על מגש של כסף: ארבעה משוררים יקשטו את שטרות הכסף החדשים

הרוויחה. רחל המשוררת. cc: wikipedia

שתי משוררות ושני משוררים הולכים להכנס לארנק שלכם על בסיס קבוע ממש בקרוב. אז מי אמר שמשוררים לא עושים כאן כסף?

אין דרך קלה להסביר את הופעת הביזאר של המשוררים על שטרות הכסף החדשים. השופט העליון בדימוס יעקב טירקל, שעמד בראש הוועדה המייעצת, כנראה לא שמע על המרד המזרחי, ולא ראה איך אבידן מסתובב עם שקית של תרופות ומחפש היכן להניח את חרפתו בתרבות שדרכה עליו כמו ג’וק. השטרות החדשים מדלגים מעל צרות ההווה, היישר אל ארץ ישראל היפה והטובה והלבנה והמדומיינת. אף אחד לא מצפה שהוועדה שייעצה ליובל שטייניץ וסטנלי פישר תבחן את תהליכי ההחפצה וההפרטה הטוטאלית של השירה בישראל. דבר אחד ברור: המשוררים הישראלים היום עניים מתמיד, ויחזיקו בפחות שטרות חדשים מרוב האוכלוסייה שמקיפה אותם.

» מאבק המשוררים יוצא לדרך
» המשוררים רוצים צדק חברתי


שיערו של אלתרמן מסורק אחורה כמו ג'רי לי לואיס

בין אלתרמן לג’יימס דין

התצלום של נתן אלתרמן נבחר לקשט את שטרות ה־200 שקל, מה שמאותת על מיקומו הרם בהייררכית היוקרה המקומית. בצילום שצפוי לעטר את השטר אלתרמן יפה, צעיר, בחולצה לבנה, מביט מעבר לנו. שיערו מסורק אחורה כמו ג’רי לי לואיס. הפנים במרכז והן עצומות וחסרות גוף. האייקון האלתרמני שנחקק בזיכרון הקולקטיבי דווקא רחוק מזה הצעיר, עם הפנים החלקות והמבט החוצה. ניתוח פלסטי מתוחכם נעשה בדימוי של אלתרמן. הזיכרון הקולקטיבי ההיסטורי נצמד לאלתרמן הבוהמי, הנהנתן האכזר, שונא הנשים. הזיכרון הזה יישאר רחוק מזה שיעבור מיד ליד בעסקאות סמים אפלות בשעת לילה מאוחרת. לא סתם מעדיפים לשכוח מהצילום המפורסם שלו עם הסיגריה, מביט פנימה, ראשו אפוף בעשן. זה שבו אלתרמן, כמו ג’יימס דין, מעשן סיגריה כדי להראות שהוא מורד. ישראל מעדיפה לזכור את עצמה צעירה לנצח, ולא מהורהרת, נרקיסיסטית, עסוקה בעצמה ומיוסרת.

נתן אלתרמן. cc: wikipedia
ניתוח פלסטי מתוחכם. נתן אלתרמן. cc: wikipedia
אלתרמן מעשן סיגריה בקוליות כמו ג'יימס דין. cc: wikipedia
אלתרמן מעשן סיגריה בקוליות כמו ג'יימס דין. cc: wikipedia

לכאורה, החלפת השטרות בישראל אמורה להתבצע כל 12 שנה. אבל לעתים רחוקות דברים מתנהלים כאן בהתאם לכללים. לפני שנה פסל שר האוצר את סדרת השטרות הקודמת שעליה המליצה הוועדה, שכללה אז את הנפיחות של תיאודור הרצל, דוד בן גוריון, יצחק רבין ומנחם בגין, כי היא לא כללה אף אשה. הוועדה המייעצת פתחה את הערך של “סחבה” במילון, וגילתה שהמשוררים נמצאים בתחתית העניין של החברה הישראלית, אי שם אחרי הפוליטיקאים. כך הגענו למצבה של שתי משוררות ושני משוררים (המזרחים יחכו, קל וחומר הערבים, הרוסים והאתיופים).

שלט לזכרה של אסתר ראב על קיר ביתה בתל אביב. cc: wikipedia
שלט לזכרה של אסתר ראב על קיר ביתה בתל אביב. cc: wikipedia

בין יופי אירופי לעיוורון אלג’יראי

בחירת תמונה של משוררת שונה כל כך מבחירה של משורר. משוררת היא מושא מיני. בהיסטוריה של הצילום האשה תמיד היתה חפץ. איך יזכרו את השירה הנשית, שניסתה לתפוס את מקומה בין הגברים המצ’ואיסטים בני התקופה? בין התמונות חיפשתי לשווא את המשוררת אסתר ראב. ראב הצליחה לחדור להיסטוריה הפואטית המקומית, בין השאר באמצעות כתב העת “הדים” של יעקב רבינוביץ ואשר ברש, שנתן מקום לכותבים בני העלייה השלישית, אחרי שאלו נדחו בידי ההגמוניה של משוררי העלייה השנייה.
איזה הבדל בין רחל המשוררת, הצעירה האירופית עם העור הלבן, הלבושה כפלאחית קולוניאלית, ובין המבט הקצת פוזל, המודע ומלא הכוח, המעושן, של לאה גולדברג. השיער של גולדברג נראה כמו פטרייה עצומה (מזכירה במשהו את התספורת של טשרניחובסקי). היא מביטה היישר למצלמה, ובפניה משתקף גבר צעיר המתגורר בתוך אשה מבוגרת. גולדברג היא דמות של מורדת. הסיגריה שלה מתנגדת למרחב ההיגייני והפוריטני של הציונות. הנשיות שלה מתנגדת לכל השאר.

  גבר צעיר מתגורר בתוך אישה מבוגרת. לאה גולדברג. cc: wikipedia
גבר צעיר מתגורר בתוך אישה מבוגרת. לאה גולדברג. cc: wikipedia

התהליך הזה של הפיכה למוזיאון, שימור בנפטלין, הקפאה של עוברי תרבות מתים בתוך חומר משמר, מחזיר אותנו כל הזמן להווה. מה מתוך מאבק המשוררות והמשוררים של ימינו היה מוצא את דרכו לתוך השטרות החדשים של עוד 100 שנה? איך היינו אנחנו בונים את דמותנו? אני מתגעגע לארז ביטון, משורר ממוצא אלג’יראי שהתעוור בגיל צעיר והמשיך לכתוב בלי אייקון ממשי לנגד עיניו. עיוורונו הוא הנקודה הארכימדית שחסרה בצילומים הישנים. בלי סיגריות, בוהמיות, יופי אירופי, בלי מבט אל מעבר למצלמה, או ישר למצלמה, אלא דווקא אל מה שאין ולא נמצא בכוונות של השירה הישראלית עדיין. המבט אל מה שאינו מובן מאליו.

הדברים התפרסמו בעכבר העיר, 25.12.2011

*

קול קורא למשוררות/ים ולאמנים/ות | אנו מזמינים יוצרות/ים להציע שירים או יצירות אמנות בעבור אנתולוגייה אשר נערכת בימים אלה, בשם: "פני הדור" – אנתולוגיית שירה עכשווית מחנכת

הכוונה ליצור מאגר של שירים המשרטטים תמונת מצב של הדור ומתאימים למסרים ונושאים שמחנכים (מורים, מדריכים, מפקדים, מנחי קבוצות, מנהלים, חובבי שירה בעמדה חינוכית) עוסקים בהם, בכלל, ובמעגל השנה. יותר נכון לומר: נושאים שאנו חושבים שראוי שמחנכים יעסקו בהם. הכוונה היא שבשירים ובנושאים יהיה מן החידוש – לאו דווקא משהו שמשרד החינוך יכבד.

האנתולוגייה מחולקת לראשי פרקים:

1. התחלה (שירים לתחילת דרך משותפת)
2. אמת אחת? (מקומן של אידיאולוגיות שונות בחברה היום)
3. אני המכונה ואתה (הכוונה ליחסים בין אנשים, ולמקום של הטכנולוגייה ביחסים אלה, ובחיים בכלל)
4. האחר (היחס שלי לשונה ממני, שוויון וגזענות, מעמדות…)
5. מנהיג (שירים לאנשים בעמדות חינוכיות ולמצבים חינוכיים, כגון שיר על צבא, שיר על התבגרות, שיר על אלימות מינית או רגילה ועוד…)
6. רוחניות (המקום של אמונה בחיינו, חיפוש רוחניות במקומות שונים, חומריות)
7. סוף (שירים לסיום הדך ולהמשך הדרך אחרי שנפרדים)

עורכים: עמית מאוטנר ואוהד ובר | שירים ויצירות אמנות אשר רלוונטיות לתוכנם של ראשי פרקים אלה, ניתן לשלוח לעורכי "פני הדור" עד לתאריך 30.1.12  | לכתובת: pneyhdor@gmail.com

*

בעקבות המעבר לדומיין matityaho.com שמקל על הגישה והחיפוש של האתר- אשמח לתרומה בקרן המחתרת.

*

מחתרת הפנינה ואבנר עמית בהופעה מעולה בכנס החירום לשירה

*

סיפור חדש שעלה בהעוקץ

*

חג חנוכה שמח ושבת שלום.

פורסם על ידי Mati Shemoelof

Mati Shemoelof was born in 1972 in Haifa. He is a poet, editor and writer. He graduated with honors from the University of Haifa where he studies Film and History. He has published seven poetry books so far. The last of these was published in Germany in 2019 in a bilingual edition "Baghdad | Haifa | Berlin", published by Aphorismha Verlag [Berlin]. His first article book “An eruption from the east: Re visiting the emergence of the Mizrahi artistic explosion and it's imprint on the Israeli cultural narrative 2006-2019“ will be published on “Iton 77” publishers in Israel (2020).

4 תגובות בנושא “על מגש של כסף: ארבעה משוררים יקשטו את שטרות הכסף החדשים

  1. מתי,

    מאבק המשוררים הוא חשוב ומבורך, ובחירתם של משוררים להתנוסס על גבי שטרות היא באמת אירונית. אבל האם רק אנשים שיש להם כסף צריכים להתנוסס על גבי השטרות.
    היית רוצה לראות את בן דב, תשובה ונוחי דנקנר בתוך הארנק שלך? הם גם ככה נכנסים לארנק של כולנו ולוקחים מאיתנו כסף כל יום.

    אהבתי

  2. ליאור, אני מדבר בהקשר של מאבק המשוררים. רוצים הכרה בתרבות תנו תקצוב לתרבות. בישראל ההקצבה לתרבות הינה 0.015 מהתקציב הכללי ובתוכה מקומה של השירה שולי ביותר. האלטרנטיבה היא לא חגיגת ההון, כי אם בדק בית עמוק במצב התרבות בישראל.
    תוכל לראות נתונים נוספים במאמר של ד"ר דיתי רונן באתר מאבק המשוררות

    אהבתי

  3. הגזמת… רצית שישימו אישה שלא נראית כמו אובייקט? או מישהי/מישהו שלא יתאים לתגית?

    ולגבי תיקצוב… נראה לך? המשוררים הם לא חרדים שיושבים על עורק הצוואר.
    חג חנוכה שמח ומואר
    וכמובן שבוע טוב ומבורך

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: