעשה נבלה חמור אלפי מונים במדינה הציונית שלא עורר את תשומת ליבם של הזועקים. נציגות מערכת המשפט הציוני, אותה נציגות אליה פנו הזועקים לביטול מה שמכונה חוק החרם – קבעו כי רוצחי הילדה עביר עראמין המתנגדים ינקמו דמה ימשיכו להסתובב חופשי. את האחריות לכך הטילו על נציגים אחרים של המשטר הציוני. ביום זה הסתיים גם שלב שמיעת העדים במשפטה של מה שמכונה בלשון המשפטית: המדינה, כאשר אחותה של רייצ'ל קורי מונה אחת לאחת את נסיונותיה הבזויים של "המדינה" לשבש הליכי חקירה, להעלים ראיות (סרטי וידיאו) המראות בבירור כי הנהג הדורס ידע שרייצ'ל קורי הייתה תחת הדחפור – דחפור שכל מטרתו הייתה להחריב את בתי הפלסטינים ברפיח.
    rachelcorriefoundation.org/trial

    יש באמתחתי ראיות חותכות כי הדיון בבית המשפט הציוני התנהל תוך כדי האזנה ליצירתו של המלחין הקלאסי גוסטב מאהלר – שירים על מות ילדים.
    haokets.org/2009/10/15/%D7%91%D7%99%D7%AA-%D7%94%D7%9E%D7%A9%D7%A4%D7%98-%D7%90%D7%99%D7%A0%D7%95-%D7%9E%D7%A9%D7%AA%D7%AA%D7%A3-%D7%91%D7%A6%D7%A2%D7%A8/

    אל מול יללות התן של טליה ששון (מייצגת ה"מדינה" בעתירתה לפסול את תנועת בל"ד ב2003) ושל זהבה גלאון, יש לומר בקול רם וצלול, בטון אגרסיבי ומרוקאי: "או שבגצ יהיה לכולם, או שלא יהיה בגצ". ארורה תהיי, כבוד השופטת בייניש. ביום זה לא נותר אלא לירוק בפרצופך.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s