אזרחי ישראל עירומים | הדס רשף ויאיר קדר

אריאל קליינר, גיליוטינה, 2007 By RonAlmog  Ariel Kleiner, Guillotine, 2007  cc: flickr

אריאל קליינר, גיליוטינה, 2007 By RonAlmog Ariel Kleiner, Guillotine, 2007 cc: flickr

במקביל לפעילות מאבק האמנים, התחלנו בקשר עם יוצרים מתחומי תרבות נוספים על מנת שנדרוש חזרה את הכבוד האבוד של התרבות הישראלית.  הערב, בשעה 21:00, אמנים ואנשי תרבות, נעלה את התרבות לראש סדר היום. חשוב שנגיע כעוסקים בתחום האמנות הפלסטית על שלל צבעיה. פייסבוק

מאבק האוהלים קם ורקם לו חיים עצמאיים משלו, פערים חברתיים עצומים כמו נחשפו במשיכת וילון קלה, ואזרחי המדינה, נחשפו, כעירומים במשך שנים רבות. חברה מתוקנת, היא כזאת שאזרחיה יכולים לחיות בה בכבוד. לחיות בכבוד משמעו קורת גג, מזון, עבודה, וגם – ובאותה נשימה ולא פחות מכך – חיי רוח. ביום ראשון בתשע בערב נתכנס מתחת לפסל "התרוממות" של קדישמן (שלושת העיגולים) ברחבת הבימה, לדיון של נציגי האמנויות והאמנים שבו נתחיל לגבש נייר עמדה שבראשה ססמתנו "תרבות, היא לא מותרות!"חיי הרוח הישראלים, כמו נדחקו לשולי החברה, תמיד בסוף סדר העדיפויות אחרי ביטחון ובידור.
תרבות איננה בידור – היא הבסיס השורשי של הדמוקרטיה, של האפשרות לשמוע מגוון דעות שונות ולהעמיק בסוגיות שהן מציפות. זאת הדרך להתמודד עם בעיות אישיות, חברתיות ופוליטיות, ללא אלימות ובאופן יצירתי.
התרבות היא לא מותרות! וברוח הזמן – הגיע הזמן להיאבק על מיקום היוצרים בחברה, הן מבחינה תקציבית, שכן תקציב התרבות הינו שישית מהמקובל במדינות מפותחות, הן בשינוי אופן חלוקת המשאבים, אבל אולי חשוב לא פחות – מאבק להחזיר את התרבות לחברה כולה ולמערכת החינוך. בתרבות אין ספינים, יש עבודה קשה. עבודה שדורשת זמן, מקום, חומרים, ותקציב רב. היוצרים הצעירים של המדינה, תורמים למדינה את הונה הסימבולי, אך לא מצליחים להתמודד עם הון כלכלי. למעשה, הרבה מתקציב התרבות של המדינה, מגיע מההורים של היוצרים הצעירים אשר תומכים בהם. הדרך עוד רבה, אבל עכשיו אנו שמים את כף רגלינו הימנית על הירח שהינו מדינת ישראל החדשה.

אנו, אמנים ויוצרים מתחומי הקולנוע, ספרות, שירה, מחול, אמנות פלסטית, תאטרון, איור, מוזיקה וטלוויזיה- מזכירים שתרבות היא לא עדיפות משנית! היא הסיבה לחיים! העדר תשתית תרבותית בפריפריה היא אחת הסיבות שמי שגר שם מצהיר ש"אין לו חיים". כי אין שום דבר לעשות מלבד עבודה וצפייה בטלוויזיה, אפילו את רוב בתי הקולנוע כבר סגרו. בעבודה האמנותית שלנו אנחנו נתקלים בבעיות של אי שוויון בשכר (ואף העדר שכר), העדר זכויות, תקנות לא מעודכנות להגנה על היצירות, חוקי תמלוגים שלא פועלים וחוסר הגנה פנסיונית, שחיתות מנהלתית ויחסי הון-שלטון, ובעיקר: אי עמידה בחובה המוסרית של חברה בחינוך לאמנות של הדור הבא, במתן מקום לצריכת תרבות נאותה לתושבי הארץ ובהזנחת האמנים. אנו לא מבקשים תוספת תקציב ריקנית וחלולה, ולא מבקשים טובות, או צדקה, אלא פועלים למימוש צעדים חיוביים ובונים, אשר באמצעותם ניצור חברה טובה ואיכותית יותר. אנו רוצים להגדיר מחדש את המושג תרבות – ואת המושג מרכז ואת המושג פריפריה. אנו רוצים לשתף את אחינו היוצרים בהגדרה המחודשת הזו, וליצור דיון ציבורי וחלוקה מעודכנת של האמצעים שהמדינה מעמידה לרשותנו.

הדס רשף ויאיר קדר

אודות Mati Shemoelof

משורר, עורך וסופר. A Writer
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי, עם התגים , , , , , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על אזרחי ישראל עירומים | הדס רשף ויאיר קדר

  1. מפריח השממות הגיב:

    "אנו רוצים להגדיר מחדש את המושג תרבות – ואת המושג מרכז ואת המושג פריפריה…"
    אם אתם אומרים שנפגשים מתחת לפסל של קדישמן, וזה אפילו מיותר לציין באיזו עיר בארץ הפסל נמצא, אז אני מחכה בכליון עיניים להגדרה החדשה שלכם של מרכז ופריפריה. בינתיים אני הולך לחפש את הפסל המדובר..

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s