נתונים מעוררי ספק: מכתב פתוח לחברי מפלגת העבודה בתנועה הקיבוצית


נתונים מעוררי ספק: מכתב פתוח לחברי מפלגת העבודה בתנועה הקיבוצית | מאת זוהר אביטן, המכללה האקדמית ספיר, תושב שדרות, 16.9.11

מזל מועלם ממעריב, איילה חסון מהערוץ הראשון וירון דקל מרשת ב', בתכנית "פוליטיקה" ששודרה ב-13 בספטמבר 2011 בערוץ הראשון, הדגישו את התפיסה האתנית המאפיינת קבוצות רחבות באליטה הישראלית הוותיקה ובזו של מפלגת העבודה. את דבריהם סמכו על נתונים חוזרים ונשנים של מאפייני הצבעה בתנועה הקיבוצית ובערים וותיקות במרכז הארץ דוגמת תל-אביב, גבעתיים, הרצליה. הם הישוו את דפוסי ההצבעה שנחשפו בסיבוב הראשון של הפריימריז במפלגת –העבודה, שנערכו יום קודם, לנתוני הפריימריז הקודמים ב-2005 ובהצבעה ל"קדימה" ב-2006. עבורנו, השותפים לערכי תנועת העבודה וידידי התנועה הקיבוצית בערי הפיתוח, נחשף פעם נוספת פצע עתיק. עמדנו לצידכם בכל השנים בהם הותקפה התנועה הקיבוצית על ידי הימין הישראלי. לא ויתרנו, אפילו לא על הזדמנות אחת, לקדם את שיתוף הפעולה בין ערי הפיתוח לקיבוצים סביבן ובתוכן. אתם הייתם הספר ואנחנו היינו פריפריה. כולנו נחשפנו להיותנו פריפריה של הניאו-ליברליזם ששטף את ישראל. אנחנו, תומכיכם בערי-הפיתוח, שילמנו מחיר חברתי ופוליטי כבד על היותנו גאים בשותפות ארוכת השנים בינינו. נתוני ההצבעה במערכות הבחירות הפנימיות והארציות מאז 2005, חושפים בעוצמה את שניסינו להכחיש, גם כלפי עצמנו, כל השנים. שתיקתכם ותמיכתכם במנהיגים של מפלגת העבודה אשר פרשו ל"קדימה" רק משום שעמיר פרץ – נבחר לעמוד בראשות מפלגת העבודה, מטילה צל כבד על יכולתכם לנמק באופן רציונאלי את הבחירה של רובכם, על פי נתוני ההצבעה, להפנות עורף לשותפיכם האמיתיים, שהוכיחו במעשים את מחויבותם לשותפות.

בדעות"הארץ" מיום 12.9.2011 כותבת מרב מיכאלי על עמיר פרץ, את הדברים הבאים: "הוא היחיד שמחזיק בתפישת עולם כוללת, חברתית-כלכלית-מדינית, שרק היא עשויה להוות אלטרנטיבה, וחשוב לא פחות – אופוזיציה אמיתית; הוא אינו עושה הפרדה אלא כורך את התחומים זה בזה, בדיוק מהמקום של הצדק החברתי והאנושי, והוא גיבה את השקפת עולמו הזאת בעשייה עקבית כראש מועצת שדרות, כיו"ר ההסתדרות וכחבר כנסת". את תפישת העולם הכוללת, ספגנו בילדותנו, מכם, בשנים רבות של שכנות. כמהנו ליום בו נוכל להיות שותפי אמת במעשים ולא בדיבורים. אנחנו הוכחנו את שותפותינו, רובכם ברחתם ממנה ללא נימוק סביר. תוצאות הבחירות בפריימריז האלה ובאלה שקדמו להן מהווים מדגם מייצג מובהק לעמדת הרוב בתנועה הקיבוצית. בשיחותיי עם חברים בתנועה הקיבוצית, גיליתי כי מלחמת לבנון השנייה, העניקה לכם תירוץ העומד על כרעי תרנגולת לנמק את חוסר הרציונאליות של בחירתכם. לו עמיר פרץ לא היה בוחר בתפקיד שר-הביטחון ב-2006, עד היום, אנחנו, תושבי שדרות ועוטף עזה היינו מוגדרים "איום סטטיסטי בלבד" שאין טעם למגנו. גם מערכת "כיפת ברזל" הייתה נותרת בגדר חלום. התעקשותו של עמיר פרץ על הפצצת הטילים ארוכי הטווח ביומה הראשון של מלחמת לבנון השנייה, במקום הפצצת תחנות כוח בבירות – מנעה את התפוצצותם בלב תל-אביב. כדאי להקשיב לדבריו של אמנון אברמוביץ' ב"פגוש את העיתונות" (הערוץ השני 10.9.2011) לפיהם, לדעת אנשי צבא בכירים, שר הביטחון עמיר פרץ היה טוב יותר ממחליפו. ברק, למרות כל מה שידוע עליו, זכה לתמיכתכם הגורפת. בישראל, מאז ייסודה, כל ניסיון להפריד בין צבא לחברה משולל יסוד. די להזכיר את משימת קליטת העלייה בשנות ה-50 וה-60, ההתיישבות, פעילות החינוך, התעסוקה, פיתוח התעשייה המקומית ועוד. העמדה כאילו עמיר פרץ כשל בעצם העובדה כי בחר להיות שר ביטחון, מחזירה אותנו אל הימים שמזרחים יכלו, לדעת קבוצות האליטה בישראל, למלא רק תפקידים של שר-דואר או שר רווחה. האם לדעתכם, יצחק הרצוג, שקיבל בכבוד את תפקיד שר הרווחה לבקשתו של עמיר, מילא אותו פחות טוב בגלל שאינו מזרחי? האם תוכלו לומר באותה יוהרה כי הוא אינו מתאים למלא את תפקיד שר-הביטחון? עובדות פשוטות אותן ניתן לאתר בקלות באתר הכנסת מלמדות כי בתפקידו כשר ביטחון, הצליח עמיר פרץ, גם מתוקף ההסכם הקואליציוני עליו חתם, להבטיח קידומם של חוקים חברתיים מהמעלה הראשונה ובכללם חוק שכר המינימום. כדאי גם שתבדקו מי היה מנסחם הראשון של חלק גדול מהחוקים אותם רשמה שלי יחימוביץ' על שמה מבלי לשים לב לכלל יסוד חשוב: "האומר דברים בשם אומרם מביא גאולה לעולם".

בחירתו של עמיר פרץ לראשות מפלגת העבודה, בפרימריז של שנת 2005, הביאה את הבכירים בה לפרוש לקדימה ולקחת עימם 5-9 מנדטים של בני האליטות הוותיקות אשר ויתרו על נשמת אפה של הדמוקרטיה – קבלת החלטת הרוב. את החסר הצליח עמיר פרץ לגייס מקהלים שהוחזקו בעיני הפורשים ממפלגת העבודה כשייכים לארץ אחרת, תרבות אחרת. פרופ' יואב פלד במאמרו "בין איכות לכמות: האזרחות המזרחית במשנתה של תנועת העבודה" (קולות מזרחיים, מכון ון-ליר 2005) קובע: "המזרחיים התקבלו, אם כן לתקופת חניכות. בתום תקופת החניכות, אחרי שנצליח לעשות אותם למודרניים ולציונים, הם יוכלו להפוך לאזרחים במלוא מובן המילה, אזרחים איכותיים. כמה זמן תימשך תקופת החניכות הזאת? זו כמובן שאלה פתוחה. בפועל, בניגוד לדיבורים, מה שנעשה ברמת המדיניות: מדיניות התיישבותית, מדיניות כלכלית, מדיניות חינוכית, וכולי, נועד למעשה להנציח את תקופת החניכות. כל מה שנעשה, נעשה בצורה כזאת שהמזרחים לא יהפכו למודרניים ולציונים, כדי לקבע את המעמד השולי שניתן להם בתוקף היותם לא-מודרניים ולא ציונים". את המגמה הזו, הפסיק עמיר פרץ, על ידי התייצבותו, כשווה בין שווים, ראוי לכהן בכל משרה, לא כל שכן במשרה חובקת עולם וחברה כמו שר-הביטחון. ראוי גם להזכיר כי אמנם מלחמת לבנון השנייה הייתה במשמרת של עמיר, חודשיים לאחר בחירתו, אך היא חשפה את הוריהם האמיתיים של הכשלים ארוכי השנים, אותם יצרו גנרלים בני "השבט הלבן" ובני דמותם, בתפקיד שר-הביטחון, מתוך יהירות וזלזול בכבודם וחייהם של בני-אדם. ולעניין תפישת העולם הכוללת: האם יש לכם הסבר מדוע שלי יחימוביץ' בחרה לא להצטרף לרביעייה ולהיות אינדיבידואליסטית היושבת על הגדר? האם שמעתם את קולה כנגד ההפרטות במשרד החינוך? האם היא התבטאה כנגד אפלייתם של יוצאי אתיופיה במערכת החינוך, או אפלייתם של מזרחיים בבתי-ספר חרדיים הנתמכים על ידי משרד החינוך? את שלמדנו מכם בילדותנו, הפכנו לתפישת עולם המכבדת כל אדם בגלל מה שהוא ולא בגלל מוצאו. גם אני מזרחי. מעולם לא הסתרתי את מוצאי, יחד עם חברים אמיתיים בתנועה הקיבוצית קידמנו פיתוחם של פרויקטים המשנים מציאות באזורים שלנו. אני חש מועקה בחוסר יכולתי להסביר את דפוסי ההצבעה שלכם החוזרים ונשנים. ימים של סליחות וחשבון נפש הם הימים האלה. אני וחבריי נשאר נאמנים לעמדותינו המגובשות בדבר אופן התנהלותה הראוי של חברה ומדינה. סוציאל-דמוקרטיה היא אורח חיים בהתנהגותנו ובמעשינו, עשורים רבים. האם יתכן כי אתם נותנים יד ל"סוציאל-דמוקרטיה ניאו-ליברלית", בה יש מקום רק לבעלי מוצא אתני מסוים, תוך הדרתם של בעלי מוצא אתני אחר? אני לא יכול להשיב לטענות שהועלו בתכנית "פוליטיקה" השבוע. אולי אתם, חבריי, תוכלו להשיב.

זוהר אביטן, שדרות zohar@sapir.ac.il

7 תגובות בנושא “נתונים מעוררי ספק: מכתב פתוח לחברי מפלגת העבודה בתנועה הקיבוצית

  1. אני תקווה שתחול התפכחות בקרב חברי הקיבוצים והם יבססו את הצבעתם הקרובה על כושרו של המועמד להנהיג ולהוביל ועל ניסיונו ועל השקפת עולמו הכוללת המוצאת את ביטויה בשנים ארוכות של פעילות ודבקות במטרה.

    אהבתי

  2. אני לא קיבוצניק, אז בשמם אני לא יכול להגיב. אבל אני כן יכול לדבר בשמי, ובשם לא מעט חברים שאני מכיר, אשכנזים ומזרחים. בחרנו "עבודה" כשעמיר פרץ עמד בראשה, אחרי שלא הצבענו למפלגה הזו בבחירות הקודמות. בחנו למעשה עמיר פרץ. ביקשנו שיפעל ברצינות לשינוי סדרי העדיפויות והשיטה הכלכלית בישראל. בחרנו בו כדי שיילחם על תפקיד משרד האוצר (לא משרד הדואר או המשטרה, כפי זוהר כאן טוען בדמגוגיות). לא בחרנו בו על מנת שיוציא את הצבא למלחמת ברירה, על גבן של האוכלוסיות האזרחיות של צפון הארץ ודרום לבנון.

    ישנה תופעה נרחבת של גזענות בקרב "האליטה הנוסטלגית", אבל לא צריך להתחיל עכשיו לייפות את הביזיון של הקדנציה הראשונה של עמיר פרץ כיו"ר מפלגת העבודה. כישלון מחפיר, ובגידה במנדט שניתן לו.

    אהבתי

  3. אולי כדאי היה שמר זוהר אביטן יסיר עוד מסיכה: אחלמה פרץ, אשתו של עמיר פרץ היא סגניתו במכללת ספיר (שם הוא משמש כמנהל מכינה).
    ולבד מזה פרץ לא ראוי בעיני לנהל, ובוודאי לא את מפלגת העבודה. קשה לי להבין איך אפשר בכלל להשוות בין שלי, אישיות שהיא למעלה משכמה, ובין עסקן פוליטי קטן כמו פרץ, שלאחרונה מגלה צדדים מאד לא נעימים באופן ההתנהלות שלו.
    בחרתי בו ב-2006 והוא איכזב בענק. ברור לי שאם הפעם הוא שוב ייבחר ליו"ר, לא אצביע למפלגת העבודה בבחירות הבאות. זה הקו האדום שלי.

    אהבתי

  4. ליעל מולכו,

    האם עשיתי מאמץ כלשהו להסתיר מי הם חברי לעבודה, או ליישוב בו אני גר? האם את טורחת גם בתגובתך, להציג מי הם חברייך בעבודה, מה הקשרים שלך עם שלי יחימוביץ'? למה כל זה חשוב. אם יש לך דעה אמרי אותה (רצוי שתהיה מנומקת ובכלל לא מעניינים אותי קשריך). נדמה לי, שאימצת שיטה ידועה: הסתת הדיון למקומות אפלים.

    כשאת קובעת "אישיות למעלה משכמה" נמקי. האם אדם המסתיר למשל את מקורות החוקים בהם הוא מתהדר – מגלה תכונות של נעלות? מה עוד ידוע לך עליה ועל בחירותיה באיזה נושאים להביע דעה ובאיזה לא? מדוע היא לא נעתרה לבקשת סטודנטים במכינות הקדם-אקדמיות בישראל להשתתף במאבק כנגד הפרטתן? ועוד שאלות רבות הנוגעות לאינדיוידואליסטיות שהיא מפגינה בכל דרכה.

    זכותך בהחלט לתמוך במי שאת מעוניינת. זכותך גם לבחור או לא לבחור במפלגה מכל נימוק אישי שהוא. אך מה זה קשור לתפיסת עולם כוללת?

    אם אכן את מעוניינת לערוך השוואה הגונה בין השניים כדאי שתהיה יסודית ועניינית. למשל, כמו זו המופיעה בקישור הבא:

    http://www.labor.org.il/201109168191/בחירות-לתפקיד-היושב-ראש-למי-להצביע-בסיבוב-השני.html

    את מוזמנת לערוך השוואה דומה וכן, אינך חייבת לציין מי הם חבריך לעבודה…

    זוהר אביטן

    אהבתי

  5. "אם אכן את מעוניינת לערוך השוואה הגונה בין השניים כדאי שתהיה יסודית ועניינית. למשל…".
    אכן משעשע אך לא לשם השעשוע בחר מתי שמואלוף לפרסם רשימה זו. על מאמרה של מרב מיכאלי הגיבה ורד לי במאמר משלה – "התנשאות על מזרחים" (הארץ)
    http://www.haaretz.co.il/articles-and-opinions/1.1472968

    אין לשכוח גם כי מיכאלי תמכה בבחירות האחרונות בפושעת מלחמה. מי שלא תמך מעולם בפושע מלחמה כלשהו הוא עידן לנדו. לאחרונה הוא ערך השוואה הגונה בין השניים (למען הסר ספק: השוואה יסודית ועניינית). הוא הרבה לעסוק ביחימוביץ' ואל עמיר פרץ התייחס רק בשתי מילים: פושע מלחמה.

    אכן, התייחסותם של חלק גדול מתומכי מפא"י ניתנת לתמצות במשפט הבא: "פלנגות מצפון אפריקה השתלטו לנו על המפלגה". מה לזה ולתמיכה בפושע המלחמה עמיר פרץ?

    אהבתי

  6. שתי הערות – לא ברור לי מה ה"מחיר" ששילמו אנשי עירות הפיתוח על "תמיכתם" לכאורה בקיבוצים
    ולענין התמיכה ביחימוביץ' בקיבוצים – אני נוטה לקבל דברים כפשוטם – עמיר כבר היה בפוזיציה הזאת, ונכשל.
    שלי עוד לא נכשלה והיא מייצגת כיוון חדש ונקי בפוליטיקה הישראלית, שלגיטימי לתת לו הזדמנות
    לטעמי, הטענה שבקיבוצים לא בחרו בעמיר פרץ בגלל מוצאו היא נלעגת ובאותה מידה אם לא היו תומכים בשלי יחימוביץ היו יכולים תומכיה לזעוק שהיא הופלתה על רקע היותה אישה.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s