אמנות המהפכה | נטלי לוין

המחאה נכנסת למוזיאון. צילום דפנה טלמון The protest is getting insdie the museum cc: By dafna talmon - flickr

המחאה נכנסת למוזיאון. צילום דפנה טלמון The protest is getting insdie the museum cc: By dafna talmon – flickr

נטלי לוין, עורכת מגזין האמנות "החדש והרע" מחברת בין המחאה לבין עולם האמנות בשלוש דרכים: א. היא חוברת לאמן אריאל קליינר בכדי להציב את הגיליוטינה במעברת רוטשילד; ב. היא מתארת את החוויות שלה מדיון עממי שנערך אל מול ובתוך מוזיאון תל אביב; ג. היא מביאה לנו חלק מהמניפסט "הבעד" שכתב קלאוס אולדנבורג בשנת 1961. מתוך כך אפשר לראות כיצד הגליוטינה כבר רמזה על העומד לבוא בספֵירה החברתית וכיצד עולם האמנות לא ערוך בישראל עדיין למחאות עממיות.

ביום רביעי בערב הצבנו את הגיליוטינה שבנה אריאל קליינר בשדרות רוטשילד. למי שלא יודע הגיליוטינה נבנתה במקור לביאנלה הראשונה בהרצליה שהנושא שלה היה "העורף" וכבר אז היא הוצגה בכיכר העיר. לאחר מכן עמדה שנתיים בתצוגת קבע של מוזיאון הרצליה, משם התגלגלה לתערוכה "הוצאה להורג" בגלריה מנשר. לפני כחודש התערוכה ירדה ומאז לא היה לה מקום. בצורה עקיפה אפשר לטעון שגם הגיליוטינה נלחמה על בית משלה ושכר הדירה בעיר לא איפשר לשכור לה מחסן הגון. במקביל קיבלנו בחודש האחרון אינסוף פניות למערכת ה"חדש והרע", ליהושע סימון שאצר אותה בהרצליה, לגליה יהב שאצרה אותה במנשר, ולאריאל עצמו.


אחרי חודש של דיונים פנימיים, החלטנו לעשות מעשה ולהציב את הגיליוטינה ברפובליקת האוהלים. ביום רביעי בפעולת גרילה זריזה הרמנו את המונומנט. כל הלילה ישבנו סביבה וראינו את התגובות של העוברים ושבים, בלי שהזדהנו כקשורים למעשה.

נוצרו דיונים מרתקים, ורק מעט באמת התקוממו מהמעשה, רוב האנשים השכילו לראות בזה סמל למהפכה, והחזרת הכח לעם, היו גם כמה תיירים צרפתים שהתרגשו וכולם הצטלמו עליה בכל מיני תנוחות מגונות.

למרות שהגיליוטינה עמדה רק ערב אחד, הספיקו להפיל אותה [לא ברור איך היא שוקלת טון] ולהרים אותה חזרה, הדביקו עליה דגלי ישראל עם מטבע במקום מגן דוד, ומישהו אף תקע גזר על הסכין. היו גם שהדביקו עליה תמונות של ביבי.

אדם אחד הספיק להתקל בה ולשבור את האף לצערנו [בדקנו והוא בסדר, הוא התפעל ממנה יתר המידה ולכן לא שם לב ומעד] בשלב מסויים גם הגיע המשטרה והשוטר החביב התלהב ובדק את הגימורים, הוא אמר לי שהוא חובב סרטי מהפכות ובשבילו זה מרגש לראות שיחזור מדוייק כל כך. אחרי שסיפרתי לו שזאת עבודת אמנות שכבר הוצבה ברחוב בעבר, הוא בדק שאין שום סכנה בסכין, חייך אליי חיוך כובש והמשיך את הלילה עם השוטרת החביבה שחיכתה לו בזינזנה.

התקשורת הופיעה תוך רגע-כל הערוצים. שיעור חשוב למדנו: הם באים להגיד מה שהם רוצים. לא שאלו ולא התעניינו מי עומד מאחורי המעשה למרות שהיינו שם.

למחרת היינו בכל הכותרות- "חציית גבול", "הסתה לרצח", ו"אף אחד לא לקח אחראיות על המעשה" אך המסר היה פשוט ופחות דרמטי מרצח: אמנם חזותנו נאורה אך חיינו פה אינם ברורים מאליהם. אנחנו תחת הגרדום הזה. ביקשנו לחזק את הקריאה למדינה דמוקרטית לכל אזרחיה. אנחנו מאמינים כי זהו מאבק פוליטי-חברתי ושהאדמה תחת רגלינו בוערת כבר שנים ושהגיע הזמן להשכיל להבין שששכר דירה מתחיל גם באדמה כבושה.

בינתיים פקחי העיריה והמשטרה לקחו אותה, ואנחנו מצידנו מעניקים להם אותה באהבה.

רונן אידלמן עם המגאפון וחבר נוסף פותחים את הדיון העממי מחוץ למוזיאון תל אביב. צילום: דפנה טלמון. cc: flickr by dafna talmon

דיון עממי במוזיאון תל אביב

בחמישי האחרון כמה כתבי עת, אמנים, חוקרים ואוצרים כינסנו יחד דיון עממי פתוח העוסק בהתנהלות מוזיאון תל אביב ובוועדת המינויים שהתכנסה השבוע לקבוע את עתיד המוזיאון.

המחאה הייתה מוצלחת ומרגשת, אני חושבת שבאו סכה 150 למרות שמישהו אמר שיש 500. הדיון התקיים מול הכניסה למוזיאון, בין הדוברים היו עורכי ערב רב יונתן אמיר ורונן אידלמן, אני ויהושע סיימון כנציגי "החדש והרע", איגוד האמנים, המגזין "מיס יוז" ועוד רבים. חיים לוסקי הרדיקל קרא לא לשתף פעולה עם המוזיאון ונתן כדוגמה את רועי רוזן, עידו בראל ואת עצמו שכבר 17 שנה מחרימים את המוזיאון.

עוד דיבר צבי אלחיני האדריכל שהציג את עצמו כאספן זעיר ונחום טבת שלא הבנתי מה אמר. רועי רוזן סיפר על החרם שלו נגד המוזיאון וסיכם כי המוזיאון מפסיד את האמנות הישראלית שצומחת במקביל אליו ולא ההפך. באיזשהו שלב גלעד מלצר הסורר קרא לכולם להפוך את המאבק למעשה, וכי חינכו אותנו להיות מנומסים מדי כמו דפני, הוא קרא לכולם לפרוץ למוזיאון ולנהל את הדיון בפנים במזגן ותחת מצלמות האבטחה.

בשלב זה הרבה אמנים "בכירים" החליטו לנטוש את הדיון ונוצרה התפלגות כשחלק נכנסו למוזיאון וחלק נותרו בחוץ.

מכיוון שמלצר טען שמי שנכנס איתו למוזיאון יהיו אלו שאין להם מה להפסיד חשבתי שמקומי שם.

אחרי התקלות במאבטחים ענקיים שהגיעו ממרתפי המוזיאון וחסמו את דרכינו, מלצר עשה מלא רעש ובזמן שהם טיפלו בו אנחנו נכנסנו מהצדדים אל הארץ המובטחת והממוזגת .

מספר כתבות בנושא:

קלאס אולדנבורג. תפוח אכול, מוצב בגן הפסלים של מוזיאון ישראל. cc: wikipedia

קלאס אולדנבורג. תפוח אכול, מוצב בגן הפסלים של מוזיאון ישראל. cc: wikipedia

בדיון במוזיאון הקראתי את מניפסט הבעד שכתב קלאס אולדנבורג בשנת 1961. התרגום הנהדר של גליה יהב ונדב אפל התפרסם לראשונה בגיליון האחרון של "החדש והרע".

הנה הפתיח שלו:

" אני בעד אמנות שהיא פוליטית-אירוטית-מיסטית, שעושה משהו חוץ מלשבת על התחת שלה במוזיאון.

אני בעד אמנות שמתפתחת מבלי לדעת שהיא בכלל אמנות, אמנות שקיבלה את הצ'אנס להתחיל מאפס.

אני בעד אמנות שאוכלת חרא כל יום ועדיין יוצאת מנצחת.

אני בעד אמנות שמחקה את האנושי, שהיא קומית כשצריך, או אלימה, או מה שצריך.

אני בעד אמנות שהצורה שלה יוצאת מקווי החיים עצמם, שמתפתלת ומתרחבת וצוברת ויורקת

ונוטפת, שהיא כבדה ומחוספסת וקהה ומתוקה ומטופשת כמו החיים עצמם"

שירה, אמנות ודיון פיראטיים במוזיאון תל אביב בנושא העבדות החדשה

 

קול קורא לתערוכה ואירוע שירה פיראטיים בנושא "העבדות החדשה" שיערכו בביתן הצילום ע"ש חברת כח האדם או.אר.אס בע"מ, המתמחה בהוזלת העבודה. הביתן נמצא באגף החדש במוזיאון תל אביב.

שירת העבדות

שירת העבדות

אמניות ואמנים מוזמנים להגיע עם עבודות קלות שאפשר לאחוז ביד או שיתלו עם דבק סלוטייפ לזמן התערוכה הזמנית, מיצגים, נאומים ועוד. לתערוכה אין אוצר, כל אחת מוזמנת לתלות את עבודתה במקום, סמוך לשלט או.אר.אס בע"מ ודורון סבג במוזיאון – הצלם בהיכל.

האירוע יכלול שירה ומוזיקה עם יוצרי גרילה תרבות, פאנל על ניצול עובדים דרך חברות כח אדם ותערוכה חד פעמים והוא המשך לתערוכה "דורון" על זכויות עובדים שנערכה במנשר בשנת2006 והפעולה נגד האגף החדש בתחילת חודש נובמבר.

האירוע בשיתוף של גרילה תרבות, כתבי העת לאמנות 'החדש והרע' ו'ערב רב', עיתון השירה מעין ועוד ארגונים (מוזמנים להציע),  יתקיים ביום ג', ה29 בנובמבר 2011 בשעה 18:00 בערב. בין השאר, יישא דברים: ג'קי אדרי, עובד מפעל× ™ ים המלח לשעבר ופעיל נגד חברות של העסקה קבלנית.

נא להגיע עם תעודות המזהות אתכם כתושבי תל אביב, אם יש, כדי להיכנס חינם. נסייע לאחרים להיכנס.

Facebook

 

עבודה של רביד רובנר שהוצגה בתערוכה הזמנית במחאה על אגף או אר אס במוזיאון תל אביב. צילום: רביד רובנר. 29.11.2011

עבודה של רביד רובנר שהוצגה בתערוכה הזמנית במחאה על אגף או אר אס במוזיאון תל אביב. צילום: רביד רובנר. 29.11.2011

תליית התערוכה במחאה על אגף או אר אס במוזיאון תל אביב. צילום: רביד רובנר. 29.11.2011

תליית התערוכה במחאה על אגף או אר אס במוזיאון תל אביב. צילום: רביד רובנר. 29.11.2011

צ׳יקי מזמין את יהושע לדבר על כיצד עבודה מאורגנת עוברת הפשעה. גרילה תרבות באגף ע"ש חברת או אר אס. לסגור את חברות כ"א http://t.co/DFQ8kYnF

צ׳יקי מזמין את יהושע לדבר על כיצד עבודה מאורגנת עוברת הפשעה. גרילה תרבות באגף ע"ש חברת או אר אס. לסגור את חברות כ"א http://t.co/DFQ8kYnF

עולה מוצלחת היום באגף החדש של מוזיאון תל אביב, גם הקראנו שירה נגד ניצול עובדים בידי חברת כוח האדם או אר אס וגם נתנו לנציגי האמנים ואמניות לדבר וגם לארגון העובדים – כוח לעובדים. ובסוף תלינו יצירות על קירות המקום, למרות התעקשות המאבטחים שחיכו לנו מהצהרים. המאבטחים החרימו את האמנות שמחאה נגד המכירה של השטח הציבורי למאפיונרים ופושעים שחיים על ניצול עובדים. הלאה חברת כוח האדם – לסגור את העבדות המודרנית.

תמונות יפות וגם תמונות נפלאות של רביד רובנר מהאירוע

מאמרו של יובל בן עמי "לסגור את העבדות המודרנית" התפרסם באתר המחאה הראשי

 מוזיאון תל אביב: פעולות המחאה נמשכות  מאת: שני גורקביץ', מערכת וואלה!

כ-40 משוררים ואמנים הפגינו למרגלות הגלריה על שם דורון סבג באגף החדש של המוזיאון. כוח אבטחה מיוחד שהיה במקום התמודד עם הקראת שירה וניסיון לתלות תמונות פיראטיות

 

936

"באנו כדי לסמן את האתר הזה כזירת פשע, הפשע של חברות כוח האדם", כך אמר אמש (שלישי) האמן והמשורר יהושע סיימון במהלך תערוכה ואירוע שירה פיראטיים באגף החדש של מוזיאון תל אביב לאמנות. את האירוע, שהתמקד בגלריית הצילום על שם דורון סבג – ORS, ארגנה קבוצת גרילה תרבות יחד עם ארגון כוח לעובדים וגופים נוספים במחאה על מה שהוגדר כ"עבדות החדשה" או "ניצול העובדים על ידי חברות הקבלן". הפעולה מצטרפת לאירועי מחאה רבים נוספים שארגנו לאחרונה קבוצות אמנים סביב ובתוך האגף החדש של המוזיאון.

במסגרת האירוע נאספו ברחבה שלמרגלות הגלריה כ-40 משוררים ואמנים כמו רועי צ'יקי ארד, מרחב ישורון, מתי שמואלוף, תהל פרוש, ערן הדס, יובל בן עמי ועוד. למודי לקחים מהפגנות אמנים קודמות, אנשי הביטחון של המוזיאון נערכו מראש, ובאזור התמקם קב"ט המוזיאון ועמו חמישה אנשי אבטחה של משרד הביטחון – כולם בלבוש אזרחי. למרות החשדנות הראשונית והמתיחות מצד אנשי הביטחון, אירוע השירה החל בצורה נינוחה כשמסביב ממשיכים לטייל זוגות שניצלו את הכניסה החופשית לאגף החדש, כדי להסתובב בו עם עגלות הילדים שלהם.

ראשון הדוברים היה המשורר מרחב ישורון, ונראה כי דבריו הרגיעו את אחראי האבטחה בדבר כוונות הקבוצה, ואף שיעשעו אותו. "בוז לחברות כוח האדם ושיעופו מחיינו כמה שיותר מהר", קראה פרוש שהתייצבה על מדרגות הגלריה והקדישה את השיר שהקריאה לדורון סבג, בעל חברת כוח האדם, שעל שמו נקראת הגלריה. המשוררים עלו בזה אחר זה כדי להקריא מיצירותיהם, או מיצירות אחרות שבחרו. "אני לא יודע אם מדויק לקרוא לאנשים האלה פושעים, אבל הם מנהלים את המדינה", אמר הדס והקריא את תרגומו לשיר "הזונות עוד שולטים במדינה" שכתב ג'רוויס קוקר.

 

ממש כמו "הסנדק"

"אנחנו רוצים להראות לו שעולם האמנות מקיא אותו", אמר יוזם האירוע, צ'יקי ארד. "המון אמנים סירבו להשתתף באירוע הזה ואני מבין אותם, כי הם צריכים להתפרנס. גם אני לא הייתי רוצה לצאת נגד הבוס שלי". המשורר שמואלוף התייחס לסבג ואמר כי "הוא מקבל לגיטימציה על ידי הלבנת הכסף – הוא הופך את הכסף מניצול, ליוקרה וללגיטימיות בכך שהוא מפעיל את הגלריה. כמו בסרטים של 'הסנדק' שאשתו תורמת לצדקה, אז כאן הסנדק פשוט מפעיל חברת כוח אדם, שזו מילה אחרת לעבדות". אחרי הרבה קריאות למען שיפור תעסוקה, זכויות עובדים וחיסול חברות כח האדם הסתיים פרק השירה של האירוע ואז החלו האמנים לנסות ולתלות על קירות המוזיאון יצירות קטנות שהביאו עמם. בנקודה הזו התערבו המאבטחים: "בואו נסיים את זה בטוב", ביקשו מהאמנים שהתעקשו לתלות את הציורים למרות שאלו הוסרו כעבור שניות

.

אחרי כמה דקות של ויכוח מנומס למדי הסתיימו כל ניסיונות התליה, והיצירות נותרו בידיהם של המאבטחים. "תחזיר לנו את העבודות או אפילו קח אותן הביתה, רק שלא יגיעו לאוסף של המוזיאון", אמר סיימון לאחראי האבטחה, תוך שהוא מתייחס לטענות האמנים על כך שרוב היצרות המוצגות בגלריה התקבלו מאמנים שאולצו למסור אותן למוזיאון ללא תמורה. משתמה הפעולה לחצו האמנים ידיים עם אנשי האבטחה והמשיכו לדבר איתם על תנאי עבודה, עבדות ויצירה גם מחוץ לשטח המוזיאון. "יש פה אנשים נחמדים ועם רצון טוב, וגם אנשים שבאו ממקום פחות טוב", סיכם אחראי האבטחה בשיחה עם וואלה! תרבות. למרות שציין כי המוזיאון לא נערך במיוחד לאירוע, לוואלה! תרבות נודע כי המאבטחים שליוו את האמנים הוזעקו במיוחד משעות הצהריים ואף קיבלו תשלום נוסף על עבודתם.

***

 

מערכת ערב רב – סיכום אירוע – שירה נגד העבדות החדשה

המחאות נגד חברות כוח האדם ונגד מוזיאון תל אביב התאחדו אמש לאירוע שירה ואמנות. כ-40 משוררים ואמנים נפגשו באגף החדש של המוזיאון, הקריאו שירה ונאמו נגד ניצול עובדים בידי חברת כוח האדם או אר אס. האמנים ניסו לתלות את התערוכה "העבדות החדשה" בצורה פיראטית בכניסה לגלריה לצילום ע"ש דורון סבג וחברת כח האדם או.אר.אס בע"מ המתמחה בהוזלת העבודה, אך שומרים חמושים שנשכרו במיוחד וניצבו במקום משעות הצהריים מנעו את תליית התערוכה.

"באנו כדי לסמן את האתר הזה כזירת פשע, הפשע של חברות כוח האדם" אמר האוצר יהושע סימון בתחילת האירוע. תהל פרוש קראה בוז גדול נגד חברות כוח האדם ודרשה שיעופו מחייה. עוד נאמו והקריאו שירה ערן הדס, מרחב ישורון, מתי שמואלוף ויובל בן עמי. נציג איגוד העובדים "כוח לעובדים" סיפר על תנאי ההעסקה המחפירים של עובדים בכל הארץ. רונן אידלמן ציין שגם במוזיאון רבים מן העובדים מועסקים ללא תנאים סוציאליים נאותים והזכיר את מאבק מורי האמנות במרכז החינוך המוזיאון, הפועל בבית מאירהוף שברחוב דובנוב, והצביע על המאבטחים שכנראה מועסקים גם הם בתנאים דומים. בסוף האירוע התקיימו שיחות עם מאבטחי הקבלן, שהביעו תמיכה במאבק ואף הציעו למוחים דרכי מחאה נוספות. בין השאר הסבירו המאבטחים שבפעם הבאה במקום לנסות להיכנס לגלריה מוטב פשוט לחסום את הכניסה למוזיאון.

אחרון הדוברים היה רועי צ'יקי ארד, הנמנה עם יוזמי האירוע, שאמר ש"אנחנו רוצים להראות לו שעולם האמנות מקיא אותו" (את דורון סבג). ארד הוסיף כי אמנים רבים סירבו להשתתף באירוע מחשש לפגיעה בפרנסתם.

אמניות ואמנים הגיעו עם עבודות במדיות שונות וניסו לתלות את התערוכה הזמנית באמצעות סלוטייפ. מספר אמנים שהגיעו עם עבודות גדולות נאלצו להישאר בחוץ בטענה שאסור להכניס אמנות למוזיאון ללא אישור.

האירוע התקיים בשיתוף פעולה של גרילה תרבות, כוח לעובדים, כתבי העת לאמנות 'החדש והרע' ו'ערב רב', ארכיון אדריכלות ישראל ועיתון השירה מעין.

2012 האגף על שם רביד רובנר – מאמר מתוך עיתון הפילוסופיה 0618 

 

אודות Mati Shemoelof

משורר, עורך וסופר. A Writer
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי, עם התגים , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

7 תגובות על אמנות המהפכה | נטלי לוין

  1. דפנה הגיב:

    כמי שמתיימרת "לחבר בין המחאה לבין עולם האמנות", הייתי מצפה שתדע לחבר בין נושא לנשוא, או לפחות להפריד ביניהם באמצעות פסיק או שניים. מילא התחביר הקלוקל, או הסגנון המתלהב שהייתי מצפה למצוא על הזמנות לבת מצווש במשפחת לפיד – היומרה המזגגת את הטקסט מדיפה ריח עז, והוא לא של מחאה.

    אהבתי

  2. גיא הגיב:

    דווקא כתוב מקסים, כל הכבוד

    אהבתי

  3. טראומה הגיב:

    תודה, מעניין. והעניין גדול דווקא בגלל השאלות הרבות שעולות מהטקסט, בעיקר מחלקו הראשון. נדמה לי כאילו אתם בעצמכם – העומדים מאחורי הצבת הגיליוטינה בשדרות – נבהלים מעוצמת הסמליות שבמעשה. מאוד מוזר לקרוא את הפיסקה האחרונה, המבולבלת, בטקסט על הגיליוטינה: "ביקשנו לחזק את הקריאה למדינה דמוקרטית לכל אזרחיה"… זה המסר של הגיליוטינה? החזרת הכוח לעם? להפך! הגיליוטינה מסמלת את הפקעת הכוח מהעם, את האלימות השרירותית! כמה ממנהיגיה הגדולים של המהפכה נפרדו מראשם הודות לגיליוטינה, המצאה שטנית, מעשה ידי רופא "הומניסט".
    אני לא חזק בסמלים, אבל אני יכול לחשוב על סמליות אחרת: למשל סמל לאלימות שרוחשת מתחת לנאורות, סמל לרצון לנער ולזעזע את ציבור המוחאים, את הבורגנים (היא הרי הוצבה במקור בהרצליה) ואת ההנהגה המפוטמת מעצמה, סמל לאמצעים שאולי יש לנקוט כדי להביא לתוצאות, סמל לטירוף ולרדיפת הדם של ההמונים, סמל לסוף הנאורות, סמל למילה הטהורה שגוררת מעשי זוועה, סמל לסופו הקודר של עולם האתמול, להחלפת ערכים טוטאלית, לסגידה לדם, לסירוס, אולי גם לאימפוטנטיות של האמנות (תומס מאן כתב "שיר הוא כמו נשיקה לעולם, אבל מנשיקות לא ייוולדו ילדים"…), לחוסר האונים של האמנים לחולל שינוי, להשמיע את קולם בשעת מחאה המונית שכזאת, הקיצור – הגיליוטינה עמוסה בסמליות, ומוזר לי שלבסוף הדבקתם עליה סטיקר שחוק: "לחזק את הקריאה למדינה דמוקרטית…"
    עוד מוזר לי שהצבתם אותה וחזרתם לצללים, סירבתם להכריז על בעלות. כאילו מדובר בניסוי קר בתנאי מעבדה ולא בשדרה רוחשת וסוערת. כאילו אין לכם עניין חי ובוער במחאה, כאילו באתם לצפות ולהתרשם מהתנהגות הנייטיבס בשדרה. נוסף על כך, מוזר שאתם באים בתלונות לברברנים בתקשורת, הרי אילו הייתם לוקחים אחריות על המעשה, היו הברברנים מציינים זאת ומדברים איתכם. אבל בעבורם, ובעבור שאר יושבי השדרה, הגיליוטינה כאילו נחתה מהירח, "בפעולת גרילה נועזת", בלי אבא ואמא. מה יעשו הברברים של התקשורת? את מי ישאלו? איך יתעניינו? בסוף יגידו מה שהם רוצים!

    אהבתי

  4. נטלי לוין הגיב:

    הי טאומה
    בעצם הצבת הגליוטינה ברחוב, כשהיא נגישה לציבור הרחב לעשות בה כרצונו, ניתן למצוא את החזרת הכח לעם. מעבר לכך זהו שיחזור של גיליוטינה- ולא גיליוטינה שיכולה לערוף ראשים, לכן היא סמל. עם כל שאר מה שכתבת וכל שאר הסמליות שציינת אני מסכימה ומזדהה. יש לציין שהיינו כמה אנשים וכל אחד חשב על זה הרבה דברים, כמו גם הקהל שהיה בסביבה, אין להשתמש בדברי כמניפסט, ואני שמחה שהפעולה פתוחה לפרשנות.
    ובאשר לתקשורת- הם חיפשו להגיד הסתה וחציית גבול, הם נהנו מהעובדה שזה אקט כביכול אנונימי. אנחנו לרגע לא התחבאנו מאחורי המעשה, וכשהיו שם צלמים ממעריב ששאלו אותי אם יש לי קשר לזה ועניתי שכן, אך זה לא עניין אותם לבדוק את העניין, מבחינתם אייטם זה להציג את זה כהסתה חסרת אחראיות.

    אהבתי

  5. פינגבאק: ההצגה הרעה בעיר • מחאת הדיור

  6. פינגבאק: ההצגה הכי רעה בעיר « המבוקש מס' 2

  7. פינגבאק: ההצגה הרעה בעיר | שומרי משפט – רבנים למען זכויות האדם

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: