זיהוי

בכניסה לבניין אני מרגיש את ניפוץ בקבוק הבירה הריק על ראשי | cc: flickr, By Tijs Zwinkels
"בכניסה לבניין אני מרגיש את ניפוץ בקבוק הבירה הריק על ראשי" | cc: flickr, By Tijs Zwinkels

מקרה מחריד של אלימות בחיפה והמחיר ששילמו עבורה

הולך לי בדרכי הביתה. שתיתי משהו, רקדתי , נהניתי.  מה שבא לי עכשיו זה להיזרק במיטה הנוחה שלי בביתי . 4 בבוקר בליל אביב חיפאי. בהדר שומם עד מאד. יוצא מקו הלילה אשר עולה מהעיר התחתית ומשאיר אותי ברחוב בלפור ליד הטכנו-דע .פוסע לאיטי ברחוב מסדה אשר גם הוא ניראה שקט שלא כהרגלו. קפה מסדה סגור, ובאליקה עדיין מקפלים את הכיסאות. זהו זמן ביניים בין הסגירה לפתיחה של יום סוף שבוע טיפוסי.

בכניסה לרחוב פוגש בחור אשר מברך אותי לשלום , לוקח לי כמה שניות ואז שמחה קלה עולה על לבי. אני אוהב את המפגשים האקראיים הללו אשר עם הזמן הפכו לדחופים יותר. לעתים הזיהוי הוא הדדי ולעתים הוא רק שלי: בסתר ליבי אני נזכר באנשים הללו אשר את חלקם פגשתי בעבודתי כחובש בבית המעצר. אז הם  היו סגורים מאחורי סורג ובריח וכעת אני רואה אותם פוסעים חופשי ברחבי הדר.  חלקם לקחו ממני תרופות, אשר אמורים לשכך כאבים פיזיים ונפשיים. סמים אשר עוזרים להעביר את החאבסה[1]. יהודים וערבים, מהגרים, מהגרי עבודה, ילדים ונשים, בעלי מקצועות שונים. שלל הקטגוריות הסוציולוגיות האפשריות, אשר למדתי עליהן באוניברסיטה וכעת מקבלות חיות אנושית במרחב מצומצם, כל כך קרוב אלי פיזית ורגשית ולו לרגעים ברי חלוף. הם כל כך מזכירים לי את עצמי אשר כל ילדותי עברה עליי בהדרה רגשית ופיזית מעולם הילדים. זה קרה כשהייתי נער מהגר מברית המועצות, מתוסבך פיזית ונפשית לגבי גופו.

 בחוץ שקט, אך  הדבר אינו גורם לי חרדה אלא להפך נותן לפסיעה שלי שלווה ועליצות ומעורר את מחשבותיי. יורד לרחוב השלום. בקצה הפינה שלו עם בן-יהודה. לא הרחק משם יושבת חבורת הרחוב אשר מורכבת  מחברה ערבים. כן ערבים, סתם ערבים? אז זהו שלא. בהדר הערבים הם לא סתם ערבים, חלקם לפחות הם  בני משפחות המשתפ"ים של השב"כ מהגדה, בני משפחות צד"ל מדרום לבנון. משפחות שבאו מהכפרים הסמוכים ועוד. אני כבר נוכחתי לדעת שיש בניהם לבין ערבים מקומיים מתח רב על רקע אידיאולוגי ותרבותי.

פונה לרחוב חברון, מבחין בניידת משטרה בקצה השני של הרחוב. שם ממוקם הבלוק בו אני שוכר דירת שותפים עם חברי ג'אד, דרוזי מרמת הגולן. אני לא נרתע מהניידת וכן מבחין במספר אנשים סביבה. אני מתקרב והשוטרים נכנסים לניידת מבלי לומר לי מילה. לידי שלושה חברה צעירים דוברי ערבית  שותים בירה. אני מברך אותם לשלום בערבית ואז מתנהל בינינו דו-שיח. במהלכו אני מסביר לחבורה שאני גר בבית ליד, שאני לא דרוזי ולא ערבי, אלה רוסי שיודע קצת ערבית, ושאני לא חושב שהמשטרה צריכה לעשות עלי חיפוש. ובקיצור ששיחת חולין זה נחמד, אבל תאכלס בא לי לישון. החברה עושים רושם של נחמדים למרות השעה והקונטקסט. אולי זה הבקבוק שמדבר מגרוני כמו בשיר. אבל הרגשה היא טובה. גם בבית וגם בעבודה אני מרגיש נטול זהות מהותנית, הערבית הקלוקלת שגורה, מנסה לשחק בשפה ובאמצעותה ברגשות של הזדהות. קצת חצוף למי שלמד במוסד החינוכי הפורמאלי וממשטר בין כל המוסדות.

אלימות

 בינתיים הניידת עוזבת את הרחוב. ואז חיש מהר השיח של החברים הופך להיות אלים. הם מספרים לי על כך שאני נעדר כבוד. וכי אני עושה דאווינים מול המשטרה. אני אומר טוב ביי. ואז מקבל אגרוף בחצי סיבוב. מתחיל לדמם. רץ לברוח כאשר שלושת הבדוקאים[2] של לפני 5 דקות, חברים לרגע של לפני דקה, קמים עלי להורגני. בכניסה לבניין אני מרגיש את ניפוץ בקבוק הבירה הריק על ראשי. בדיעבד אני מבין כי כובע הקסקט מנע חוסר אסתטיקה רבה יותר. אני רץ  חיש מהר  הביתה בחושך, במעלה חדר המדרגות, חרדה גדולה בליבי. עולה לבית ומציץ במראה, כאשר כל בגדי מגואלים בדם. מתקשר למשטרה, אשר לא ממהרת להגיע ולמעשה לא מגיעה למקום האירוע. אותה משטרה אשר הייתה שם לפני רגעים מספר ואשר הייתה לה יד בהתחוללות של המקרה אינה באה לסייע. ניידת מד"א מגיעה אחרי מספר דקות ולוקחת אותי לבית-חולים. רק שם, אחרי יותר מחצי שעה, נלקחת ממני עדות לצורך זיהוי החשודים.

בהמשך היום מקבל מספר שיחות טלפון בלשון דומה. "נו אתה רואה זה סימן מאלוהים. כל חייך היית כזה אוהב ערבים. שמאלן. הגיע הזמן להבין מי הם באמת. תעבור משם". בהמשך החודש, בצער רב אני נאלץ לעזוב את הדירה והאזור, כי מסתבר כשהתוקפים גרים בניין לידי, ואני מגלה כי כל השכונה יודעת על המקרה. אני חש חרדה וכאב בתוך ביתי. המקום שהיה הכי בטוח בשבילי. מגורים  באזור זה, בשילוב עבודתי בכלא הפכו לבלתי אפשריים.

בהדרגה אני מבין, כי זהו  אזור אשר חי בכמה מודלים של דו-קיום יחד. מודל אחד מתקיים ברחוב מסדה ושייך בעיקר לתרבות אלטרנטיבית צעירה, המקשרת בין אומנים, פעילים חברתיים, סטודנטים ובעלי עסקים יהודים וערבים. כאן יש תרבות פוליטית ותרבותית חתרנית, אשר אינה מסתדרת עם ההגמוניה היהודית, הישראלית, הציונית. המשטרה משמשת כגורם מטרפד, אך גם המלכד את יושבי בתי הקפה.

הדרה

ברחובות הסמוכים גרים להם, באותם בניינים ממש, יהודים  – בעיקר מהגרים מברית המועצות לשעבר – יחד עם ערבים, מקומיים ולא מקומיים. כאן מתקיים דו-קיום של שיגרה, של "שלום שלום". בלא קשר לסטריאוטיפים הפנימיים כלפי האחר. כאן המשטרה  לא מלכדת ולא מטרפדת. נראה כי האנשים החיים במרחב זה צופפו אליו באקט של הדרה. דו-קיום כזה,  כל עוד אינו מופר, הוא נוח מבחינה כלכלית גם למדירים וגם למודרים.

והנה אתה מקבל בקבוק בראש והכל מתנפץ. אומרים לי: "זה יכול היה לקרות בכל מקום." אבל כעת נראה לי כי כמו באופן ממסדי, כלל האלימות הגלויה מנותבת לאזור בו יש לה גם הצדקה – האזור שבו גרים ה"אחרים". למרחב כולו, מלבד הרחובות מסדה והלל אין פוטנציאל טוב – אולי כי אין בהם מרחב דיאלוגי כמו זה המתקיים במסדה. אלא שהמרחב של מסדה אינו יכול להכיל את כל מי שאינו שייך לתרבות האלטרנטיבית הצעירה. חיים כאן פרטים או קבוצות קטנות המרגישות מאוימות בכל הקטגוריות הסוציולוגיות אשר באמצעותן מגדירים אותם אחר כך בפקולטה לקרימינולוגיה או בתחנת המשטרה.  לא בטוח כי המצאות מרחב לדיאלוג כזה  הוא הדבר בו הם חפצים. אין אני בא להסביר אותם או לגנות אותם. אני פשוט כואב על מות תפיסת המציאות הישנה שלי בה האמנתי כי בחיפה ניתן לנהל חיים אחרים.


[1] חאבסה – תקופת המעצר בערבית. המילה נכנסה גם לסלאנג העברי, ובמיוחד לשפת הארגו-  שפת האסירים.

[2] בדוקאי- מונח משטרתי לציון אדם אשר זהותו נבדקה באופן אקראי או יזום ופרטיו נרשמו במערכת המשטרתית.

*

פורסם על ידי Mati Shemoelof

Mati Shemoelof was born in 1972 in Haifa. He is a poet, editor and writer. He graduated with honors from the University of Haifa where he studies Film and History. He has published seven poetry books so far. The last of these was published in Germany in 2019 in a bilingual edition "Baghdad | Haifa | Berlin", published by Aphorismha Verlag [Berlin]. His first article book “An eruption from the east: Re visiting the emergence of the Mizrahi artistic explosion and it's imprint on the Israeli cultural narrative 2006-2019“ will be published on “Iton 77” publishers in Israel (2020).

5 תגובות בנושא “זיהוי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: