מי יוריד את האופרה האנטישמית של האשכנזים

קריקטורה אנטישמית המתארת את הסטריאוטיפ של היהודי מהפרוטוקולים של זקני ציון, כמי שאוחז את העולם בציפורניו
קריקטורה אנטישמית המתארת את הסטריאוטיפ של היהודי מהפרוטוקולים של זקני ציון, כמי שאוחז את העולם בציפורניו. cc: wikipedia

יובל גלעד מזמין אותנו לטיול בארץ ההתנשאות. האתר הראשון הוא המפגש בין קובי מידן לבין המשורר חיים גורי שמגלה לנו גזענות אנטי-חרדית. משם יובל גלעד ממשיך להימצאות הפרדוכסלית של ישראל במזרח התיכון והייבוא של האנטישמיות לתוך הגוף היהודי. מסע אל הכיעור שמאחורי הצביעות.

המערב כולו התנשאות על המזרח, מימי האוריינטליזם הקולוניאליסטי ועד ימי האימפריה הישראליטית. בראיון שקלטה עיני עם המשורר חיים גורי בערוץ 23 (מראיין – הדג המלוקק והתרבותי קובי מידן) אמר המשורר הקשיש בבהלה משהו כזה:

"אני שמח שהזמנת אותי ולו רק בכדי לומר כמה נורא זה שירושלים מתחרדת. שמתם לב מה קורה? הם משתלטים על כל העיר!".

חיים גורי לא שם לגזענות. cc: wikipedia
חיים גורי לא שם לגזענות. cc: wikipedia

החבר גורי אפילו לא שם לב לגזענות בדבריו. מזה זאת אומרת משתלטים? הם גרים שם כי זאת עיר הקודש של היהודים. אין דבר מאחד יותר משנאה. ושנאה לחרדים הולכת ותופסת את השנאה לערבים, כלומר יש מקום גם לזה וגם לזה, לא לדאוג. אחר כך גורי מלמל עוד איזה שטות על החלפת שיטת השלטון, כאילו זה מה שיפתור את הגזענות והיהירות והכוחנות של האימפריה הישראליטית.

גדעון לוי, יאיר לפיד בחרדה אנטי-חרדית

גדעון לוי, איש "הארץ" הנאור, שדווקא יצא באיזה מאמר נגד הגזענות כלפי החרדים, כתב אחרי סקר "מזעזע" ש"חשף" ששמונים אחוז מהישראלים יהודים מאמינים באלוהים (באדיבות מכון גוטמן) כך:

"צריך להודות לעורכי הסקר: הם הסירו את המסכה. ישראל לא מה שחשבתם, לא מה שהעולם חשב, לא מה שהישראלים מדמים לעצמם לחשוב. לא חברה חילונית, לא ליברלית ולא נאורה. לו יכלו להשיב בחופשיות, ספק אם 80% מהאיראנים היו משיבים שהם מאמינים באלוהים; ספק אם יש עוד בנים לעם חופשי בתבל, זולת האמריקאים אולי, שככה היו משיבים. אבל בוודאי אין עוד עם בתבל שחדור בתחושת התנשאות כזאת על היותו עם סגולה, העם הנבחר על פני כל העמים האחרים כולם."

טענת היהודים להיותם עם הבחירה, וההתנשאות הכרוכה בכך והמצדיקה, לטענת לוי, את פשעי הכיבוש, היא שורש הרע באמונה היהודית. אולי אפשר להסכים איתו, אבל מה עושים עם יהירותו הוא: "לא חברה חילונית, לא חברה ליברלית ולא נאורה". אין יותר קולוניאליסטי- יהיר – צדקני – מתחסד- מתנשא מזה. חרדי או דתי או מאמין באלוהים רחמנא ליצלן = חשוך וקנאי, ליברלי ונאור = חילוני. לוי, העיתונאי היקר החושף את זוועות הכיבוש באומץ ועיקשות שנים אחרי שנים, נגוע, כמו רוב עיתון "הארץ", בהתנשאות הקולוניאליסטית המערבית. הציונות החילונית המשכילה מעולם לא רצתה לחיות בארץ ישראל, אלא ב"וילה בג'ונגל" של אהוד ברק, כלומר באירופה, אבל לצערה נתקעה במזרח התיכון. לוי ועיתון "הארץ" ממשיך לנכר את הדתיים המתונים שעוד ישנם, דוחק אותם לפינת הלאומנות בעזרת גזענותו המתנשאת:

"מוטב שנודה באמת: חברה כמעט דתית ומדינה כמעט הלכתית. אין כל צורך למנות את מספר חובשי הכיפות, המטפחות והשטריימלים. גם הראשים החשופים הם בעד. עובדה שהם מקבלים את אופיה של מדינתם, שבה הדת היא המדינה והמדינה היא הדת, מעורבבות יחדיו. אין כל צורך להזדעזע מהקיצוניות הדתית. דתיות היא דתיות, קיצונית או מתונה, והיא נחלת הרוב כאן."

הקצין הצרפתי אלפרד דרייפוס מתואר כנחש בקריקטורה ארסית. cc: wikipedia
הקצין הצרפתי אלפרד דרייפוס מתואר כנחש בקריקטורה ארסית. cc: wikipedia

דברים יפים. אפשר לשלוח ישר ל"דר שטרימר" עם קריקטורה של יהודי עם פאות. "חובשי כיפות, המטפחות והשטריימלים" בכל מקום, אללי! והוא אפילו לא שם לב לגזענותו… וקוראי ה"ארץ" מצקצקים בלשונם, מהנהנים ומנידים בראשם – אוי וי הם משתלטים.

לפיד בראש הכרוב

מכאן לפוחלץ השרירי המכונה יאיר לפיד, אותו ראש כרוב ראש קש, שחושב בחוצפתו לנהל את מדינת ישראל המורכבת רק כי ניהל מהדורת חדשות. מה לעשות שלנהל מדינה זה לא כמו לראיין את רוני דניאל. אין לו מה להגיד הוא פשוט רוצה להיבחר. מה עושים? שונאים חרדים, שונאים את ש"ס, במקום להבין שש"ס היא מפלגה לגיטימית המייצגת קהל בוחרים נאמן. כמה מאחדת היא שנאת החרדים הזאת. אצל אבא טומי זה עוד היה לפחות אותנטי, גם אם מגעיל, אצל לפיד ג'וניור זה סתם סלוגן, כמו הבת של לה-פן בצרפת. חבל לבזבז עליו מילים.

ונסיים את הטיול הקצר בארץ ההתנשאות ברשימה יפה דווקא שהתפרסמה ב"הארץ", על תזמורת המזרח, הידועה גם כתזמורת המקאם. תזמורת ששמה לה למטרה לשמר ולפתח את המוזיקה שהיתה נפוצה בקרב יהודים בארצות המזרח, והוקמה דווקא על ידי מוסיקולוג עולה מאוזבקיסטאן. התזמורת לא פעילה כבר שלוש שנים, כי התקציב של כמה עשרות אלפי שקלים לשנה פסק גם הוא. נגני התזמורת מומחים לכלי נגינה קלאסיים מזרחיים, ממש שמורת טבע דורשת שימור. אבל לא בארץ ההתנשאות.

כאן מעבירים לתזמורת המזרח שבעים אלף ש"ח, בעוד לאופרה הישראלית, שאיננה אלא קינה מחרישת אוזניים של פוחלצים מרקדים על אובדנה של תרבות מערבית גאה שכבר אבד עליה הכלח ואיננה קיימת מעל מאה שנה. פוחלצים בפרוות באים לצפות בפוחלצים מזמרים וצועקים מוזיקה שלא שייכת לפה ומעולם לא היתה שייכת לפה, כמו בצילום ישן של היישוב היהודי לפני קום המדינה, כשהגיע המנצח הוברמן וניצח על החולות איזה סימפוניה מזורגגת. בלה ברטוק, סמטנה ועוד מלחינים מערביים רבים לא היו קיימים אלמלא מוזיקת העם עליה גדלו ואותה שימרו בארצם. מוזיקת העם כאן יכלה להיות (בחלקה) מוזיקת המזרח.

אבל המזרח מושתק בחסות ההתנשאות האשכנזית המזרימה מיליונים לאופרה ולפילהרמונית, עוד פוחלץ ענק ומיושן, הממשיך לנגן ביצועים מיושנים ובומבסטיים בקולוניה נידחת של המערב. כוס אם אמא שלך אופרה, כוס אם אמא שלך יאיר לפיד, לך תזדיין חיים גורי, לכי לעזאזל מדינת אופרה במדבר, היה יכול להיות כאן יפה, אבל כבר לא יהיה, כנראה.

מאת: יובל גלעד

48 תגובות בנושא “מי יוריד את האופרה האנטישמית של האשכנזים

  1. מה שהעלית כאן הוא חשוב ומקומם ויחד עם זאת- הייתי מעדיפה בלי קללות. את הקללות ואת הגזענות- תשאיר לחשוכים ה"מתהדרים" בנאורותם.

    את מוזיקת המזרח אני אוהבת, והיא פורחת ומשגשגת בדרום בכל אופן, ישנם ערבי מוזיקה אנדלוסית נפלאים, עם יוצרים ממגוון שלא היה מבייש אף אחד. שירת הבקשות חייה קיימת ובועטת מבלי התערבות הממסד וטוב שכך הוא, למרות שגם אני משלמת מיסים והייתי רוצה שהם ישרתו גם אותי.

    אולי זה כך בדרום, מי יודע?אולי כי לשם ניקזו את יוצאי/עולי ארצות ערב.

    אהבתי

  2. מתי, מה שתית, מה הזרקת לפני שעלה בראשך המנופח לכתוב את הפוסט המתלהם המרושע והגזעני הזה?
    השתגעת לגמרי או שזה מצבך הרגיל?
    גרת בארץ מתישהו בעשורים האחרונים?
    מה קורה איתך???
    ולאן הבלוג הזה החליט להתדרדר? אתם לא רוצים שאנשים שפויים יקראו אותם יותר?

    אהבתי

  3. לא הבנתי למה האמירה שירושלים מתחרדת היא אוריינטליסטית אנטי מזרחית, גם אם היא אנטי חרדית. לא הבנתי מדוע צריך לציין "המשורר הקשיש" בטון שנשמע לועג לגילו. לא הבנתי למה תוך כדי מחאה על אי תמיכה מספקת בתזמורת המקאם, ביקורת שיתכן מאוד שהיא מוצדקת, וזאת נשמעת לי תזמורת מאוד מעניינת שאשמח להכיר, צריך לטעון שאבד הקלח על התרבות המערבית ולהתייחס בלעג למי שהולך לאופרה כפוחלץ. אני לא יודע אם מזרימים לאופרה מיליונים או לא, יתכן מאוד ואף סביר שיש אפליה בתקצוב בתחום הזה וצריך להאבק לתיקונה. אבל אין שום צורך בדרך להאבק למען שוויון ותקציב למוזיקה מסוג א' להביע שנאה ותיעוב למוזיקה מסוג ב' ולמי שמקשיב לה. כמי שנהנה מהמון סוגים של מוזיקה, זה נראה לי לא רק מופרך, לא רק לוקה באמירות מהותניות ובעייתיות לגבי תרבות (מה שייך לכאן ומה לא שייך לכאן) לא רק בלתי רלבנטי (האופרה מבצעת גם יצירות ישראליות עכשוויות, גם אופרות מהמאה העשרים, וגם קלאסיקות שאין סיבה לא לבצע אותן אפילו אם הן חלק מהתרבות ה"מערבית", וזה לא אומר כמובן שאי אפשר לבקר את הרפטואר שלה) אלא גם בייחוד בסגנון של הפסקה האחרונה דוחה למדי. אז יש חופש ביטוי אבל לבעל הבלוג יש גם שיקול דעת מה הוא רוצה אצלו בבלוג ומה לא, הלא כן?

    אהבתי

  4. שמח שהפוסט מעורר עניין. לעניין הזעם והקללות – זאת פואטיקה שכזאת, המבטאת \\
    מיאוס של ממש מההתנשאות שקיימת בארץ וגורמת נזקים אדירים למרקמים חברתיים.
    זאת יריקה קטנה על טנק גדול. לגבי מוזיקה קלאסית – אני מת על מוזיקה קלאסית,
    מחובר לקול המוזיקה בוריד, (אם כי לא מת על אופרות) אבל יש להודות על האמת –
    כבר עשרות שנים שלא נוצרה כמעט מוזיקה קלאסית מופלאה כמו זו של באך,
    מוצרט, סטרווינסקי ושוסטקוביץ'. והאופרות (על המצדה, בשביל בעלי הג'יפים והפרוות)
    היא מיצב בומבסטי של תרבות שאינה שייכת לכאן כלל (ומתוקצבת במספרים
    הרשומים בפוסט) לעומת המוזיקה העממית היהודית- עריבת שגוועת כאן מהעדר
    תקציבים.

    אהבתי

  5. על האופרות במצדה קשה לי לא להסכים איתך. לא בגלל שזה לא "מכאן" אלא בגלל שזה אכן משהו בומבסטי ובכלל כל החיבור למצדה דוחה אותי אישית. אני דווקא חושב שמוזיקה קלאסית של המאה העשרים היא נפלאה. ראה לא רק חלק מהשמות שהזכרת אלא בנג'מין בריטן, וכיום במאה העשרים ואחת יוצרים כמו פיליפ גלאס או ניקו מולי. בכל מקרה, אני חושב שהפער בין הפוסט שלך ובין התגובה לא משחק לטובת העניין – יש לך טענות טובות וזעם זה בסדר, אבל קללות והכללות שהתגובה שלך מתרחקת מהן לא בדיוק מסייעות להעביר את החלקים החשובים של המסר.

    אהבתי

  6. יובל גלעד – נטע שלזינגר כתבה על הדף שלי בפייסבוק: חבל מאוד שהכתיבה רחוקה להיות חדה ומדויקת והניתוח לוקה. אין ספק שהאליטה הבורגנית-אשכנזית משתמשת לאחרונה בשיח אנטי חרדי – אבל איך זה בדיוק קשור לגזענות? החברה החרדית שעושים לה סטריאוטיפיזציה היא דווקא ברובה אשכנזית. הגזענות כלפי מזרחים וזהות מזרחית היא דבר שמאוד בולט בקבוצה הזאת, אבל החיבור עם האנטי חרדיות לא ממש חודד במאמר הזה

    אהבתי

  7. לא יודע אם יש לי כוח להיכנס לדיון הטעון הזה, אבל לטעמי המאמר שלך היסטרי בטירוף. איך אמר הרברט מרקוזה? לא כל בעיה שיש למישהו עם החברה שלו נובעת משיטת הייצור הקפיטליסטית.

    אהבתי

  8. גם החרדים גזענים, זה ברור, כולנו גזענים בבסיס – זה מורשת החיה שבנו,
    הסטריאוטיפיזציה – שתפקידה לזהות מהר מי אויב ומי ידיד.
    החוכמה היא לחשוף את המנגנונים, לא להעלים את הגזענות.
    מה שאותי מגעיל יותר מהגזענות (של יהודים כלפי יהודים, הגזענות
    כלפי ערבים מרתיחה אותי בכל מקרה) זה צביעות –
    אנחנו קוראים "הארץ"/ אתר "העוקץ" / הבלוג של מתי היקר שמואלוף –
    משמע אנחנו טהורים וצודקים.

    אהבתי

  9. מר ברמן היקר, אתה וכל האשכנזים קוראי הארץ יכולים לשבת לי על ה@#$ האשכנזי הקטנטן שלי.
    כל פעם שמבקרים אתכם (וזה קרה לי גם באתר העוקץ) אנשים יוצאים מהכלים.
    גדעון לוי גזעני בריבוע, לא פחות מליברמן, כנ"ל מר גורי (משורר די בינוני אגב, מה לעשות)
    רוב החילונים האשכנזים הירושלמים
    שונאים חרדים יותר מאשר הם אוהבים את בנות הזוג שלהם, וזאת עובדה
    (ההורים של אשתי כאלה). והגזענות הזאת גם מסחרית, כפי שיודע העוסק הזעיר
    יאיר לפיד שהולך לגרוף מהעניין הון פוליטי, ואחר כך כלכלי (ראו ברק, אולמרט וכו').

    אהבתי

  10. לא כל מי שנאבק בהתחרדות של ירושלים הוא גזען. קח לדוגמא את ההומואים. או את הדתיים הלא חרדים. או את אלה שרוצים ליסוע בבגדים "לא צנועים" בקוי האוטובוס שעוברים במאה שערים. או את אלה שרוצים לשבת בבתי קפה בשבת בלי שישרפו להם את בית הקפה. דווקא מי שגזענות מטרידה אותו צריך לתמוך במאבק הזה.

    גם בקשר לגדעון לוי ודר שטירמר אתה טועה. גדעון לוי מדבר עת הכיפות. דר שטימר לא נאבק בדת אלא בגזע. הוא נאבק באנשים כמוני וכמוך, שלמרות היותם החילוניים הם מטמאים את העולם בגלל השתייכותם לגזע נחות.

    אף אחד לא חף לגמרי מגזענות או מפשעי שנאה באופן כללי. אבל מאמר שנאה הוא הדרך הלא נכונה להלחם בהם.

    אהבתי

  11. יופי של מאמר, יובל.
    קצת נתונים:
    התרבות האשכנזית מקבלת 90% מתקציב התרבות של מדינת ישראל, למרות שבערך 60% מהאוכלוסיה היהודית בישראל היא מזרחית, ו20% מאוכלוסית ישראל הם פלסטינים.
    איל, כשמשתמשים במילה "השתלטות" זה גזעני, כי יש כאן הנחה מובלעת של קבוצה אומניפוטנטית שעושה משהו מתוכנן, איזו קונספירציה, כדי לגזול משהו מאחרים. מה דעתך על "הומואים משתלטים על תל אביב"? זה גזעני בריבוע.
    ולכל המצקצקים:
    אם הכתבה הזו היתה מתפרסמת באירופה, קוראי עיתון הארץ שאוי-מה-יהיה-גנבו-לנו-את-המדינה היו מזדעדעעעעים עד עמקי נשמתם מהאנטישמיות, מצטופפים בחום זה עם זה ושמחים שלמרות הכל ולמרות שאוי-מה-וכל-זה הם חיים בישראל. האמירות האלו אנטישמיות: באירופה, באנטארקטיקה ובישראל. עם קללות (אוי-מה-יהיה וכו') ובלעדיהן.

    אהבתי

  12. פרטים על תקצוב התרבות אפשר לקחת גם ממאבק המשוררים:

    ראשית, מצב התרבות בישראל איום ונורא מבחינה תקציבית – כ0.15 אחוז מתקציב המדינה מוקדש לתרבות. המינימום המומלץ להשקעה בתרבות על פי אונסק"ו הוא פי 6, אחוז אחד מהתקציב. במדינות עניות יותר כמו מלטה והונגריה ההשקעה היא פי 4 מישראל, בגרמניה הוא פי 15 (יחסית לגודל התקציב). בתוך התקציב הזערורי הזה, תחום הספרות והשירה הוא קטסטרופה. כיום, לאחר שקוצץ ונגזם שוב ושוב, תקנת הספרות עומדת על כ-12 מיליון ש"ח בשנה. וגם אלה מגיעים לא רק לשירה, אלא גם לפרוזה, ולעוד תחומים, כמו כתבי עת לקרמיקה. בסופו של דבר פחות משניים וחצי מיליון ש"ח מגיעים לשירה. רק השבוע קיצצו את מפעל הפרוייקטים המיוחדים בספרות, שתמך למשל בהלחנת משוררי ספרד. למה מקצצים בשירה? כי יכולים. תחומים אחרים מאורגנים ופועלים יחד. הם עומדים על רגליהם ולא נותנים שזה יקרה. אבל המשוררים הם זאבים בודדים. כשמקצצים בשירה, איש לא פוצה פה, אין ארגון שיזעק, אין לובי, כל אחד לעצמו. הימים האלה נגמרו. מאבק המשוררים מסמן תקופה חדשה.

    http://poetry4rights.wordpress.com/%D7%9B%D7%9C-%D7%9E%D7%94-%D7%A9%D7%A8%D7%A6%D7%99%D7%AA-%D7%9C%D7%A9%D7%90%D7%95%D7%9C-%D7%A2%D7%9C-%D7%9E%D7%90%D7%91%D7%A7-%D7%94%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%A8%D7%A8%D7%99%D7%9D/

    וגם כתבה על חלוקת תקציבי תרבות שהעליתי בוואלה באוקטובר 2009
    http://news.walla.co.il/?w=/5707/1593430

    נשים ומזרחים מופלים לרעה בחלוקת תקציב התרבות. קואליציה של ארגונים מזרחים דורשת בחינה מחודשת של התקציב לפי ערכי שוויון, ייצוג וצדק חברתי פערים לא הגיוניים בין המשאבים הניתנים לתרבות אשכנזית, אירופית ומערבית לבין המשאבים הזעומים הניתנים לתרבות מזרחית, אתיופית וערבית
    ====================================================================================

    בכנס שהתקיים השבוע בתל אביב, הוצגה דרישה עקרונית ממדינת ישראל לממש ערכים של חירות, שוויון וצדק בהקשר של חלוקת תקציבי משרד התרבות. זה האחרון אמור לייצג, לממש וליישם נאמנה את הערכים הדמוקרטיים העומדים בבסיס מגילת העצמאות. לפי שירה אוחיון שריכזה את הנתונים, עיון מדוקדק בנתוני חלוקת המשאבים, התמיכות, הפרסים והמלגות על ידי מנהל התרבות מגלה חלוקה לא שוויונית. כך נוצרים פערים גדולים ולא הגיוניים בין המשאבים הניתנים לתרבות אשכנזית, אירופית ומערבית לבין המשאבים הזעומים הניתנים לתרבות מזרחית, אתיופית וערבית.

    המציאות האנושית של ישראל בתחילת המאה העשרים ואחד מציגה לנו חברה בעלת ריבוי של תרבויות. אך בוחן המציאות מגלה שהמדיניות הרב-תרבותית לא קיימת. וזאת בניגוד להתחייבות של מנהל התרבות ל: "טיפוח הפלורליזם וחיים של דיאלוג רב-תרבותי".

    הקואליציה לא הסתפקה בכנס אלא פנתה לשרת התרבות לימור לבנת ומנהלי משרד התרבות לחבור אליה לייצר שינוי תרבותי גדול. שינוי שלא רק יפגע בהמשך העשייה התרבותית העכשווית, אלא גם ייתרום לעושר, לריבוי, לעידוד השונות, ואולי גם להצלחה מוגדלת שלה בעולם. השינוי הנ"ל ייתן ביטוי גם לתרבות העבר המפוארת של התרבויות הלא-אירופאיות וגם יגלם בתוכו את מיטב היצירה העכשווית שנוצרת בפריפריה החברתית, גיאוגרפית בישראל. הפניה לשרת התרבות הינה חלק משורה של פעולות וצעדים שינקטו לתיקון ההדרה בהקצאת משאבים חברתיים בכדי להרחיב את גבולות הדמוקרטיה ולייצג נכונה את כל המשתתפים בכינונה.
    מריבוי תרבויות לרב תרבותיות

    אחוזים בודדים עוברים לתזמורות ערביות ואנדלוסיות/מזרחיות
    ======================================

    מדינת ישראל לא מכירה בתרבות המזרחית והאתיופית כחלק מתקציבי התרבות שלה. היא כן מכירה בקהילות הדרוזיות והערביות (שגם הן מופלית לרעה). המזרחים והאתיופים לא מוכרים כקולקטיבים. ישנו תקציב למכוני מחקר תורניים, או מוסדות מחקר ומורשת בתוך מנהל התרבות. אך אין הכרה בקולקטיבים השונים ובתרבותם. יתרה מכך ישנו תקציב קטן המופנה ל"תרבות בקהילה". מושג מכובס זה נועד לייצג את התרבות הנוצרת בפריפריה. זהו תקציב נפרד ואין אפשרות להילחם דרכו על התקציבים המרכזיים.

    תקציב התרבות בישראל הוא קטן, מצומצם ולוקה בחסר לעומת התקצוב במדינות אירופיות. מדינת ישראל מקציבה לתרבות 445 מיליון שקל (0.16%) אחוז מהתקציב. במדינות מערביות אחוז התקציב עומד על בין 0.5% לבין 1% מהתקציב הכללי. רק לשם השוואה, תקציב משרד הביטחון חולש על תקציב של 51 מיליארד שקל. לכן הקריאה הראשונית של קואליציית הארגונים היא להגדיל באופן כללי את תקציב התרבות על מנת שנקודת הפתיחה תהיה רחבה, וכוללת יותר. הקריאה המשנית היא לחלק בשווה את התקציב בין מרכז ישראל (תל אביב-יפו בפרט וגוש דן בכלל) לבין מרכזים אחרים בישראל. כרגע 40% מההקצבות מופנות למוסדות בתל-אביב שתושביה מהווים רק 5% מהאוכלוסייה. יישום החלוקה השוויונית תביא לביזור וגיוון התרבות שנוצרת בישראל.

    הפרמטרים שעל פיהם נבדקו הנתונים היו לפי ייצוג של קבוצות שונות באוכלוסיה במדורי מנהל התרבות ובניהול מוסדות תרבות ופסטיבלים. בנוסף נבדקה מי יושב בועדות חלוקת התקציבים, מלגות, פרסים ומהם הקריטריונים למתן תמיכות. אחת הדוגמאות הקשות נמצאות בשאלה מי מאייש את מדורי מנהל התרבות השונים. בועדות של תיאטרון, מוסיקה, אמנות פלסטית, תרבות בקהילה, פסטיבל ירושלים, בתי ספר לאמנות ומכוני מחקר תורניים לא נמצאו אתיופים, ערבים ולמזרחים ניתן תת ייצוג. כלומר בועדות אלו רוב הקובעים את חלוקת התקציב היו אשכנזים. גם בניתוח מגדרי מתגלה כי בשנת 2008 הנשים לא מקבלות את היחס שלהם באוכלוסיה. 61% במדורי מנהל התרבות הם גברים ורק 39% הם נשים (רובן נשים אשכנזיות). תיאטרונים מזרחים (כגון בימת קדם) או ערביים (כגון אלמידאן) לא מקבלים תקציב שווה לתקציב התיאטראות הרפרטוארים. רוב תקציבי המוסיקה מופנים למוזיקה מערבית ואחוזים בודדים עוברים לתזמורות ערביות ואנדלוסיות/מזרחיות. כל התקצוב במחול עובר לסוגי ריקוד ומחול מערביים.
    הכרה וחלוקה שווה

    הקואליציה של הארגונים דורשת להכיר בקבוצות השונות בחברה בישראל. במידה ומדינת ישראל תכיר שישנן תרבויות מזרחיות, אתיופיות וערביות היא תוכל לייצר חקיקה רב-תרבותית. חקיקה כזו תייצר קריאה לייצוג שוויוני הן בוועדות השונות במנהל התרבות והן בבדיקה (לפי שאלות של זיהוי וזהות) מה היא מייצרת בתרבותה. מנהל התרבות יכול להשתמש בדו"ח כיריית פתיחה בשינוי רחב שיעבור גם למשרדי הממשלה האחרים.

    אהבתי

  13. תודה מתי. רק אוסיף בקצרה: חוק הקולנוע שהצליחו להעביר דורון צברי וחבריהם הביא לפריחה
    של ממש בקולנוע הישראלי. בסך הכול, במונחי תקציב מדינה, מדובר בסכום זעיר: 70 מיליון
    ש"ח, אבל סרטים נפלאים (בחלקם) זוכים בפרסים ומייצגים את עם ישראל בכבוד.
    אמנות מחברת בין בני אדם. השבוע הייתי בסרט האיראני המשובח "פרידה", וסרט כזה
    מצליח לפרק את הסטיריאוטיפים שיש לנו על האיראנים, שמאכילים אותנו בהם.

    והשירה? היא לא מקבלת כלום. כמעט. והתזמוורת המקאם? כלום. משמע, השליטה
    האשכנזית עדיין פה, ולא פחות גרוע מכך, ההתנשאות הגזענית (כפי שאפשר לראות
    בדברי לוי וגורי). אני יודע על מה אני מדבר, ההתנשאות הזאת בדם שלי, תוצר
    של הורים ומשפחה ומערכת חינוך.

    מה היה קורה אם חלילה מואיז בן הראש היה מקבל פרס ישראל? או ארז ביטון?
    ובעל בלוג זה, כמה רפש הוא צריך לספוג על עמידתו המזרחית הגאה,
    עד כדי כך שהשירים שלו "מגוייסים" רק לצרכים פוליטיים ומעטים קוראים
    אותו פשוט כמשורר משובח ביותר.

    אגב, כנ"ל לגבי תרבות אתיופית, יש סקספוניסט ג'אז נפלא, אספה ברהון נדמה לי שמו,
    מקבל כלום, וגם בעצם התרבות הרוסית העולה, והיידיש, ובעצם כל מיעוט
    שהוא לא אנחנו הפלמ"ח, מפא"י, הפילהרמונית והאופרה. שלא לדבר על ערבים ישראלים.

    אהבתי

  14. ועוד משהו שכדאי לזכור בהזדמנות הזו:
    המוזיקה הנפלאה של באך, למשל. היא מוזיקה דתית, של אנשים שלפי עיתון הארץ הם נבערים, בלתי ליברלים בעליל. כדי שיוכל לכתוב אותה, באך קיבל מימון מהכנסיה, שאיפשרה את מחייתו. ואת המוזיקה הזו שרו אנשים בקבוצות. ממש. עם שטריימלים של נוצרים, לא עלינו. לא אינדיוידואלים ליברלים. ואחר כך, לא רחוק מלייפציג של באך, אנשים ליברלים, בוגרי תנועת ההשכלה שגדעון לוי מעריץ, שרפו אנשים אחרים.

    אהבתי

  15. נהדר! MAGNIFICATֱ !
    צריך להקדיש את התגובה האחרונה לכל הישראלים הצובאים כיום על ברלין
    בהערצה ליברלית נאורה. כמו גם לשונאי האיסלאם באשר הם.
    יקח עוד הרבה זמן עד שהמוסלמים יצליחו לעשות עשרה אחוז מהנזק
    שעשו האירופאים בשתי מלחמות העולם.
    והדבר נכו ןגם לגבי האמריקקים הצדקנים, האוסרים על איראן לייצר פצצה
    (לא שאני בעד) בעוד הם היחידים שהיטיבו להשתמש בנשק הזה.
    ובאמתלה הזאת הם אפילו יצאו לשחיטה בעיראק.
    גם אני ביקרתי בברלין, ואני לא נגד גרמנים,
    אבל מכאן ועד להערצת גרמניה ותרבותה, כפי שניתן לראות למשל
    במוסף לתרבות וספרות קולוניאליסטית של בנימין צ., הדרך ארוכה.
    ואם כבר התגובה יצאה משליטה וקופצת מנושא לנושא אז-
    אני אוהב דת ואני חילוני לחלוטין. בדת יש עומק שמרבית החילונים לא יגיעו אליה
    גם בעוד עשרה גלגולים. ויותר מזה, וזה לא קשור, אני גם מתנגד לביטול חוק טל.
    לא בגלל השוויון או אי שוויון השירות, אלא כי נחמד שיש מי שעוסקים בחיי רוח
    (ולימוד תורה זה חיי רוח) במשרה מלאה (לפחות מי שעושה זאת ברצינות).

    אהבתי

  16. באך אמנם חיבר גם מוסיקה כנסייתית (כשעבד בשביל הכנסייה) אבל הוא ראה במוזיקה יותר מדע מדת.
    ובאשר לתנועת ההשכלה, הנאצים הרי שנאו אותה ורצו לקעקע את הישגה. את האמנות המודרנית הם הוציאו מחוץ לחוק. וההמשך ידוע.

    אהבתי

  17. מה שעצוב, או בעצם שמח, הוא שכולכם צודקים. צודק זה שאומר שבעל המאמר מתלהם והיסטרי. צודק בעל המאמר שטוען שמי שמסתובב עם פרווה לא לו הוא פוחלץ. צודקים המלינים על האלימות המילולית של הדיון וצודקים אלו הטוענים כנגדם שהם ליברליסטים יפי נפש שלא מבינים שצריך פה תיכף ומיד לעלות על בריקדות.
    למה זה עצוב? כי שוב מוכיח הדיון הזה שמשום מה בשביל לאהוב את א ולהרגיש שייך אליה, יש לשנוא את ב לפחות פעם בשבוע.
    ולמה זה שמייח, בכל זאת? כי שוב מוכיח הדיון שבני האדם הם בדיוק אוטו -הדוור בלי קשר למוצאם האתני או הגיאוגרפי. למרבה הצער, זה לא מבטיח טובות.

    פינת הקרציה- הכלח הוא שאבד על מה שזה לא יהיה. לא הקלח.

    אהבתי

  18. אכן, כלח, כבר בזמן הכתיבה תהיתי אם טעיתי. ואתה, HERR STAUBER, הנך מלאך?
    אולי מלאך ההיסטוריה של ולטר בנימין בכבודו ובעצמו? מתלהם, אולי. היסטרי?
    תיכף יופיע דוקטור פרויד בכבודו ובעצמו ויגדיר אותי כאחת ההיסטריות שלו.
    אכן, אסכים אתך בדבר אחד, בני אדם לא משהו. אבל יש גם יוצאי דופן.
    והפולמוס המעט אגרסיבי פה פירושו חיים. זה הכול. אהבה, שנאה, אולי אפילו היסטריה.
    אני יודע- אשכנזים מפחדים מרגשות, אבל אל תתרגש, זה עובר.

    אהבתי

  19. באך היה דתי בכל נשמתו. הוא התפרנס מהכנסייה, אבל כל מי ששמע
    תו אחד שלו ברצינות יודע שהוא כולו היה דתיות. אגב, גם גלן גולד
    מבצעו הדגול היה דתי בדרכו הרליגיוזית,החילונית.

    אהבתי

  20. בדיוק רציתי לכתוב משהו על רגשות ואגרסיות. אבל ראשית:
    לא כל הביקורת אותו הדבר ולא כולם צודקים ולא כולם בני אדם (זו בדיוק החשיבה הליברלית, אבל יש הבדל גדול בין בני אדם שהם יהודים עם דרכון ישראלי, לבני אדם שהם סודאנים בלי שום דרכון. אז לא "כולנו בני אדם". יש שווים ויש פחות ופחות שווים.

    יש הבדל בין ביקורת של סגנון ("היסטרי", "קללות" וכולי) לבין ביקורת של תוכן. רוב הביקורת פה היתה של הסגנון והגיעה מאשכנזים. מה שיובל עושה, נמצא גם במסורת שירי הקללה הערבים. צאו ולמדו אשכנזיסטים:
    http://www.kedma.co.il/index.php?id=1663&t=pages
    מואיז בן הראש במסורת שירי קללה.
    אבל נראה לי שיש פה באמת גם חשש מביטוי של אגרסיות. אולי גם יבוא מאירופה הנוצרית, שבה אסור לקלל ולא מדברים לא יפה והאגרסיות יוצאת אז, שלא נדע מצרות. בנצרות אסור גם לחשוב מחשבות "לא כשרות". ביהדות מותר לפנטז על הכל, מותר לקלל. אסור לעשות דברים שהם פעולה. מותר לך להשכיב את גיסתך במוחך הקודח שלושים פעם ביום. אסור לעשות את זה. זו גם האירופה שגידלה את הנשים ההיסטריות, בעקבות הדחקה של הדחפים שלהן. ודווקא באירופה, הגבר היהודי, זה שהאנטישמיות כוונה אליו, והאנטי-חרדיות פונה אליו, הוא גבר "נשי" או "מונשה". חננה, מביע רגשות, לא גבר-גבר, לא הולך לצבא. לא חייל גיבור. כשהאשכנזים הגיעו לישראל, אחרי שהפנימו את הסטריאוטיפ הזה, הם השליכו אותו על המזרחי. עכשיו אתה חוטף את זה יובל, כי אתה כבר לא "אונזרע".
    "מתלהם" זו מילה ששמורה למזרחים לרוב, שמעבירים ביקורת ומעיזים לכתוב את המילה "אשכנזים".
    מעניין שכל עדיני הנפש שקשה להם עם קללות, מתייצבים לדגל כשהמדינה שלהם יורה בילדים ובנשים, עוקרת עצים, עוצרת יולדות במחסומים או שיש באוניברסיטאות שלה חקר של קופים. הו, נפש ליברלית הומיה.

    אהבתי

  21. איריס – בהנחה (לא מבוססת כי אני לא יודע למה בדיוק התיחסת מדברי כי בעצם לא התיחסת למשהו שכתבתי – אבל בהנחה …) שהתיחסת לכאורה למשפט שלי "לא הבנתי למה האמירה שירושלים מתחרדת היא אוריינטליסטית אנטי מזרחית, גם אם היא אנטי חרדית" — שימי לב למה כתבתי. כתבתי גם אם הוא "אנטי חרדי" – לא ברור לי למה אנטי מזרחי (פשוט להבנתי רוב החרדים הם לא מזרחים ובטח שלא בהכרח מזרחים ולהבנתי הירושלים שמתלוננים על כך לא מתלוננים על מזרחים אלא על חרדים שרבים מהם שורשיהם אשכנזים לחלוטין אבל אולי אני טועה).

    לא הבנתי איזה אמירות הם אנטישמיות ?

    אהבתי

  22. בתור מי שבתגובה לתגובה של מחבר הפוסט בו הוא הזכיר קללות הסתייגתי מהן, אז אולי אני נחשב בדיון כאן אחד מעדיני הנפש שקשה להם עם קללות, אני תוהה מי הם אלו שקשה להם עם קללות אך מתייצבים לדגל כשהמדינה יורה בילדים ונשים וכו'. כשזה קורה אני לא מתייצב לדגל אלא מוחה בצורה יותר חמורה מאשר טוקבק בבלוג של מתי…. אני לא יודע איריס, אני חושב שאת כל הדברים הנכונים על הפלית וקיפוח המזרחים ותרבות מזרחית שאני שותף להם ולצורך למחות עליהם אפשר להגיד בלי לומר דברים מעליבים ופוגענים על מי שמנגן או שומע מוזיקה מז'אנרים נוספים/אחרים. ואגב, לא מדובר כאן על "פינטוז" בראש של המחבר אלא אל פעולה (כתיבה). האם הביקורות היו על סגנון או על תוכן ? בעיקר על סגנון כי באמת התוכן נראה לי מוצדק בעיקרו, אבל הגבול מטוטשט כאשר נטען שיש מוזיקה "מכאן" ולא "מכאן" בטענות של אותנטיות כביכול מהותניות, או שיש איזה מתקפה על כל מי שאי פעם הלך לאופרה שהוא פוחלץ או משהו כזה, אז גם התוכן בעייתי. ולא בטענה המוצדקת על האפליה. כמי שיכול להנות מהרבה מאוד ז'אנרים מוזיקלים ודווקא מוזיקה קלאסית ואופרה הם די חדשים עבורו כמקור להנאה, לא ברור לי מדוע הטענה על הפליה מצריכה ללעוג לזאנר אחר של מוזיקה או למקשיבים לו. ותאמיני לי שזה לא קשור לכך שהמזרחים העזו להעביר ביקורת. זה גם רדוקציה גסה לומר שזה מה שהפריע למגיבים. אני בטוח שחלקם, כמוני, קשובים מאוד לביקורת הזו , שותפים לה, ומשמיעים אותה בעצמם.

    אהבתי

  23. לא מתרגשת. הכל עובר
    אבל זה בכל זאת קצת היסטרי כל הקרשנדו הזה:

    "אבל המזרח מושתק בחסות ההתנשאות האשכנזית המזרימה מיליונים לאופרה ולפילהרמונית, עוד פוחלץ ענק ומיושן, הממשיך לנגן ביצועים מיושנים ובומבסטיים בקולוניה נידחת של המערב. כוס אם אמא שלך אופרה, כוס אם אמא שלך יאיר לפיד, לך תזדיין חיים גורי, לכי לעזאזל מדינת אופרה במדבר, היה יכול להיות כאן יפה, אבל כבר לא יהיה, כנראה."

    חבל, כי דווקא עם הנושא המרכזי של הדיון, אנחנו דווקא די רואים עין בעין.

    אהבתי

  24. איריס, מתי מתחתנים? (אה,אני נשוי).
    אירופאים מאוד מחונכים עד שזה מגיע למשרפות. אכן,היה שיח נרחב של "טוהר הנשק"
    ושל איסור על ביזה בשעה שהצבא הישראלי טבח וגירש. עוולות לא חסר,
    ואכן, כשהייתימובטל לאחרונה, באתי להחתים את האצבע, ותמיד היו שם טורים
    ארוכים שלסודנים,חסרי זכויות וחסרי כלום,בעוד אני העני,מובטל ככל שהייתי,
    הייתי שייך למדינה, לביטוח לאומי,כמה שזה לא שווה.

    ובאשר להתלהמות בעניין האשכנזיות המתנשאת – זה לא רק אסתטיקה,
    זה נזק מתמשך לתרבות הישראלית, לישראל עצמה.ההתנשאות קונה מטוסים
    במליארדים במקום לדאוג לעובדי הקבלן,בצד אפליית תזמורת מקאם.

    אם הייתיחרדי,הייתימנסה לחשוף צביעות שם. בגלל שאני חילוני שמאלני,
    אז אני פה אצל מתי מכניס האורחים.

    והערה אחרונה על תגובות – באתרים ה"אשכנזים" (העוקץ,רשימות ועוד)
    אין כמעט תגובות. האל מנחית את הפוסט שלו ושותק, ואין כמעט מגיבים.
    היפה באינטרנט זה שהוא מדיום אינטראקטיבי. לכן אמנם יש כאן בלגן
    בתגובות וחלקן מתלהמות או שטחיות (כולל שלי) אבל לפחות יש כאן חיים.

    אהבתי

  25. אם ככה, קבלי התנצלות חלקית על הסגנון.אם כי אני אוהב בוטות,
    וגם חלק מהכותרות המבריקות שמתי נותן לפוסטים שלו הן בוטות
    אבל מעוררות,מגרות. הבלוג הזה משתדל להרחיב קצת את גבולות השיח,
    והרי מי לא מקלל,בעצם? מסכן מי שלא מקלל.

    אהבתי

  26. אייל,
    נראה לי שזו בעיה לקחת את הדברים למקום כזה אישי ואשם. גם אני שומעת מוזיקה מה שנקרא "קלאסית" וגם יובל עצמו. אבל זה לא הענין: מדובר בביקורת על תרבות של מדינה, שמעריצה אופרות, שמממנת אותן בלי שום פרופורציה ובלי קשר לאוכלוסיה שלה ושעושה דה-הומניזציה למזרחים וערבים על הבסיס הזה וטובחת בהם, כי הם לא בני אדם. סתם שומעי-אורח של מוזיקה ערבית. זה לא הז'אנר שבעייתי. בדיוק כמו שמוזיקה מזרחית אינה ז'אנר בעייתי. מה שבעייתי הוא מתוך איזו גישה הדברים נשמעים. כשהולכים לשמוע אופרה, כדי להתעניין או להינות מהמוזיקה, זו מוטיבציה אחרת מאשר כדי להיות "בני תרבות" בסגנון עדות הטומי-יאיר לפיד. ואז האופרה נהיית למין תו תקן, ועמיר בניון נהיה ל"מוזיקה מטולכרם" או משהו כזה. זה הסיפור. אפשר ללמוד ערבית בבית ספר כשפה של תרבות, ואפשר ללמוד אותה כדי להיות חייל במודיעין. כלומר, זה לא רק הטקסט והתווים, אלא הסב-טקסט, הקונטקסט והאנטי-טקסט.
    בטח שאפשר להגיד דברים בעדינות ולא באופן מעליב. אפשר גם לא להגיד אותם בכלל ואפשר גם להגיד אותם "יפה" ובכל זאת אנשים נעלבים. והם נעלבים כי הם מרגישים אשמים ומואשמים, ואז הם נהיים לקורבן המסכן. השאלה היא: למה אתה נעלב מזה? ואם אתה נעלב מזה, למה אתה רוצה שיובל יפסיק להעליב אותך? אם פלסטיני היה כותב כזה פוסט, עם קללות על ישראלים ועל ישראל, לא חושבת שהייתי נעלבת. מותר לו, ובעיית הסגנון היא בעיה מאוד מינורית. בטח שזה לא היה מה שהיה משכנע אותי בעמדה כזו או אחרת ובטח שלא הייתי מנהלת איתו דיון על האסטיקה של כתיבתו. אני זוכרת תגובות כאלו למה שסמי כתב, שהוא מאוד בוטה. גם באתר של הסטודנטים האתיופים הצעירים יש קללות וגם "ארץ האמורי" כתבו פוסט שקורא לזה, מתוך מקום שקורא למשהו חי ובועט. זה מותר לגמרי. הבעיה היא הצירוף של קללות ובוטות עם המילה "אשכנזים" לדעתי. כאן נחצה גבול. ועוד בעברית. אם כותב פוסט יכתוב "לא אכפת לי בשיט" זה בסדר. כי ככה מתרחקים מהקללה (או, כמו שעושים לרוב בעברית, מאמצים מילה בערבית. שמת לב שהמילים והקללות שקשורים למיניות ולהנאה הן בערבית? סבבה, אחלה, סטלבט, פנאן, כיף. צלם עושים פה חיים אלכ…).
    לא מדובר פה בשותפות לשיח המזרחי, או בסימפטיה. מדובר בהתנהלות של ישראל כמדינה במזרח התיכון. האם היא חלק ממנו או יושבת על הדנובה. לא בהעדפה המוזיקלית האישית שלך או שלי (חולה על סטינג עדיין, יובל, מצטערת, אני תפוסה אצלו. אבל אולי תעשה לי נכד? אני מתחילה להתקרב לגיל המתאים…).
    התגובות האלו מחזירות אותי לטענה של הנרקיסיזם של השמאל הציוני הישראלי. הכל תמיד סביב נפש אשכנזי הומיה. מזרחים מוכים, מועלבים, מושמצים, מוכנסים לבית הסוהר וכולי, והאשכנזים נעלבים. לא מדובר ב"קיפוח", אלא בדיכוי מכוון. אבל אם רק מעיזים להגיד על זה משהו, עולות טענות סגנוניות והתגוננות. אף אחד לא אמר שיובל או אני עושים יותר ממך: אבל גם המאמרים בעברית יפה שלך בהארץ, וגם הפוסטים ברשת לא מזיזים יותר מדי, בינינו. כל אחד מאיתנו עושה סובלימציה בדרכו ואם כן, דווקא אלו שברשת גורמים לפחות לאנשים להתעצבן קצת. וזה לא רע: לפחות זה נוגע בהם. גם זה משהו בישראל קהת החושים של היום.

    אהבתי

  27. יש לאמריקאים פתגם ציורי: shooting a fish in a barrel, כלומר לירות בדג מפרפר בחבית, מטווח אפס. קלי קלות. קצת כמו לצאת נגד האופרה, ועוד לעשות זאת עם שק עבש במיוחד של סטריאוטיפים מיושנים (פרוות ועניינים). מי לא יתקע כף? מי לא יריע? הלאה האופרה! הלאה החזירים! ככה זה, באין טיעון אחד לרפואה, הפה נמלא קצף, היד נשלחת לאקדח והדגים בחבית נכנסים ללחץ. עזוב את זה יובל, הוצא את הפראק מהארון, אוורר את המינק, מעלים עכשיו את ינופה של ינאצ'ק, הפקה כזאת לא ראיתי כבר עשור במשכן של מוניץ, אסור לפספס, דליה שכטר עושה תפקיד ענק, ענק! שווה את כל המיליונים שזורקים על האופרה הישראלית, בחיי.

    אהבתי

  28. איריס
    ראשית לא נעלבתי אישית, זה סתם נראה לי משהו לא לעניין. אני לא לוקח את זה למקום אישי (גם אם בהתיחסות לחלק מהתגובות שכביכול התיחסו לתגובתי אז באמת תהיתי באופן אישי). שנית, אני הרי מסכים לגבי רוב האבחנות על ישראל אם לא כולן… ולא רק שאין לי בעיה שהן נאמרות יחד עם המילה "אשכנזיות", אני גם אומר אותן בעצמי עם ההקשר הזה (עד שיום אחד תלמיד אמר שבתור אשכנזי קשה לו לשבת בשיעורים שלי…:)). את הביקורת על התרבות של המדינה בטח שחשוב להשמיע. אבל אי אפשר להניח שכל מי שהולך לאופרה הולך כדי להיות "בן תרבות" ולא מתוך התעניינות או הנאה ממוזיקה… או לכתוב כתב אישום כנגד כל מי שהולך לאופרה שהוא הולך מהמוטיבציה הלפידית כפי שכינית אותה.
    מה מזיז ומה לא מזיז אני לא יודע. אני גם חושב שקראתי טקסטים רבים (כולל שלך ושל אחרים רבים וטובים) על הנושא האפליה/דיכוי/קיפוח המזרחי שמאוד אהבתי, וגם אחר כך לימדתי חלק מהם. אז אני יכול לדבר רק בשם עצמי ולומר שזה לא שמפריע לי שמדברים על דיכוי המזרחים ומזכירים את האשכנזים והפריבלגיות (ההפך), וגם לא עניין של "שפה יפה" – זה לא עניין "סגנוני" כמו שזה עניין של האם על הדרך צריך לקלל ולהקטין אחרים. אני חושב שאפשר לעשות את זה גם בלי. וגם עשו ועושים ויעשו את זה בלי. אפשר לכתוב מאוד חי ובועט ומעורר תגובה (ואפילו מעצבן) גם בלי הצורה שבה זה נעשה. (גם אם יובל ענה לביקורות האלו בצורה שחיבבתי).

    אהבתי

  29. …וקוראי ה"ארץ" מצקצקים בלשונם, מהנהנים ומנידים בראשם – אוי וי הם משתלטים….
    בוקר טוב מתי!
    והרי החדשות:
    גם אתה נמנה על קוראי הארץ.
    גם אני. אלא שאתה מהדר בכך הרבה יותר ממני.

    אהבתי

  30. איריס, עוד תגובה חבל על הזמן.
    ובקשר לסטינג – גם אני אוהב אותו,
    אפשר לחיות בשלישייה עם האשכנזי הזה.

    אהבתי

  31. היי איריס
    אני אגיד עכשיו משהו שאפילו לי נשמע קצת אבסטרקטי
    ובלי ספק דורש עיון כדי לראות אם אפשר להוציא ממנו משהו מעשי
    אבל היות המחשבה תחילתו של מעשה, אז בכל זאת
    אני מחפשת את המקום שבו המדוכאים ישנאו את הדיכוי ולא את המדכאים.
    ושהמדכאים ישנאו את הדיכוי ולא את המדוכאים.
    וככה ימצאו את עצמם באותו צד, נגד האויב שהוא מושג, יצר שקיים בכל אחד, ושצריך לנצח אותו.
    גילויים נאותים: אני אשכנזית. מה לעשות. עדה לא בוחרים. אני לא קוראת הארץ. הצביעות שלהם עלתה לי על העצבים לפני הרבה מאוד זמן. אני כמעט לא הולכת להופעות, בעיקר לא לאופרה. יש רגעים של מוזיקה אופראית שעושים לי צמרמורת. אבל גם מורין נהדר עושה לי צמרמורת בשירי ערש פרסיים..הכרטיס האחרון שקניתי להופעה מוזיקלית היה לראות את מוריס אל מדיוני ברעננה.
    והשאלה המרכזית שאני חושבת שצריך לשאול כאשר נכנסים לדיון כזה, זה האם אני באמת שונאת את דיכויו של האחר, האם אני באמת מתנגדת לאלימות, לקיפוח, או אני רק קובל ת על כך שאני בצד הלא נכון. איך נראה העולם שבו טענותי מתקבלות ומשאלותי מתגשמות?

    אני שואלת ברצינות. בלי טיפת ציניות. אשמח מאוד לתגובה

    אהבתי

  32. הי, מיכל
    רק אתמול בלילה ראיתי את זה וחשבתי על זה עד עכשיו…בשאלות כאלו אני שמה את עצמי כמזרחית יהודיה בתוך הסיפור עם הפלסטינים: הייתי גם רוצה לפעול יחד איתם ולשנוא את ה"דיכוי" האבסטרקטי בלי לשנוא את היהודים הישראלים שעושים את זה. מהמקום הזה אני יכולה להבין את המשאלה שלך. לאף אחד לא נעים להיות מושא לדיכוי.
    אבל האם זו לא גם הדרך שלנו לברוח מהעימות ומהשיוך הקולקטיבי שלנו? איך אני בכלל יכולה לצפות שפלסטינים לא ישנאו ישראלים (יהודים לרוב) שמדכאים אותם? ואיך אפשר להימנע מהתפשטות של זה לשנאה של יהודים, בזמן שישראל קוראת לעצמה כל הזמן "מדינה יהודית" או "מדינת היהודים"?
    בתור יהודיה שחיה מחוץ לישראל ומתנגדת לדיכוי הזה מאוד, זה במיוחד נוגע בי.
    ובכל זאת:
    מה זה לשנוא את "הדיכוי"? אני יכולה להעיד על עצמי שחלק גדול מהחיים שלי בגרמניה עסוק בהיכרות עם גרמנים על גווניהם השונים. אבל הגעתי לזה, כי אין לי ברירה (ויש לי פריבילגיות) לחיות בברלין ולכן אני חייבת לחיות עם גרמנים. אבל אני לא רוצה להתעלם מזה שיש לי סיפור ארוך איתם, אני לא רוצה להכחיש אותו ולשנוא "את הנאציונל סוציאליזם", כי אז אני פוטרת את האנשים מאחריות וגם את עצמי. גם לי לא נעים להיות בעמדת הכועסת והשונאת שיוצאת ממני כשאני שומעת שניאו-נאצים רצחו תשעה טורקים ויונים באין מפריע (או יותר נכון בתמיכת הממשלה הגרמנית).
    ולכן אני חושבת שהמהלך שאת מנסה לעשות, קשור למה שנכתב קודם על קללות ואגרסיות: לשנוא זה פעולה אגרסיבית. היא יכולה להיות משתקת או אובססיבית ואז לא פרודוקטיבית, ולכן אני מאמינה שצריך לפרק את השנאה הזו. אבל לפני שמפרקים אותה צריך לתת לה מקום. ואני לא בטוחה בכלל שיש לה מקום בחברה היהודית בישראל: יש הכחשה של דיכוי המזרחים, יש טענה גורפת שמדובר בהשלכה של חוסר היכולת של מזרחים ("רגשי נחיתות") על אשכנזים, שהמזרחים לא רואים את המאמץ שהשקיעו האשכנזים (מתוך פטרונות כמובן). וככה נוצרת דינמיקה שבה אי אפשר לדבר ואסור להרגיש ואם משהו עולה, מייד יפוטר הדובר או יארגנו מלחמה או יגמרו את האפשרות לדיון בעודו באיבו. לכן אנחנו תקועים בדינמיקה של נסיון להכיר בעוול. כל זמן שאנחנו שם כקולקטיב, קשה יהיה לזוז מהמקום השונא. כי מה נשאר לאנשים שלא גומרים את החודש בזמן שאחרים "שיחקו אותה"? הם יכולים להכחיש את מצבם, הם יכולים לנסות להתברג לאחרים או לכעוס ולשנוא.
    אם רוצים לפרק את השנאה, צריך להציע משהו אחר במקומה: צריך לעשות לה מקום ולעשות לה אינטגרציה עם חלקים אחרים. בשביל זה צריך מרחב לדבר על הדברים האלו, לא?

    אהבתי

  33. היי איריס אני מגיבה לך כאן כי בתגובה שלך לא היה אפשר יותר להגיב. מקווה שתמצאי את זה בסבך התגובות כאן. אני באמת מודה לך על התשובה המפורטת. אני מבינה היטב גם את הצורך בהכרה בעוול שנעשה. למרות הגנים שלי אני מבינה שנעשה עווול נורא. צריך לתת מקום לביטוי של העוול הזה. לתיקון שלו. זה לא אומר שצריך לתת מקום לשינאה. את מי את רוצה לשנוא? אותי?
    כאבה לי גם הנפילה בסוף לסטריטוטיפ של "לא גומר את החודש " לעומת זה ש"שיחק אותה".
    עם הזעם על עוולות וחוסר צדק לדעתי צריך למצוא משהו אחר לעשות. לא שנאה. אבא שלי שאיבד את כל משפחתו בארוע היסטורי מסויים בשנות הארבעים באירופה, פעל אחר כך כל חייו לקידום ערכים של סובלנות, קבלת האחר, ואפילו ואני אגיד את זה בדחילו ורחימו, לסוג מסויים של סליחה בעיקר כשמדובר בדור השני. את רואה את עצמך כמזרחית, כיהודיה, כל זה נכון. אבל את משתייכת גם לקבוצה רחבה יותר
    שהיא ההומו ספיינס שהוא עצמו בסך הכל עוד מין של בעל חיים, וחולקת יותר די אנ איי עם שאר המין האנושי הזה ממה שאפשר להתרשם ממבט שטחי.
    שוב תודה לך, ואני אמשיך תרום את חלקי הקטן לסוציאליזם שיוויון ואחוות עמים בזה שאמשיך לשמוע מוסיקה יפה מכל מוצא שהוא ואנסה להכיר אותה למי שלא מודע כלל לקיומה.
    -)

    אהבתי

  34. הי, מיכל
    בתור אחת שחיה בברלין, אני עדה לשנאה כזו של יהודים לגרמנים לא יהודים (וגם בין יהודים עצמם כמובן) ואני לא קונה את הפעולה לקידום ערכים של סובלנות וכולי. באמת. אני יודעת שזה קשה יהיה לך לשמוע, אבל אני רואה פה את הגרמנים שכמהים לזה. לראות את "הישראלים חוזרים לברלין" או את "היהודים חוזרים לברלין" בזמן שהם מגרשים צוענים להונגריה או להשד יודע איפה.
    באופן אישי אני לא רוצה לשנוא אף אחד, אבל גם אין לי סיבה לשנוא. אני עצמי לא דוכאתי, אבל יכולה להבין את השנאה של בני משפחתי שעברו דיכוי. מכיוון שאמא שלי עברה שכנוז בשבילי, נשאר לי בעיקר עצב ואבל על האובדן. אבל לא הקרינו לי את הראש כמו לדודותי ולא חטפו לי תינוקות.
    אחרי שיפתחו את הארכיונים, יעמידו את הפושעים לדין, ישנו את שמו של בית החולים שיבא לשם אחר, אז אפשר יהיה לדבר על אפשרות אחרת לחיים משותפים. עד אז, לא מספיק "להכיר בעוול" בטוקבקים. צריך מעשים שאומרים שמשהו קורה. גם לא ישתנה הרבה אם תשמעי או לא מוזיקה מאיזה סוג שתרצי. זו לא פעולה פוליטית הרי, אלא בדלת אמותייך.
    לכן, מה שנכון לגבי האסון שכישראלים אנחנו אחראים לו מול הפלסטינים, נכון לגבי האסון שאחראים לו האשכנזים ביחס למזרחים. מאז ימי המקרא מי שזורע רוח קוצר סופה. משהו השתנה מאז בהתנהגות האנושית של ההומו ספיינס?

    אהבתי

  35. אם יורשה לי להתערב, מיכל ואיריס, הרי שאולי אין מקום לשנאה, אבל בני אדם שונאים, מה לעשות. אי אפשר להכחיש את זה, וגם לא את הגזענות. לדעתי לפחות צריך לאוורר אותם, לראות אותם, לתת להם להיות לשנייה בשביל לראות למה אנחנו מתנגדים.
    מי שנעשה לו עוול, זכותו לכעוס ואפילו לשנוא. אלה רגשות טבעיים. רק אחר כך אפשר וצריך לראות שאין טעם בשנאה, שהיא
    חסרת משמעות ורצחנית.
    האשכנזים לא לקחו עדיין אחריות על שנעשה למזרחיים (וגם לא העליות הראשונות על העוול שנעשה לאשכנזים
    שבאו מרומניה, למשל, בעליות מאוחרות יותר). צריך להמשיך לאוורר את העוול. כנ"ל לגבי ניצולי השואה, שלא רצו
    לשמוע אותם כאן בראשית המדינה.
    הגרמנים עוד לא לקחו אחריות ועוד לא הבינו מה עשו במלחמת העולם השנייה, ובהתחשב במה שעשו,
    יקח עוד מאות שאנים להבין. אנדרטאות וטקסים זה לא מספיק. יש צורך בהתבוננות עצמית מעמיקה,
    מה שלא נעשה בגרמניה (ומי שרוצה להתעמק בנושא מוזמן לראות את "מריה בראון" של פאסבינדר,
    ולמעשה את כל סרטי הגאון הגרמני). הגרמנים רוצים אותנו יהודים, משכילים, גרשום שלומים ובוברים,
    הם לא סובלים את הישראלי, בצדק אולי, אבל זכותנו להיות ישראלים.
    אנחנו עוד לא לקחנו, ואנחנו רחוקים מלקחת אחריות על הפשע כלפי הפלסטינאים. אחת הסיבות :
    אנחנו חושבים שהכרה בגירושים ובמחיקה פירושה בהכרח אנטי ציונות. אבל זה לא חייב להיות ככה.

    וחשוב גם לזכור ששנאה בסיסה פחד. אנחנו פוחדים מהאירנים אז אנחנו שונאים אותם,
    אבל אנחנו לא מכירים אותם בכלל, אלא מסיקים על סמך מנהיג חולה נפש על העם כולו.

    אהבתי

  36. מרוב עין תחת עין כל העולם עיוור. אין לי מה להוסיף אני ממשיכה להאמין בכך שאם נרצה שמשהו ישתנה בהתנהגות של ההומו ספיינס, נצטרך באיזשהו שלב לחתוך את מעגלי הרוח והסופה, אחרת כולנו נעלה בסופת אש שכזו שלא תבדיל ביני וביינך. רוב הסיכויים שזה יקרה בכל מקרה.
    ואחרונה בקטנה- שמיעת מוסיקה בדלת אמותי או מה שנשאר מהן אכן אינו מעשה פוליטי בשום אופן. זה פשוט היה הנושא הראשוני של הפוסט שבאדיבותו מארח את הדיון ביניינו.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s