מזרחי במזרח ברלין: Berlin occupy biennial 7

קולאיז' מהבינאלה

קולאז' מהבינאלה

על ביקורי בברלין, מהצד הפואטי לצד הפוליטי וביניהם.

מוזיאון דומה לבית קברות. רק שאיננו חושבים עליו ככזה. הוא נראה אחרת לגמרי. יצירותיו של האחד שוכנות מעל האדמה ושל השני מתחתיה. המוזיאון ממוקם במרכז העיר ואילו בית הקברות בשולי הספר. אך תליית האמנות הגמורה היא פרקטיקה של מוות. האמן מסיים את הכנת האמנות ותולה אותה על הקיר (איכשהו הדברים מזכירים לי דברים שכתבתי על תערוכה "בסוף היום" של אלי פטל). בצורה דומה אדם מסיים את חייו וטומנים את הגופה באדמה ותולים מעליו מצבה קפואה של אבן.

מלאכים בשמי ברלין

מלאכים בשמי ברלין

הזמנה להזדמנות להכיר שפה
החודש הוזמנתי לסדנת תרגום בינלאומית לשירה. הזמנה לסדנת תרגום בינלאומית הינה הזדמנות מעולה להכיר שפה, פואטיקה ותרבות אחרת. עינה ארדל ואנוכי עבדנו ביחד עם המשוררים מירקו (המבורג) בונה ואורסוליה קלאס (הונגריה-ברלין). אלינו הצטרפו המתרגמים הידועים: מרקוס למפקה (תרגם את ספרו האחרון של ניר ברעם) ולידיה בוהמר (תרגמה את שירת יהודה עמיחי). בכל קבוצה ישבנו שני משוררים ומתרגם (מרקוס, המתרגם ומירקו המשורר ואנוכי). עבדנו שלושה ימים מעשר בבוקר עד שש אחה"צ וביום האחרון הקראנו את השירים בעברית ובגרמנית מול קהל נלהב.

יצירה על הדלת לבינאלה

יצירה על הדלת לבינאלה

ברלין נפתחת בשמש
אמיל חביבי אמר פעם שהוא מחזיק שני אבטיחים בידו. ביד אחת הספרות ובשניה הפוליטיקה. וכך בביקורי הראשון בברלין הכרתי את העולם הספרותי ותרבותי הגרמני ומיד ניגשתי לאהבתי השניה לעולם הפוליטי והחברתי.

הפעיל החברתי אבי בלכרמן מתנועת j14.org.il הכיר לי את ארז שפעיל בתנועת occupy Berlin והוא קבע עימי בביאנלה של ברלין. לתומי חשבתי שמדובר בעוד אמן ישראלי שמציג בגרמניה. אבל כשנכנסתי לתערוכה הופתעתי לגמרי. מסתבר שתנועת המחאה המקומית הוזמנה לתוך המוזיאון. בקומה הראשונה הם בנו עיר אוהלים שממשיכה לתפקד עד רגה זה. עבודות לא מפסיקות להיתלות ואף מכינים שלטים להפגנה הישראלית-איראנית-גרמנית בעד שלום ונגד חימוש המזרח התיכון. במקום הכרתי את פעילי Occupy Berlin. ישבתי לשוחח וגיליתי שברלין מהווה גם סוג של מֵכָּה לפעילי מחאה מכל רחבי אירופה. הפעילים ביקשו שאתן סקירה על המצב החברתי בישראל והסכמתי. וביום שישי ישבתי באוניברסיטה החופשית ואוטונומית (אל תתבלבלו עם האקדמיה החופשית של יהושע וצ'יקי) בתוך אוהל בבינאלה ודיברתי מול הקהל. בהרצאתי הצגתי את עצמי כנצר למשפחה יהודית ערבית, הכרתי להם את גרילה תרבות (אין כזה יצור בגרמניה המאוחדת) וגם הרחבתי על המאבק החברתי בישראל.

מניפסט על הקיר בבינאלה

מניפסט על הקיר בבינאלה

שתי רכבות
טענתי שיש שתי רכבות בישראל/פלסטין. האחת נעה לקראת הכרה מלאה בפלסטין על כל האפשרויות הגלומות בדרישה לשלום (מדינה אחת, שתיים, דו לאומיות, השתלבות במזה״ת וכד׳). הרכבת הזאת דוהרת קדימה בזכות הסולידריות העולמית והחרם הבינלאומי על התמיכה בכיבוש ועוד.

הרכבת השניה היא תנועת המחאה שהחלה את דרכה ביולי ה-14 בשדרות רוטשילד. הסברתי שהפסדנו את המאחזים שלה בדוגמת ערי האוהלים אך זכינו בהישגים לא מעטים. לפני יציאתי מישראל ראיינתי את פרופ׳ יוסי יונה למגזין כביש ארבעים והוא ציין שני הישגי מחאה עיקריים (כחלק ממבוא לספר של ועדת ספיבק-יונה שיראה אור בהוצאת הקיבוץ המאוחד ויכלול כחמש מאות עמודים). אתאר את ההישגים במילים שלי :

  • הממשלה הכירה שעומדת מולה קבוצת מחאה ושיש לה דרישות בשם העם.
  •  קמה קבוצת מחאה בצורה חוצת מגזרים. סולידריות נבנית מעבר לקווים ולגבולות המאפיינים את החברה בישראל.

אין שלום ללא צדק חברתי ואין צדק חברתי ללא שלום

בהמשך הסברתי לקהל על המצב בישראל ופלסטין וטענתי שלא יכולה להיווצר תנעת מחאה שתדרוש רק מדינת רווחה ותשכח את הפלסטינים בין הירדן והים התיכון. וגם ההפך אי אפשר להציג את הימין הגזעני וחונטת הגנרלים בראשות נתניהו, ברק וליברמן רק אל מול הכיבוש ושינאת הערבים והמזרח התהומית מבלי להזכיר את תהליכי ההפרטה וצמיחת המתעשרים וחגיגת ההון בישראל.

הצגתי בפני תנועת המחאה המקומית בברלין את התזה שלי כי תנועת המחאה הישראלית תהפוך לכוח משמעותי בישראליות. אנרגיה זאת שתתגבש ותתבגר תוכל לדבר בעתיד על שלום עם הפלסטינים ופירוז המזרח התיכון ולא רק על מדינת רווחה.

ארז מדבר עם ארתור, המעצב של התערוכה, ברקע עיר האוהלים בבינאלה

ארז מדבר עם ארתור, המעצב של התערוכה, ברקע עיר האוהלים בבינאלה. כדאי לקרוא את המניפסט של התערוכה

ימי קיץ נפלאים בברלין התחלפו בנפילת טמפרטורות רדיקלית. המוזיאון המשיך לתלות עבודות בקומת תנועת המחאה. בחוץ ישנו חלק מהפעילים באוהל. קבוצות דיון קמו והתגודדו לצד גינות אורגניות והמון טבק שגולגל והתארך בטבעות עשן לשמיים. ברגע שתנועת המחאה כבשה את המוזיאון התרחש תהליך חדש של חיים בזיכרון החברתי. המחאה בדינמיות שלה התנגדה למוות המוזיאלי. האמנות לא הפסיקה להיתלות וגם מחאות יצאו מהמקום החוצה. חשוב לציין שבקומות מעל לקומת עיר האוהלים נתלו עבודות בצורה סטנדרטית חוץ מהקומה האחרונה שבה חולקו שתילים של עצים מבירקנאו שניתנו לבאי המוזיאון שינטעו אותם בסביבת הבית שלהם.

ברגע שהמחאה קיבלה מקום דינמי בתוך המוזיאון – הדם חזר לפניו. בית הקברות נסוג (כחולה המבריא ממחלה) והחיים התחדשו בויטאליות. מקווה שכך גם יקרה בישראל.

הפוסט התפרסם גם באתר המחאה הראשי

אודות Mati Shemoelof

משורר, עורך וסופר. A Writer
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי, עם התגים , , , , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

2 תגובות על מזרחי במזרח ברלין: Berlin occupy biennial 7

  1. שרה מ. הגיב:

    בהצלחה!

    אהבתי

  2. המוזיאון כבית קברות זו קלישאה נבובה, ובמידה בה היא נכונה הרי שכיבוש חללי אמנות ע"י אקטיביזם הוא אקט הקבורה. הטרנספר לאמנות מתוך התבטלות בפני אקטיביזם ופינוי החלל למפונקים שמשחקים במהפכה במקום הנעים והכיפי בו כולם ממילא מסכימים איתם הוא המסמר האחרון בארון שקובר את האמנות ואת הפוליטיקה בקבר אחים. אין שום דבר מרענן בביאנלה הזו, זה המשך טבעי של השתלטות המטריאליזם הדיאלקטי החד-מימדי על עולם האמנות הרב-מימדי. מוות לביאנלה השביעית!

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s