מאבק המשוררים והמשוררות: מאבק לזכויות בתחום השירה

מאבק המשוררים. שירה הולכת ונעלמת

מאבק המשוררים. שירה הולכת ונעלמת

כשהגעתי לעולם השירה לא ידעתי משמאלי ומימיני. המהפכה החברתית שלבלבה בקיץ, הביאה אותי ביחד עם יוצרי שירה נוספים להתעורר מתרדמה של שנים. לפיכחון הפואטי יש ציוני דרך וסימנים שניתן להצביע עליהם. כל עובד או עובדת שיצאו למאבק על הזכויות שלהם הרגישו בצורה דומה את רמיסת הכבוד שלהם בדרך כזאת או אחרת.

ספרי הראשון "מגמד הצלקות" נדחה על ידי רוב הוצאות השירה. אך הוצאת גוונים הייתה מוכנה להוציאו בעשרת אלפים שקלים. שילמתי אותם לאחר שלקחתי הלוואה מחברי הטוב ומאחותי. רק מאוחר יותר קרן רבינוביץ' לשירה והועדה האמנותית של מפעל הפיס זיכו את הספר בפרסים ומימון שכיסה את הוצאתו (ביחד עם המכירות). כן, שירה זקוקה תמיכה. שירה אינה ענף מסחרי בדומה לפרוזה.

במקרה שלי, כמשורר מתחיל התמיכות עזרו לי להחזיר את ההוצאה העצומה. כמו בתחומי אמנות אחרים אנו נעזרים בתמיכה. היום איני זקוק לתמיכה. אך ישנם יוצרים צעירים שמענק כזה יכול לשנות את דרכם בחיים. חבריי הטובים ביותר, שעורכים כתבי עת, נעזרים במענק כדי לשרוד בשוליים ולאתגר את אופקי התרבות הישראלית.

שיר בלי בית

כמו דפני ליף שגילתה שאין לה בית, גם אנחנו גילינו שאין לנו תמיכה. כן, רגע היציאה למאבק החל כי לפני מספר שבועות גילנו כי הועדה האמנותית של מפעל הפיס וגם קרן רבינוביץ' לא מתכוונים לתמוך השנה בספרי שירה. זאת הסיבה שהתחלנו להריץ אימיילים בינינו ונפגשנו לפגישה ראשונה בבית הקפה של הנסיך הקטן בתל אביב.

הקולנוע ניצל באמצעות החוק לקולנוע שעבר בכנסת. אנו בהחלט רוצים להעביר חוק משלנו שייקרא חוק השירה. לפגישה הבאה של איגוד המשוררות אנו מתכוונים להזמין את הבמאים דורון צברי ורני בלייר. עיקר מלחמתו של צברי הייתה להבראת ערוץ 1 של רשות השידור והפיכתו לערוץ התומך בהפקות מקור. רני בלייר הינו יו"ר האיגוד של הבמאים והתסריטאים וניצח במלחמה על התמלוגים. משניהם נוכל ללמוד בפגישה השנייה שלנו.

היום המשוררים הרבה יותר אוונגרדיים וקרובים לשטח מאשר הסופרים, זאת משום שבשנים האחרונות השירה הלכה וקיבלה מקום שולי בתרבות אל מול הפרוזה. בפגישה הראשונה שלנו כאיגוד משוררים, גילינו כי הוצאות הספרים הם אלו שדחפו לתת את פרס ספיר לספרות.

אלו הן אותן ההוצאות ספרים שהפסיקו או שצמצמו את פרסום ספרי שירה (ראו למשל את הוצאת כתר שמוציאה ספר שירה אחד בלבד כל שנה). אין שבוע שאני לא שומע על המשוררים האבודים שמחפשים היכן יוכלו להוציא ללא הוצאה עצמית. לשמחתי מצאתי בית בהוצאת נהר ספרים, אך רבים משוטטים ללא אפשרות לבטא את יצירתם וכך החברה הישראלית מאבדת שורה של רעיונות וצורות הבעה ייחודיות ושפתה מצטמצמת.

פרס ספיר הוא אחד הדוגמאות הגרנדזיות לפער בין היוקרה העולה של הפרוזה אל מול עולמה המתרוקן של השירה. פרס ספיר שמוענק אחת לשנה, מעניק לספר הזוכה 150 אלף שקלים חדשים. הספר הזוכה בפרס ספיר יתורגם לערבית, בנוסף לתרגום לשפה זרה על פי בחירתו של הזוכה. המועמדות לפרס ספיר מוגשת על ידי מו"לים בלבד, כהגדרתם בתקנון הפרס.

פרס ספיר לשירה

כל מו"ל רשאי להגיש עד חמישה כותרים לפרס ספיר ולקטגורית ספר ביכורים שבו הפרס עומד על 25 אלף שקלים. במטרה לעודד את תרבות הקריאה ואת חשיפת הקהל לספרות עברית, רוכש מפעל הפיס מהדורה בת 500 ספרים מכל אחד מהכותרים המרכיבים את הרשימה הקצרה ומספר הביכורים, ומעניק אותם לספריות ציבוריות ברחבי הארץ. בפגישה הראשונה של איגוד המשוררות החלטנו כי פרס ספיר הינו מפעל ציבורי ונפעל ונדרוש ממנו לתת מענקים שווים לפרוזה ולשירה.

עם ההתקדמות שלי כמשורר, פרסמתי עשרות שירים בעיתונים, באתרים ובכתבי עת. אך ברוב רובם של הפרסומים לא קיבלתי תמורה. בעבר כשמדינת ישראל התגאתה במשורריה, היא נתנה להם טורים קבועים בעיתונים, ומדורי הספרות שילמו עבור כל שיר ושיר. את המצב הזה אנו מבקשים לשנות גם על ידי לחימה ציבורית, לובי, קמפיינים – והכי חשוב על ידי הקבוצה שהקמנו ביחד.

מצחיק שכבר לפני שלוש שנים הקמנו את קבוצה השירה של גרילה תרבות. אותה קבוצה ידעה לעזור למאבקים חברתיים שונים מחוץ לתל אביב. עמדנו ביחד עם עובדי פולגת בקרית גת כשהמפעל נסגר, הפגנו ביחד עם איגוד עובדי אקרשטיין בירוחם. הרמנו מחאת שירה מול הבית של מנהלת האוניברסיטה הפתוחה בכפר סבא, למרות שהמשטרה אסרה עלינו להגיע אך לא שעינו לאיסור להקריא במדרכות העיר.

הקראנו שירה חברתית בהזדהות עם מאבק המרצים, הופענו עם מאהלי רוטשילד, לוינסקי, ירושלים, חיפה ועוד. אבל רק על זכויותינו שכחנו לעמוד ביחד. אך כנראה שלכל מאבק יש רגע הולדה והצתה. הגיע זמן להקים איגוד שירה של משוררים ומשוררות. זאת הסיבה שניפגש לדון בהחלטה הראשונה שקיבלנו: ליזום כנס מקיף ככל האפשר. בכינוס הזה ניתן קול לכל מגוון הרעיונות של כל מי שנוגע בשירה. נזמין מגהים, מעמדים, מנקדים, מעצבים, עורכים, חוקרים, אוהבי שירה, סטודנטים, משוררים ומשוררות, יהודים וערבים מכל רחבי הארץ. נלמד את הנושא לבוריו ונצא למאבק על כוח משאבים בתוך הכנסת למען קידום השירה. לא ניכנע לשאלת המסחריות או כדאיות השירה, ונעמוד בתוקף על הרצון שלנו ליצור אמנות ותרבות שהיא הכרחית לכל חברה בריאה.

הטור התפרסם לראשונה במדור תרבות וספרות – YNET

אתר המאבק

 


המשוררים דורשים מהמדינה צדק פואטי בכינוס בשדרות רוטשילד הכריזו על הקמת איגוד למען השירה בישראל. בצילום: מרחב ישורון והמנחה המקסים: רותם מלנקי. צילום עזרא "הצלם הפואטי" לוי.
כינוס בשדרות רוטשילד הכריזו על הקמת איגוד למען השירה בישראל.

בצילום: מרחב ישורון והמנחהה המקסים: רותם מלנקי. צילום עזרא "הצלם הפואטי" לוי

בצילום: מרחב ישורון והמנחהה המקסים: רותם מלנקי. צילום עזרא "הצלם הפואטי" לוי

המשוררים דורשים מהמדינה צדק פואטי | מיה סלע
בבית העם אשר בשדרות רוטשילד בתל אביב נוסד אתמול איגוד המשוררים. בכנס חירום בשם "המדינה נגד השירה", התקבצו ובאו כמה עשרות משוררים ואמרו שירה. האירוע התחיל בהקראת שירה בשדרה, הנושאת עדיין את זכר המאבק העממי לצדק חברתי. רוכבי האופניים גילו ששביל האופניים של השדרה חסום במשוררים ורטנו. קבוצות של נערים ונערות עם חולצות של הנוער העובד צעדו בשלהם ולא התעניינו כלל לדעת במה מדובר. הם חיפשו מפית וניגשו לקחת מפיות מהקיוסק הסמוך. אולי הם שיחקו חפש את המטמון

בחודשיים האחרונים, שקדמו לכנס היסוד, דנו המשוררים בינם לבין עצמם בסוגיות המציקות להם: מחוסר התקצוב של ספרי שירה ועד לשם האיגוד – אם ייקרא איגוד המשוררים או איגוד המשוררות. עלתה גם הצעה לקיים שביתה כללית של משוררים. אמש נדמה היה שנזנח רעיון השביתה וכעת קראו המשוררים לצדק פואטי

המשוררים הציגו את מטרות המאבק: טיפוח והעשרה של קהל לשירה, הרחבת היקף הפרסום של שירה בארץ, טיפוח תרבות הספר, שיפור תנאי חייהם של משוררים ויצירת תנאים שיאפשרו להם ליצור, טיפוח יצירת השירה וקריאת השירה בקרב הדור הצעיר, הפצת השירה וקידום ייצוגם של שירים ומשוררים בחו"ל. בכינוס השתתפו בין היתר עדי עסיס, גלעד מאירי, ציפי שחרור, תהל פרוש, מרחב ישורון, מאיה בז'רנו, יוסי אלפי, טל ניצן, יעקב ביטון,יהשוע סיימון, חגית גרוסמן ויחזקאל נפשי

קהל המרוגש במסיבת העיתונאים. צילום:עזרא "הצלם הפואטי" לוי

קהל המרוגש במסיבת העיתונאים. צילום:עזרא "הצלם הפואטי" לוי

המשורר מרדכי גלדמן אמר כי הוא מכיר תודה "לאחים ולאחיות שלקחו חלק בארגון המחאה הזאת". לדבריו, "זוהי לא רק השעה של המחאות של כל אלה שהקפיטליזם החזירי קיפח. יש התרחשות גרועה באופן מיוחד של הפשיזם ואין דבר שהפשיזם מתעב במיוחד מאשר המשורר. אין זה מקרה שהפשיסטים ירו בלורקה ואתם יודעים איפה ירו בו". המשורר מתי שמואלוף, חבר ועדת ההיגוי של המאבק, אמר כי גם משוררים ראויים לקבל תמיכה כספית. "הגענו למצב שאנחנו מקבלים את המצב שמשוררים מופרטים. יש חוק הקולנוע אבל אין חוק השירה", אמר שמואלוף

המשוררת דיתי רונן הציגה את "תו השירה" הכתוב על מעין קלף, בדומה לתו תקן הניתן לבתי מסחר. התו יינתן על ידי האיגוד לחנויות ספרים ולבתי קפה שיעניקו מעמד ראוי לשירה. רונן גם הציגה נתונים על חלוקת תקציב משרד התרבות, לפיהם רק שני אחוזים מופנים לספרות ומהם חלק קטן עוד יותר מופנה לשירה. נתונים אלה קשים במיוחד, לטענתה, משום שהתקציב לספרות ירד בין השנים 2008 ל-2010 ב-40 אחוזים בקירוב. היא הדגישה כי "צדק פואטי הוא צדק חברתי"

"זה רק נראה כאילו משוררים לא עושים שום דבר, רק משרבטים מלים", אמר המשורר אמיר אור. "אלא שבמלים שלו הוא יוצר עולמות ונותן תוקף למציאות שלנו. לכן גם המשורר הכי מינורי הוא מהפכן". אור קרא להכיר בשירה כמקצוע. "אנחנו לא חיים רק כדי לאכול טוב ולהתרבות", אמר, שלחיים האלה תהיה משמעות

באירוע נכח גם שר החינוך לשעבר, יוסי שריד, שציטט את הפסוק "מעשי ידי טובעים בים, ואתם אומרים שירה?" מספר שמות, והוסיף "אנחנו מחויבים בשירה כאשר מעשי ידיים טובעים בים. רווח והצלה לא יעמדו לנו מהממשלה הזאת. אני חושש שאין להם עניין בשירה. נגזר עלינו להיות חיים הנושאים את עצמם". המשורר והעיתונאי רועי צ'יקי ארד, ממובילי מאבק המשוררים, אמר כי "אנשים חושבים שמשורר צריך להיות רעב וסובל, ותוהים מה הקשר בין משוררים לבין איגוד. אנחנו עומדים לא רק מול הממסד והמדינה אלא גם מול הקפיטליזם הישראלי. לא נשלים עם זה. שירה היא לא סחורה. שירה זה כמו אהבה, שירה זה תרבות"

הדברים התפרסמו לראשונה בהארץ

יובל גלעד | להשתיק את האגו, חברים!

הפריטו אותנו, חברים וחברות, משוררים ומשוררות: פרט לכמה משוררים שאפשר לספור כל כף יד אחת או שתיים, כולנו מוכרים כמה עשרות עותקים מספרים ששילמנו אלפי שקלים כדי להוציאם לאור. התקציבים אפסיים, הפרסים מועטים, ואנחנו רבים עליהם כעדר זאבים רעבים.

אז מה הפלא שהאגו רעב? קוראים אין, כבוד אין, אהב כמעט ואין. היחידים כמעט שכותבים ביקורות על ספרי שירה הם משוררים חברים משוררות חברות, וגם הנדיבות הזאת מגיעה בקושי – כי כל טיפת אהבה שנותנים לאחר עלולה לבוא על חשבוננו. ברקוביץ' כתב או לא כתב עליי, כולנו מכירים את הזיפת הזה.

אבל הכול נובע מהעובדה שאנחנו שאמאנים שגורשו מהשבט, מי שמכילים את ההוויה ויודעים לספר עליה, מי יותר טוב ומי פחות טוב, והעולם יורק לנו בפרצוף. אנחנו רוקדים עם השירים בפסטיבלים, מקבצים קוראים, חיים מתגובות מועטות מהפה ליד.

לכן כנס החירום של "המדינה נגד השירה" היה הצלחה גדולה. הגיעו עשרות משוררים, מ"מפלגות" שירה שונות, הקשיבו זה לזה והוציאו קצת קיטור. כנס שירה ראשון בארץ ישראל, בבית העם, כמו שרק צריך להיות. הכבוד למתי שמואלוף ולצ'יקי ארד. אבל מה – כמו בכל מפגש – יש נפגעים – נעלבים (ביניהם גם אני, אגב, בקשר לאיזה עניין שולי). מה לעשות, בני אדם הם בני אדם, ומשוררים הם רגישים יותר מאחרים (ולא צריך להתבייש בזה!). לכן, עלינו להתגבר על האגו, או לפחות לנסות. אי אפשר להתאגד כשהאגו משתולל וכל אחד חושב על טובתו או על היעלבותו. המדינה ובעלי ההון עושים חייל על חשבון מופרטים שונים שלא מתאגדים, או שסובלים מאיגודים חלשים.

איגוד פירושו פשרה, מציאת מכנה משותף ומאבק משותף על הדברים שהוסכם עליהם. מי הקריא שיר ומי לא הקריא? מי בא ומי לא בא? כמה שירים הקריא פלוני וכמה קראה אלמונית? הכול סממנים של שנאה עצמית של מי הפנימו את המבט הבז של העולם, או יותר נכון מבט אדיש.

השתיקו את האגו, משוררים ומשוררות, כי צפוי מאבק מורכב ולא פשוט, הדורש גייסות. לא מספיק להגיע לכנס, השתדלו להגיע למפגשים הבאים שיהיו. אם לא – התעדכנו באתר. יהיה בהמשך צורך במתנדבים כדי לנסוע לפגוש חברי כנסת עם חוק השירה. אל תבזבזו אנרגיה במלחמות זה עם זה, למרות שחילוקי דעות פואטיים ורצון לאוטונומיה שירית הם טבעיים ויפים.

 

עודד כרמלי יצא נגד מאבק השירה ומתי שמואלוף עונה לו – פולמוס שהתרחש בתרבות טיימאאוט.

answer

רוח של שינוי בשירה | מתי שמואלוף

הפתיחה ב'מאבק המשוררים' יצרה באופן טבעי התרגשות רבה. הרשימה המתנגדת למאבק, שהתפרסמה ב"טיים אאוט" לפני שבוע על ידי עודד כרמלי היתה מעניינת במיוחד. 'מאבק המשוררים' מבקש ממשוררים ומשוררות להכיר בנפילת תחום השירה לתהום מבחינת מימוש הזכויות שלה בעולם התרבות והחברה ולהאבק כנגדו, להפסיק לפעול כזאבים פצועים בודדים המריחים זה את זה ולנסות לפעול יחד לשיפור מצב השירה. כרמלי הוא כצעיר בבית ספר שכל הזמן מביט במראה. הוא בוחן איך עדי עסיס כותב על המאבק, מלגלג על השאלה של בחירת השם, וגם להרגשת הכישלון שחווה כל משורר כשהוא רואה את אחיו למקצוע הכתיבה בספרות מצליחים להניח את ספרם למכירה בחנויות, בעוד שרוב הרשתות לא נותנות לספרי השירה להגיע למקום ריאלי.

עודד כרמלי מתענג על כך שהוא משולל כל זכויות עובדים, משורר מופרט בג'ונגל, וזו עמדה לגיטימית שניכרת גם בשירתו המתפנקת על מילותיה. הבעיה היא שהוא בה בעת לא מוכן לדבר על כסף וגם רוצה להישאר עם אפיל אנטי-קפיטליסט. התנגדות כרוכה במאבק, בהבנת המצב, בפעולה משותפת – מילים גסות עבור כרמלי.

מאבק המשוררים הוא מאבק פוליטי בעד תחום השירה. מאבק שהוא המשכה הישיר של פעילות גרילה תרבות בשנים האחרונות והרוח החברתית שהביאה לתחום השירה, שבמשך שנים התגאתה באנינותה ובהיותה על מגדל השן.  יצאנו לקרית גת, לירוחם, לדימונה, לאל-ערקיב, לחיפה והזדהנו עם עובדים, שביתות, מאבקים פלסטינים, עניים, מזרחים, מפעלים שנסגרו. איגוד המשוררים הוא המשך ישיר. עזרנו למאבקים אחרים ובה בעת היינו מרוששים בעצמנו, המשך של עשורים ארוכים של הזנחת השירה בישראל, והתרבות בכלל כאן. משוררים (אלה שחיים לפחות) לא קיימים באופק של הכנסת, משרד התרבות, של רשתות הספרים, ספריות, בתי הספר, האוניברסיטאות. החלטנו להתאגד כל הקבוצות הקיימות ביחד כדי להביא לשינוי. זו פעולה תקדימית והיסטורית בנוף השירה העברית. חשוב גם לציין שדוד אבידן עצמו היה יו"ר איגוד שהוקם ב1971. שמו היה איגוד התסריטאים וכיום הוא קוצר את פירות הפעולה ההיא, של כמה קולנוענים צעירים ומשורר אחד.

עודד כרמלי, אתה יכול לבחור להצטרף אלינו. אינך חייב לפחד לדבר על הרגשת הכישלון האוחזת בך, כשמעטים באים לראותך בהופעות שירה, כשאתה מנסה לחלץ משכורת לסגור את החודש במיני עבודות, כמונו. האיגוד הוא בשבילך. צא מהפחדים שלך ותראה שיש הרבה אנשים שמרגישים כמוך ורוצים שינוי חברתי וצדק פואטי.

באהבה, מתי שמואלוף

מפגש איגוד המשוררים ביחד עם פרופ' יוסי יונה מועדת ספיבק-יונה. מימין לשמאל: תהל פרוש, מתי שמואלוף, רועי צ'יקי ארד, ערן צלגוב, ללי ציפי מיכאלי, פרופ' יוסי יונה, ציפי שחרור, גיורא פישר. צילום: עזרא "הצלם הפואטי" לוי – בית העם
מהפכה של שירה – הארץ
שירה אקטיבית: מאבק המשוררים יוצא לדרך | נעם פרתום , עכבר העיר
מתאגדים בשירה: פולמוס שהתקיים מעל דפי טיימאאוט
בשם המשוררות: טור מאת מתי שמואלוף | מדור תרבות וספרות – טמקא
כתבי עת מתים בסתר, יובל גלעד בבלוג של רני יגיל, אנ אר גי
מאבק המשוררים עולה מדרגה, אתמר זוהר, רשימות
איך אפשר להיות רדיקלי, לילך ובר, אתר מאקי
המקרר הריק של המשורר, יובל גלעד
עסיס מחאת המשוררים, ישראל היום
קול כפייתי שאינו מרפה | תהל פרוש, העוקץ
מחשבות על שירה – תגובה של רון דהן למניפסט השירתי של לאה איילון. תרבות וספרות הארץ
מאבק המשוררים והמשוררות על הכרה מעשית־כלכלית של המדינה במעמדם |רענן בן-טובים במאזנים
מהשקה לפסטיבל להשקה | יובל גלעד בהעוקץ
"אשר לאלים, אמור שהם אלים", או: מדוע אי אפשר לקרוא שירה הגמונית | חגי קלעי
הרהור על הקושי לפרסם ספר שירה | ענת לוין
רעידת אדמה במונחים מקומיים | אילן ברקוביץ' , תרבות וספרות – הארץ
מכתב גלוי למשוררות מתלבטות | יובל גלעד
כתב-העת "זוטא" תומך במאבק המשוררים והמשוררות
יובל גלעד – לשרוף את המועדון
יוצרים זכויות, גם לשירה, גם למשוררות! | עדי עסיס בבלוג מצעד זכויות האדם
מאבק המשוררות והבעתה מהאנחנו – תהל פרוש בארץ האמורי
ואני אפילו לא ידעתי שאני, ולמה חשוב "מאבק השירה" – יודית שחר, רשימות
לביאליק לא היה סיכוי היום, עדי עסיס, דה מרקר
משוררים קוראים לצדק פואטי, הבמה
כנס ראשון לאיגוד המשוררים, עידו באלס, המגמה הספרותית, הארץ
לכתוב עם אש בעיניים: המשוררים רוצים צדק חברתי | יובל גלעד בעכבר העיר
המשוררים ממשיכים להאבק | יובל גלעד באתר המחאה הראשי
לקראת כנס החירום בחמישי: יומן הבוקר של גלי צה"לעם העלה הודעה מסודרת על כנס החירום המתוכנן, לצד אינסרט של אגי משעול, ממשתתפות המחאה
מתי שמואלוף בתוכנית של רינו צרור
בין השורות, תהל פרוש בטיימאאוט
המאבק מגיע למדור "מה קורה בעולם הספרות" של YNET
מתי שמואלוף על מאבק המשוררים: מפסיקים לעבוד חינם, וואלה תרבות
משוררים בלי בית, רן בן-נון, 24 שעות – ידיעות אחרונות – במיוחד לכנס החירום
המשוררים דורשים מהמדינה צדק פואטי, מיה סלע, הארץ
קרן רבינוביץ' תחזור לתמוך בספרות ושירה אחרי הפסקה של שנה, מיה סלע, הארץ
זוכים מההפקר: מי צריך פרסי ספרות, נעם פרתום וגיא ארליך בעכבר העיר
על מגש של כסף: ארבעה משוררים יקשטו את שטרות הכסף החדשים, מתי שמואלוף, עכבר העיר
תמונות של הצלם הפואטי עזרא לוי
המפגש השני
המפגש השלישי
מפגש הרביעי

אודות Mati Shemoelof

משורר, עורך וסופר. A Writer
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי, עם התגים , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s