אל תתנו למאבק להיכשל | אלדד ברין

פעולה חתרנית של אולטראס הפועל תל אביב ברחוב קפלן – הפגנת השלוש מאות אלף


הרב בני לאו, ממנהיגי הציונות הדתית, אמר בהפגנת הענק בת"א שלא מדובר במחאה סקטוריאלית, ושאין פה שמאל וימין. דברים דומים אמרו רבנים אחרים, בירושלים ובמוקדי מחאה נוספים. גם דוברים חילונים חזרו על אותם דברים. ובדיוק משום כך אני מאמין שהמאבק הזה ייכשל.

 נתניהו ואחרים כבר הגדירו את המוחים כ"פופוליסטים". ברור מאליו שיגיד דבר כזה על-מנת ליצור ספין, כהרגלו בקודש, ולהסיט מעצמו את חיצי הביקורת המוצדקת המופנית כלפיו וכלפי דרכו הכלכלית הדורסנית. אבל ההאשמה בפופוליזם איננה לחלוטין לא-מדויקת. יש כאן פופוליזם, ויש כאן הצלחה שמגבירה את עצמה, ורצון "שלא להישאר בחוץ" לנוכח גל המחאה ששוטף את המדינה, ונטייה כל-כך ישראלית להיות חלק מן העדר, ואם שלמה ארצי מופיע חינם – בכלל טוב. קחו מדגם אקראי של מאה, חמש מאות, אלף מן המפגינים ששוטפים בשבועות האחרונים את הרחובות והכיכרות, ושאלו אותם: מה זה, בעיניכם, "צדק חברתי"? ממה הוא מורכב? איך משיגים אותו, ואיך משמרים אותו, ובאיזה מחיר? ומה תהיו מוכנים אתם להקריב למענו? או-אז יתחילו הגמגומים, גירודי הפדחת והשתיקות.

בלי ימין ובלי שמאל?

ועדיין, מה שהכי פופוליסטי בכל הסיפור הוא השקר שאנחנו מספרים לעצמנו בדבר "חזית אחת, בלי ימין ושמאל". אומרים את זה, כי זה מתבקש שיגידו את זה. אומרים את זה, כדי לא לאבד את מחנה הימין. אומרים את זה, כי זה מפיץ את החום הנעים והמשכר של הקונסנזוס, של אותה אחדות חמקמקה שכולנו מתגעגעים אליה. אבל עם יד על הלב, ועל מסדי הנתונים, אין שקר גדול מזה. למאבק הזה יש גם יש מימד פוליטי ברור. כבר 44 שנים שהדיור במדינת ישראל מתייקר בהדרגה, משלל סיבות, ואחת מהן היא ההתעקשות הנמשכת של ממשלות ישראל להשקיע מיליארדים בשטחים. הנה נתון מדהים: 50% מכלל הבניה הציבורית בעשור האחרון הם ביו"ש, ורק 3% במחוז המרכז (המחוז המקיף אבל לא כולל את ת"א). הכל עניין של סדר עדיפויות, סדר עדיפויות שאותו קבעו בין השאר המוחים עצמם, אחת ל- 3-4 שנים, בלכתם להצביע בבחירות. סדר-עדיפויות זה נקבע באופן עקיף גם על-ידי אלו שבמקום לקלפי הלכו לים, אם מתוך תחושת מיאוס מן הפוליטיקה, מתוך עצלות או אדישות – והם רבים בעם.

אמנם, נכון: אם ישראל לא הייתה בונה בשטחים אלא בתחומי הקו הירוק בלבד, היו מחירי הדיור גבוהים עוד יותר (יותר ביקוש על אותה כמות קרקע). מצד שני, הסובסידיות הנדיבות הניתנות בשטחים – כמו גם הנתח התקציבי למערכת הביטחון לשם אבטחתם של המתנחלים – היו נחסכות, אולי אף מופנות לשם סיבסוד לבניית מגורים בני-השגה בתחומיה של מדינת ישראל הריבונית.

ברור לי: גם הטיעון הזה ממש, יש בו מן הפופוליזם. אבל הגרעין שלו, הלוז שלו – אמת ויציב. כיבוש השטחים וההחלטה להחזיקם תחת שליטה ישראלית חסרת-תוחלת בישרו את תחילת עידן הקפיטליזם החזירי במדינת ישראל ואת מותה של מדינת הרווחה שפעם התגאינו בה, ובצדק. יהודה, שומרון ועזה הפכו לבור ללא תחתית לכספי המסים שלנו ולמאגר בלתי-נדלה של כוח עבודה זול ומנוצל. שלום לרווחים ולצדקנות, שלום ולא להתראות לרווחה ולצדק.

זעקת הקוזאק: הימין רוצה צדק חברתי

ונקודה נוספת: כאשר אנשי ימין זועקים לטובת "צדק חברתי", נשמעת קריאתם כמו זו של הקוזאק הנגזל. דמעותיהם הן דמעות תנין, ואם הן אמיתיות ונשפכות רק על מצבם של היהודים – הן חלולות עוד יותר. לצדק חברתי אמיתי אין דת או השתייכות אתנית. אבל גם רבים מן המפגינים האחרים נשמעים לא-רציניים במקרה הטוב, או צבועים ואטומים במקרה הטוב-פחות, במחאתם. הרי, איפה היו כל השנים כאשר קילומטרים ספורים מזרחית לת"א – או דרומית לשדרות רוטשילד, ביפו הערבית – "צדק חברתי" ו"כבוד האדם" היו ועודם בגדר פנטזיה דמיונית?

אני מאמין בכנותם של המפגינים כאשר הם טוענים לקריסתם תחת הנטל. העניין הוא שהם לא רציניים בקשר לשינוי השיטה אלא יוצאים נגדה רק כי מקשים עליהם להשתלב באותה השיטה ממש. אמור מעתה: לא "העם דורש צדק חברתי!" אלא "המפגינים דורשים הקלות על-מנת להתברג ביתר-נוחות עמוק בשיטה הקפיטליסטית הנוכחית!". וכאשר זה יקרה, יחזור העולם לנהוג כמנהגו ובא לציון גואל, והאספרסו ימשיך להילגם ועזבו-אותנו-מן-המצב-בשטחים-כי-למי-יש-כח-לפוליטיקה-בחום-הזה.

עד שלא נפנים שצריך שינוי של 180 מעלות בהתייחסותינו למצב המדיני, לא יהיה סיכוי לשינוי אמיתי במצב החברתי. קחו כמה מטרים אחורה והביטו טוב-טוב במה שקורה כאן: הבית בוער, מתמוטט, קורס, בקרוב לא יהיה בכלל בית, ואנחנו רבים על הצבע של הוילונות.

פורסם על ידי Mati Shemoelof

Mati Shemoelof was born in 1972 in Haifa. He is a poet, editor and writer. He graduated with honors from the University of Haifa where he studies Film and History. He has published seven poetry books so far. The last of these was published in Germany in 2019 in a bilingual edition "Baghdad | Haifa | Berlin", published by Aphorismha Verlag [Berlin]. His first article book “An eruption from the east: Re visiting the emergence of the Mizrahi artistic explosion and it's imprint on the Israeli cultural narrative 2006-2019“ will be published on “Iton 77” publishers in Israel (2020).

2 תגובות בנושא “אל תתנו למאבק להיכשל | אלדד ברין

  1. ויש עוד דרך להסתכל על זה. בראייה היסטורית ובהשוואה למהפכה שנכשלה, מהפכת 1905 ברוסיה הצארית.
    יגאל לביב עושה השוואה מצמררת בין ראשי המחאה שלנו למנהיגי המהפכה של 1905. השוואה שמובילה לתובנה שאחת דינה של המהפכה שלנו – להיכשל.
    http://2nd-ops.com/2ndop/?p=7097

    אהבתי

  2. מאמר מאוד לא קונסטרוקטיבי בעיני. החיבור החוצה מגזרים יוצר כלך רוח של סולידריות שאין לשער איפה יגמר. הוא לא ייחסם, לחלוטין, במסגרת הלאום היהודי. וכבר ניתן לראות זאת חלקית

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: