די לקיבוץ

cc: flilckr by jonklinger | Amir Peretz | עמיר פרץ

זוהר אביטן מציע פתרון להצבעה האתנית שנערכה בבחירות הפנימיות במפלגת העבודה.

האתגר וחובת ההוכחה | זוהר אביטן

שלי יחימוביץ' היא יו"ר מפלגת העבודה החדשה, כפי שקבעו מתפקדי המפלגה שהכריעו בסיבוב השני של הבחירות הפנימיות שהוכרעו השבוע. אני וחברי, תומכיו של עמיר פרץ, מצטרפים לברכותיו על הישגה ומצטרפים לברכותיו להצלחתה. משימת בנייתה של דרך חדשה אשר תעמיד את מפלגת העבודה כמובילה ערכית וחברתית, אינה, ככל הנראה, רק עניינו של העומד בראשה. היא בעיקר עניינם של חברי המפלגה, תמיכתם במסריה ובפעילותם לגיוס תומכים רבים ככל האפשר בדרכה.

נתוני העבר, גם אלה שנוצרו בשבועיים האחרונים, מונחים לפנינו. הבכירים בשדרים ובפרשנים ממשיכים בהענקת ההסבר המטריד בדבר ההצבעה האתנית. פרשנותם, מקורה בפוליטיקה האינדיבידואליסטית שהשתלטה על ישראל מזה למעלה משלושה עשורים. במרכזה של פוליטיקה זו, יצרים ותאוות אישיות, תוך מחיקת כל ערך המניע אנשים לפעילות מפלגתית ופוליטית. נכון, על פי הנתונים: ברוב ערי הפיתוח שלנו היה רוב לעמיר פרץ, בכל הקיבוצים היה רוב מוחלט לשלי יחימוביץ'. אין בכוח איש מאיתנו לשנות ולו נתון אחד שנוצר בעבר הקרוב והרחוק. בכוחנו לפעול רק להנעתם של תהליכי בנייה מחדש של חלופה ערכית לשם בנייתה של חברה ראויה.

בין הנתונים הבולטים הוא הנתון שחובה עלינו לפעול במשותף לשינויו: אתם בתנועה הקיבוצית, הייתם ועדיין רבים מכם רואים עצמם, כאליטה המחזיקה בידיה את העוצמה והשליטה בחברה ובתרבותה. אנחנו היינו ולצערי עודנו – האחר באופן בו אנו מוצגים. איש לא ייקח מכם, בוודאי לא אנחנו בערי-הפיתוח, את זכות הראשונים בייסודה של המדינה. אולם בחלוף השנים אנחנו בערי-הפיתוח שהוקמו בלב אזורי ההתיישבות העובדת, יכולים לאמור בגאווה שיש לנו חלק בבנייתה של המדינה ובפיתוח אזוריה המרוחקים. אתם הייתם הספר. אנחנו, בערי-הפיתוח היינו הפריפריה. תחת המדיניות הכלכלית הקפיטליסטית והניאו-ליברלית,  כולנו, גם רובכם בתנועה הקיבוצית – הפכנו להיות פריפריה. האליטה הערכית נמחקה. את מקומה תפסה אליטת הון צינית הממוקדת במרכזים העירוניים הגדולים בישראל.

במכתב אותו הפיצו זאב (וולוולה) שור וחניק מרשק, בתנועה הקיבוצית ב- 17 בספטמבר 2011, הם תוקפים בחריפות (תוך ניסיון הפחדה בוטה) את קריאתו של עמיר פרץ לבנות יחד מחדש את מפלגת העבודה ככזו שיש לה מסרים חשובים לבנייתה מחדש של חברה הוגנת וראויה. את מתקפתם הם ממקדים בהצעתו לפזר את מחוז הקיבוצים במפלגת העבודה ולהקים תחתיו, במשותף, "מועצת חכמים". לאיש מאיתנו, בודאי לא לעמיר פרץ, יש או הייתה כוונה לפגוע כהוא זה בתנועה הקיבוצית על כל יישוביה. נהפוך הוא, בקריאה זו, לפי מיטב ידיעתי והבנתי, הכוונה היא להצעה שכדאי לנו למלא אותה תוכן, אם אכן כוונתנו לחזור ולהוביל את עיצוב החברה מחדש בישראל.

 אני מבקש להציע אפשרות אחת, אתגר לכולנו: הקמתם של מועצות סניפים שיהוו מוקד שיח והשפעה. מועצות סניפים משותפות לכל עיר-פיתוח ולקיבוצים סביבה. מועצות סניפים שייטלו חלק פעיל בבנייתה של מפלגה אשר מסוגלת להציע חלופה לפוליטיקה האישית והצינית, אותה מעודדים רבים המפחדים מפני כל סוג של שותפות חברתית וסולידריות  מועצות סניפים אלו יהיו הגרעין שיפעל באזורים המרוחקים שלנו, לבניית גשרי-חיבור בין תושבים אשר בחיי היום-יום נפגעים מתהליכי ההפרטה, הסרת אחריות המדינה, הקטנת התקציבים, הפגיעה במערכות החינוך, התעסוקה ועוד.

תושבים מקיבוצי  שער-הנגב הקונים בשדרות משלמים בדיוק כמו תושבי שדרות ברשתות השיווק בעיר: 30% יותר ממחירי אותם מוצרים בערים הגדולות. לתושב קיבוץ בדיוק כמו לתושב עיר-הפיתוח רצון לקיומן של מערכות חינוך, תעסוקה, בריאות, תרבות וחברה – מתקדמים. לכולנו רצון להפוך את האזורים שלנו בדרום ובצפון, למושכים בזכות איכות החיים שהם יכולים להציע.

האתגר אותו אני מציע, כרוך בוויתור על תחושה מעמדית מזויפת. אתגר זה קורא ליצירתה של אליטה חדשה, ערכית, האמורה להחליף את אליטת ההון של יחידים. לעולם, יהיו לצידן של אליטות שולטות, יחידים רבים המשרתים אותן, אלה מכונים: אליטות בירוקרטיות. בדרך כלל, ערכים חברתיים הם הדבר האחרון המעניין אותם.

שלי יחימוביץ' הצליחה לחבר אל מפלגת העבודה, צעירים רבים שבקיץ האחרון, היו נושאי המחאה החברתית וקוראים בקול: צדק חברתי, מדינת רווחה, סולידריות. היא גם הצביעה על תפיסת עולם משותפת לה ולעמיר פרץ אשר מעולם לא נטש את אחריותו ומחויבותו החברתית. צעירים רבים אלו, מציבים בפנינו אתגר: לממש את קריאתם ליצירתו של שיח-חדש, שיח שבכוחו לבנות חברה אחרת, סולידארית. סוציאל-דמוקרטיה היא כוונה ראויה, אך צריך להעניק לה מימוש ותוכן אמיתיים.

בסוף שנות ה-70 ובראשית שנות ה-80 אתם הובלתם באומץ שיח בקיבוצים רבים. במרכזו הייתה בחינת התופעה המכונה "ישראל הראשונה וישראל השנייה". השיח ההוא המתין לתובנות שיפרצו ממנו ויהפכו למעשים המבטלים את ההבדלים המדומים בינינו.  יותר מעשרים שנה חלפו. הקיץ האחרון והציבורים החדשים המגלים עניין במפלגת העבודה: אלה שכונו "ישראל השנייה" והצעירים מאוהלי המחאה, ממתינים לבשורה, לדרך, להתחלת עשייה שתביא ליצירתה של חברה חדשה, למימוש התובנות בדבר הכרח מחיקת ההבדלים בין "ישראל הראשונה לישראל השנייה".

אתם, בסיס תמיכה חשוב של שלי יחימוביץ' ואנחנו: בסיס תמיכה חשוב של עמיר פרץ – יכולים וזכאים לתבוע את מימוש האתגר הגדול הניצב בפני כולנו. יהיה עלינו להיפרד מתפיסה הרואה בתועלתנות סקטוריאלית תכלית ולבחור בהוגנות, כערך מרכזי אשר בכוחו לבנות חברה חדשה המבוססת על סולידאריות ואחריות הדדית. יותר מאשר הדבר תלוי בשלי יחימוביץ', מנהיגת מפלגת העבודה החדשה, וביתר מנהיגיה הנוכחיים של מפלגת העבודה, הדבר תלוי בנו ובנחישותנו לגבש יחד את צורתה ומוסדותיה של החברה החדשה בישראל, לה כולנו מייחלים. 

זוהר אביטן, תושב שדרות, המכללה האקדמית ספיר

תגובה אחת בנושא “די לקיבוץ

  1. אף על פי שאני מסכים עם הדברים, חשוב לי להדגיש כי שני הצדדים (תומכי פרץ והנהגת התק"צ) נוהגים בדרכים פסולות אותן למדו מאבות המפלגה ומהן כנראה קשה להם להשתחרר.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s