נוחת במוות

Children_Painting_6-459x273
Children_Painting_6-459x273

חדשות מהעתיד

אחרי עשרים שנה באוסטרליה החלטתי לחזור לישראל. אבל איזו ישראל עזבתי ואיזו ישראל מצאתי. בטרמינל המתפרק, התנפלו עלי עדת קבצנים. בתקרה היו חסרים חלקים, ועל תמונות המנהיגים צוירו גרפיטי שחור, סירחון אדיר מילא את המקום. לכלוך בכל מקום. רציתי לבכות. מה קרה לסדר, לניקיון. העניים היו בעצם ילדים קטנטנים שמשכו במכנסיי. מה קרה לאבטחה המפורסמת של ישראל, שאלתי את עצמי ונשארתי ללא תשובה. אחד הילדים, נראה בדיוק כמוני, כמו שזכרתי בתמונה שאמי נתנה לי לפני שנסעתי. רוב רובם של הילדים היו כהים ולא ידעתי אם הם ערבים או יהודים.

לקחתי את הילד איתי לאיזו פינה ונתתי לו דולר. הוא צהל משמחה בשפה של עברית שלא הבנתי אותה. הוא לקח את הדולר. חשב לרגע והחזיר את הכסף לכיסי. שאלתי אותו מדוע הוא לא בבית ספר. הוא אמר לי שאין בתי ספר בשכונה בה הוא נולד. שאלתי איפה הוריו, הוא אמר שהם נמכרו על ידי סבא לעבדות ושהוא מתכוון יום אחד למצוא אותם. הוא השאיר לי ביד גלולה ואמר שכדאי שאקח את זה. לקחתי.

אחד הסדרנים בשדה התעופה התנפל על הילד והכה אותו עם שוקר חשמלי ומיד צצו חיילים במדים אדומים שלקחו את הילד עימם. ניסיתי למנוע את הדברים שהתרגשו וקרו במהירות שיא. אבל הסדרן לחש לי באוזן: "אתה לא רוצה להפריע לקומנדו המיוחד, העונש על הפרעה להם הוא עשר שנים בבית סוהר, ללא משפט, תקשורת ובטח שבלי עו"ד". עמדתי מהצד וראיתי את הילד המעולף נישא על אלונקה ביחד. הסדרן הורה לי לחזור למסלול המיוחד של אנשים ברמת הכנסה כשלי. נכנסתי לתוך אולם ענק ונוצץ. על כל בנאדם שמן שמעשן קופסת סיגרים בבת אחת, ועל כל אישה נוצצת מיהלומים עמדו מספר שומרים עם אבטחה מכוסים מכף רגל ועד ראש כמו אבירים. הריח היה נפלא, זיהיתי את פרחי היסמין, שואב אבק אלקטרוניים ניקו את הריצפה, על התקרה התחלפו תערוכות אמנותיות, כמו קליפים. אבל לא יכולתי לחשוב על העיניים השמחות של הילד שרק רצה תשומת לב והשאיר בידי את הדולר, שיכול לתת לו כל כך הרבה. הכנסתי את הגלולה לתוך הפה. ספרתי עד שלוש בלב.

ניגשתי לסדרן שהכניס אותי לטרמינל הנכון:

"קח אותי החוצה. אני רוצה להגיע לתחנת משטרה קרובה".

"החוצה אני לא יכול לקחת אותך. תצטרך לחכות שהפלוגה הנכונה תתפנה להגן עליך והם יובילו אותך לנגמ"ש הרצוי שייקח אותך לאן שתרצה בארץ ישראל".

"אני רוצה עכשיו לצאת החוצה מהשדה התעופה כמו שאני עושה בכל מקום בעולם וללכת להגיש תלונה במשטרה על חטיפת ילד חף מפשע".

"חביבי אני ניסיתי להזהיר אותך ואתה לא רצית לשמוע".

בזווית העין ראיתי חיילים עם מדים אדומים נכנסים בעדינות לטרמינל המפואר. התחלתי לרוץ חזרה לטרמינל העני. הילדים קפצו עלי ונתתי להם את כל הכסף שלי, החיילים האדומים החלו לירות לעבר הילדים השמחים שהסתובבו מאושרים עם שטרות של כסף זר, הילדים נפלו. קיוויתי שהיו אלו חצי הרדמה, אבל לפחות פעם אחת ראיתי דם ניתז לאוויר.

"עצור או שאנחנו יורים", אמר אחד החיילים באדום.

"על מה אני עצור".

"חילקת כאן צדקה לפושעים, לא לילדים".

"אתם יריתם בחפים מפשע".

"תן לנו להחליט מהו פשע".

"אני רוצה לדעת מה עשיתם לילד שדיבר איתי. הוא לא לקח ממני דולר אחד".

"הוא במקום טוב".

"אני אזרח ישראלי ואני רוצה לדעת את שמך".

"תן לנו להחליט מהי האזרחות שלך, כרגע אתה עצור במעצר מנהלי לתקופה בלתי מוגבלת".

הכנתי את השיניים לשבור את הגלולה שהעניק לי הילד.

התעוררתי בבוקר בבהלה וראיתי שהדברים היו רק בחלום. אני לא אוהב חלומות קונספירטיביים. ואין לי מושג מאיפה הם הגיעו. בחיים אני לא אעזוב את ישראל ובטח לא לאוסטרליה. פתחתי את האייפון כפי שאני עושה דבר ראשון בבוקר. מצאתי את עצמי קורא את דו"ח מרכז אדווה: הפערים בין עשירים ועניים הצטמצמו. "אני והסיוטים שלי", מלמלתי לעצמי והתכוננתי לצאת לעבודה.

הסיפורון פורסם במדור השירה באסטה באתר העוקץ וגם באתר המחאה הראשי

פורסם על ידי מתי שמואלוף

מתי שמואלוף, הינו משורר, סופר ועורך. פרסם עד כה עשרה ספרים ביניהם: שבעה ספרי שירה, ספר מאמרים, קובץ סיפורים ועוד. בשנת 2019, ראתה אור בגרמניה אסופה דו לשונית משיריו "בגדד | חיפה | ברלין" בהוצאת אפוריסמא ורלג. בשנת 2021 פרסם את הרומן הראשון שלו "הפרס" בהוצאת פרדס. שיריו וסיפורים תורגמו ופורסמו באסופות, כתבי-עת ואנתולוגיות בכל רחבי העולם.

2 תגובות בנושא “נוחת במוות

  1. חזק מאוד. גרם לי לחשוב על ילדי צפון קוריאה המסכנים כפי שהם מתוארים ב"אין מה לקנא" של ברברה דמיק.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: