רוני סומק במכתב לאלביס פרסלי

מכתב לאלביס פרסלי | רוני סומק

אֲנִי כִּמְעַט הָיִיתִי רוֹבֵּרְטוֹ  שֶׁמָּכַר שַׁוַארְמָה בַּמֶּרְכָּז הַמִּסְחָרִי

שֶׁל הָעֲיָרָה כְּשֶׁהַבְּנֵי זוֹנוֹת מֵהַקִּבּוּץ אָמְרוּ שֶׁהִיא

בֵּית הַשֶּׁחִי שֶׁל הָעֵמֶק.

בַּמַּעֲדַנִּיָּה  לְיָד,  סִיגָל מָכְרָה גְּבִינוֹת, וּכְשֶׁהִתְאַהַבְנוּ חִכִּיתִי

שֵׁשׁ שָׁעוֹת לִפְנֵי שֶׁטָּעַמְתִּי אוֹתָהּ.

מֵהַטְּעִימוֹת הָאֵלֶּה נוֹלְדָה

פְּרֶסִילְיָה.

סִיגָל נִסְּתָה לְהַגִּיד שֶׁעִם שֵׁם כָּזֶה יִצְחֲקוּ עָלֶיהָ. אָמַרְתִּי לָהּ

שֶׁאֵין בַּשְּׁכוּנָה מִי שֶׁלֹּא זוֹכֵר אֵיךְ קִבַּלְתִּי 21 יְמֵי מַחְבּוֹשׁ

בְּכֶלֶא שֵׁשׁ אַחֲרֵי שֶׁהִלְבַּשְׁתִּי מַגָּשׁ עַל רֹאשׁוֹ שֶׁל הַקָּצִין

שֶׁהִגְבִּיר בְּטֵיְפּ הַקָּסֶטוֹת אֶת הַוּוֹלְיוּם לַקּוֹל

שֶׁל קְלִיף רִיצַ'ארַד.

הִזְכַּרְתִּי לָהּ שֶׁצִּיַּרְתִּי אוֹתְךָ מִתְפַּתֵּל עִם מִיקְרוֹפוֹן

עַל קִיר חֲדַר הָאֹכֶל שֶׁבְּבֵית נַבַּאלְלַה, וְשֶׁהַשִּׁיר הֲכִי אָהוּב

הָיָה "לַאב מִי טֶנְדֶּר", עַד שֶׁמִּלּוּאִימְנִיק אֶחָד שֶׁבָּא לְהַרְצוֹת

אָמַר לִי שֶׁטֶּנְדֶּר בְּאַנְגְּלִית זֶה לֹא מַה שֶּׁאֲנִי חוֹשֵׁב,

וְשֶׁזֶּה שִׁיר אַהֲבָה לְבַחוּרָה וְלֹא לְדִי-200.

בְּאוֹתוֹ יוֹם הֶחְלַפְתִּי אֶת הָאַהֲבָה לְ"רוֹק בְּבֵית הַסֹּהַר"

וְשָׁבוּעַ אַחֲרַי שַׁרְתִּי אוֹתוֹ עִם נַעֲלַיִם בְּלִי שְׂרוֹכִים.

סִיגָל יָדְעָה שֶׁזֶּה אָבוּד לְשַׁכְנֵעַ אֶת הַגֶּבֶר שֶׁבִּמְקוֹם

טַבַּעַת אֵרוּסִין קָנָה לָהּ גִּיטָרָה מֻזְהֶבֶת שֶׁנִּתְלְתָה

עַל שַׁרְשֶׁרֶת.

אַף אֶחָד מֵאִתָּנוּ לֹא עָנָה אַף פַּעַם עַל הַשְּׁאֵלָה 'לָמָּה הִתְגָּרַשְׁתֶּם'.

פְּרֶסִילְיָה אָמְרָה בַּגַּן שֶׁיֵּשׁ לָהּ בַּיִת אֵצֶל אִמָּא, חֶדֶר  אֵצֶל אַבָּא

שֶׁעָבַר לָגוּר בַּבַּיִת שֶׁל סָבְתָא, וְשֶׁהַחֲבֵרָה  הֲכִי טוֹבָה שֶׁלָּהּ הִיא

גִּילִי הָאָקוֹרְדְּיוֹנִיסְטִית שֶׁבָּאָה כָּל יוֹם שְׁלִישִׁי מֵהַקִּבּוּץ.

שְׁלִישִׁי אֶחָד, כְּשֶׁהִתְחַנַּנְתִּי שֶׁיַּחְזִיקוּ אֶת הַיַּלְדָּה בַּגַּן

עוֹד רֶבַע שָׁעָה כִּי יֵשׁ לַחַץ בָּעֲבוֹדָה וְהַמֶּלְצָרִית חוֹלָה,

גִּילִי הִצִּיעָה לְהַקְפִּיץ אוֹתָהּ לַמִּסְעָדָה.

כִּמְעַט מוֹטַטְתִּי  לַשֻּׁלְחָן אֶת הָרַגְלַיִם מֵרֹב סָלָטִים .

בַּסּוֹף, כְּשֶׁאָמְרָה תּוֹדָה הִרְגַּשְׁתִּי,  שֶׁשּׁוּב חוֹזְרִים אֵלַי

פָּנִים שֶׁלִּכְבוֹדָן אֶפְשָׁר לְבַזְבֵּז אוֹתְךָ שָׁר "לַיְלָה אֶחָד אִתָּךְ".

בַּפַּעַם הַשְּׁנִיָּה כְּשֶׁרָאִיתִי אוֹתָהּ פְּרֶסִילְיָה כְּבָר יָשְׁנָה.

הִצְחִיק אוֹתִי כְּשֶׁהִתְחַלְתִּי לְהַחְזִיק בַּיָּד מִזְוָדָה עִם אָקוֹרְדְּיוֹן.

הִפְחִיד אוֹתִי שֶׁמִּישֶׁהוּ יַחְשֹׁב שֶׁאֲנִי כְּמוֹ הָעוֹלֶה הֶחָדָשׁ שֶׁלּוֹקֵחַ

אֶת הָאָקוֹרְדְּיוֹן לְנַגֵּן בָּרְחָבָה שֶׁלְּיַד הַסִּינֶמָטֶק בְּחֵיפָה.

עִצְבֵּן אוֹתִי שֶׁהַצּוֹרֵף הִסְתַּכֵּל עָלַי כְּמוֹ עַל מְשֻׁגָּע

כְּשֶׁבִּקַּשְׁתִּי שֶׁיָּכִין לִי אָקוֹרְדְּיוֹן מֻזְהָב שֶׁיִּתָּלֶה

עַל שַׁרְשֶׁרֶת.

רַק דָּבָר אֶחָד בִּקְּשָׁה מִמֶּנִּי גִּילִי לִפְנֵי שֶׁבָּאתִי לְהִפָּגֵשׁ עִם הוֹרֶיהָ.

"כְּשֶׁאַבָּא שֶׁלִּי", אָמְרָה "יַגִּיד לְךָ: תַּזְכִּיר לִי אֵיפֹה שֵׁרַתָּ  בַּצָּבָא,

תְּדַלֵּג עַל בֵּית נַבַּאלְלַה וְעַל הַמַּחְבּוֹשׁ בִּגְלַל אֶלְבִיס, וְתַגִּיד לוֹ

שֶׁהָיִיתָ הָרִאשׁוֹן מֵהָעֲיָרָה שֶׁהִגִּיעַ לַסַּיֶּרֶת".

בָּרוּר שֶׁלֹּא שָׁמַעְתִּי לָהּ.

אֲנַחְנוּ, אֲדוֹן אֶלְבִיס, הָיִינוּ

חַיָּלִים בַּצָּבָא שֶׁלְּךָ,

הָיִינוּ שְׂרוֹכִים בְּנַעֲלֵי הָרוֹקֶ'נְרוֹל,

הָיִינוּ מְמַלְּאִים  אֶת קוֹלְךָ כְּאִלּוּ הָיָה אֲבַק שְׂרֵפָה בַּכַּדּוּרִים הַנּוֹתְבִים

שֶׁיָּרִינוּ לְשׁוּם

מָקוֹם.

פורסם על ידי מתי שמואלוף

מתי שמואלוף, הינו משורר, סופר ועורך. פרסם עד כה עשרה ספרים ביניהם: שבעה ספרי שירה, ספר מאמרים, קובץ סיפורים ועוד. בשנת 2019, ראתה אור בגרמניה אסופה דו לשונית משיריו "בגדד | חיפה | ברלין" בהוצאת אפוריסמא ורלג. בשנת 2021 פרסם את הרומן הראשון שלו "הפרס" בהוצאת פרדס. שיריו וסיפורים תורגמו ופורסמו באסופות, כתבי-עת ואנתולוגיות בכל רחבי העולם.

2 תגובות בנושא “רוני סומק במכתב לאלביס פרסלי

  1. וואו- איך שאני אוהבת את השיר הזה!
    את ההתגלגלות הזאת , מזל שהיה את אלביס, מילותיך הן גיטרה מוזהבת על צוואר השירה.

    תודה רבה לך רוני סומק על מה שאתה עושה עם המילים.

    אהבתי

  2. רוני היית ונשארת חד פעמי,או כמו שהיו אומרים בחוליית לוכדי עריקים פיקוד צפון,אין
    עליך,אין.אתה סוחט שירה ממיץ גרביים ושרוכים של מחבוש גדודי ודי 200 שהפך רכב חובה
    של זפתים אחרי שהוצא מהשירות ונמכר בפרוטות משום שהיה רכב ארסי ומסוכן.הוא אהב
    להתלקח ולקחת את יושביו לעולם שכולו טוב.(חביות הזפת הרגו את אדי הבנזין במיכל הדלק
    שמוקם גב אל גב אל מושב הנהג)בתחרות מי יהרוג ראשון את הזפתים הושג תיקו מקפיא דם.

    במקום שבו הבלתי אפשרי הופך להיות שירה – שם אתה ניצב.

    כתב פעם מבקר מוסיקה ידוע על המלחין הרומנטי ברליוז: " אין הוא גדול כסרוונטס,אבל הוא
    גדול לפחות כדון קישוט"

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: