מי ייתן את הדין על הבדידות: בידוד אסירים ועצירים בבתי הכלא בישראל

Prison By ellenm1 Joan Newberry Plaster, wood cc: flicker

Prison By ellenm1 Joan Newberry Plaster, wood cc: flicker

בידוד אסירים ועצירים בבתי הכלא בישראל

 

יוני 2011

בידודם של אסירים ועצירים (להלן: כלואים) במתקני הכליאה בישראל נעשה באופנים שונים ולמטרות שונות אולם השפעתו הקשה על הכלואים הנה זהה. בידודם של כלואים פלסטינים המסווגים כביטחוניים הנו קשה כפליים בשל המגבלות החלות על קשריהם עם העולם מחוץ לכלא גם כאשר אינם מחוזקים בבידוד. בנייר עמדה זה נעמוד על השלכות הבידוד על גופם ונפשם של הכלואים בישראל בכלל ועל כלואים פלסטינים בפרט. נייר העמדה יתמקד בעיקר בסוג אחד של בידוד המכונה במערכת הכליאה והמשפט הפרדה. כבר עתה נציין, כי מבחינתנו כל הרחקה של כלוא משאר הכלואים והחזקתו בתא לבד או עם אסיר נוסף, תוך ניתוקו כמעט מכל קשר אנושי הינה בידוד לכל דבר ואין הבדל אם הדבר נעשה כאקט ענישתי, מינהלי או לצורכי חקירה.

עמדתנו העקרונית כארגוני זכויות אדם הנה כי יש להפסיק את הבידוד בכלא על כל סוגיו, עקב השלכותיו החמורות על בריאותם הגופנית והנפשית של כלואים. בידוד בכלא מהווה אקט ענישתי ומנהלי אכזרי וקשה ומהווה הפרה לאמנה הבינלאומית נגד עינויים והאמנה הבינלאומית לזכויות אזרחיות ופוליטיות. על ההסתדרות הרפואית המשרד הבריאות לפעול מול רשויות הביטחון והממשלה על מנת להפסיק השימוש בבידוד כשיטת כליאה.

בידודם של אסירים והרחקתם מהעולם החיצוני מהווה פגיעה קשה בזכותם לחירות אישית, לשלמות גוף ולכבוד והופכת את ריצוי עונשם לאכזרי ולא הולם.[1] בידוד כהוא זה, פוגע  בזכויותיהם החוקתיות של האסירים לכבוד ולשלמות גוף. פגיעה זו הנה חמורה יותר ובלתי מידתית יותר כאשר היא נעשית לתקופות ארוכות וללא הגבלה. קיומו של קשר אנושי עם האחר הנו צורך בסיסי המהווה חלק מהתנאים המינימאליים שאסיר זכאי לקבלם ללא התניה.

זכויות האדם של האסיר נשמרות גם בין כתלי בית המאסר, בכפוף לאלו הנשללות מעצם המאסר. פסיקת בית משפט העליון הדגישה, לא אחת, את חובת המדינה המוגברת להגן על זכויותיהם החוקתיות של האסירים ובפרט הזכות לכבוד, כדברי הנשיא (בדימוס) ברק:

"חומות הכלא אינן מפרידות בין העצור לבין כבוד האדם. משטר החיים בבית הסוהר מחייב, מעצם טבעו, פגיעה בחירויות רבות מהן נהנה האדם החופשי…, אך אין משטר החיים בבית הסוהר מחייב שלילת זכותו של העצור לשלמות גופו ולהגנה בפני פגיעה בכבודו כאדם".[2]

החובה לנקוט ביחס אנושי כלפי כל מי שנשללה חירותו זכתה להכרה בהסכמים ובמסמכי זכויות אדם בינלאומיים רבים. סעיף 10(1) לאמנה הבינלאומית בדבר זכויות אזרחיות ומדיניות קובע כי "יש לנהוג בכל מי שנתון למעצר או מאסר מכל סוג שהוא באופן אנושי, ותוך הבטחת הכבוד העצמי הטבוע בכל אדם." ישראל היא צד לאמנה ומחויבת לקיים את הוראותיה. בית המשפט העליון קבע, כי סעיף זה עולה בקנה אחד עם הוראות חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו בכך שהוא מגן על כבודו של כל אדם, לרבות העצור וכי עקרון זה משקף אמות מידה שרשות שלטונית סבירה ומדתית צריכה לנהוג על-פיהם זה.[3] חובה זו אף מעוגנת בסעיף 16(1) לאמנה נגד עינויים ונגד יחס ועונשים אכזריים, בלתי אנושיים או משפילים, שאף היא מחייבת את ישראל.

סוגי הבידוד המרכזיים בחקיקה הישראלית:

על-פי הדין הישראלי ישנם 3 הליכים עיקריים המאפשרים בידודו של כלוא:

א.      בידוד עצורים במהלך החקירה

ממונה על חקירה רשאי להורות על בידודו של עצור והפרדתו מעצורים אחרים אם הדבר דרוש לצורכי חקירה וכל עוד הדבר נחוץ לצורך החקירה.[4] חקירה על-פי החוק הישראלי יכולה להימשך 30 ימים ללא כתב אישום ואף יותר באישור היועץ המשפטי לממשלה.[5] בפועל רוב הנחקרים בעברות ביטחון מוחזקים במהלך חקירתם בתנאי בידוד קשים.[6]

ב.      בידוד כענישה משמעתית

כלוא המבצע עברה משמעתית בבית הסוהר יכול להיענש באמצעות שליחתו לצינוק ובידודו כליל משאר הכלואים. הצינוק הוא תא צר ממדים, שאינו מכיל דבר מלבד מיטה או מזרון על הרצפה. כלוא המוחזק בצינוק אינו מקבל ביקורים ואינו יוצא מהצינוק אפילו לצורך טיול יומי. [7]

ג.       בידוד ממושך לתקופה בלתי מוגבלת "הפרדה".

נייר עמדה זה, יתמקד בסוג זה של בידוד, היקפו והשלכותיו על כלואים בכלל ועל כלואים פלסטינים בפרט. בפועל, ניתן לחלק את אוכלוסיית המוחזקים בבידוד ממושך לפי קטיגוריה זו לשתי קבוצות: אלה המוחזקים בבידוד כיוון שלדעת מערכות הביטחון הם מהווים סכנה לביטחונם של אחרים, ביטחון המדינה או שנשקפת להם סכנה מכלואים אחרים. קבוצת הבידוד השניה הם הכלואים המוחזקים בבידוד כיוון שהם סובלים מבעיות נפשיות, ומהווים לדעת שב"ס סכנה מיידית לסובבים אותם.   להלן נרחיב אודות סוג זה של הבידוד.

בידוד ( הפרדה), מהו?

הדין הישראלי מאפשר למעשה החזקתם של כלואים למשך חודשים ואף שנים בבידוד. נכון לחודש דצמבר 2010,  ובהתאם לנתונים שהתקבלו במשרדי עמותת רופאים לזכויות אדם, כ –150 כלואים מוחזקים בבידוד בבתי הכלא בישראל, ביניהם 120 אסירים שפוטים ו-30 עצורים. כשני שליש מהם מוחזקים בתא לבדם ושליש יחד עם כלוא נוסף.[8] חלקם מוחזקים בבידוד במשך שנים ברציפות.

על-פי פקודת בתי הסוהר[9], בידודו של כלוא לפי ההליך המכונה "הפרדה" אמור להיות האמצעי האחרון שיש לנקוט בו כדי להבטיח שמירה על ביטחון המדינה או ביטחון בית הסוהר, או שמירה על שלומו ובריאותו של הכלוא המבודד או על שלומם של יתר הכלואים. כמו כן ניתן לבודד כלוא על מנת למנוע פגיעה ממשית במשמעת בבית הסוהר או כדי למנוע עבירת אלימות לפי חוק מאבק בארגוני פשיעה התשס"ג-2003, או עבירה של עסקת סמים לפי פקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973.

סוהר בכיר רשאי להחליט על בידודו של כלוא לתקופה שלא תעלה על 48 שעות.[10] מנהל בית הסוהר רשאי להאריך את שהותו של כלוא בבידוד מעבר ל-48 שעות לתקופות נוספות שלא תעלנה על 48 שעות כל אחת, ובלבד שסך כל התקופות לא תעלנה על 14 ימים[11]. מפקד מחוז או סגן מפקד מחוז, רשאים להאריך שהותו של כלוא בהפרדה לתקופה של עד חודש הניתנת להארכה לתקופות נוספות (של חודש כל אחת) עד חצי שנה סה"כ[12]. כלוא יורשה להשמיע טענותיו לגבי בידודו החל מהשעה ה-96 להפרדתו. בידוד כלוא בתא לבדו מעבר לתקופה של 6 חודשים טעונה אישור בית משפט המחוזי, שיש לחדשו מידי שישה חודשים. החזקה בבידוד באישור בית המשפט יכולה להמשך  ללא הגבלה.[13]

בידוד כלוא יכול להיעשות באמצעות החזקתו בתא לבד, עם כלוא אחד או יותר, נוספים. בידוד זוגי או עם כלואים נוספים מחייב התערבות בית המשפט בהארכתו מידי 12 חודשים[14]. גם בבידוד זוגי בית המשפט רשאי להורות על הארכתו ללא הגבלה.[15]

החלטת בית המשפט להורות על המשך בידודו של כלוא (לבד או עם כלוא נוסף) יכולה להסתמך על ראיות חסויות שלא נחשפו בפני הכלוא ו/או בא כוחו.[16] על החלטה שנתקבלה על ידי בית המשפט המחוזי רשאי האסיר לערער ברשות לבית המשפט העליון.[17]

 

בידוד בחוק הבינלאומי והאיזורי:

ועדת האו"ם נגד עינויים ביקרה בחריפות את השימוש בבידוד ממושך כלפי כלואים וראתה בו אקט של ענישה אכזרית, בלתי אנושית ומשפילה המהווה הפרה לסעיף 11 המחייב את המדינות החתומות על האמנה, בכללן ישראל, להבטיח מנגנוני פיקוח עקביים על תנאי הכליאה. כמו כן קבעה הוועדה כי הדבר מהווה הפרה לסעיף 16 לאמנה המטיל על המדינה את החובה להבטיח מניעת עינויים, יחס בלתי אנושי וענישה אכזרית לכלואים הנמצאים תחת אחריותה. בהמלצותיה מחודש יוני, 2009[18] לגבי ישראל הוועדה ביקרה את השימוש בבידוד שעושה המדינה כלפי פלסטינים הן במהלך החקירה, והן במהלך המאסר. הוועדה דרשה כי השימוש בבידוד יעשה לאחר בחינה קפדנית ובאופן מצומצם ביותר ובהתאם לתקנות הסטנדרט המינימאלי לטיפול באסירים. [19]

בעבר נקבע, כי בידוד אף מהווה הפרה לסעיף 7 וסעיף 10(1) לאמנת האו"ם לזכויות אזרחיות ופוליטיות.[20] ובשנת 1990 האו"ם הצהיר בכל הנוגע ליחס לכלואים, כי יש לקדם את ביטול החזקתם של כלואים בבידוד ולחילופין לצמצם את השימוש בכלי חמור זה ככל שניתן.[21]

בנוסף, בית המשפט הבין – אמריקאי לזכויות אדם (The Inter-American Court of Human Rights) ביקר אף הוא את הבידוד וקבע באחת מהחלטותיו כי בידוד ממושך מהווה הפרה לסעיף 5 לאמנה האמריקאית לזכויות האדם האוסרת על עינויים, יחס בלתי אנושי לכלואים וענישה אכזרית.[22]

השלכות חמורות על בריאותם הנפשית והגופנית של כלואים:

השפעותיו הנפשיות של הבידוד נבחנו במחקרים רבים בעולם. כולם כאחד מצביעים על הנזק הנפשי החמור שבידוד גורם, החל בהפרעות שינה, דיכאון וחרדה וכלה בהפרעות פסיכוטיות, כגון הזיות ראיה ושמיעה, מצבים פרנואידיים, חוסר התמצאות בזמן ובמרחב, מצבי בלבול חריפים והפרעות חשיבה[23]. בעוד שההימצאות בבידוד קשה למי שאינו סובל מתחלואה נפשית, הרי שבידוד עשוי להיות קשה מנשוא לאנשים הסובלים ממנה, המהווים שיעור ניכר מאוכלוסיית הכלואים. בידוד אף עשוי להחריף מצבים פסיכוטיים או לעורר בעיות נפשיות שהיו רדומות ומתעוררות בעקבותיו:

תנאי בידוד גורמים לStress פסיכולוגי קשה ועלולים להביא לכך שגם אלה מבין הכלואים ללא הפרעה נפשית קודמת או כאלה שמחלתם מאוזנת יצאו מאיזון, וההפרעה תתפרץ ותתבטא בשלל סימפטומים…כלואים הנתונים בבידוד סובלים מתחלואה נפשית כפליים מאלה שאינם נתונים בבידוד, כשההפרעות השכיחות הן הפרעות הסתגלות ותסמונות דיכאוניות, אולם גם הפרעות דיסוציאטיביות ופסיכוטיות קשות אפשריות בקרב כלואים בבידוד ללא מחלה קודמת.[24]

בעוד שחלק מהנזקים הנפשיים הנגרמים על ידי בידוד עשויים לדעוך לאחר תומו, הרי שאחרים אינם חולפים, והמבודדים עלולים לסבול מנזק תמידי, עד כדי חוסר יכולת לתפקד בחברה לאחר שחרורם.

על פי המחקרים בידוד אינו גורם רק לתגובות נפשיות קשות, אלא גם לתופעות פיזיולוגיות, הנוצרות כתוצאה מהחרדה הנגרמת מהכליאה בבידוד:

"קורבנות של כליאה בבידוד סובלים מסימפטומים במערכת העיכול, במערכת כלי הדם והלב, במערכת המין והשתן, מרעד, מיגרנות, כאבי ראש, הפרעות בשינה ועייפות רבה… דפיקות לב מואצות חוזרות, הזעת יתר וקוצר נשימה".[25]

ואכן, במהלך מפגשי עורכי דין עם כלואים שהוחזקו בבידוד בשנים 2007-2008, הכלואים מדווחים על בעיות כגון אלה שצוינו לעיל: קוצר נשימה, עצירות, בעיות במעיים, בקיבה, הקאות, גזים, כאבי בטן, בעיות בטחול ובאיבר המין, צריבה בשתן. אצל חלק מהכלואים, בעיות אלה הופיעו לאחר תחילת ההחזקה בבידוד. ואולם, יש לציין כי אין אנו יכולים לקבוע האם הבעיות הן תוצאה ישירה של ההחזקה בהפרדה והאם היו מתעוררות גם לולא כלואים אלה היו מופרדים[26].

ההשלכות הנפשיות החמורות של הבידוד מקובלות גם על שירות בתי הסוהר בישראל (שב"ס), אך יחד עם זאת שב"ס ממשיך לעשות שימוש בבידוד. בעקבות התדיינות משפטית שנוהלה על ידי רל"א והמוקד להגנת הפרט[27], הוכן דו"ח בשנת 1996 על ידי צוות משותף של שב"ס והמשרד לביטחון פנים, בו נכתב, כי:

ממצאי המחקרים בנושא הם חד-משמעיים ומלמדים כי הכליאה בהפרדה יוצרת תגובות פסיכוטיות עמוקות…מובן שלמשך התקופה בה מוחזק כלוא בבידוד ישנה השלכה ישירה על תוצאות הלוואי של ההחזקה בנפרד, שכן אין דומה דין המוחזק לבד בתא יום אחד למי שמוחזק, כאמור, למשך תקופה של שלושה שבועות, חודשים או שנים. אין ספק שקיים פרק זמן גבולי שאחריו מרבית האנשים יחושו שהבידוד הינו בלתי נסבל ויסבלו, כתוצאה מכך, מתופעות ארוכות טווח.[28]

תפקידה/ו של הרופא/ה מול גרימת נזק ודאי:

רופאים העובדים בבתי כלא נתונים לדילמה של נאמנות כפולה. מחד, על פי כללי האתיקה הרפואית נאמנותם אמורה קודם לכל להיות למטופל. מאידך, שירות בתי הסוהר מהווה מעסיק טוטאליטרי הדורש אף הוא קדימות בשיקולי הנאמנות של הרופא. על-פי הפרסומים באתר האינטרנט של שב"ס: "שירות בתי הסוהר הינו ארגון בטחוני בעל יעוד חברתי, המשתייך למערכת אכיפת החוק. תמצית תפקידו – החזקת אסירים ועצורים במשמורת בטוחה ונאותה. . . ".[29] רופאי שב"ס הם סוהרים, לובשי מדים ודרגות, קיים חשש שכיוון שבהגדרות המשמורת הביטחון בא לפני נאותות התנאים, יפגע אף הטיפול הרפואי והעמידה בדרישות כללי האתיקה הרפואית.

על פי כללי האתיקה הרפואית הרופא אינו יכול לתת יד או לאשר כל פרקטיקה הפוגעת במטופל. משמעות הדבר היא שגם רופאים המטפלים בכלואים אינם יכולים לאשר, לתמוך או להשתתף בפרקטיקות כליאה הפוגעות במטופליהם. על בסיס זה ניתן לומר שרופאים אינם יכולים לאשר או לתמוך בכל צורה שהיא בהחזקת כלואים בבידוד כיוון שהוא פוגע באופן חד משמעי בבריאותם הנפשית והגופנית. מעבר לחובתם של הרופאים להעניק טיפול נאות ולהימנע מלתמוך באופן ישיר או עקיף בהמשך הבידוד של המטופל, חלה על הרופאים חובה לפעול להפסקת הבידוד. על הרופאים לפעול מול רשויות הכלא ואם הדבר אינו מועיל עליהם לפנות לגורמים מחוץ לרשות הכולאת[30].

בידוד והקהילה הרפואית בישראל:

מאבקה של רל"א נגד הבידוד מתנהל כבר מאז שנות ה 90. בספטמבר 2008 פנו 18 פסיכיאטרים מטעם עמותת רופאים לזכויות אדם אל איגוד הפסיכיאטריה בישראל בבקשה כי ינסח באופן פומבי את עמדתו ביחס להחזקה בבידוד של כלואים בבתי הכלא בישראל[31]. הרופאים כתבו כי ידוע שהאיגוד מתנגד לשימוש בבידוד, בהיותו פרקטיקה המזיקה לנפש ולגוף, ולאור כך הכותבים סבורים כי הפיכת התנגדות זו לפומבית הינה צעד משמעותי במאבק נגד השימוש בפרקטיקה זו בבתי הכלא. "אנו אף מצדדים בהתנגדות האיגוד לערוך בדיקות יזומות תקופתיות אצל כלואים המוחזקים בהפרדה, אשר הובעה בשנת 0200 לנוכח הצעת חקיקה שהוגשה באותה עת לכנסת, מפאת החשש כי בדיקות אלה יערבו את הפסיכיאטרים בתהליך ההפרדה" כתבו הרופאים.

אולם איגוד הפסיכיאטרים סרב לפרסם עמדה רשמית בנושא בידוד כלואים וסבר כי מאחר ומדובר בנושא עקרוני העמדה לגביו צריכה להיקבע על ידי ההסתדרות הרפואית בישראל. בעקבות פניית איגוד הפסיכיאטרים קיימה הלשכה לאתיקה של הר"י דיון בהשתתפות ד"ר אלכס אדלר קרפ"ר שב"ס, ד"ר משה בירגרמנהל השירות הפסיכיאטרי בשב"ס, עו"ד דינה ליהמן היועצת המשפטית של שירות בריאות הנפש בשב"ס, וד"ר עדי דורון נציג האיגוד הפסיכיאטרי. בתום הדיון ניסחו חברי הלשכה נייר עמדה, אשר פורסם במאי 2009[32], שלדברי הר"י "בא לאזן בין צורכי המדינה להגן על בטחונה ועל בטחון האסירים – לבין החובה לשמור על בריאות האסירים ועל כבודם".

הר"י מסכימה כי לבידוד ממושך יש השפעה שלילית על בריאותו הגופנית והנפשית של הכלוא. היא קובעת כי רופא לא ייקח כל חלק, פעיל או סביל, בפעולה ענישתית של אסיר ולא ייתן הכשר רפואי לביצוע בידוד. על רופא הבודק אסיר העלול לעמוד בפני בידוד, להקפיד במיוחד על החיסיון הרפואי ולא לעשות כל שימוש במידע שבידו שלא לצורך רפואי. עליו להקפיד על עצמאותו המקצועית בבחירת הטיפול הנאות, מתוך אחריות לרווחתו הנפשית והגופנית של אותו אסיר. רופא המזהה סיכון מוחשי לבריאותו של אסיר עקב הימצאו בבידוד, יפעיל את סמכותו המקצועית על מנת לסיים הגבלות אלו לאלתר.

עמדתה של הר"י הבאה "לאזן בין צורכי המדינה להגן על בטחונה ועל בטחון האסירים – לבין החובה לשמור על בריאות האסירים ועל כבודם" בעייתית כיוון שאין זה מתפקידם של הרופאים לאזן בין צרכים אלה. חובתו של הרופא היא כלפי המטופל שלו בלבד וטובתו צריכה להיות לנגד עיניו קודם לכל מחויבות או צורך אחרים.

על פי פקודת נציבות שרות בתי הסוהר מס' 04.03.00[33] שענינה החזקת כלואים בהפרדה, למערכת הרפואית של שב"ס יש מעורבות בתהליך קבלת ההחלטות לגבי החזקתם של כלואים בבידוד. רופאי שב"ס מעורבים כיועצים במקרים של בידוד יחיד או זוגי העולה על שלושה חודשים או כשעילת ההפרדה היא בריאות האסיר. על-פי הנהלים הנ"ל בהליך ראשוני של בידוד כלוא, לפניה בנוגע להארכת הבידוד מעבר ל 14 ימים, יש לצרף חוות דעת של רופא הכלא שתכלול תיאור של מצבו הרפואי של האסיר והאם קיימות מגבלות רפואיות. פניה של שב"ס לבית המשפט בבקשה להאריך בידוד יחיד מעבר לשישה חודשים או בידוד זוגי מעבר ל 12 חודשים צריכה לכלול חוות דעת עדכנית של רופא ועו"ס. על-פי אותם נהלים, רופאי שב"ס בודקים כל כלוא טרם הכנסתו לבידוד, ובמידה והדבר לא מתאפשר, 48 שעות לאחר הכנסתו לבידוד. חובשים מבקרים בתאי הבידוד מידי יום ורופאים אחת לשבוע. כל כלוא המוחזק בבידוד נבדק אחת לחודשיים ע"י רופא כללי.

כמו כן פקודת נציבות מספר 04.44.00 העוסקת בטיפול הרפואי באסיר[34] קובעת, כי יש לבצע בדיקות רפואיות יזומות לאסירים המוחזקים בבידוד (לרבות ההפרדה). עולה חשש כי הבדיקות מתבצעות על מנת לעמוד על מידת "התאמתם" של כלואים להליך זה ומידת הנזק הנגרם להם כתוצאה ממנו. בית המשפט העליון המליץ אף הוא על מתן חוות דעת רפואיות טרם ההחלטה על המשך הבידוד.[35]

בפקודת נציבות מספר [36]04.03.00 נכתב כי אם לאור הבדיקות הרפואיות קיים סיכון לבריאות בהמשך החזקת הכלוא בהפרדה, יפנה מפקד בית הסוהר ללא דיחוי לוועדה המחוזית של שב"ס בצירוף חוות הדעת הרפואית לשם דיון בביטול הפרדת הכלוא. לצורך דיון בפניה מחמת טעם זה, יצורף לוועדה המחוזית הרופא המחוזי.

כללים אלה זהים לחלק מהכללים המאומצים באמנות הבינלאומיות. כך למשל כלל 32 לכללי האו"ם לטיפול באסירים קובע, כי ענישה משמעתית של בידוד תעשה רק לאחר שרופא אישר זאת.[37]  הכללים שאומצו על ידי המועצה האירופאית ועודכנו בשנת 2006 קובעים נוסח זהה. [38]

בעיון רל"א בתיקיהם הרפואיים של כלואים לאורך השנים התגלו אישורים הניתנים ע"י רופאי שב"ס, בחתימתם, להחזקתם של כלואים בבידוד. החתימה נעשית על גבי טופס מיוחד הנקרא "אישור רפואי להחזקת אסיר בתנאי בידוד/הפרדה". מעולם לא נתקלנו בהתרעה של רופא שב"ס על הנזק הנגרם למטופלו בשל בידודו, הגם שחלק מהכלואים המוחזקים בבידוד סובלים מבעיות נפשיות ההולכות ומחמירות עם השנים. בתיקים פסיכיאטריים של כלואים מתועדים מפגשים עם פסיכיאטר בהם הכלוא מעיד על מצוקה גדולה הנגרמת לו בעקבות החזקתו בבידוד ומבקש לצאת מהבידוד. רק במקרה אחד מצאנו בתיק הרפואי התייחסות של הפסיכיאטר למצוקה שתיאר האסיר כתוצאה מהחזקתו בבידוד, והמליץ על כך שהבידוד של מטופלו יופסק. במקרים האחרים אין כל התייחסות של הפסיכיאטרים לדברים המובעים ע"י הכלוא ולא מתועדת כל פעולה שהיא מצד הפסיכיאטר שנועדה להפסיק את צורת הכליאה ההרסנית בה מוחזק הכלוא.

כבר נציין, אנו מתנגדים בתוקף למעורבותם של הרופאים בהליך הבידוד תהא אשר תהא המטרה העומדת ביסוד מעורבותם זו. מעורבות איש מקצוע רפואי בהליך הבידוד משמעו מעורבותו בהליך המזיק למטופל דבר שעומד בניגוד לחובות המוסריות, האתיות ואף המשפטיות של הרופאים כלפי מטופליהם. רופאים אמורים להתנגד למהלך זה נחרצות ולהימנע מכל שיתוף פעולה עמו. עולה חשש כי עצם נוכחותו של הרופא נועדה להעניק לגיטימציה להליך הגורם נזק ודאי למטופל.

רופא המעורב בהליך הבידוד פועל באותה מידה פסולה שבה פועל רופא המעורב בהליך העינויים. שני ההליכים גורמים לנזק רב לכלוא שמתפקידו של הרופא להתריע מפניהם ולנקוט בכל האמצעים כדי למנוע התרחשותם.

תנאי הכליאה בבידוד ומצבם הייחודי של כלואים פלסטינים:

בידוד משליך על תנאי מחייתם הבסיסיים של כלואים בישראל. ככלל כלואים מורשים לצאת מתאיהם לטיולי יומי למשך שעתיים ביום וכן לצורך השתתפות בתוכניות, שיקום, תעסוקה וחינוך. בידודו של כלוא הנעשה בהליך המכונה הפרדה[39], משליך באופן ישיר על אפשרות יציאתו של הכלוא מהתא בכך שהוא יוצא לשעה אחת בלבד של טיול יומי. מהכלוא המוחזק בבידוד נמנעת האפשרות להשתלב בתוכניות שיקום ותעסוקה עקב החשש מהמגע שלו עם אסירים אחרים. יוצא, כי אסירים הנתונים בבידוד נמצאים לפחות 23 שעות ביממה לבד בתאם.

גודלו של תא בידוד נע בין  1.50על 2 מטרים, לבין 3 על 3.5 מטרים. התאים כוללים שירותים ומקלחת, אשר לא תמיד מופרדים זה מזה ומן החדר. דלת התא עשויה לרוב מברזל, וכוללת פתח המשמש להכנסת מזון ונסגר מיד לאחר מכן. כתוצאה מכך, לכלואים אין קשר עין עם כלואים אחרים באגף ההפרדה או עם הסוהרים. בתא קיים לפעמים חלון שגודלו כ 50 על 100 סנטימטרים. בכל מקרה, בין אם קיים חלון בתא ובין אם לאו, כמעט ואין בתאים אור טבעי או אויר הנכנס מבחוץ והם מוארים באמצעות נורות פלורוסנט. מדיניות שב"ס, ככל הנראה מטעמי ביטחון, היא להעביר את הכלואים בבידוד לכלא אחר אחת לחצי שנה[40]. לכלואים ישנה אפשרות להכניס מכשירי טלוויזיה, DVD וספרים ולשלוח ולקבל מכתבים. כלואים שאינם מסווגים כביטחוניים רשאים להשתמש בטלפון במשך שעה אחת ביום.[41] אסירים באגפי הבידוד רשאים לקבל ביקורים של קרובים מדרגה ראשונה בלבד. אסירים שאינם מסווגים כביטחוניים יכולים לקבל ביקורים פתוחים, אשר אינם נערכים מעבר למחיצה כאשר התקשורת עם המבקרים היא דרך טלפון פנימי. יש לציין כי מכלואים מעזה, בבידוד אך גם בתנאי כליאה "רגילים", נמנעים ביקורי משפחה מאז יוני 2007.

בחודש דצמבר, 2010 פרסמה לשכת עורכי הדין דו"ח חמור העוסק בתנאי הכליאה הפיזיים באגפי ההפרדה ובידוד בבתי הכלא. הדו"ח חושף תמונה חמורה וקודרת של התנאים בחלק מאגפי ההפרדה בבתי הכלא במדינה וכן את מועקתם הנפשית של מרבית הכלואים המבודדים שהלינו על הקושי שלהם להתמודד עם הניתוק המוחלט מחיי חברה. מחברי הדו"ח סיכמו, כי התנאים בתאי ההפרדה והבידוד "בחלקם הגדול והמכריע של מתקני שב"ס השונים, אינם מקיימים סטנדרטים מינימאליים ואינם ראויים למחיה ראויה ובוודאי שלא לזמן בלתי מוגבל".[42]

תנאי הכליאה של כ-40 כלואים פלסטינים המוחזקים בבידוד[43] חמורים כפליים שכן, סיווגם הביטחוני מטיל עליהם מגבלות נוספות. מהכלואים הפלסטינים נשללת האפשרות לעשות שימוש בטלפון ורבים מהם לא זוכים לביקורי משפחה במשך תקופות ארוכות שיכולות להמשך שנים ברציפות, כתוצאה ממדיניות השב"כ שעיקרה לא לאפשר כניסת פלסטינים למדינה. גם כאשר זוכה האסיר לביקור משפחתו הדבר נעשה מבעד למחיצה כאשר השיחה עם בני המשפחה נעשית דרך טלפון פנימי ובצעקות. רק בעקבות עתירה עקרונית שהוגשה לבג"ץ ע"י ארגון עדאלה, בשם ילדי האסירים[44], לילדים מתחת לגיל 8 ניתנת האפשרות לבוא במגע גופני עם הוריהם הכלואים, וגם זאת אך ורק במהלך הדקות האחרונות של הביקור שנמשך בסה"כ 45 דקות. ככלל לכלואים פלסטינים בבידוד אין ליווי סוציאלי כפי שהדבר ניתן לאסירים פליליים בבידוד. בעוד שלכלואים הפליליים הנמצאים בבידוד ניתן לאשר יציאה לחופשות לאסירים הפלסטינים אין כל אפשרות שכזו.

בהעדר זכאות לייצוג משפטי בפני בתי המשפט הדנים בעניין הארכת תוקף החזקת כלואים בבידוד בכלל ובשים לב לקשיי השפה וחיסיון המידע בעניינם של כלואים פלסטינים, הרי שההליך המשפטי בהארכת החזקתם של כלואים פלסטינים בבידוד הופך לריק מתוכן שתוצאותיו ידועות מראש עקב הפגיעה בזכות להליך הוגן. לכל זאת יש להוסיף את האופן בו מתנהלים הדיונים בעניין הארכת תקופת הבידוד על ידי בתי המשפט המחוזיים. כל אשר מוגש לבית המשפט הוא נוסח החלטת בית המשפט הקודמת שהאריכה את הבידוד. הדבר נעשה כלאחר יד ומראה עד כמה רשויות הכליאה מתעלמות מהנזק המצטבר שעלול להיגרם לאדם המבודד. למרות הנוהל המחייב קבלת חוות דעת עדכניות לגבי מצבו של הכלוא שב"ס לא מקפיד לקיים נוהל זה.

עולה שניתוקם של כלואים פלסטינים מקשר אנושי, חיי חברה וקשר עם העולם שמחוץ לכלא הנו חמור מניתוקם של כלל האסירים האחרים המוחזקים בבידוד. החמור מכך הוא שגם הפיקוח השיפוטי על מצבם, כמו גם על כלואים אחרים בבידוד, איננו הדוק ונעשה כלאחר יד.

סיכום דברים והמלצות:

החזקה בבידוד אינה יכולה להוות צורת כליאה או סיווג המשמשים את שב"ס בניהול מתקני הכליאה. בידוד פוגע באופן חד משמעי בבריאותם הגופנית והנפשית של הכלואים ולפיכך מהווה ענישה אכזרית, לא חוקית ובלתי מדתית.

בידוד אינו יכול להוות פתרון להחזקתם של כלואים הסובלים מבעיות נפשיות ובעקבות זאת מסכנים את הסובבים אותם ו/או את עצמם. בתי החולים הפסיכיאטריים מחזיקים אף הם מטופלים אלימים אולם בידוד מבחינתם אינו מהווה בכלל אופציה. יש לאפשר לכלואים אינטראקציה חברתית עם כלואים אחרים תוך מתן אפשרות לפעילויות מתאימות ותחת השגחה מתאימה של אנשי מקצוע.

בידוד אינו פתרון לגיטימי גם לגבי כלואים המהווים סיכון ביטחוני או הנמצאים בסכנה מפגיעה בהם על ידי כלואים אחרים. ההגדרה הקובעת "סיכון לביטחון" הנה רחבה ועמומה. גם במקרה בו כלואים אכן מהווים סיכון לביטחון, יש לדאוג לשילובם עם קבוצות מתאימות של כלואים, איתם יוכלו לשהות בלי להוות סיכון או להיות חשופים לסכנה של פגיעה בהם.

יש לאפשר לכלואים שמגעם עם כלואים אחרים מוגבל פעילויות מתאימות להעברת הזמן ויותר מגע עם העולם שמחוץ לכלא. כמו לדוגמא הגברת תדירות הביקורים ומתן אפשרות לכלואים פלסטינים להשתמש בטלפון.

אנו סבורים כי, בשל ההשפעות הבריאותיות המובהקות של בידוד, על גופים רפואיים לפעול באופן אקטיבי נגדו. כיוון שהנזק הנגרם ע"י בידוד הוא ודאי, על הרופאים הבודקים ומטפלים בכלואים המוחזקים בבידוד לדרוש את הפסקת הבידוד בכל מקרה ומקרה לא רק במקרים בהם הם עדים לנזק לבריאותו של הכלוא.

כמו כן, ועד אשר יופסק השימוש בהליך הבידוד, אנו דורשים להבטיח לכלואים בבידוד הליכים משפטיים הוגנים ולהפסיק השימוש בראיות החסויות כהצדקה להמשך הבידוד. יש להפסיק לאלתר את ההפליה בין המבודדים הפלסטינים לבין אלה המסווגים כפליליים ולשפר את תנאי הכליאה הפיזיים בתאי הבידוד כך שיבטיחו קיום בכלא בכבוד.

 This Project is funded by the European Union

Joint project of Adalah, Al Mezan (Gaza) and

Physicians for Human Rights-Israel

 

The contents of this paper are the sole responsibility of Adalah, Al Mezan (Gaza) and Physicians for Human Rights-Israel and can in no way be taken to reflect the views of the European Union


[1] על זכותו של אסיר לקשר עם העולם החיצוני ראו: רע"ב 6956/09 יונס נ' שרות בתי הסוהר, ניתן ביום 7.10.10.

[2] בג"ץ 355/79 קטלן נ' שירות בתי הסוהר, פ"ד לד(3) 294, 298 (1980). ראו גם: בג"ץ 4634/04 רופאים לזכויות אדם נ' השר לביטחון פנים (טרם פורסם, ניתן ביום 12.02.07), פסקה 10; בג"ץ 2245/06 דוברין נ' שירות בתי הסוהר (טרם פורסם, ניתן ביום 13.06.06) פסקה 13; עע"א 4463/94 גולן נ' שירות בתי הסוהר, פ"ד נ(4) 136, 152 (1996) בג"ץ 337/84 הוקמה נ' שר הפנים, פ"ד לח(2) 826, 832 (1984); עע"א 4/82 מדינת ישראל נ' תמיר, פ"ד לז(3) 201 (1983); בג"ץ 540/84 יוסף נ' מנהל בית הסוהר המרכזי ביהודה ושומרון, פ"ד מ(1) 567, 573 (1986); בג"ץ 221/80 דרוויש נ' שירות בתי הסוהר, פ"ד לה(1) 536, 546 (1980).

[3] בג"ץ 5591/02 יאסין נ' מפקד מחנה צבאי קציעות, נז(1), 403, 412-413 (2002); ראו גם: בג"ץ 3278/02 המוקד להגנת הפרט נ' מפקד כוחות צה"ל, פ"ד נז(1)  385 (2002); רע"ב 6561/97 מדינת ישראל נ' מנדלסון, נב(5) 849 (2000); רע"ב 823/96 ואנונו נ' שירות בתי הסוהר, נא(2), 873 (1997); בג"ץ 221/80 דרויש נ' שירות בתי הסוהר, לה(1), 536 (1980); בג"ץ 540/84 יוסף נ' מנהל בית הסוהר המרכזי ביהודה ושומרון, מ(1) 657 (1986); בג"ץ 253/88 סג'דיה נ' שר הביטחון, מב(3) 801 (1988) (להלן: עניין סג'דיה); בג"ץ 355/79 קטלן נ' שירות בתי הסוהר, פ"ד לד(3) 294 (1980); עע"א 4/82 מדינת ישראל נ' תמיר, פ"ד לז(3) 201 (1983);  בג"ץ 2245/06 ח"כ נטע דוברין נ' שרות בתי הסוהר, תק-על 2006(2) 3564  (2006)); בג"ץ 4634/04 רופאים לזכויות אדם נ' השר לביטחון פנים, תק-על 2007(1) 1999 (2007; בג"ץ 337/84 הוקמה נ' שר הפנים, פ"ד לח(2) 826 (1984); בג"ץ 7837/04 בורגאל נ' שירות בתי הסוהר, פ"ד נט(3) 97 (2004); בג"ץ 2605/05 המרכז האקדמי למשפט ולעסקים (ע"ר), חטיבת זכויות האדם נ' שר האוצר, תק-על 2009(4), 2405 (2009).

[4] תקנה 5(ב) לתקנות בתי הסוהר,  תשל"ח- 1978.

[5] סעיף 17 (ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו-1996.

[6] ראו:  דו"ח כשהחריג הופך לכלל (ארגון הועד הציבורי נגד עינויים ונאדי האסיר הפלסטיני), דצמבר, 2010; דו"ח בתכלית האיסור: עינוי עצירים פלסטינים והתעללות בהם על ידי כוחות הבטחון של ישראל (בצלם, המוקד להגנת הפרט) (מאי, 2007); דו"ח שיטות חשוכות: ההתנהלות כלפי עצורים פלסטינים במתקן החקירות של שב"כ בפתח תקווה (בצלם, המוקד להגנת הפרט) אוקטובר, 2010.

[7] סע' 58 לפקודת בתי הסוהר פקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], תשל"ב-1971 (להלן: "פקודת בתי הסוהר");  תקנה 19(ג) לתקנות סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) (תנאי החזקה במעצר), תשנ"ז – 1997; סעיף 10 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו – 1996.

[8] מתוך מכתב תשובה משב"ס לעמותת רופאים לזכויות אדם, מיום 22.11.2010.

[9] סעיף 19ב לפקודת בתי הסוהר.

[10] סעיף 19ג(א)(1) לפקודת בתי הסוהר.

[11] סעיף 19ג(א)(2) לפקודת בתי הסוהר.

[12] סעיף 19 ג(ב)(1) לפקודת בתי הסוהר.

[13] סעיף 19ה(א)(1) לפקודת בתי הסוהר.

[14] סעיף 19ה(א)(2) לפקודת בתי הסוהר.

[15] סעיף 19ה(א)(3) לפקודת בתי הסוהר.

[16] סעיף 19ח לפקודת בתי הסוהר.

[17] סעיף 19ז לפקודת בתי הסוהר.

[18] CAT/C/ISR/CO/4 23 June 2009.

[19] See also: Rod Morgan and Malcolm Evans “Combating torture inEurope”, 2001, p. 118. See also Recommendation Rec(2003)23 Committee of Ministers under the European Council, para.7, 20, and 22.4.

[20] General Comment 20/44, 3. April 1992. See also: Campos v. Peru January 1998 Communication No 577/1994, 6 November 1997.

[21] UN GA, A/RES/45/111, 68th plenary meeting, 14 December 1990, at Principle 7 available at: http://www.un.org/documents/ga/res/45/a45r111.htm. See also Larrosa v. Uruguay (881/1981), Report of the Human Rights Committee.

[22] Castillo Petruzzi et al., Judgment of May 30, 1999.

[23] בענין זה ראו גם:

Ruchama Marton “Psychological Effects of Solitary Confinement,” Voices for Vanunu,  published by the UK Campaign to Free Vanunu, 1998, pp. 35-42; Stuart Grassian, “Psychiatric Effects of Solitary Confinement,” Journal of Law and Policy 22 (2006), pp. 325-383; Craig Haney, “Mental Health Issues in Long-Term Solitary and ‘Supermax’ Confinement,” Crime and Delinquency, 43 (2003), pp. 124-156; Mary Howells, “A Study of the Effects and Uses of Solitary Confinement in a Human Rights Perspective,” 10th World Congress on Medical Law, Jerusalem, 30 August 1994.

 [24] ד"ר זאב וינר, מומחה בפסיכיאטריה וברפואת משפחה, מתוך חוות דעת לבית המשפט בנושא השלכות נפשיות של בידוד, 19.12.04.

 [25] רוחמה מרטון. "ההשפעות הנפשיות של בידוד", הרצאה במסגרת הכנס "אסירים ביטחוניים או פוליטיים?",  אוניברסיטת תל אביב, 8.1.2006.

[26] דו"ח עמותת רופאים לזכויות אדם וארגון זכויות האדם והאסירים א-דמיר, מאי 2008: http://phr.org.il/uploaded/12%20octc08.doc.pdf

[27] בג"ץ 2089/95 עמותת רופאים ישראלים-פלסטינים לזכויות אדם ואח' נגד שר המשטרה ונציב שירות בתי הסוהר (העתירה נמחקה ביום 12.05.98).

[28]  דו"ח לשכת היועץ המשפטי לממשלה  בנושא הפרדת אסירים, 16.4.1996, עמ' 11. ניתן לעיין בדו"ח באתר ארגון המוקד להגנת הפרט בקישור: http://www.hamoked.org.il/Document.aspx?dID=3613. עם זאת, יש לציין כי לדעתנו לא ניתן לקבוע פרק זמן גבולי שאחריו אדם המוחזק בבידוד יסבול מבעיות נפשיות, שכן הדבר משתנה מאדם לאדם.

[29] הוראות שירות בתי הסוהר; סעיף 2. שירות בתי הסוהר – יעוד, תפדידים ןמבנה; תת סעיף 2.01. שירות בתי הסוהר והנציב – יעוד סמכויות ותפקידים; תת סעיף 2.01.01. הארגון, יעדיו ודרכי השגתם.

http://www.ips.gov.il/Shabas/ODOT/SHABAS+Regulation/purpose-function-structure/שירות+בתי+הסוהר+והנציב++ייעוד+סמכויות+ותפקידים/הארגון+יעדיו+ודרכי+השגתם.htm

[30] Dual loyalty and human rights in health professional practice: proposed guidelines and institutional mechanisms. Physicians for Human Rights and School of Public Health and Primary Health Care, University of Cape Town, 2002. Available at:

http://physiciansforhumanrights.org/library/documents/reports/report-2002-duelloyalty.pdf

[31] חברי ועדת האתיקה של רל"א אל פרופ' אבי בלייך, יו"ר איגוד הפסיכיאטרים, 23.9.2008, סימוכין אע-270-08-אס

[32] את נייר העמדה ניתן למצוא באתר האינטרנט של הר"י: http://www.ima.org.il/MainSite/ViewCategory.aspx?CategoryId=1122

[33]את הפקודה (בעברית) ניתן למצוא בקישור: http://www.ips.gov.il/NR/rdonlyres/CEA9F0C9-76AE-4235-93D5-B66A4A8A3649/0/040300.pdf

[35] ראו: רע"ב 5089/08 מוגרבי נ' שב"ס, (החלטה מיום 2.2.09; וכן  רע"ב 10251/08 פלוני נ' שב"ס (החלטה מיום 23.04.09).

[36] פקודת נציבות מספר 04.03.00; סעיף 26ו סעיף קטן 4:

http://www.ips.gov.il/NR/rdonlyres/CEA9F0C9-76AE-4235-93D5-B66A4A8A3649/0/040300.pdf

[37] Standard Minimum Rules for the Treatment of Prisoners. Rule 32 states: "Punishment by close confinement or reduction of diet shall never be inflicted unless the medical officer has examined the prisoner and certified in writing that he is fit to sustain it."

[38] Council of Europe. Rec(87)3E 12 February 1987 on the European prison rules (replaced by rec(2006)2. Available at:  https://wcd.coe.int/wcd/com.instranet.InstraServlet?command=com.instranet.CmdBlobGet&InstranetImage=607507&SecMode=1&DocId=692778&Usage=2

[39] יצוין, כי אסיר הנמצא בבידוד ענישתי לא יצא כלל מתאו והוא יכול להשאר בתא למשך 14 ימים רצופים מבלי שיראה אור יום.

[40] ראו פקודת נציבות  מס' 4.03.00.

[41] אסירים הנמצאים למשך 10 שנים ברציפות בבידוד רשאים לקבל עד שעתיים של שיחות טלפון.

[42] מתוך: לשכת עורכי הדין בישראל, דו"ח מבקרים רשמיים: תאי ההפרדה בשב"ס. הדו"ח נכתב על ידי עו"ד מורן קבלו, מלשכת עורכי הדין, (דצמבר, 2010).

[43]  מכתב משב"ס אל רל"א מיום 22.11.2010.

[44] בג"ץ 7585/04 כנאענה נ' שב"ס (החלטה מיום 25.03.10).

פורסם באמצאות רופאים למען זכויות ועדאלה

אודות Mati Shemoelof

משורר, עורך וסופר. A Writer
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי, עם התגים , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

2 תגובות על מי ייתן את הדין על הבדידות: בידוד אסירים ועצירים בבתי הכלא בישראל

  1. משה כהן הגיב:

    למרות היותי איני תומך גדול בזכויות הערבים אשר מבצעים פשעים על רקע אידיאוליגי (אם כי ייתכן ואם הייתי במקומם גם אני הייתי מבצע את אותם פעולות ובשל כך איני יכול להביע עמדה אמיתית) – אקט ההפרדה הינו הדבר הקשה ביותר שיכולים רשויות הכלא לנקוט כנגד אסיר ומדובר במהלך אכזרי מעין כמוהו . המאמר שהוצג הינו מאמר מקצועי המנוסח לעילא ולעילה.מאמר מקיף ביותר הכולל משפט השוואתי רלוונטי ומעניין לקריאה . כל הכבוד לכם ותמשיכו כך!

    אהבתי

  2. pnina mor הגיב:

    אין גבול למרות החוק השב"ס וועדות השחרור לא משאירות גבול בענישת ההפרדות. מה שנוח להם מה שהם מחליטים בלי להתחשב במצבו הרפואי של המופרד . החוק החדש במנהלי פועל לטובת הממשלה כנגד פולטיקאים אסירים .אבל מה על האסיר הרגיל שגם הוא כתוצאה מחקיקה זו נפגע . ולא יוצא לחופש על פי תאריך המנהלי . שלא נדבר על המזון שנתן בהפרדות לאסירים ישראלים נותנים מזון לבישול חומוס פול אורז ויותר מזה כלום . בושה למדינה שמתסכלת אסירים יותר ממה שצריך ואין שיקום נאות עבורם .די לפשע המדיני .
    לא מזמן היתה פשרת הלבנת הון רצינית ותנחשו מה המדינה החליטה לשחרר את כולם ללא ערבויות והסתפקה בעיקול ומי הוא החבר כנסת הזה שמשוחד ברמות כאלה שאין למאושמים האלה כתב אישום ומאסר בפועל מסעיף של 10 שנים יצאו ללא רבב והכסף עוקל מי שוחד בפרשה האחרונה מי חי מהשמנת הזו של הלבנת הון מממממממממממממממממממממממממממממ

    אהבתי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s