האסון מתחיל בכתיבה

יצירה של מלכי טסלר

יצירה של מלכי טסלר

אני חייב ללכת לשירותים, חייב. פי הטבעת כבר מתכווץ. אז גם אני אכתוב את הפוסט על הכתיבה בחירבון.

1. בשנה הבאה ייצא לאור ספר השירה הרביעי והאחרון שלי "האסון מתחיל בארוחת עסקים" בהוצאת נהר ספרים. גם את ספרי הקודם "למה אני לא כותב שירי אהבה ישראליים" פירסמתי בהוצאה שהפכה לביתי. אני גאה בהוצאה ושמח על עבודתה הבלתי פוסקת בתחומים שונים. התחום שקרא לי לבוא להוצאה הוא ההשקעה העצומה של ראובן ושושי מירן בתרגומים של התרבות השחורה הפוליטית, בפילוסופיה ותחומים אחרים.

חשוב לי לציין כי זהו ספר השירה האחרון כי החלטתי לפרוש משירה. כן, מדי פעם אני מפרסם פה ושם תרגומים, או קטעי ארכיון (בוטלגשמואלופים – למשל כאן וכאן וכאן וכאן וכאן) אבל אני מנסה לחצות את הקווים לאמנות אחרת. הכול מתערבב, גרילה תרבות, הכיוון מזרח, והחלטה הראשונית שלי לעזוב את הדרמה ולעבור לשירה, כשסיימתי את לימודיי בחוג לתיאטרון. לא מזמן עשיתי החלטה לקחת שנה חופש מהאקדמיה שהפכה לשנתיים ובקרוב איני חוזר לשם. עכשיו אני מוצא את עצמי שורף את הגשר שהביא אותי עד כה. מביט מהצד השני של הצוק אל צדו האחר וביני לבין עולם השירה: תהום (וכך התחלנו במאבק המשוררים ובגרילה תרבות ובשאר מאבקים).

אבל אני אוהב שירה וזאת הסיבה שהספר הזה מגיע מוקדם מהרגיל. אבל עד שיבוא השינוי אשאר קבור בתוך אלפי מילים, מספר של סיפורים ודגמי עלילות מועטות.

2. עולם העיתונות – אני פרילנס בעתונות, באינסוף במות. אבל איכשהו נדבק לי חלום להיות חלק ממערכת. ללכת לעבודה. לרוץ אחרי כתבות. לכתוב במגזין. אבל לא הצלחתי. קרוב לגיל ארבעים אני כותב כמעט באותו שכר שהתחלתי בו כשקיבלתי טור בוואלה. מצחיק לא?! אבל כך המצב. חלק אומרים שזה בגלל הפוליטיקה, האתניות, הגיל, המצב של השוק, הניאוליברליזם, מצב העיתונות, ואין במה להאמין. צדקו כשאמרו. ושיקרו כשהבטיחו.

3. כשלון – אחרי שלושה ספרים, אינסוף אנתולוגיות, אסופות, מאמרים אני לא חי מכתיבה. החודש קיבלתי תמלוגים שלא יספיקו לשלם עבור החומוס שהחליף את הבשר במקרר שלי. החלטתי להתחיל לכתוב סיפורים. שני סיפורים זכו להפוך לפינאליסטים בתחרויות סיפורים. אבל כסף. כסף. היצירתיות לא מאכילה אותך. במיוחד כשאתה רזה, דפוק ומביט על העולם מרחוק. רחוק. אבל אין מה להתכדר בין כשלון לבין הצלחה. הכדור הרבה יותר עגול משניהם. כשמכסים את הקבר שלך, אין טעם להגיד שאתה רואה שמיים כחולים. אז אין לי שום אמונה. אני כותב, כי זה מעניין לי. כי זה מרתק את התחת שלי. וכי זה הדבר היחיד שהתרגלתי לעשות. לשבת לבד ולכתוב.

4. ילדים – אין לי ילדים. יש לי ספרים, שירים. רומנטיקה. כרגע מקשיב לקולו של ג'ייסון ליטל וגרנדדי שלא יורדים מהוינאמפ.  המוסיקה היא האוכל האמיתי מהבוקר עד הלילה. ואולי אחרי ספר הסיפורים אנסה להכניס אותה בצורה מרכזית. ראיתי עשרות דוקומנטרים על מוסיקה ואני מאוהב במורכבות ופשטות של האמנות המופשטת ומפותלת שמפרקת חברים ובונה דמיונות בקלות כל כך פשטנית ולא עוזבת את הראש. ושום ניתוח לא יוציא ממני את הפעם הראשונה ששמעתי הביטלס בסרג'נט פפר, אהוד בנאי ב"קרוב", או אום כולתום ב"אינת אומרי".

5. מוות – המוות מכסה את גופי. אז אין טעם לכתוב על משהו אחר חוץ מהמוות. אני כותב כל כך הרבה על דברים אחרים ואוהב את מה שאני רואה בדמיוני, אבל לרוב החזון שלי מטושטש ואיני יכול לראות כלום מסודר. הכאוס הזה מכלה את ההצלחה להניח את ידי על שלום ואהבה. ובכל זאת אם יש רגעים טובים הם אלו שניתנו לי בתוך הקבר לזוז מצד לצד המילים.

מוריד את המים. שופך את הנוזל הכימי סביב האסלה ומביט בעיגולי העשן האלו שמסתובבים בתוך המים הסו קולד נקיים. ידיים רוחצות אותי בלא הצלחה. דמותי לא חוזרת במראה, אם היא הייתה נמצאת אז היא נשארת שם. רחוק.

*

כתבה עם נעם פרתום על מאבק המשוררות שפורסמה בעכבר העיר

  • מופיע הערב במוסררה בתערוכת פוטופואטיקה
  • וב6.11 בהשקת "אפשרות שלישית לשירה" במרכז עינבל
  • ובחודש הבא בטוניק עם רוני סומק, וננו שבתאי
  • יצאה המהדורה השניה המהודרת והמתוקנת של שירון המהפכה, שעדיין עולה 20 ש"ח, אף שזה כבר ספר גדול מימד. ניתן להשיג ב: תולעת רבין ומזא"ה, האוזן ת"א וירושלים, סיפור פשוט נווה צדק, הפיצוציה יהודה הלוי, נסיך קינג ג'ורג', ספרים בבזל, מגדלור הרכבת. את מעין 7 עם מערבון 7 אפשר להשיג בחנויות האלה אבל גם בעשן הזמן ב"ש, זמנים מודרניים, אוגנדה ירושלים

אודות Mati Shemoelof

משורר, עורך וסופר. A Writer
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי, עם התגים , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

30 תגובות על האסון מתחיל בכתיבה

  1. הניתוק הזה או ההפסקה אם תרצה מתבקש ונחוץ לא פעם בכתיבת השירה שלנו במהלכי חיינו. יש בזה אפילו ברכה. כי אז כשחוזרים (כתיבת שירה זה לא משהו שאפשר להפסיק באמת ) חוזרים מחודשים ואפילו עם שינויים של תוכן וצורה שלא נראו אצלנו קודם לכן. עלה והצלח באשר תפנה.

    אהבתי

  2. ריגשת אותי, אחד הפוסטים הטובים שלך

    אהבתי

  3. Mati Shemoelof הגיב:

    תודה נעמי ואייל.

    אהבתי

  4. נורית חג'אג' הגיב:

    כבר ארבעים?
    זה אולי מסביר את הרצון לשינויים דרמטיים.
    אבוא לשמוע אותך ביום א' בענבל.

    אהבתי

  5. Mati Shemoelof הגיב:

    אשכרע. זה מה שדורון צברי כל הזמן אומר, משבר גיל הארבעים. נתראה בראשון

    אהבתי

  6. naomiupdatesbgnh הגיב:

    ילדים זה ברכה. ילדים זה שמחה!:-)

    אהבתי

    • Mati Shemoelof הגיב:

      ילדים זה גם יכולה להיות דרך בריחה מהתמודדות עם האחריות האישית על עולמנו.

      אהבתי

      • אישית – מי אנחנו? מה זה? אני מה זה אישי? מה זה מכיל? כולל?
        עולמנו – מהו? ומי בעולמנו? העולם כולו האמנם?

        אהבתי

      • סליחה על ההמשכים. הכוונה לאחריות רגשית על יקיריך לא חשוב מאיזה מעגל 1 2 3

        מה שאני מנסה להגיד שאי אפשר לחיות רק על פי חיי השכל או הרוח צריך לדאוג לפתח ולחיות גם את חיי הרגש שלנו, וגם לזה דרוש זמן. זה גם חלק מטבענמו
        גם פרו ורבו וגידול ילדים, שדרך החינוך שלהם אתם גם לומד ומחנך את העולם סביבך את עצמך אפילו…

        אולי זאת אחת הסיבות. השערה שלי, שאתה לא מוצא לפעמים עניין בכתיבת שירה למשל או בכלל כמו שטענת בפוסט הזה והגדרת כאסון , ולהיפך הולך עם זה בפול גז…..הכל טוב .

        שבת שלום:-)

        אהבתי

      • Mati Shemoelof הגיב:

        אני לא יודע מה לומר. אבל תודה.

        אהבתי

      • משתדלת לא לפעול באינטרנט בשבת. אבל אחרוג ממנהגי..

        כתבת לי: "ילדים זה גם יכולה להיות דרך בריחה מהתמודדות עם האחריות האישית על עולמנו".

        אז פרקתי קצת את התשובה שלך. כי היא איתגרה אותי.

        מקווה שנתתי לך קצת חומר למחשבה, ועוד דרכים להסתכל עלינו ולבחון את המציאות:-)

        אהבתי

  7. למה ילדים אחרים שהם חלק מהעולם שאתה מתכוון
    אמורים להיות יותר חשובים מהילדים שלך, לגלות כלפיהם אחריות………..למה?
    אה הילדים שלך יעמדו יפריעו בדרכך
    והילדים של אחרים ……לא? זה לא אמת
    תירוץ
    גם סוג של בריחה…………..ולא רק מעצמך…………..
    ומלקיחת אחריות אישית על יקיריך הקרובים……….. מזה לא בורחים אי אפשר…………..
    מתי

    אהבתי

  8. סיגל בן יאיר הגיב:

    פוסט מרגש מתי

    אהבתי

  9. משתדלת לא לפעול באינטרנט בשבת. אבל אחרוג ממנהגי..
    כתבת לי: "ילדים זה גם יכולה להיות דרך בריחה מהתמודדות עם האחריות האישית על עולמנו".

    אז פרקתי קצת את התשובה שלך. כי היא איתגרה אותי.

    מקווה שנתתי לך קצת חומר למחשבה, ועוד דרכים להסתכל עלינו ולבחון את המציאות.

    אהבתי

  10. yuditshahar הגיב:

    היי מתי, לא ניתן להתקיים מרוח, זו האמת המרה. תמיד לא ניתן היה, ובעידן הקפיטליסטי גם מדעי הרוח באוניברסיטאות מופרטים. אני מבינה את המרה שלך לחלוטין. למזלי הגעתי לעבודה אהובה עלי, אני עובדת עם נוער בסיכון, השכר מצומק כמו בהוראה, אבל נותן לי קיום בסיסי. מאידך, לא כתבתי שיר כבר שלושה חודשים וזה כואב.
    לגבי ילדים זה אוקסימורון, נכון, הרבה פעמים אני תוהה אם צדקתי כשילדתי ילדים לעולם הזה, ונכון, הם נותנים לי משמעות עצומה. אני מקווה שמעבר לאהבה שאני נותנת להם, יש משהו יותר גדול מסך הצורך הביולוגי בנתינת חיים לאהובי.
    וגיל ארבעים, אני בגיל ארבעים התחלתי לחיות. עשיתי הסבה והגעתי לעבודה משמעותית אחרי שנים של חיפושים ומאבקים. הגעתי לספר ראשון ביומולדת חמישים. הכל לפניך חבר. אף פעם לא מאוחר מכדי לסלול שביל חדש לגמרי, משמעותי, פורץ.

    אהבתי

  11. Mati Shemoelof הגיב:

    נעמי אני לא נגד ילדים. אני רק אומר שיש משקל מסויים לבחירה בכתיבה וזה לא פשוט לאחוז בחבל משני הכיוונים. יעל ברדה כתבה יפה בנאום שלה:

    "ממשלת ישראל מעודדת אותנו להביא ילדים, אבל אז מפקירה אותנו לכוחות השוק. כי אין מסגרות ציבוריות לילדים עד גיל שלוש, אז פעוטון עולה 3000 שקל וחוק חינוך חינם מיושם מגיל שלוש וארבע רק בחלק מהמקומות בארץ. באמת יש חוק כזה, אבל גם אותו ממשלה אחרי ממשלה הקפיאה בחוק ההסדרים, וגלגלה עלינו את כל האחריות. הממשלה הקפיאה לנו את הזכויות בזמן שאנחנו במלחמת הישרדות, כי אנחנו התושבות במדינה, האחרונות בסדרי העדיפות של השלטון. אנחנו יהודיות וערביות, דתיות וחילוניות. אנחנו האחרונות בסדר העדיפויות של השלטון.
    כל החיים אמרו לנו ללמוד, כי חינוך הוא המפתח להצלחה. גם השקענו המון. למדנו תואר ראשון, אחר כך שני, וגם הלאה.
    אבל גם פה מפקירים אותנו לכוחות השוק. מגלגלים עלינו גם את הסיכון וגם את האחריות. שוק העבודה לא מבטיח לבעלי תארים מתקדמים עבודה או שכר שיוכל להתאים ליוקר המחייה.
    אנחנו עובדים קשה, וגם מצליחים מקצועית, אבל לא מצליחים לחסוך, כי השכר כל כך נמוך, ויוקר המחיה כל כך גבוה. מספרים לנו שאם נעבוד קשה – אנחנו נסתדר. משהו עדיין מאמין לזה??? "

    ***

    יודית שחר יקירתי הנאווה, את נשמה מנשמתי, רוח מרוחי, הלוואי והייתי נולד עם הרחם המדהים הזה להביא עוד ילדות למהפכות אבל בטח הילדים שלי היו מורדים בי והופכים לדובר רוה"מ או למתבודדים במדיטציה (-: אני עוד אמצע ואמצא ויימצא בדרך חדשה ב"ה

    יאללה חסל דיבורים – נעבור לשירה (:

    אהבתי

  12. תהל הגיב:

    מתיתיהו יא רוחי אוהבת אותך מאוד מאוד

    אהבתי

  13. Mati Shemoelof הגיב:

    נשמה שלי, תהלולולולולולולולולולולולולולולולוש, עכשיו אפשר להפסיק את החימום בריצפה לרגליים, כל אוויר חלל הריאה התרחב התחמם וקרישנה רוקד.

    אהבתי

  14. תהל הגיב:

    וגם, שיר של בן הרפר בשבילך ובשביל סעיף 5 המופלא :

    וחוצמזה, זה לא מובן מאליו בכלל, אני מאחלת לך עוד חירבונים רבים ויצירתיים כאלה

    אהבתי

  15. Mati Shemoelof הגיב:

    הבס הבס מתבסס לו בצלעות הנדחקות בקבר הצר, הנשמה בורחת למעלה בכדי לרקוד,

    גם כשהסיפור המשוררי הוא אחר לגמרי, אנחנו רוקדים, גם כשאנחנו רעבים, אנחנו מרקדים – מילים טיפשות שמקפצצות, לא המוח יוביל אותנו בגיא צלמוות – מוריד את המים שוב, כי נייר הטואלט המלא דכאונות לא רצה לעבור הלאה לעולם העכברים באקדמיה

    שבוע טוב

    אהבתי

  16. naomiupdatesbgnh הגיב:

    יופי אני שמחה שאתה לא נגד ילדים, ומאחלת לך שזה יבוא בקרוב. תדע שמחה וצדדים שונים באישיות שלך שעוד לא הכרת וחווית על בשרך. זה טוב ומוסיף משמעות אמיתית לחיים. גם הכסף יבוא. כמה שאפשר יהיה לתקן בשביל כל מי שצריך במאבק החברתי גם יבוא וישתנו פני הדברים. אחרי הכל אנחנו מדינה עם אנשים נאורים יחסית למדינות רבות אחרות…אקרא יותר מאוחר את דבריה של יעל.
    והשיר המלווה: כמלווה מלכה למוצ"ש הזה

    אהבתי

  17. יובל גלעד הגיב:

    אהלן מתי,
    הזדהיתי מאד, בתור מובטל ומשורר. בקשר לילדים, ובתור אבא לאחד שגר ברמת גן, אני גם מזדהה: ילדים עצמם (תלוי כמובן בהורים…) הם דבר נפלא, בריאה וכו'. אבל הקונסטרוקט הבורגני שקיים סביב הילדיםן, וכאן ברמת גן על גבול גבעתיים עיר הילדים זה בולט, הוא רצחני: נעשה הכול בשביל להגן על הילדים שלנו, נפציץ בתי אזרחים פלשתינאים, לא נתרום קל גם אם אנחנו מרוויחים עשרות אלפים אלא נקנה ג'יפ האמר ונסע בשבתות ליפו לזרוק כמה מאות שקלים על הערבים הישראלים האלה, בקיצור: ילדים = ברוב המקרים, אדישות חברתית, ולאו דווקא מתובענות הטיפול בהם, אבל גם.
    ואגב, אם המחשבה על נטישת שירה ומעבר לסיפורים היא בעלת הקשרים כלכליים, אז אתה ודאי יודע שלא מתפרנסים ממכירת ספרים, בטח לא סיפורים…
    ובתור כותב, אני אומר לך: הכתיבה החברתית היא מבוי סתום כלכלי: יתנו לך כמה פירורים כל עוד זה מוכר, אופנתי, אבל לא יותר, הם ידאגו להרעיב אותך אלא אם כן תחייך ותכתוב מה שהמערכת רוצה, אז תהפוך ל"טאלנט" ותקבל הרבה כסף. חייבים פרנסה אחרת, נוספת.

    אהבתי

  18. Mati Shemoelof הגיב:

    תודה יובל. כן, אבטלה היא דרך המקצוע של המשורר בישראל וזאת הסיבה שהתאגדות המשוררות תופסת תאוצה,

    אני כמובן לא נגד ילדים, אלא בדיוק נגד ההבנייה שמישהו פגום אם אין לו ילדים מחד גיסא ואת התבצרות המעמדות בתוך האיזורים המוגנים שלהם מבלי להבין שהעולם הזה מחוצה לה – הולך פייפן

    אני לא חושב שהכתיבה היא מבוי סתום ולכן אני נלחם ומחפש דרכים יצירתיות לצאת מהמבוך.

    אהבתי

  19. יובל גלעד הגיב:

    מתי, עם כל הפעילות הזאת שאתה עושה – כולנו ילדים שלך…
    פעם היה ליוסף ברודסקי המשורר היהודי הגדול משפט ברוסיה. שאלו אותו מה המקצוע שלך? ענה כותב שירים, משורר. שאלו, כן, אבל מה אתה עושה? ענה – משורר.
    אני לא חושב שמשוררים לא צריכים לעבוד, אבל יש משהו בלהיות משורר שהוא מעין חיה שתופסת הוויה,
    רגעים, תחושות, ועודף עשייה משחית את הנשמה.

    אהבתי

  20. naomiupdatesbgnh הגיב:

    מתי ותהל. נראה לי יש לכם פוטנציאל לעשות משהו טוב ביחד . אז למה לא? יאללה חסנה וילדים:-)

    אהבתי

  21. naomiupdatesbgnh הגיב:

    בע"ה. הצלחה ובשורות טובות:-)

    אהבתי

  22. פינגבאק: סולו וקולקטיבי | העוקץ

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s