שתזדיין ההנהלה: מנהלי ויטה פרי הגליל סגרו בסופ"ש את המפעל, מבלי לספר לעובדים. מצבם של עובדי פרי הגליל העומדים בפני פיטורים, הוא מצבה של הפריפריה כולה

פרסומת למוצרי "ויטה", 1956. cc: wikipedia

העובדים מייצגים משפחות. ואלו מרכיבים קהילה החווה החלשה כפולה: גם במובן של סגירת מפעלים אך גם באי קבלת הזדמנות שווה בתקציבי המדינה. פרסומת למוצרי "ויטה", 1956. cc: wikipedia

מנהלי ויטה פרי הגליל סגרו בסופ"ש את המפעל, מבלי לספר לעובדים. מצבם של עובדי פרי הגליל העומדים בפני פיטורים, הוא מצבה של הפריפריה כולה.

עוד בשנת 2009 הבנו שהדברים מתקדמים לקראת קריסה. לפני יותר משנתיים המפעל היה בקשיים (קריאת חובה: יוסי דהאן ב"העוקץ"). הניהול של פרי הגליל היה בעייתי, והממשלה לא באה לעזרה. רק אחרי שהדברים הגיעו לידי משבר, הובטח מענק ממשלתי למפעל הצפוני, שמעניק עבודה לתושבי חצור הגלילית וסביבתה. שר התמ"ת הקודם לא העביר את המענק, וגם לא זה הנוכחי. העובדים הגיעו לשערי המפעל, אחרי שהוחלפו המנעולים והביאו חברת אבטחה חדשה למקום.

cc: wikipediaמוטי חזיזה, יושב ראש ועד עובדי מפעל "פרי הגליל" תקף בצדק את כל ההנהלה והממשלה. למרות שהעובדים מאוגדים, לא נוהל עימם דיאלוג לגבי עתיד המפעל. ושום הסבר לא יניח את הדעת. ההתנהלות הדיקטטורית של הנהלת פרי הגליל שסגרה פשוטו כמשמעו את השערים בפני העובדים היא שערורייתית. לא צריך להיות דוקטור למנהל עסקים בכדי להבין שהעובדים היו נוהגים אחרת בניהול המפעל. החשיבות הדמוקרטית כמו גם העסקית בשילוב העובדים בעתיד המפעל נראית חשובה יותר מתמיד.

לא במקרה העובדים הם אלו, שהמפעל שכח ברגע האמת (והטיל את כל האשמה על הממשלה). יחסי העבודה בישראל מלמדים אותנו מחדש, שבשעת משבר, העובד הוא האחרון בשרשרת המזון. כמעט בכל משבר המנהלים יצאו עם מענקי פרישה, חברי הכנסת ופקידי הממשל יישארו עם משכורות גבוהות והעובדים ישארו בפריפריה, באבטלה וללא עתיד. העובדים מייצגים משפחות. ואלו מרכיבים קהילה החווה החלשה כפולה: גם במובן של סגירת מפעלים אך גם באי קבלת הזדמנות שווה בתקציבי המדינה (התקצוב של המדינה מתרכז בישובים בעלי עדיפות לאומית ויו"ש). העובדים מובטלים חוזרים לקהילה מוחלשת וישראל מאבדת כשרונות רבים.

cc: wikipediaפרי הגליל מגלה לנו את מה שידענו. הפריפריה בישראל היא זאת שמשלמת את המחיר של הזנחתה בתקופת משבר כלכלי עולמי. גם כשהממשלה מחליטה לבוא ולעזור לפריפריה באמצעות מענקים ממשלתיים והטבות מס, היא לא מגינה על העובדים בפני משיכת הדיביבנד וסגירת המפעל, כמו שהתרחש בפולגת. כשצבי בירנבוים ועופר גלעד רכשו את המפעל, משכו לכיסם 34 מיליון שקל דיבידנד מקופת המפעל ופיטרו את שלוש מאות העובדים ונעלמו מקרית גת. רק אחוז קטן מהעובדים המפוטרים בפולגת מצא עבודה חדשה. צריך סוג חדש של חשיבה עסקית, חברתית ופוליטית  שתתן מענה צודק ועמוק למצב המורכב. אחרת הפריפריה נותרת להיאבק בכוחות מועטים אל מול שחקנים גדולים ואכזריים.

אמנם שר האוצר הודיע ברגע האחרון (אחרי שנסגרו שערי המפעל) כי הוא מקווא למצוא פתרון ושרת החקלאות טענה שאם יפעלו ביחד ניתן יהיה לפתור את הבעיה. ואף מחר יתקיים דיון בועדת הכלכלה. וח"כ אילן גילאון מנהל את המאבק ביחד ועד העובדים. אך גם אם ינצל המפעל, הבעיה תישאר. לבעיה קוראים הפריפריה הישראלית והיא זקוקה לתהליכי עומק שיביאו אותה לצאת ממצב של קריסה. הטיפול צריך להיות אחר, כזה שמביט לפריפריה לטווח ארוך, ולא קשור לממשלה כזאת או אחרת.

הדברים התפרסמו לראשונה בדעות ישראל היום

אודות Mati Shemoelof

משורר, עורך וסופר. A Writer
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי, עם התגים , , , , , , , , , , , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s