חוסר אמונה בין ועדת הריכוזיות לבין ועדת טרכטנברג

Demonstrate in front of the house of Minister of Housing, Eli Atias, Jerusalem, 25.09.11  Hundreds of people demonstrate in front of the house of Minister of Housing, Eli Atias, in Jerusalem. the protesters who came from all over the country called for public housing and against evictions and demolitions.  Photo by: Oren Ziv/Activestills.org

הפגנת המאות בדרישה לדיור לכל – מול ביתו של שר השיכון אטיאס. צילום: אורן זיו, activestills.org, 25.9.2011

דו"ח טרכטנברג לא שווה את הנייר עליו הוא כתוב

ההמלצות של ועדת טרטכנברג לא ישנו את המדיניות הכלכלית, אלא רק יהיו חליפה חדשה למלך העירום נתניהו. הרי את ההמלצות שלה כבר שמענו, ואנחנו סקפטיים יותר מתמיד שהפעם הן יתממשו

כשבאים לבדוק את ההמלצות של ועדת טרכנברג, אפשר להתחיל בדברים שמנואל טרכטנברג כתב בעצמו בבלוג שלו: "לא יכולנו להציע מענים לכל המצוקות שהועלו ואף לא לרובן". לא הפתעה גדולה – לא ציפינו מוועדה שכזו לעמוד בביקורתיות אמיתית מול הפשעים שביצעו ממשלות ישראל בהפיכת חלקים רחבים מהמדינה לחסרי כל. ועדה שמינתה הממשלה לא תיתן חשבון נפש פוליטי אמיתי, אפילו בחודש אלול. במקום לדאוג לאזרחים שיצאו לרחובות במאות אלפים, היא רוצה שיעזבו את נפשה ושישראל תמשיך להיות מקום שלישי בעולם בגידול מספר מיליונרים. איך בדיוק מציעה הוועדה לשפר את מצבם הכלכלי והחברתי של האזרחים? הנה למשל, הוועדה מבקשת להעלות את מס החברות באחוז. מה יש לומר, באמת בדיחה מצוינת על חשבוננו. בואו נסתכל רגע לעבר: בשנת 1985 שיעור מס החברות עמד על 66.1%. עד שנת 1996 המס ירד ל-36%. כיום המס כבר עומד על 24%, והוא אמור להמשיך לרדת בהדרגתיות, אחוז אחד מדי שנה, ובשנת 2016 לעמוד על 18%. אחרי ירידה של עשרות אחוזים, העלאה של אחוז אחד היא ממש בדיחה.

וגם אם נניח שההמלצות טובות – מה הסיכוי שהן יתקבלו ויתממשו? קחו למשל את ההמלצה על חוק חינוך חינם לילדים מגיל שלוש. הרי החוק הזה עבר כבר בשנות התשעים (בדחיפתה של ח"כ תמר גוז'נסקי מחד"ש), ומאז נקבר מדי שנה בחוק ההסדרים. גם אם ההמלצה תתקבל, היא מיועדת ליישום רק בשנת 2016 – חשבו כמה הזדמנויות יהיו לאוצר להפיל את ההצעה עד אז.

הרעיון למסות את הבורסה הוביל בפעם האחרונה את כל עשירי ישראל ללחוץ על ראש הממשלה רבין ז"ל לרדת מהרעיון וההצעה נגנזה; מי ומה מבטיחים לנו שהפעם אנו נראה את המערכת הפוליטית מגבילה את כוח ההון ולוקחת מהספוקלנטים כסף על המשחק המסוכן שלהם בדמי הפנסיה ובעתידנו? שוב התשובה לא ידועה, במיוחד היום כשעשרות מנדטים נמצאים באוויר. אף מנהיג לא יהיה אמיץ מספיק לסכן את ההיבחרות שלו.

הכנה לסיבוב הבא של המחאה 

חייבת להיות מחאה רצינית עוד יותר כדי שנראה פירות נופלים מהעץ הזה. בינתיים, נתניהו יוצא המנצח הגדול, כי הוא תלה את כל התקוות שלנו בוועדה והפך מאוייב הציבור לכזה שמחובק על ידיו. בסופו של דבר, נתניהו והאוצר ימשיכו לנהל את המדינה. לא מזמן נכחתי בפרויקט ערבות שהפגיש אותי ברועי לחמנוביץ', דובר סגן שר הפנים. לחמנוביץ' סיפר כיצד ברגעים האפלים של אישור התקציב, ח"כים מתחננים לפקידי האוצר שיאשרו להם סעיפים כאלו ואחרים. הציבור לא מודע לסרטי האימה האלו שבו אנשים צעירים, שלא נבחרו לייצג את ישראל אלא רק נמצאים בתפקיד מקצועי באוצר, מנהלים את היום יום שלנו, והפוליטיקאים שבחרנו מתרפסים מולם כשפחות נרצות.ועדת טרכטנברג תעשה את השירות שלה דווקא בהבאת הייאוש והזעם לשיאים חדשים. היא תלמד אנשים שגם הצעות מקילות לבעיה חריפה, לא באמת יתממשו. הציבור ילמד מהאכזבה. הזעקות החברתיות יהפכו בפעם הבאה לחץ שיישלח במטרה כשהוא ממוקד, מרוכז ואי אפשר יהיה להסיטו מניצחון.

הדברים התפרסמו לראשונה בבלוג שלי במאקו ובאתר המחאה

*

צילום: cc by-ranigraff

מעבר לריכוזיות

כשוועדת הריכוזיות דנה בחיבור בין הון ושלטון, היא עושה זאת כדי לעורר בחזרה את הערך הליברלי של תחרות במשק. אבל מה עם יוקר המחייה וזכויות עובדים?

תנועת המחאה הארצית יכולה לזקוף לעצמה כבר כעת הישג נכבד ביותר: הממשלה החלה לדון ברצינות בשאלת הריכוזיות. סוף-סוף עזבנו את השאלה האם בכלל קיימת ריכוזיות בישראל או לא (כפי שניסו לטעון לוביסטים, עיתונאים ומלחכי פינכה רבים) – ועדת הריכוזיות מוכיחה כי ישנה בעיה ולכן אנו חייבים למצוא לה פתרונות.

המלצות הביניים של הוועדה פורסמו ברבים. לכאורה, הן מצליחות לתקוע יתד במקום שכבר זמן רב היה זקוק לניעור ולתיקון. אך כשנבדוק אותן לעומק נגלה כי הן מעלות שאלות רבות. למשל, הקביעה כי תאגיד פיננסי משמעותי הינו תאגיד שמנהל נכסים מעל 50 מיליארד שקל, ושתאגיד ריאלי משמעותי הינו כזה שפדיון המכירות שלו הינו מעל 8 מיליארד שקל; מדוע נקבעו דווקא סכומים אלו? בדיוק הגדרות משפטיות מסוג זה יעמדו בפני מתקפה ציבורית לא פשוטה, שתאתגר את הקווים שנתפרו במיוחד לדו"ח.

מעטות החברות שמנהלות מחזור מכירות של 8 מיליארד שקל. איני חושב במונחים של קונספירציה או קשרים בין הון לשלטון, אך ההחלטה הזאת מעלה תהיות מדוע לא הורידו את הרף. יש לא מעט חברות חזקות ומושחתות שעושות שימוש קלוקל בגופים פיננסיים. חברות אלו לא יעמדו למבחן על פי דו"ח הריכוזיות, וכך הסכנות שעומדות בפנינו כציבור חוסך או צורך – יישארו בעינן.

חברי ועדת ספיבק-יונה מבקרים את ההמלצות, וטוענים כי תהיה להן השפעה קטנה על יוקר המחייה. הם אף רואים בעיה בנושא ריכוזיות ענפית וריכוזיות בתחום הפנסיה ולא רואים שיפור בקשר לבעית המחירים. כבר היום בעלי ההון הגדולים כמו בן דב ודנקנר חייבים כספים לאג"חים של קרנות הפנסיה ולא ברור איך יחזירו את חובם. הבנקים, ששמו לב לסיכונים ולחוב הגדל של בעלי ההון, דרשו ערבויות גדולות וקיבלו. אך חברות הפנסיה לא עשו כן, אלא סמכו על השם והיוקרה של בעלי ההון. הציבור לא מודע לכך שחלק גדול מכספי הפנסיה שלו מושקע בתאגידים שאינם מחויבים להחזיר את הסכומים. נצטרך לחכות ולראות ביום מן הימים אם המדינה תתערב, וכיצד, לטובת הציבור.

שימור התחרותיות הוא המטרה של ועדת הריכוזיות, אבל חייבים לשאול איפה המקום של זכויות העובדים ויוקר המחייה בתוך כל זה. ועדת ספיבק-יונה לא רואה את הקשר בין המלצות ועדת הריכוזיות לבין ההשפעה על יוקר המחייה, משום שהריכוזיות נוצרה עקב ההפרטה המאסיבית של נכסי הציבור לגופים פרטיים. ספיבק-יונה רואה בהפרטה של נכסי ציבור גורם לירידה בעבודה מאורגנת ובאובדן זכויות עובדים – דברים שפגעו ברמת החיים של המעמד הנמוך והבינוני.

אבל כשוועדת הריכוזיות דנה בנושא החיבור הארור בין הון ושלטון, היא עושה זאת כדי לעורר בחזרה את הערך הליברלי של תחרות במשק. ובתחרות, שוב לא יישמרו זכויות העובדים. לכן, עידוד תחרות הוא נושא חשוב, אך שאלות של זכויות עובדים או תקציב הממשלה הם הנושאים שיכולים להביא לשינוי מיידי בתוך כיסו של האזרח הקטן. אי אפשר להפריד ריכוזיות מזכויות עובדים ומרמת חיים. מרגע שעושים הפרדה כזאת, משאירים את העובדים והאזרחים כלואים בעיסקת חבילה שלא תקל על חיי המעמד הנמוך והבינוני. כי לעובדי קבלן לא אכפת אם הם מופרטים לבעל הון שיחסיו עם השלטון מושחתים, או לחברה הפועלת בהגינות אל מול השלטון וזכתה במכרז בצדק רב.

הדעה פורסמה בהעוקץ בוואלה***

cc: flickr | By J14 Israel
cc: flickr | By J14 Israel

ובנושא אחר:

 

פורסם על ידי Mati Shemoelof

Mati Shemoelof was born in 1972 in Haifa. He is a poet, editor and writer. He graduated with honors from the University of Haifa where he studies Film and History. He has published seven poetry books so far. The last of these was published in Germany in 2019 in a bilingual edition "Baghdad | Haifa | Berlin", published by Aphorismha Verlag [Berlin]. His first article book “An eruption from the east: Re visiting the emergence of the Mizrahi artistic explosion and it's imprint on the Israeli cultural narrative 2006-2019“ will be published on “Iton 77” publishers in Israel (2020).

4 תגובות בנושא “חוסר אמונה בין ועדת הריכוזיות לבין ועדת טרכטנברג

  1. הדו"ח לא שווה את הנייר שעליו הוא כתוב, משום שבמדינת "ישראבלוף" מסמכים זה כסת"ח.
    השיטה: מנתקים בין סמכות לבין אחריות ואח"כ מגלגלים עיניים למרום ומאשימים את האחר.
    מדינה שאינה מקיימת את חוקיה לא תקיים גם המלצות.

    אהבתי

  2. דורון אני מסכים ובדיוק על כך גם כתבתי במאמרי הקודם על טרכטנברג וציטטתי את נועם שיזף שהרחיב על כך.

    תודה ניר.

    שאול – בהחלט זהו אחד הפתרונות למצב (-:

    שנה טובה לכולן/ם!

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: