עיניים רעבות: שירי אהבה ישראליים | אילן ברקוביץ'

בתום ערב השירה רב המשתתפים, שנערך על גג בית הקפה המחודש, "הנסיך הקטן", ברחוב נחלת בנימין בת"א, שמתי פעמיי אל מתחם אוהלי המחאה בשדרות רוטשילד בעיר. בניגוד לפרסומים השונים בתקשורת, לא הבחנתי בגידול משמעותי של המתחם לעומת ביקורי הקודם במקום יומיים לפני כן. ואולם, מה שהורגש מכל מקום ברחבי המתחם הזה, הוא משהו שכמעט ולא ניתן להגדירו במילים. בכל זאת אנסה: תחושה של בעירה; של התרגשות גדולה; של רחש-לחש, מלווה במוזיקה; בנגני רחוב; בלהקות אנונימיות לעת מצוא ובאמנים שהתנדבו לרומם את רוחם של הצעירים ובעלי המשפחות. הללו שוהים שם באוהלים של חברת outdoor, ובעיקר מחוצה להם, על מחצלות; ספסלים ומזרונים, שמוקצים לעתים קרובות לתינוקות קטנים.

אנסה שוב לנסח את הרגשתי: חשתי כי מדובר בהר געש טרם התפרצותו; כשכולו רועד; כשהאוויר מחכה לקבל אליו את מלוא תכולתו. מה יקרה בהפגנה הגדולה ביום שבת? קשה לדעת; קשה גם לדעת מה יוליד המאבק הזה; ברור לי כבר עתה מה הוא הצליח להוליד: תקווה גדולה וחדשה בלבבות האנשים הצעירים, שכמוה לא הייתה כאן מזה שנים רבות.

בעת שהגעתי לקצה השדרה, מכיוון תיאטרון הבימה המשופץ והנוצץ, פגשתי במשורר מתי שמואלוף (יליד 1972, שגדל בחיפה ומתגורר כיום בדירה שכורה ת"א). שמואלוף, ממנהיגי תנועת השירה החברתית "גרילה תרבות", הופיע קודם לכן בערב שנערך ב"נסיך", ועוד קודם לכן בערב נוסף שערכה המשוררת יודית שחר במתחם האוהלים (את דעתי על הערב הקודם לא שיניתי; משום מה יש לי הרגשה שהאירוע הפעם היה מוצלח יותר). בשדרה קרא שמואלוף את שירו "למה אני לא כותב שירי אהבה ישראליים", שעל שמו נקרא ספר שיריו השלישי (2010, נהר ספרים, עמ' 58; השיר מופיע בעמ' 59 כשהוא מתורגם לערבית). ב"נסיך" הוא קרא את השיר "בכפר שלם הרוס ובגירוש יפו", שגם הוא מופיע בספר הנ"ל (עמ' 55-54). שמעתי כבר לא מעט פעמים את שני השירים הללו וגם התייחסתי אליהם במדורי "משורר בשטח". כדאי מאוד לקוראם בספר. הם רלבנטיים מתמיד. כאן אבקשכם לשים לב רק לכותרת השיר הראשון. נדמה לי שכל אחד מן המפגינים בשדרה יכול עתה להזדהות עם הכותרת הזו ומצד שני נדמה לי גם שממש עכשיו נכתבים באותה השדרה שירי אהבה ישראליים חדשים.
שוחחתי עם שמואלוף ארוכות. תענוג לדבר איתו. הוא מלא להט ותשוקה אמיתית לשינוי והדברים עליהם דיברנו היו מרתקים, לפחות מבחינתי. שמואלוף סיפר לי על כתבה שערך בנושא ספרות המדע הבדיוני בארץ, על פיה גילה כי למעשה אין ספרות כזו בכלל. "לא חולמים כאן", הוא אמר לי, ודבריו כמו נאמרו בלשון עבר. והנה בשירו הוא כותב על חברה שווה ללא ביזוי, וזהו כמובן אידיאל חלומי, שאולי אף פעם לא יתממש במקום שבו תתקיים חברה אנושית כלשהי, אך אין ספק כי יש תמיד לשאוף אליו ולחלום למען מימושו. בדרכי חזרה, מתוך שאני חולף את האוהלים; את חסידי ברסלב שצהלו ושמחו על משאיתם הלבנה לפני שהתבקשו לחדול מכך בידי המשטרה; ואת העץ הנדיב שבו מישהו תלה שלט ובו מילות הפתיחה של שירו הנפלא של המשורר אמיר גלבע (1984-1914), "שיר בבוקר בבוקר": "פתאום קם אדם בבוקר ומרגיש כי הוא עם ומתחיל ללכת", פגשתי במשורר בעז יניב (יליד 1980, מבאר שבע, חי כיום בת"א), מעורכי כתב העת המצוין לשירה ולביקורת "דקה" (עורכים נוספים של כתב העת הזה הם ערן צלגוב ורוני הירש). יחד הלכנו בשדרה ושוחחנו על דירותינו השכורות ועל חלקה של השירה בכלל ושל המהלך הפואטי שכוננו עורכי "דקה" בפרט, בכל מה שקורה כאן עכשיו. "להחזיר את השירה אל הרחוב; זה מה שרצינו", אמר לי יניב, ואמנם נראה כי בעצם הימים האלה השירה אכן חזרה אל הרחוב; הרחוב, כך הוא אומר, חזר אל העם, לפחות בחלקו; לפחות עכשיו.
בעז יניב הוא משורר מוכשר ביותר. הוא עדיין לא הוציא לאור ספר – עריכה של כתב עת גוזלת אנרגיה מרובה מן העורכים; עד כה ראו אור שישה גליונות של "דקה" והשביעי עומד לראות אור ממש בקרוב – אך מספר שירים שכתב, ושאותם קראתי, הוכיחו לי כי כלי הכתיבה שלו חד ומושחז. הנה שיר מצוין משלו, שגם בו עסקתי במדורי "משורר בשטח". הוא מופיע בגיליון ה-3 של "דקה" (2008, פרדס): "מספרים שהשפה מתה / [איך] מתה-שפה, שפה מתה / מתה תל אביב, מתה ירושלים, / באר שבע מתה / מת הבועז / הארץ מתה, ארץ / שלימה / ואף לא אחד שיאסוף / את מתיה / לא בסמטאות מתיה / לא בחשכה מתיה / בגלידה על הים / מתיה / בשמש החמה / מתיה / בתוך חדרי / מתיה / בתוך עטי / מתיה / במכונות הדפוס / מתיה / ואיפה הם / חייה?" (עמ' 84).
עכשיו אמרו לי אתם, למקרא השיר הזה, למשמע הדברים שסיפרתי לכם על שירי המחאה של מתי שמואלוף; האם אין השירה הזו משקפת את הלב הפועם של המדינה כעת? האם לא נישאת ממנה המחאה, שבדרך כלל מולידה עמה לאחר מכן את הבשורה? "איפה הם חייה [של הארץ הזו]" שואל יניב בסוף שירו ונדמה כי עכשיו הם ניצבים ממש כאן לפנינו: יתד אחר יתד ואוהל אחר אוהל ובעיקר אדם אחר אדם.
הערת המחבר : רשימה זו מתייחסת בעיקר לנעשה בשדרות רוטשילד; אפשר כי אכתוב על ערב השירה שנערך ב"נסיך הקטן" במסגרת המדור "משורר בשטח" ולכן העדפתי שלא להתייחס אליו כרגע. יש לי כאבי תופת בכף רגלי הימנית; אולי כתוצאה מהליכה ממושכת מדיי אך אפשר כי הדבר נובע מבעיה חמורה יותר. אני מקווה שאוכל להגיע מחר להפגנה. בואו בהמוניכם. שבת שלום.

הדברים התפרסמו במדור האינטרנטי "עיניים רעבות" של המשורר והמבקר אילן ברקוביץ' – כחלק מדף הפייסבוק שלו.

הנה תמונות שונות מעיר האוהלים בשדרות לו הייתי רוטשילד

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s