כל הכבוד לכוח לעובדים, עובדי הרכבת וגילה אדרעי

פעילי כוח לעובדים בהפגנה. cc: ויקיפדיה
פעילי כוח לעובדים בהפגנה. cc: ויקיפדיה

במיוחד לקוראי הבלוג – מאמר שנכתב לפני שידענו שכוח לעובדים יזכו בעובדי הרכבת – וכל הכבוד במיוחד למנהיגות של גילה אדרעי

ההסתדרות שוב הוכיחה כי היא עובדת נגד העובדים עם ההדחה של גילה אדרעי. ההסתדרות המאובנת מתקשה לקבל מנהיגת עובדים אסרטיבית, מזרחית שצמחה מלמטה. במקום זה ביקשו להדיחה. אך במקום שבו ההסתדרות נכשלת, נכנס ארגון העובדים "כוח לעובדים" שמקווה להפוך לארגון היציג של עובדי הרכבת (בדיון שמתחולל היום בבית הדין האזורי לעבודה בחיפה). גילה אדרעי אופטימית להצליח למנוע את ההדחה. אך גם אם היא תודח, חשוב להבין את תהליכי העומק המתחוללים בחברה הישראלית. אנו רואים את החזית של עופר עיני, מנהיג ההסתדרות שניצח את איתן כבל במאבק על ראשון האירגון. לצד עיני, עומד ראש העיר רון חולדאי ויו"ר האופיזציה שלי יחימוביץ'. שלושת הכוחות הללו הם אלו אשר מבטיחים לכאורה עתיד סוציאל דמוקרטי לישראל ברוח המחאה. אך כשאנו מביטים בשלושת המנהיגים הללו, אנו רואים את הקשיים שיהפכו את המשימה הסוציאל דמוקרטית לבלתי אפשרית. על הניכור בין המחאה והחזון של רון חולדאי אין מה להוסיף. שלי יחימוביץ גם היא סופגת על התעלמותה מתנועת ההמונים הגועשת ברחובות ואי יכולתה להגיב, כמעט בדומה למנהיגה אחרת שנכשלה – ציפי ליבני. אם עופר עיני יעניק את ציבור העובדים על מגש של הפרטה לידי בעלי ההון, אזי שוק העבודה ייקרע תחת היעדר זכויות עובדים. עיני עושה הכול כדי להיראות חברתית, אך ההדחה של גילה אדרעי מספרת סיפור אחר. עיני בעצם מוריד את ההנהגה הבלתי מתפשרת של ציבור עובדי הרכבת, בכדי להגמיש את התנאים שעליהם יעמדו העובדים. אז הוא יהיה מוכן להילחם על תנאים מופחתים וייצא כמנהיג. זאת משום שעיני אינו מנהיג הסתדרותי חזק, כמו קודמו בתפקיד ח"כ עמיר פרץ.

אדרעי זקוקה להסכמתם של מעל 50% מהעובדים כדי להעביר את הוועד מההסתדרות ל"כוח לעובדים", ולפי ההערכות אנשיה קרובים ליעד הזה. אם רוב עובדי הרכבת יצטרפו לארגון המתחרה, הרי שההסתדרות תאבד את אחד הוועדים החזקים והיעילים שלה במיוחד בעת שביתות כלליות. על-פי מקורות בחברה, בהסתדרות מנהלים קרב עיקש בימים האחרונים בניסיון למנוע את השינוי. זהו רגע חשוב ביותר. אם "כוח לעובדים" תזכה בקרב היא תהפוך לשחקן ראשי בתחום ארגון העובדים. עיני יודע שהרבה עינים מופנות אליו. אך גם אם ינצח, עלינו לזכור כי כוח לעובדים, מען לעובדים וארגון עבודה נוספים כבר מבינים איך ואיפה החלקים החלשים של ההסתדרות. בעבר העבודה המאורגנת בישראל עמדה על למעלה משבעים אחוז, אך היום היא ירדה לפחות מארבעים אחוז. ההתארגנות המחודשות של ציבורי עובדים רחבים, מוכיחה את הצורך בהכנסת האופי הדמוקרטי לתוך מקומות העבודה ומימוש זכות ההתארגנות והשביתה.

במערב יש מלחמה אידיאולוגית רחבה בין הימין הכלכלי שרוצה ציבור עובדים שקל לנייד אותו והוא משולל זכויות עובדים לבין השמאל החברתי שרוצה ציבור עובדים שמאורגן בכדי לייצר ביטחון תעסוקתי. בישראל אנו רואים קרב ענקים בתוך הנהגת עובדי הרכבת. אם גילה אדרעי וכוח לעובדים ינצחו, אולי נראה נטייה לכיוון של שמאל חברתי אמיתי בישראל.

*

אופיר טובול כתב: "בשלישי של שבוע הבא אני הולך לעשות דבר אחד לא מעניין ודבר אחד כן מעניין. הדבר הלא מעניין הוא מבחן בדיני מיסים. לא מעניין אז אין מה להרחיב. הדבר הכן מעניין הוא שאני עושה קאמבק לא מתוקשר לאנה לולו, הבר האהוב עלי ביותר ביפו. אתם בטח תוהים מה הולך להיות בערב הזה שמצדיק את הפוסט הארוך והמייגע הזה, ובמה הוא שונה מכל המסיבות האחרות שלי. אז כמו שאמר עזאם עזאם האגדי, "אדון איתי, אני לא איש הקוקוסים שלך" – אני רוצה שתדעו שחוץ מלהרקיד ולשמח את הלבבות במסיבות כאלה ואחרות, יש לי עוד דברים לתת
ו-ל-כ-ן
לפני כמה שבועות התקשרתי למר ניב גל, הידוע בכינויו "הבעלים של אנה לולו", ואמרתי לו שאני רוצה לעשות לילה של גירוש שדים. למה גירוש שדים? כי נראה לי שכמה מאיתנו (כולל אותי) צריכים את זה. וגם אמרתי לו שאני רוצה להזמין רק אנשים שבקטע. הערב יתמקד ב- 3 סגנונות מ- 3 מקומות שונים בעולם – הגנאווה במרוקו, הוודו מהקאריבים (תודות לנירית שהביאה לי הקלטות) והמוזיקה הסופית מפקיסטן.
אז אם קראתם עד לכאן, אתם בקבוצת האוכלוסיה שיש סיכוי שתעמוד בלילה שלם של מוזיקה רוחנית, דתית, חופרת, גרובית, מדיטטיבית, כזאת שמכניסה לטראנס, שממסטלת תוך חצי שעה ומחברת אתכם לקצב שהוא הבסיס לכל החיים האלה. זהו. יום שלישי הקרוב באנה לולו, תבואו רק אם אתם בקטע.
יבוא לקרוא תרגומים של שירה סופית תוך כדי המוזיקה: Mati Shemoelof
אורח מיוחד: Ustad Nusrat Fateh Ali Khan עליו השלום"

+

כל מה שאופיר כתב + יומולדת ארבעים שלי בחצות – אז ראו את הפוסט כהזמנה

פורסם על ידי מתי שמואלוף

מתי שמואלוף, הינו משורר, סופר ועורך. פרסם עד כה עשרה ספרים ביניהם: שבעה ספרי שירה, ספר מאמרים, קובץ סיפורים ועוד. בשנת 2019, ראתה אור בגרמניה אסופה דו לשונית משיריו "בגדד | חיפה | ברלין" בהוצאת אפוריסמא ורלג. בשנת 2021 פרסם את הרומן הראשון שלו "הפרס" בהוצאת פרדס. שיריו וסיפורים תורגמו ופורסמו באסופות, כתבי-עת ואנתולוגיות בכל רחבי העולם.

2 תגובות בנושא “כל הכבוד לכוח לעובדים, עובדי הרכבת וגילה אדרעי

  1. שאל הני זובידה, 14 ליוני 2011: "מכירים מישהו כריזמטי? מישהו בעל יכולות ביצוע? אדם שהייתם סומכים עליו עם הדברים החשובים באמת"?
    תגובתי שם: "או שהרכבת תהיה לכולם, או שלא תהיה רכבת"!
    http://hanizu.wordpress.com/2011/06/14/%D7%90%D7%A4%D7%99%D7%9C%D7%95-%D7%91%D7%97%D7%9C%D7%95%D7%9E%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%92%D7%91%D7%99%D7%9C%D7%95-%D7%90%D7%95%D7%AA%D7%A0%D7%95/

    אף מאמר ואף תגובה לא יהיו שלמים ללא הזכרת חלקו המכריע של נתן שקרצ'י במאבק זה.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: