סודות היקום של הכתיבה: הזמנה למפגש בסל תרבות

space By Sweetie187
"אנחנו מתים לדעת מה קורה מאחורי מסך הקטיפה האדום של הקסם הזה. אנחנו רוצים לדעת מאיזה אותיות הגענו ולאיזה מילים אנחנו הולכים והולכות." | cc: flickr. space By Sweetie187

כיצד מילים הופכות לשיר? כיצד הגעתי לכתיבה? ומהו התבלין הסודי של האמנות? הזמנה למפגש מילים מיוחד במינו  כפי שפורסם באתר "סל תרבות"

אני יודע שלעולם לא אדע בדיוק איך מילים שבתוכי הפכו לשיר. בגיל 15 נסעתי לקיבוץ בית אורן לבקר חבר, חיים רובינשטיין. חיים היה בן למשפחה חד הורית אמריקאית-ישראלית שנדד מדירה לדירה, מיישוב ליישוב. כשהגעתי אליו הוא ישב עם גיטרה וניגן שירים שהוא הלחין ושירים שאהבנו. הוא לימד אותי את כל מה שאני יודע על מוזיקה. נהגתי לשבת לצדו והייתי רושם רישומים וכותב הגיגים.

עשר שנים קדימה, אני בן 25 וחיים עבר להתגורר בארה"ב. כתבתי לו מכתב וסיפרתי לו על כוונתי ללמוד טבחות. הוא אמר לי שאני "כותב" ולא טבח ושאסור לי לברוח מהכישרון שלי. לא האמנתי לו, אבל הוא התעקש שבאותם רגעים בגיל ההתבגרות באמת יצרנו אמנות! לא ידעתי אם הוא צודק, אבל החלטתי לנסות ולהפוך מילים שהתגלגלו בתוכי לשירים. נרשמתי ללמוד כתיבה לתיאטרון. היום, אחרי שלושה ספרים ולא מעט אסופות שערכתי, אני עדיין מרגיש את הבלבול הזה. כנראה אף פעם לא נדע בדיוק איך מילה הופכת לשיר או סיפור. לפעמים אנחנו מקבלים הכרה מאנשים שקראו את השירים והסיפורים שלנו ואנחנו נאחזים בה. לעיתים אנחנו מדמיינים את השיר או הסיפור ומחזיקים חזק מאוד ביצירה כדי לא ליפול לתהום שמקיף אותה. הכתיבה האישית, האינטימית, הייחודית לכל בן אישה ובת אישה, צריכה אוזן קשבת רגע לפני שהיא יוצאת למרחב הציבורי ופוגשת באוקיינוס התרבות.

word art By kcxd cc: flickr
"לעולם לא אדע בדיוק איך מילים הפכו לשיר" | word art By kcxd cc: flickr

איך הפכו מילים לשיר

לעולם לא אדע בדיוק איך מילים הפכו לשיר, ובכל זאת, כל כך הרבה מילים הופכות לשירים וסיפורים. כל אחד יודע לספר את סיפורו האישי, הייחודי, ובעצם – רק אותו. לכל אחד מאיתנו זוג רגליים דומות אבל כל כך שונות, לכן לא נוכל ללכת אף פעם בצעדי אחרים. אבל לעיתים, כשמישהו בא מבחוץ ונותן לנו חיזוק, אנחנו מוכנים להיפרד מה"מציאות" וללכת אחר הדמיון והגעגוע, שני כוחות שהם הנשק הכי חזק ביקום. אין כתיבה שלא עושה שימוש בדמיון ואין שיר או סיפור שאין בו געגוע לעולם ממשי או דמיוני.

אי אפשר לרכוש תבלין של דמיון או אבקה של געגוע, אבל אפשר ללמוד להעריך את התבשילים הפואטיים ולהכיר את ריחם, טעמם וצבעם של התבלינים הללו, שאם עושים בהם שימוש נכון, אפשר להגיע לתוצאות שיכולות להשפיע על החיים שלנו ושל הסובבים אותנו ואפילו על מהלך ההיסטוריה. ובכל זאת, המזון הזה לא נמכר באף מסעדה או רשת מלונות. המטפורה של בישול ואכילה לא יכולה להסביר את הקסם הזה שמחבר בין אותיות, מילים ומשפטים לכדי שיר או סיפור, והיא גם יכולה להישרף, אם לא נוריד בזמן את הסיר מהכיריים. היא גם יכולה להיעלם, כמו מאכלים שכבר לא נכיר כי האוכלוסייה שהכינה אותם נכחדה. ובכל זאת, הסקרנות שלנו משתוללת וכמו ילדים, אנחנו מתים לדעת מה קורה מאחורי מסך הקטיפה האדום של הקסם הזה. אנחנו רוצים לדעת מאיזה אותיות הגענו ולאיזה מילים אנחנו הולכים והולכות. אנחנו רוצים לגלות את סודות היקום של הכתיבה.

המשוררים רוני סומק (מימין) ומתי שמואלוף. צילום: מתי שמואלוף 

אני מקיים מפגשים עם תלמידי ט – י"ב באמצעות סל תרבות

***

פורסם על ידי מתי שמואלוף

מתי שמואלוף, הינו משורר, סופר ועורך. פרסם עד כה עשרה ספרים ביניהם: שבעה ספרי שירה, ספר מאמרים, קובץ סיפורים ועוד. בשנת 2019, ראתה אור בגרמניה אסופה דו לשונית משיריו "בגדד | חיפה | ברלין" בהוצאת אפוריסמא ורלג. בשנת 2021 פרסם את הרומן הראשון שלו "הפרס" בהוצאת פרדס. שיריו וסיפורים תורגמו ופורסמו באסופות, כתבי-עת ואנתולוגיות בכל רחבי העולם.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: