עריפת ראשים בגיליוטינה לא תכבה את האש הבוערת

הגיליוטינה של האמן אריאל קליינר, שהוצבה במעברת האוהלים של רוטשילד, ונגנבה בפראות על ידי פקחי הסיירת האלק ירוקה ואלק סיירת של חולדאיכס. חולדאי לא הבין מהי אמנות ועד היום ממשיך לומר במילמול מפאיינקי, "הם שמו לי גיליוטינה ברחוב וביקשו לערוף את ראשי". טיפש
הגיליוטינה של האמן אריאל קליינר (כפי שהופיעה על שער כתב העת מעין 7), שהוצבה במעברת האוהלים של רוטשילד, ונגנבה בפראות על ידי פקחי הסיירת האלק ירוקה ואלק סיירת של חולדאיכס. חולדאי לא הבין מהי אמנות ועד היום ממשיך לומר במילמול מפאיינקי, "הם שמו לי גיליוטינה ברחוב וביקשו לערוף את ראשי". טיפש.

המהפכה הצרפתית לימדה אותנו שעריפת ראשו של המלך לא הביאה מזור לעם הצרפתי הנאנק תחת רעב והיעדר שיוויון. מיד לאחר המהפכה החלה הגיליוטינה לערוף ראשים נוספים ורובספייר ניצח על טרור לא פוסק כנגד כל מי שנחשד בשמרנות. אנו צריכים ללמוד מכך, ששינויים צריכים להיעשות בזהירות ובמחשבה תחילה ועלינו לחפש את השיטה שעומדת בבסיס הבעייה ולא לרוץ לערוף ראשים. דו"ח הביקורת על אסון השריפה בכרמל, של השופט בדימוס מיכה לינדנשטראוס, הוא אחד הדוחות הקשים שיצאו ממשרדו של מבקר המדינה, אך פיטורים של ראשי המדינה לא יביאו את התוצאה המבוקשת. דרושה לנו הטמעה מלאה של מסקנותיו, ומחשבה לטווח ארוך, בכדי שלא ישנו התוצאות של אסון השריפה ומחדלים נוספים.

השיח התקשורתי בישראל מעדיף שלא לחשוב לעומק בדרך שהובילה לאסון. לא רק השיח התקשורתי נהנה לדבר על כך, גם היריבים הפוליטיים של הממשלה מבקשים להפילה. אך מי יבטיח לנו שממשלה אחרת תממש מדיניות אחרת ביחס לשירותים החברתיים, (אם נניח שהאחראים באסון יתפטרו כמימוש האחריות המינסטריאלית שלהם). השיח התקשורתי, השיח האופוזיציוני סוחפים את נציגי הממשלה, וכולם ביחד לא מגיעים שורשי השיטה שיוצרת משברים. אם כולם נעתרים לשיח בעד ונגד פיטורי האחראים לאסון הכרמל ומי יטמיע וידון בהמלצות המבקר. לכל זה מתווסף גם הפופוליזם של מפלגת ש"ס שהפיצה סרטון ויראלי בכדי לתמוך בשר אלי ישי. הסרטון מעוות את העובדות לגבי מעורבות השר באסון הכרמל. שוב ש"ס כקורבן.

המצב של הקטסטרופה שדורש תיקון מיידי, בפארפארזה על דברי המבקר, קשור להתנהלות של התקציבים הציבוריים בין השאר שקוצצו. חלק מההמלצות של המבקר הוא להגדיל את מספר הכבאים בישראל, משום שהוא עומד על כרבע ממספר הכבאים המקצועיים בעולם המערבי (במדינות השוות לישראל בגודלן). המצב בשטח של חוסר והיעדר שירותי כיבוי בסיסים גורם לאוכלוסיות שלמות לחיות בחיים של הפקר וחוסר הגנה מידי המדינה (למרות הבטחת המדינה להגן על חיי כל אזרחיה). עוד דוגמא לבעיה בשטח שמבקשת פיתרון: "קיימת קרן לכיבוי וסיוע מהאוויר שהמלאי השוטף של החומרים מעכבי הבעירה שלה צריך לכלול 250 טון ומלאי חירום של 200 טון. ביום השריפה הנורא היה מלאי כולל של חומרי בערה בישראל בסך 20 טון בלבד"

אסור לנו להישאר בתוך אוירת השיח התקשורתי של עריפת ראשים. על הממשלה להשקיע באימוץ מלא של מסקנות הדוח בעקבות האסון בכרמל (בהיעדר יכולת אופרטיבית של המבקר). האסון בכרמל חייב לשמש לנו כמקרה בוחן לכל הקיצוצים במדינה. משום שאין כאן אסון טבע. יש כאן אסון של מוסדות חברתיים, אנשים ושיטה להתמודד בהגנה על אזרחים. האזהרה שקיבלנו אינה קשורה רק לשריפות. הרעיון של קיצוצים מאסיביים בשירותים הציבוריים ובתקציבים החברתיים לא עומד במבחן הזמן. יתרה מכך, אי אפשר להחזיק במחשבה הכושלת של מדינה רזה שהפריטו וקיצצו את כנפיה ושוק חופשי – רחב ויעיל. השוק החופשי והמופרט לא מגן עלינו. האיום הפנימי על עתידנו, כאזרחי המדינה, הוא הסכנה שנגלתה בפנינו. הפיטורים לא יכבו את האש.

הדברים התפרסמו בשינויים מהמקור, בדעות ישראל היום ובדעות וואלה.

*

צפו: Do you remember the days of slavery – האם אתם זוכרים את ימי העבדות

*

פורסם על ידי Mati Shemoelof

Mati Shemoelof was born in 1972 in Haifa. He is a poet, editor, and writer. He graduated with honors from the University of Haifa where he studies Film and History. He has published seven poetry books so far. The last of these was published in Germany in 2019 in a bilingual edition "Baghdad | Haifa | Berlin", published by Aphorismha Verlag [Berlin]. His first article book “An eruption from the east: Re visiting the emergence of the Mizrahi artistic explosion and it's imprint on the Israeli cultural narrative 2006-2019“ was published on “Iton 77” publishers in Israel (2020).

תגובה אחת על “עריפת ראשים בגיליוטינה לא תכבה את האש הבוערת

  1. תוחזר הגיליוטינה לשדרה.

    ביום שישי האחרון התפרסמה במוסף הארץ כתבתה של טל ניב – "כשהשושנים בין החוחים צועדות". מתוכו:
    "משום שלפני שהצילום הזה מתאר את אורטל בן דיין, הפמיניסטית המזרחית בהפגנת המחאה בשכונת התקוה ב-14 ביוני שבה השתתפו כ-400 פעילי תנועת "לא נחמדים" – הוא פועל כמימוש חזותי של דימוי הנטוע עמוק בעברית ופועם כאן בלי חשבון: שושנה בין החוחים".

    ע"י גורביציזציה של השפה, טל ניב מייללת כגור חתול אשפתות ומתבכיינת כאחרון התנינים: "אפשר להבין למה הפעילים האלה לא רוצים יותר טובות מהימין, אבל, בלי להמעיט מערך כנותם, אפשר גם לומר שהם לא רוצים לראות שלטים של מרצ וחד"ש מסיבות אסטרטגיות, כדי לא להזדהות כשמאלנים. הם הלא יודעים שהתושבים שאותם הם מבקשים לחזק מצביעים למפלגות ימין מאז המהפך".
    http://www.haaretz.co.il/magazine/1.1736678
    [בעיתון המודפס מופיעה גם תמונה המבליטה את שמלתה של אורטל בן דיין בהפגנת הלא נחמדים. בקישור אין זכר לתמונה זו]

    גם כיום (שבת), בהפגנה נגד הפורעים הציונים בכלל והפורעים החולדאים בפרט – מי שירים יד על דפני ליף אגדע את ידו (מישאל חשין – כנופיית שלטון החוק) – היו מי שהמשיכו עם האשכנזיציזציה של המחאה וטינפו אותה בשלטים ציונים-אשכנזים של מרצ ובשלטים סמי-ציונים אשכנזים של חד"ש. מי יסביר לאשכנזיה האומללה והנבוכה מדוע לא רוצים הלא נחמדים שלטים של מרצ וחד"ש?

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: