כיפת המאבק | אבי אליאס

דעה של אבי אליאס שנשלחה לעיתונים אך נדחתה. היא נכתבה רגע לאחר התפרצות הר הגעש החברתי במוזיאון ת"א כחלק מהצעקה של עיר האוהלים. אליאס שלא ראה את המחאה עדיין מתרחבת ללוינסקי ולשאר הפריפריה קורא להרחיב את המאבק. ההיסטוריה החברתית האישית שלו מתחברת לזהות ייחודית ואוניברסאלית של מאבק.

דוגרי אמש ברחבת מוזיאון תל אביב, התנוססו דגלי כחול לבן, דגלים אדומים של השמאל החדש, חולצות של מרצ, צעירי הג'ינס ומבוגרים שבאו לראות תהלוכת שלטים על דיור לכל. ישבתי על הבטון עם בני משפחתי, המשורר רוני סומק דאג לחמש אותי בחולצה של הפנתרים השחורים, לגמתי מים ממחנק בגרון, בראש חלפו אלפי ציפורי מחשבות, נכון הגיעו אלפים, אבל אתם מכירים את ההרגשה שאתם אוכלים מרק וחסר לכם הטעם הנכון מבית אימא. זאת הייתה התחושה. ישבנו כמו כבשים שצויירו על ידי האמן מנשה קדישמן כעדר ללא רועה.

בכל פעם באופן פירטי מישהו עלה לבמה וצעק באופן ספונטני צדק לדיור, נשמע כמו מנטרה. אנשים צעדו הלוך ושוב במין חיוך של נצחון שלא ידעתי על מה הוא. שקעתי למין שתיקה ומרה שחורה. והרהרתי זה לא מאבק של כל העם ריבון העולם. איפה הכיפות הסרוגות עם השמחה שעטופת אותם במאבק לקיום עם ישראל, האם בקשה לגיטימית לשכר דירה הוגן, או משכנתאות לזוגות צעירים זה לא חלק ממאבקם.

בני יהודה לאליפות

האכזבה הגדולה ביותר שכמעט לא נראו פעילי השכונות, איפה אוהדי בני יהודה שאני נמנה עליהם שבשנים היפות היינו הופכים את רחוב אצ"ל לרחוב הפחים השרופים, איפה ימי קו 16 העליזים שנהגי דן היו נמלטים רגלית לאורך שוק התקווה. שלא יובן נכון אני נגד אלימות מילולית ופיסית, אני בעד מחאה לגיטימית, האם התכנית "כוכב נולד" בטלוויזיה בערוץ 2 כפרוסת לחם שעשועים הייתה חשובה יותר מהרמת נס הדגל של משהו צריך להשתנות בעם שלנו שקברניטי השלטון יפנימו די מספיק. ואולי כדאי שגם האופוזיציה שלא תהיה תמימה מה הם עשו בשנות שלטונם.

כילד שגדל בשכונת רמת ישראל בתל אביב שלטה מפ"אי ההיסטורית חטאם הגדול עם עשייה ובניית מקומות תעסוקה ומתן פתרונות דיור ריאליים לאותה תקופה הייתה ביטול ההגמוניה של האב המזרחי, שבירת הפטריאכליות וניסיונו של בן גוריון לגמד את המורשת של יוצאי מדינות ערב. אחד הזכרונות המחודדים היו בחירות 1965 שבוע טרם הבחירות הניחו עמודי חשמל בפאתי השכונה ובמגרש ריק בין דרך הנצחון לשכונת בצרון הקרינו לנו את צ'רלי צפלין בסרטו "הבהלה לזהב." מספר ימים אחרי הבחירות הגיעה משאית ופינתה את בולי העץ שהיו אמורים להיות עמודי התאורה.

חלב מהפיכה

אני מוכן לגור מחוץ לתל אביב… אך האם שירותי הרפואה הם ברמה שמקבלים אנשי ירוחם או חצור הגלילית? האם מקומות העבודה הם בשפע לכל המקצועות ונגישים לכל? כל הממשלות כשלו ותפסיק להיתמם הגברת ציפי לבני שגדלה בבית רויזיונסטי והיום יו"ר האופזציה שרק ביבי אשם. ואיפה שרון? ואיפה שמיר? אולמרט? ומה את גברת לבני עשית שאנשים רעבים יהיה להם את המינימום להתקיים? איפה ניצולי השואה שכל הממשלות עשקו אותם?

בפן האישי עקב היותי תלמיד " מוכשר" נשלחתי לעבוד בקאופרטיב דן כילד בגיל 14 היו לנו מיינסטרים מכונאים בוגרים מאיתנו שהיו משגיחים איך אנחנו מרימים עם לום מתכת גלגל של אוטובוס שכמעט מגיע לגובה שלנו.

אני זוכר את המלחמה הראשונה שלנו בשנת 1971 כאשר חילקו חלב לעובדי המתכת על פי חוק. רק לנו הנערים סירבו לתת, הושפענו מהפנתרים השחורים והחלטנו לנקוט בשביתה. לאחר יומיים החליט מנהל המוסך בארלוזורוב שכל שני ילדים ילגמו בקבוק חלב, גם כן פשרה חלקית לבריאותנו. שלא יובן כהלכה אנחנו צריכים להתלכד סביב הרעיון שידעו שאנחנו כבר לא פרייארים. הצרפתי אומר "לה גר כומון לה גר" "במלחמה כמו במלחמה" זאת לא מלחמה זאת הזכות שלנו לגדל ילדים באופן שיוויוני לתת לזקנים את הכבוד שמגיע להם,שילדים לא יגיעו רעבים לבית הספר,שמתמחי הרפואה יקבלו תנאים נורמלים של שעות עבודה עם מנוחה הרי מדובר בהצלת חולים.

לשנות פאזה

אתמול ישבתי על הבטון וחשבתי על עם ישראל, למה אנחנו לא מסוגלים להיות ביחד לשנות את הפאזה של כולנו שווים בלי מפלגות, בלי עדתיות, להיות הומוגניים ולשמור על ההורים שלנו שלא ירקיבו במסדרונות. עלה בדעתי שלא צריך מפלגות ולא ממשלה של פולטיקאים, אולי צריך למנות כונס נכסים למדינת ישראל שיחלק את העוגה מחדש ויוקם קבינט חירום לארבע שנים של טכנוקרטים בתחום האוצר, הרווחה, הבריאות, החינוך, וכמובן בטחון אזרחי ישראל הן כלפי חוץ והן כלפי פנים. כנראה שאני נאיבי כי מישהו כבר אמר תתחיל את המהפכה אצלך בבית אחר כך אצל המשפחה, השכנים, השכונה, העיר, בסוף תגיע לים ותטבע.

גילוי נאות: אבי אליאס שייך לפנתרים השחורים חבר ועידת מרצ ועוזר אישי לח"כ אילן גילאון.

פורסם על ידי Mati Shemoelof

Mati Shemoelof was born in 1972 in Haifa. He is a poet, editor, and writer. He graduated with honors from the University of Haifa where he studies Film and History. He has published seven poetry books so far. The last of these was published in Germany in 2019 in a bilingual edition "Baghdad | Haifa | Berlin", published by Aphorismha Verlag [Berlin]. His first article book “An eruption from the east: Re visiting the emergence of the Mizrahi artistic explosion and it's imprint on the Israeli cultural narrative 2006-2019“ was published on “Iton 77” publishers in Israel (2020).

תגובה אחת על “כיפת המאבק | אבי אליאס

  1. מה בדיוק גילוי נאות פה?
    מאמר מצויין ואפשר לותר על הגילוי הנאות הליברלי הזה. זה בדיוק מה שתורם להבחנה בין "פוליטי" ל"חברתי", שהיא מזיקה.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: