אנחנו נלחמים למען הדורות הבאים

אוהל חבש: מתוך אתר המחאה הראשי
אוהל חבש: מתוך אתר המחאה הראשי

המחאה החברתית של קיץ 2011 אפשרה לקהילות שונות לבטא את יחסן לממסד. הדיכוי של הקהילה האתיופית עלה לתודעה הציבורית ומסע ההפגנות שלהם ממשיך לבטא אי נחת מהממסד הישראלי. צעירי העדה פתחו באוהל מחאה מול ביתו של ראש הממשלה, בדומה לדרך בה משפחת שליט ביטאה את עצמה. אך לאחר מאבק של עיריית ירושלים במאהל, נשארו לו רק תשעה בכדי להמשיך ולעמוד על כנו.

אין זה צעד ראשון של מחאה, אלא חלק משרשרת של צעדים וביניהם הצעידה לירושלים והסערה שעוררו דברי הגזענות בקרית גת. יהודי אתיופיה לא יכולים להמשיך להשלים עם התפיסה הסטריאוטיפית. הם התנגדו להישאר כאלו ש"נחמדים", "שקטים" ו"חסרי קול". הדיכוי הכלכלי גם הוא פגע בשכונות שלהם, כחלק מהדיכוי הרחב יריעה שמתרחש בקרב המעמדות המוחלשים. קשה שלא להתלהב מהחבורה החדשה של המפגינים. זהו אינו דור המדבר, אלא זהו דור תוסס וחדשני. אני הייתי עד לאחת מההפגנות הכי רדיקליות שהיו בתל אביב ב-27 בינואר ובה המפגינים הצעירים חסמו כבישים רבים וצעדו כנגד אפליה וגזענות. שבוע אחרי המשטרה הישראלית לא אפשרה למפגינים לבצע הפגנה דומה ונעצרו עשרות מפגינים. מולט אררו, חבר בקבוצת "אתיופים מאוחדים בע"מ רואה בפעולה החברתית החדשה כחלק ממאבק בינדורי חדש: "בתור אחד שגדל פה אני לא יכול לסבול יותר את קלות הדעת של החברה כלפי המאבק נגד הגזענות. אני מאמין שניתן למגר את התופעה, אנחנו הדור החדש מוכנים להקריב הרבה. אנחנו נלחמים למען הדורות הבאים".

הדרישה להישאר עם אוהל מחאה מול ביתו של ראש הממשלה לא התקבלה. ודווקא אלו שמראים נוכחות חברתית ומבקשים תיקון חברתי רחב יריעה מצאו את עצמם במאבק על עצם היותם במאבק. וכך אמר לתקשורת אחד מהפעילים החברתיים טריקו ארש: " "החלטת השופט מוכיחה שהאפליה נמשכת גם בבית המשפט. אף אחד מאיתנו לא רוצה לגור באוהל ולעזוב משפחות, אבל אין לנו ברירה. במשך שנתיים היה כאן המאהל של משפחת שליט והעירייה לא ביקשה פינוי. לנו לא נותנים אפילו חודשיים. החברה מתייגת ודוחה אותנו, ורוצה אותנו חמודים, שקטים ומדוכאים".

הפנייה הוגשה על ידי ששה פעילים ופעילות שביקשו לעצור את הפינוי שתוכנן להיום (לאחר כחודשיים וחצי של מחאה). השופט דוד מינץ השאיר על כנה את ההחלטה הקודמת של בית המשפט, ולפיה יושבי המאהל ייאלצו להתפנות עד 15 באפריל, בהתאם לדרישת עיריית ירושלים. ביקור מוקדם של ראש העירייה ניר ברקת לא עזר. זהו צעד נוסף בשורה של צעדים דכאניים במשטר שמנהל ברקת בעיר. קשה שלא לחבר בין הצעדים שלו כלפי שכונות מזרח ירושלים ומרחב המחאה הפלסטיני-ישראלי, כאותו יחס גם ליהודים המוחים נגד גזענות או דיכוי כלכלי-חברתי.

ההחלטה של הרשויות שלא לתת לפעילים החברתיים לבטא את קולם מסוכנת. היא שוללת את המרחב הציבורי מתוך מימוש דמוקרטי. היא הופכת את המרכיב הגזעי שוב לנוכח בשיח החברתי. המחאה המזרחית הגיעה לשיאה בשנות השבעים. עם בוא האוכלוסיות הרוסיות והאתיופיות אנו יותר ויותר מבינים את מרכיב הגזע בתוך השאלה המעמדית והאתנית.

עו"ד אסנת שוורץ, שמייצגת את העותרים כנראה שתפנה לבג"ץ אמרה: "בית המשפט גילה אטימות ולא היה ער למצוקות העותרים כמייצגים של קהילה בת 140 אלף איש, שמזה שלושה עשורים מקופחת על ידי המדינה".

ראש הממשלה אמנם הבטיח להילחם בגזענות, אך ללא העבודה השוטפת של אירגונים ופעילים ופעילות חברתיים אין דרך לדאוג לכך. סילוק הפעילים מהרחוב, משמעו חזרה לשתיקה שמשמעה דיכוי. הפעילים הפעם לא מוכנים לחזור אחורה. הם רוצים שינוי אמיתי והם דורשים אותו עכשיו.

פורסם על ידי מתי שמואלוף

מתי שמואלוף, הינו משורר, סופר ועורך. פרסם עד כה עשרה ספרים ביניהם: שבעה ספרי שירה, ספר מאמרים, קובץ סיפורים ועוד. בשנת 2019, ראתה אור בגרמניה אסופה דו לשונית משיריו "בגדד | חיפה | ברלין" בהוצאת אפוריסמא ורלג. בשנת 2021 פרסם את הרומן הראשון שלו "הפרס" בהוצאת פרדס. שיריו וסיפורים תורגמו ופורסמו באסופות, כתבי-עת ואנתולוגיות בכל רחבי העולם.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: