כסף, הצלחה ומוות בחייו של קורט קוביין

cc; flickr | Grande kurt !!! by fankyclaudio
אדם נולד עם כישרון אדיר ועושה אמנות, אבל למה הטירוף? למה ההערצה? cc; flickr | Grande kurt !!! by fankyclaudio

מאת יובל גלעד

מה הקשר בין ההצלחה של קוביין לבין התאבדותו? איך קפיטליזם הביא לאובדן אחד הכשרונות המעולים של הרוק האמריקאי? יובל גלעד לוקח אותנו למסע אל תוך מאחורי הקלעים של עולם הרוק האמריקאי.

בקוראי בפעם החמישית לערך את הביוגרפיה המקיפה של צ'רלס קרוס על קורט קוביין, שמתי לב עד כמה הכסף וההצלחה שנפלו בחלקו תרמו להריסתו והתאבדותו. זאת היתה רק עוד סיבה אחת עבור גאון מוזיקלי שלא התאים לעולם הקרנפי, הכוחני וחסר הדימיון שלנו, שכן התמכרותו להרואין, נטייתו האובדנית, הפרידה הצפויה מקורטני לאב וביתו (שכן הזמרת סירבה להמשיך לחיות עימו אם ימשיך להזריק) כאבי התופת בבטנו, כולם הצטרפו למרקחת אחת בלתי אפשרית.

אבל היה עניין ההצלחה. אדם אחד מקים להקה כדי לעשות אמנות ולבטא את עצמו, והאמנות נידחקת הצידה כשמגיעות תופעות ההערצה והחמדנות של אנשים בתעשיית המוזיקה. הביוגרפיה מתארת יפה כיצד הציפיות הקטנות ממכירות NEVERMIND, תקליט ההצלחה הגדולה, היו כה קטנות, שחמישים אלף העותקים שהודפסו אזלו ולמשך כמה שבועות פשוט לא היה ניתן לרכשו. אחר כך הגיע SMELLS LIKE TEEN SPIRIT  ש-MTV לא רצו לשדר בתחילה, ומאות אלפים החלו להימכר, ואחר כך מיליונים.

ומה עשה הגאון מול כל זה? היה נבוך, שנא עצמו, לא הבין מה הקשר בין האמנות שעשה לבין הטירוף המתחולל סביבו. והכסף? הכסף זרם  למפיקים של הופעות הלהקה, לחברת התקליטים, ולעוד מתווכים מסוגים וממינים שונים. הוא עצמו היה הומלס, ישן במלונות אצל חברים או במכונית הישנה שלו. הצלחה היא טירוף, וגופו השביר לא עמד בה. אדם נולד עם כישרון אדיר ועושה אמנות, אבל למה הטירוף? למה ההערצה? הוא מנסח עבורנו רגשות ומחשבות ומנסח רוח תקופה, אבל הוא אינו שונה מהנגר שעובד בנגרייה, או נהג המונית שנוסע שעות ארוכות. הוא בסך הכול עובד במה שמתאים לו (וקוביין לא היה זר לעוני וחיי פרולטריון, הוא גדל בעיר מוכת דיכאון ועוני, נזרק מבית אימו לבית אביו וחזרה, עד שמצא עצמו גר מתחת לגשר בסיאטל). פאנק, שעל שורשיו גדל קוביין, מתיך את הזעם הפאנקיסטי עם מלודיות ביטלסיות ומלודיות קאנטרי, צמח מתוך עוני.

ולפתע, הצלחה מטורפת. אותה הצלחה שכולנו חולמים עליה, והאמנים במיוחד, לא? אהבה גדולה שנופלת עלינו משום מקום בכמויות, פיצוי על ילדות עשוקה או מה שלא יהיה, ובעקבותיה גם כסף, גם אם חלק קטן מהכסף האמיתי שהכניס המוצר שנקרא נירוונה.

הדרמה מתחילה

עם הכסף קנו קוביין וקורטני לאב בית יפה בסיאטל. אבל לאב לא היתה האדם הכי מאוזן בעולם, גם אם רצתה לחיות יותר מקוביין. וכך- הם קנו בית גדול יותר ונכנסו לחובות, פשוט כך. חובות של מיליונים, משכנתא אדירה. קוביין, שכבר היה מחוק מהרואין, מבועת מההצלחה ומדרישותיה (אינסוף ראיונות מלוקקים לעיתונאים צמאי סנסציה) ומודע לעובדה שבכל רגע עלולים לקחת ממנו את בתו פרנסיס עקב מצבו, לא יכל לתפקד יותר. ולתפקד פירושו להופיע, כי משם נכנס הכסף הגדול. ולהופיע פירושו נסיעות אינסופיות, עם קושי להשיג חומר, מיחזור עצמי (כי כבר לא יצר שירים חדשים ולא נהנה לשיר את הישנים) עשרות אלפים מריעים וכל זאת למה? כסף. חובות – קורטני היתה זאת שרצתה את הבית הגדול, בעוד קוביין התחבא בחדרון קטן בוילה, לא רצה את כל זה. (ואל תמהרו לשנוא את קורטני, היוקו אונו של הניינטיז, היא אהבה את קוביין אהבת נפש).

ובכן, חברת ההפקה לחצה עליו להופיע, קורטני והחובות לחצו עליו להופיע, חברי נירוונה רצו להופיע גם הם, אבל הוא רצה למות, או לפחות רצה שקט. עשו לו "התערבות" ושלחו אותו למוסד גמילה, הוא ברח, תקע לעצמו כדור בראש, נמצא על ידי חשמלאי שיפוצים, והשאר היסטוריה. את הימים האחרונים לחייו בילה בשוטטות  חסרת מעש בסיאטל (קורטני היתה ב"עבודה" – קידום להקתה היא, ובניסיונות גמילה משל עצמה). וכך, גיבור אמריקני, גיבור עולמי, אליל הצלחה, שוטט לו בודד ומסומם, בתרבות הצלחה, כסף ואדישות לאדם, הרוס על ידי שדיו הוא אבל גם על ידי אדישות אמריקנית שלפיה כל אדם זכותו לחיות את חייו או למות לפי בחירתו, והעיקר שירוויח כסף כל עוד הוא חי.

שלושה "חברים" אף התגוררו בביתו הלא מחומם בימיו האחרונים, הוא הסתובב שם כצל, כרוח רפאים, בעוד קורטני מנסה נואשות להשיגו. הכסף והמרדף אחריו הורג כל אנושיות, כנ"ל המרדף אחרי הצלחה. כאן בישראל הקטנה העתקנו את זה מאמריקה, וזה צובר תאוצה מדי יום. חוסר אנושיות בחסות טייקונים, גנבי כספים במליארדים עם רישיון, רדיפת דימויים ריקים במקום דאגה לבני אדם ורגשותיהם. כשאתם, בעיקר הצעירים שבכם, קמים בבוקר עם תודעת רדיפת ההצלחה והכסף, עצרו לרגע, חישבו בשביל מה כל זה, ונסו להיות בני אדם, לפני הכול.

קראו מאמר נוסף של יובל גלעד על קורט קוביין ומותו בטרם עת: "מחשבות על גאון אמריקאי"

מאת: יובל גלעד

*

 

*

היום היום ה-23 לשביתת הרעב של יצחק ג'קי אדרי בדימונה כנגד הפרטת המים. הנה דברים שאמר באירוע גרילה תרבות מיוחד שערכנו איתו ביום חמישי האחרון.

http://www.twitvid.com/embed.php?guid=IQ7CO&autoplay=0

שבוע טוב

5 תגובות בנושא “כסף, הצלחה ומוות בחייו של קורט קוביין

  1. מאחורי כל ניתוח של תופעה ברמה הסוציולוגית שלה נמצא הקשר הסיבתי העמוק יותר והוא הילדות , הינקות והחיים המוקדמים. לפעמים המתאם בין סביבת הילדות להרסנות של הסביבה בבגרות נראה כל כך מדוייק שקל לנו להמשיך להאמין שאדם מבוגר יכול להיההרס ולהתאבד בגלל הלחץ הסביבתי, הקפיטליזם הדורסני שמשחק בדמותו כבבובה ועוד.האמת היא שקוביין כמו כל אחד מאיתנו חב את ההתאבדות שלו לחיו המוקדמים ולכאב מודחק בגיל הילדות/ינקות. רק לתקופת הילדות והינקות יש את העוצה לפגוע בנו כל כך כיון שרק אז אנו אכן תלויים באמת בסביבתנו ובמטפלינו לצורך חים פשוטו כמשמעו. כאשר ההירואין לא מצליח יותר להרחיק את הכאב הישן שמתעורר על ידי טריגרים בהווה, נשארת לחלק מהאנשים האפשרות האחת והיחידה להפסיק את הכאב – למות.

    אהבתי

  2. תודה איתן, מסכים בהחלט. שנה אחרי שהתאבד פירסמתי ב"העיר" רשימה שאומרת בדיוק מה שכתבת, על הילדות והינקו כמקור הפצע. ולפעמים המוות הוא באמת, פשוט, הפיתרון היחיד להפסקת הסבל.
    אבל אתן כדוגמא גאון מוזיקלי אחר, אם כי אולי לא באותו קליבר: ג'ון פרושיאנטה, גיטריססט הצ'ילי פפרס לשעבר ובעל קריירת סולו מדהימה בהווה. הוא הזריק והזריק והתנדנד על סף המוות, ואחר שבחן את העניין היטב פתאום קם לתחייה, התנקה וחזר לעשות מוזיקה נפלאה. אני לא אומר שזה מה שהיה קורה לקוביין אם היו עוזבים אותו לנפשו והזרקותיו, שכן היה לו גם גן הרסני (היו התאבדויות במשפחה).
    מה שרציתי להגיד, פרט לצער המתמשך על אובדן אמן שכזה, היא שהעולם הקפיטליסטי כל כך מטורף, שאפילו שני מוזיקאים מצליחים ועשירים למדי מצליחים, בטירוף הזה, להיכנס לחובות בעקבות טירוף רכישה, שאליו מכוון אותנו הקפיטליזם. (וראה, להבדיל, מייקל ג'קסון שגם הוא היה חייב לרקוד ולזמר עשרות ערבים ברציפות בלונדון, פשוט כי היה חסר כול אחרי שבזבז את כל המיליונים שלו).
    קפיטליזם הוא טירוף. גם רדיפת הצלחה היא טירוף. לשניהם היה חלק מסוים במותו של קוביין, שהיה במרכזו של עסק משגשג ורווחי להרבה אנשים. כל זה לא בא במקום הסיבות שאתה מנית ונוספות. התאבדות היא תמיד ראשומון.

    אהבתי

  3. היי יובל

    מסכים איתך שלכאורה נראה שיש ברירה כי עובדה, האנשים שנקבת בשמם כן הצליחו להתנגד להרס הפנימי ולצאת מזה. אני בהחלט חושב שכשאדם באמת והדגש הוא על באמת , מודע להיות הכאב הישן הדרייב לכל ההרס הוא יכול מצוא את הדרך להעז ולצאת כנגד התנהגות הרסנית ולבחור לעבד את המציאות הישנה. מחקרים של ג'אנוב(התראפיה הפרימאלית שאגב לנון עבר אותה ומאז שינה את עולמו והתרחק מאוד מהזרקורים והפך לאב המגדל את בנו צמוד)הראו כי האופן בו נגיב לכאב ומצבים לא נעימים כיום תלוי במידה רבה בסגנון הלידה שלנו. אנשים שחוו טראומת לידה כמו למשל שחבל הטבור חנק אותם ולכן כל מאמץ לנוע לקראת היציאה גרם לחנק וסכנת חיים יצאו לעולם עם הטבעה בסיסית כדוגמת:עדיף שלא אתאמץ ואאבק כי אז אמות . בכל פעם שהטריגר במציאות יעורר את אותה חוויה ישנה הם יימלטו אל ברירת המחדל שהיצילה אותם אז. כאשר לא ניתן יותר לחמוק, המוותה ההוא שחמקו ממנו אז הופך פצרון היום מנוראות הכאב הישן.
    כמובן שאין בכל האמור לעיל לסתור את הדיון החברתי של תהילה מול פרטיות, קפיטליזם דורסני שיונק את לשד העצמות מכל אלו המוכנים(אולי נאלצים ) "להנות" מהתהילה.
    אגב לנון אני בהחלט חושב שהוא מהווה דוגמה מוצלחת לאיך שהוא נראה בעיניי מעריציו והעולם הרחב שירד עליו שהוא מתביית ועוזב את הזרקורים לאיך שהוא חווה את זה והעובדה שאת שון הוא גידל באהבה , מה שלא קרה עם בנו הראשון ג'וליאן. באירוניה אפשר לומר שהוא בכל זאת שילם מחיר ומת בגלל עברו כי פסיכי אחד לא היה מוכן להניח לו לחמוק מהרדאר של התהילה והחיים באור היקרות.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s