משולחן הכתיבה לככר + פינוי שנמנע

Nabi Saleh, West Bank, 23.12.2011  Israeli border policemen arrest an Israeli activist during a protest against the occupation in the west Bank village of Nabi Saleh, December 23, 2011.  Photo by: Oren Ziv/ Activestills.or

Nabi Saleh, West Bank, 23.12.2011 Israeli border policemen arrest an Israeli activist during a protest against the occupation in the west Bank village of Nabi Saleh, December 23, 2011. Photo by: Oren Ziv/ Activestills.or

מהספר להפגנה: מבט קדימה

העולם כמרקחה ולא במקרה נבחר "המפגין" כאיש השנה של 2011. אך מה מקום הספרות? האם הספרות יכולה להיות מעורבת חברתית? האם הסופרים צריכים להשיב את עצמם למעמד המשפיע?

המפגינים של שנת 2011 שילהבו את הדמיון של אזרחי כדור הארץ. נוצרה הסכמה ממצרים ועד ארה"ב, מתוניסיה ועד רוסיה שהמערכות הפוליטיות והכלכליות בצורת מדינת הלאום כשלו. המדינות הפכו מושחתות, והעשירים ובעלי הכוח השתמשו בדמוקרטיה כדי למנוע שינוי משמעותי באופק החברתי של דור חדש. הספרות תמיד הייתה למקור מניע של דמיון, תעוזה ויצירתיות. אך בעידן שלנו הספרות גם יכולה להיות כוח משמר בשיכפול ושיעתוק של סטריאוטיפים ודימויים על אותו רגע מהפכני. את המפגין אפשר לכתוב הן ככוח משמעותי בעל ערכים, והן כחסר קול ולאפיין אותו בצורה ליצנית ומגוחכת.

בידי הסופרים החדשים, אלו שנולדו בשנות השבעים, השמונים, התשעים והלאה לקחת אחריות ציבורית על הדמויות שלהם.  גם אם הם מאמינים שאמנות נוצרת לשם אמנות, יש לתרבות תפקיד בחברה. הספרות מעניקה את היכולת לדמיין אלטרנטיבה, חלופות למקום בו אנו נמצאים כעת. תומס מור בחיבורי הקאנוני "אוטופיה" (1516) לימד אותנו כי אוטופיה הינה גם "שום מקום" וגם "מקום מאושר". כדי שהסופרים העכשווים ייצרו לנו אוטופיות חדשות עליהם להבין את האחריות המוטלת בידיהם. הם יכולים לכתוב על מקום שיהיה בו אושר וגם בו בזמן לרוקן מתוכן את הדמיון שלנו.

אין מקום רגיש יותר משולחנו של סופר. לא פשוט להביא לתוכו ערכים כמו תיקון חברתי, או חוש של אחריות חברתית. אך העולם סביבנו רועש, גועש ומורד. ובזמנים אלו יותר מזמנים שלווים, על הספרות להנהיג, ליזום ולכתוב את הדרך חזרה לעם שמרגיש שייכות, זהות וחלק מהמדינה. רק הזמנים יכריעו האם הספרות עמדה באתגר.

 

הדברים התפרסמו לראשונה במגזין ישראל היום

פינוי שנמנע! – משפחת עזרן-גבאי, שכונה ב' באר שבע,  |  רנה קטיה יזרסקי 29.12.2011

ביום חמישי ב-8:00 בבוקר התאספנו מחוץ לבית של משפחת עזרן-גבאי כעשרים פעילים – נפגעי דיור ציבורי, תושבי באר שבע ושכונה ב', סטודנטים וקבוצת פוארסה לטינה Furza Latina.

בסביבות השעה 10:00 הגיעה ניידת וארבעה שוטרים, ששניים מהם יצאו כדי לדבר עם איילת עזרן, שהסתגרה בדירה. איילת דיברה עם השוטרים דרך החלון (מדובר בדירת קרקע) ולידה שניים מארבעת ילדיה שבכו כל הזמן; ביד אחד החזיקה בלון גז ובשנייה סיגריה, והבהירה – אם השוטרים יפרצו את השער ויתקרבו אל הבית היא תפתח את הבלון. השוטרים התקשו להתקרב לדירה כי אילן גבאי, בן הזוג של איילת, החנה גרכב גדול על פתח הבית, וברווח הצר עמדנו הפעילים וסירבנו לזוז. השוטרים טענו שיש שתי דירות שהמשפחה יכולה להתפנות אליה – שקר גס, תעלול שבאמצעותו הצליחו לשכנע את משפחת ששוניאן לפתוח את הדלת בשבוע שעבר ולהוציא לפועל את הפינוי. הפעם זה לא הצליח, אף אחד לא פתח את הדלת.

השוטרים ויתרו וחיכו בניידת עד שהגיע צוות משא ומתן של המשטרה. אילן נעתר להכניס אותם לחצר הקדמית של הבית, ובינתיים חיכינו ועקבנו מחוץ לשער. אחרי שעתיים של דיונים בין צוות המו"מ למשפחה, איציק מימון, יו"ר ועד ההורים הארצי, הצליח להעביר את הבקשה לדחיית הפינוי לדיון מחודש בבית המשפט. נכון לעכשיו נדחה הפינוי עד לצו מחודש, ואיציק מימון ייפגש עם שר השיכון, אריאל אטיאס, ביום שני הקרוב ויעלה את המקרה בפניו. מדובר באנחת רווחה שתישאר רק הערב: עוד צפויה למשפחה מלחמת התשה, דיונים בבית המשפט, ולצערנו, אולי צווי פינוי נוספים.

איילת עזרן היא אם חד-הורית לארבעה ילדים קטנים, תלמידי בית ספר יסודי, ובעלת נכות מוכרת. היא חיה יחד עם בן הזוג שלה, אילן גבאי, בדירה קטנה שהיא למעשה תוספת לדירה של השכנה. לפני שנים, כשפלשה המשפחה לדירה, היא הייתה מוזנחת ומתפוררת, ואיציק מימון סיפר שהייתה נראית "כמו עציץ" מבחוץ מכל הצמחים המטפסים שכיסו אותה. באמצעים דלים ובעבודה קשה הפכו את הבית לראוי למגורים ולבית שבו גדלו ילדי המשפחה. המשפחה מסרבת להתפנות כי הדירה סמוכה לאמה של איילת, שהיא אישה חולה שזקוקה לבת שלה לידה.

לא ברור למה אם-חד הורית לארבעה ילדים בעלת נכות מוכרת, שרוצה לחיות ליד המשפחה שלה, צריכה לצאת מהבית. לא ברור איך בשבועיים האחרונים נזרקו מהבית ארבע משפחות, כולן אמהות חד הוריות לשלושה ילדים לפחות; לא ברור למה אנשים שאמורים להיות זכאים לדירה לפי הקריטריונים של משרד השיכון הם חסרי דיור, כשדירות ממשיכות לעמוד ריקות ולהירקב מהזנחה ברחבי באר שבע; לא ברורה מדיניות עיריית באר שבע להגלות את עניי העיר, ולאלץ את הזכאים לדירה לעזוב למצפה רמון, לדימונה ולאופקים. או שבעצם זה ברור מאוד: ככל שהדירות יירקבו כך יימכר הנכס בקלות רבה וייהרס לטובת בניין מגורים חדש לסטודנטים – השכונות הוותיקות והעניות של באר שבע סובבות את האוניברסיטה, אחרי הכול; עיריית באר שבע שואפת למשוך אוכלוסייה "טובה", אז היא מציבה את המוחלשים ביותר בפני החלטה לא אנושית: לעזוב את העיר שבה גרו כל חייהם, או להיחשב כסרבנים ולבטל את הזכאות לדיור ציבורי למשך שנה.

משפחה שפולשת לדירה כדי שהילדים לא יישנו ברחוב היא אינה פושעת אלא שורדת ומתגוננת. ממשלת ישראל בכלל ועיריית באר שבע בפרט מתייחסים אליהן כמו אל עבריינים, וללא תקשורת ופעילים הפינויים האלו נגמרים באלימות קשה. רק התערבות אזרחית מצליחה למנוע את הברוטליות הזאת.

ידוע לנו כי משפחה נוספת עמדה בפני פינוי היום בשכונת נווה זאב. ביום שני הקרוב, 2.1.2011 שוב נתייצב כולנו לפינוי בשכונה ג'.

אודות Mati Shemoelof

משורר, עורך וסופר. A Writer
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי, עם התגים , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

6 תגובות על משולחן הכתיבה לככר + פינוי שנמנע

  1. shaieden הגיב:

    מעניין ומעורר מחשבה.
    יחד עם זאת, "האתגר" שאתה מציב מחייב איזו הבנה שסופר צריך להיות מתריס, או אפילו שותף חברתי לכל מה שקורה סביבו. ואולי סופר אמור להיות זה שמשקף את המציאות הנשקפת דרך עיניו הסובייקטיביות, מבלי להוסיף שכבות של סינון חברתי, תרבותי, ערכי?
    באמנות כמו באמנות – כשיש חוקים, אין פשט.

    אהבתי

  2. Mati Shemoelof הגיב:

    חביבי אמנות לשם אמנות יכולה להוביל לפאשיזם בעידן שבו הממשלה משתמשת במדינה כנגד העם. ובמקרים כאלו לתרבות יש תפקיד הכרחי במלחמה חזרה, ביצירת מטפורות ודימויים ובאופק הדרוש ליצירת חברה חדשה.

    אהבתי

  3. shaieden הגיב:

    אוקיי. אני איתך.
    אני רק פוחד מערבוב האומנות עם פוליטיקה יותר מדי. אחרי הכל, זו לא רוסיה הקומוניסטית כאן (לפחות עדיין).

    אהבתי

  4. נעם רז. הגיב:

    לא. אין מוטלת על הספרות האחריות להיות דבר-מה. היא איננה פונקציה חברתית, כי אם פרקטיקה פסיכולוגית מתוחכמת וסבוכה לה שני צדדים – הקורא והמחבר. והצד הנוסף הזה, זה שאינו תלוי במחבר, מקשה ואולי הופך את הניסיון לרתום את הספרות למאבקים פוליטיים לחסר סיכוי. שהרי, הקורא הוא שמעניק את המשמעות לטקסט, ואילו המחבר הוא שבורא את העולם הבדיוני. העץ כשלעצמו, עץ הוא, אולם הפונקציה של המילה "עץ" איננה מסתכמת ברפרנציאליות. הווה אומר, הסופר מציב את העץ, הקורא הופך את העץ לאותו עץ, וקורא שאיננו מעוניין במסרים פוליטיים, קורא המסתייג מתוכנם של אותם מסרים חברתיים, יותיר את אותה מילה או משפט האוצר בתוכו את המסרים – כרפרנט מציאותי בלבד.

    ובקשר לתגובה – סליחה, אבל מדובר בדמגוגיה. אמנות לשם האמנות איננה מובילה לפאשיזם, היא לכל היותר נמנעת מן הניסיון לסכל את הדרדרותו של גוף מדיני לכדי לאומנות. וזו זכותו של כל אדם, אחדים מהם נכנסים גם תחת התואר אמן. ועוד: החלוקה או המחויבות שאתה מציע, דומה מאוד לפאשיזם ממנו אתה מפחד כל כך. השוני הוא שבמקרה שלך, האמן מתחייב לתרבות או לחברה, במקום אל המדינה. אלא שזהו שוני צורני ולא מהותי.

    אהבתי

    • דרור בל"ד הגיב:

      קרא כאן
      http://www.haaretz.co.il/literature/1.1241465

      ובקשר לתגובה,נראה כי אינך מבין מהו פשיזם ו\או איך מתהווה משטר פשיסטי. על אמנות לשם האמנות, ספרות במקרה זה, ראה בקישור. מכבסת המילים "מובילה\נמנעת מן הנסיון" היא תירוץ עלוב (ויותר מכך, בעלת כוונות זדון) ללגיטימיות אי העשייה או האדישות, במקרה של מתי שמואלוף תהיה זו בגידת האינטלקטואלים הידועה ממקרים אחרים בהיסטוריה.

      המחויבות שמציע שמואלוף היא ההיפך המוחלט מהפשיזם ממנו הוא חרד. טשטשת (בכוונת מכוון?) את ההבדל: ההתחייבות לחברה, במקום לתרבות לשם תרבות או למשטר של המדינה , זה השוני במקרה של שמואלוף. קריאה כזו תוביל בהכרח להבנה שזהו שוני מהותי ולא צורני.

      אהבתי

  5. \ הגיב:

    אמן יוצר מתוך רגש מסוים, או תחושה של אמת. אם הרצון להילחם בפשיזם קרוב לליבו והמחשבה עליו מרגשת אותו ומעלה בו צמרמורת כדאי שהוא יכתוב עליו. אם לא, עדיף שידבוק בפן הרציונלי – יכתוב מאמר או או יארגן מחאה (מכל סוג, לאו דווקא הפגנה), מאשר שייצור תעמולה מאולצת ומייגעת.

    אהבתי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s