דווקא בקיץ: חוף הולך ונעלם

הדברים התפרסמו לראשונה בדעות ישראל היום

חוף הים התיכון הוא אחד התענוגות הגדולים שלנו בישראל, אבל מתברר שגם הוא מצטמצם ואיננו יכולים ליהנות ממנו כמו בעבר. חוף הים זקוק להגנה שלנו כדי שנוכל לשבת בשקט ולצפות בשמש ובגלים. איני רומז כרגע להזרמת שפכים, לזיהומים התעשייתיים המתרגשים, לקידוחי הנפט ולאיומים סביבתיים אחרים. אני מבקש שנסתכל מחדש על כל העסקים שמניחים שמשיות וכיסאות בחופים וגובים עליהם כסף. אלו הם אותם עסקים שהופכים את החופים הציבוריים לחופים פרטיים בשביל אירועים או הפקות אחרות.

לכאורה התרגלנו לראות שמשיות וכיסאות על החוף, וחלק מאיתנו אף משלם על השימוש בהם בחופים השונים. אך רק לאחרונה קיבלנו את המידע המדויק לגבי כמה שטח חוף נותר לנו באמת. פעילי עמותת צלול מדדו באמצעות סרטי מדידה את רובם המוחלט של החופים המוכרזים כפתוחים לשימוש הציבור. התוצאות מדאיגות: פחות מ-20 אחוזים מקו המים פנויים לשימוש הציבור כולו.

העמותה מלמדת אותנו שמרבית אזורי הרחצה המותרים נמסרו לזכיינים פרטיים. "העיריות הפקיעו מידי הציבור את הזכות ליהנות משירותי רחצה ומבילוי בחופי הים המבוקשים", אומרת מאיה יעקבס, מנכ"ל עמותת צלול, "המצב בחלק נכבד מהחופים הוא בלתי נסבל, ואין ולו מטר אחד שבו אפשר לפרוס מגבת ולשבת על חוף הים".

שוב אנו לומדים על יחסי הכוח המתהווים בהיעדר פיקוח עירוני וממשלתי ובהיעדר תכנון מתאים הכולל את צורכי הציבור. גם חוף הים חשוף למאבקים והופך כלי ליצירת הון, והאינטרס הציבורי הוא אחרון בתור. לכן אנו נזקקים לעמותות, לארגונים ולפעילים שיזכירו לציבור את מצבו העגום. כאן אין תהליך תמים, שבו בטעות נגרם נזק לציבור בחופים. העיריות הן שחקן שדוחק את הציבור הצידה. לעיתים התהליך של הנחת כיסאות בתשלום הוא סכנה לציבור, שנאלץ להתרחק מקו המים שליד סוכת המציל לעבר אזורים אסורים. עמותת צלול הודיעה שתיאבק לאשר חקיקה שתבטיח את הזכות של הציבור בחופי הים. היא תדרוש מהעיריות לחשוף את החוזים עם מפעילי החוף ותקרא לביטולם בשם הציבור ולמענו. הגידור בתשלום של אזורים שלמים בחופי הים בישראל הופך את הבעיה לעניין מעמדי וחברתי. אוכלוסיות שלמות אינן יכולות להיכנס לחופים מסוימים ולשלם את התשלום, ובכך מופקע מהן השימוש באחד ממשאבי הטבע היקרים ביותר.

הבעיות של צמצום שטח החוף בשל הפקעה עסקית כוללות גם צורות אחרות של נישול, ובהן כפר נופש שיצמצם את חוף הים בנחשולים; סוללות עפר שהוקמו בבית ינאי; אירועים פרטיים שנערכים ללא היתר ביישוב נעורים; הקמת טיילת חדשה בהרצליה דרום ועוד.

המאבק על עתיד הבנייה בחופים הניב הצלחה מסוימת. לפני כשבועיים אושרה בוועדת השרים לחקיקה הצעת חוק הקובעת שתוכניות בנייה בסביבה חופית שאושרו לפני 2004, אך טרם מומשו, ייבחנו מחדש על ידי הוועדה לשמירת הסביבה החופית. אך הדרך עדיין ארוכה. רוחות המחאה, המנשבות גם בחופים, מזכירות שלא מאוחר ללבוש בגד ים ולצאת להפגין בעד החול, הים והשמש, ולא – גם הם יעברו לידי ההון.

*

בחודש הבא אשתתף באירועי אוהבים אמנות בתל אביב

*

החוקר אסף מידני ממליץ עלי כמשורר פוליטי - http://dmag.col.org.il/pub/galgefen/rehovot.html
החוקר אסף מידני ממליץ עלי כמשורר פוליטי – http://dmag.col.org.il/pub/galgefen/rehovot.html

3 תגובות בנושא “דווקא בקיץ: חוף הולך ונעלם

  1. איפה דגלי ישראל, האם המחאה החברתית יותר חשובה מהמדינה בה אתם חיים?
    אני חושב שאירוע שכזה, ובכלל הרבה אירועים עסקיים מחלים להשמיט את דגל ישראל ממנה, אין מחאה חברתית בלי דגלי ישראל, מוזר שרק במחאות של הימין מונפים דגלי ישראל, במחאות של השמאל רק בצבעים של הדגל וכתובות אחרות לגמרי (לעיתים דגל מדמם?!).

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s