טורקמניסטן: אופרה במערכה אחת

400830_10150595752702755_552557754_10705183_965425627_short

"טורקמניסטן" היא אופרת מחאה מאולתרת למחצה באורך שמונה וחצי דקות. היא הוכנה לקראת הפגנה נגד סדר העדיפויות החולה של המערכות השלטוניות בישראל.

הצטרפו למופע התיאטרון והשירה של גרילה תרבות, ביום ראשון הקרוב, 22.1.2012 בשעה 19:00 מול תיאטרון הבימה במחאה על סדר העדיפויות הקלוקל של עיריית תל אביב. העירייה מצד אחד מפנה את מאהל התקווה וזורקת משפחות, קשישים וילדים לרחוב ומצד שני משקיעה מאות מיליונים בבניין ראוותני של הבימה.
מחזה: יובל בן עמי
אופרה
אבנר עמית
אופיר פלדמן
דנה לובינסקי
יובל בן עמי
יעל בירנבאום
מתי שמואלוף
רותי פליסקין
רותם מלנקי

צילום: אלון שרף. יובל בן עמי, מתי שמואלוף ורותי פליסקין עושים חזרה לאופרה לפני ההפגנה מול חנוכת הבניין החדש של הבימה.

צילום: אלון שרף. יובל בן עמי, מתי שמואלוף ורותי פליסקין עושים חזרה לאופרה לפני ההפגנה מול חנוכת הבניין החדש של הבימה.

צילום: אלון שרף. רותם מלנקי, מתי שמואלוף, יובל בן עמי ורותי פליסקין בחזרות לקראת האופרה במחאה על חנוכת בניין הבימה החדש ופינוי מאהל התקווה

צילום: אלון שרף. רותם מלנקי, מתי שמואלוף, יובל בן עמי ורותי פליסקין בחזרות לקראת האופרה במחאה על חנוכת בניין הבימה החדש ופינוי מאהל התקווה

צילום: אלון שרף. אורלי בר לב, אלון לי גרין ויובל בן עמי בהכנות להעלאת האופרה במחאה על חנוכת בניין הבימה החדש. גרילה תרבות ותנועת המחאה הראשית מתאחדות

צילום: אלון שרף. אורלי בר לב, אלון לי גרין ויובל בן עמי בהכנות להעלאת האופרה במחאה על חנוכת בניין הבימה החדש. גרילה תרבות ותנועת המחאה הראשית מתאחדות

זמרת האופרה. צילום: אור ברוך

זמרת האופרה. צילום: אור ברוך

צילום: אור ברוך

צילום: אור ברוך

צילום: אור ברוך

צילום: אור ברוך

צילום: אור ברוך

צילום: אור ברוך

תודה לכל משתתפי/ות האופרה והשירה בגשם שוטף מצטופפים מתחת לאוהל רעוע מול חגיגות פומפי האחרונות של חולדאי. עשרים שוטרים על כל מפגין אבל גרילה תרבות ממשיכה בהבטחה להביא תרבות אמיתית מהקרביים ולא מתוך ממסד השמרנות והזחיחות של משטר ההפרטה וההון.

תודה לאורלי בר לב על ההפקה וההנחיה ולסתיו שפיר ויובל בן שכתב את האופרה וביחד עם שמואלוף הגו את רעיון ההצגה בחוץ. תודה לאבנר עמית, אופיר פלדמן, רותי פליסקין, רותם מלנקי, דנה לובינסקי, סתיו שפיר, יובל בן עמי, יעל בירנבאום ומתי שמואלוף ששחקו לקהל הנפלא שנרטב במילים וצחוק מחאתי.

השיר "פינו את התקווה" שהוקרא באירוע פורסם באתר המחאה. החלק הראשון של הנאומים עלו באתר המחאה.

אבי בלכרמן- חדר המצב: "עמדנו שם אמש, מאות, בגשם, מול קופסת הנעליים היקרה והיהירה ביותר בעיר. מול לוגמי הקוקטיילים המסתגרים שהאזינו לנגינת הקונטרבס במבואה וטעו לחשוב שהם בערב תרבותי. כי איזה ערך יש לתרבות מתבצרת, כוחנית ומגוננת על עצמה במחסומים וניידות, ושוטרים מותשים שנשלחים שוב לרחוב הגשום, לכבות את שאינו ניתן לכיבוי, את רוח האדם?!… בפנים חנכו מרכז תרבות ואנחנו בישרנו שהתרבות האמיתית, החיה, המתחדשת, נמצאת בחוץ, ממול, אומרת שירה, ויוצרת את המחזה שהוא שירת הארץ הזו והזמן הזה וחיי האנשים הללו החד פעמיים והמתחדשים, ואנחנו כאן עד שניצור את השינוי שהחברה הזו והעיר הזו והארץ הזו כ"כ זקוקים לו…" (פייסבוק המחאה)

 

טורקמניסטן: אופרה במערכה אחת / יובל בן עמי

מספרת

ויהי בימי המלך טוקמנבאשי, הוא טורקמנבאשי אבי הטורקמנים, המושל מבלוף ועד קשקוש. החליט המלך לקרוא לימות השבוע על שם קרובי משפחתו.

 

טורקמנבאשי:

החלטתי לקרוא לימות השבוע

על שם קרובי האהובים

אתם תכנוהם כך באופן קבוע

או שאנהג בכם כמו בערבים.

 

מספרת:

טורקמנבאשי לא אהב ערבים, והם סבלו מאוד בטורקמניסטן, אבל זה סיפור אחר ויסופר בערב עם מזג אוויר פחות סימפאטי. ליום הראשון קרא טורקמנבאשי על שם דודנו מצד אימו, יום ראשון, אותו מינה קודם לכן למפכ”ל המשטרה.

 

יום ראשון:

אני יום ראשון, אוחז בקלשון

אני ברנשון

מסוכן

על הדש יש לי תג,

הקפה כאן במאג,

בפשעים כל הזמן מעודכן.

 

מספרת:

ליום השני בשבוע קרא טורקמנבאשי על שם גיסו מצד סבתו, יום שני. אותו מינה קודם לכן לראש עיריית העיר הגדולה, תל-אשגבט.

 

יום שני:

אני יום שני, שרלטן עסקני

אני קצת בריוני,

לא נורא

אגרש מן העיר

כל בן פרא שעיר

שאין לו בכיס אגורה.

 

מספר:

ליום השלישי קרא טורקמנבאשי על שם אחיו מצד אחותו הצולעת, יום שלישי. אותו כבר מינה לתפקיד שר החוץ.

 

יום שלישי:

אני יום שלישי, פעמיים כי טוב

אני כה נאה

וחטוב

ומי שאינו

מוכן לנשק את רגלִי

מיד איידה בו חיתול מלוכלך מהדלי.

 

מספרת:

ליום הרביעי קרא טורקמנבאשי על שם יום רביעי, סתם מישהי שפגש במסיבת קוקטייל, ואותה לא מינה לשום דבר. כי היתה אשת עסקים מצליחה וכבר היה לה הכל.

 

יום רביעי:

אני רביעי, קיראו לי גברת מאני

יש לי בפה סיגר קובני

לכל אחד מכם בכיס.

יש ארנק ובו כרטיס.

עשו בו שימוש הכי מזערי

והוספתם לי סכום לחופשה בפארי.

 

מספרת:

ליום החמישי קרא טורמנבאשי על שם מליונר אמריקאי שהחליט להקים עיתון המהלל אותו.

 

יום חמישי:

אני יום חמישי

אוהב את טורקמנבאשי

מביא לו זר פרחים

וליטוף באשכים

את כתפיו אני לש

וכל קול אחר מוחלש.

 

מספרת:

ליום השישי קרא טורקמנבאשי על שם עצמו. כי זה היום הכי כיף של השבוע.

 

טורקמנבאשי:

יום שישי

הוא יום טורקמנבאשי.

 

מספרת:

ולשבת קרא על שם הצעיר בבניו: וייזתא אופוזיצתתה צייתנאטה.

 

ויזתא:

(מבצע קטע פנטומימה)

 

מספרת:

הכל נראה רגוע ויציב, עד שלפתע נשמע קולו של העם:

 

קולו של העם:

אני קולו של העם

שלא בדיוק נפעם.

יש לנו מחסור בבתים

בשילוט הגיוני בצמתים

אנשים בחובות

מתגלגלים ברחובות

בין כיבוש אכזרי

לזקן ערירי

יום ראשון: דיכאון

יום שני: עצבני

יום שלישי: מיותר

טורקמנבאשי: אתה מפוטר!

 

יום רביעי:

אוי לבושה

עירפו את ראשה.

היא טיפוס מסוכן

 

יום חמישי:

זה לא ג'וב שלי

אני לא מכאן

תפקידי שהעם יהיה מעודכן.

אני לא אביט

אלך ואוכל

ביצים של חדקן

ופקאן.

 

טורקמנבאשי:

יום ראשון – התקף!

 

יום ראשון:

בכיף (מתקרב אל קול העם עם אזיקים)

 

קול העם:

רגע, לא בוצע שום פשע.

לא על ידי, על כל פנים.

אתם אותנו מפנים

מאגרפים קורקבנים.

ולמה?

כי לא מצאתם פתרון שיאפשר

לשדוד אותנו בסגנון יותר כשר,

כזה שיאפשר לנו איכות חיים סבירה

זכויות אדם, זכויות דיבור…

 

יום שני:

תכניסו לה סטירה!

 

קול העם:

וייזתא, תן עזרה!

 

(וייזתא מושך בכתפיו, יום ראשון מהדק את לפיתתו)

יום שני (לטורקמנבאשי):

עכשיו תסמוך על יום שני

אתן לה קצת פרופורציה

(ניגש אל קול העם)

תקשיבי לי ילדה תקשיבי טוב

לכל אחד כאן יש חלום רטוב

שלך הוא לגיטימי, מה אומר

אבל יש צו של בית משפט,

ויכוח כאן נגמר.

 

יום שלישי:

יש סטטוס קוו והוא בריא

ומי שקול ירים

ישתה כוסית גדושה

במים המרים.

 

יום רביעי:

זכיתם בחופשה

של סקי באלפים הצחורים.

תודה רבה ליום שני וגם ליום שלישי

עשיתם הנאה בעיני טורקמנבאשי

 

קול העם:

(משתחררת)

לא ניתן לשקר לאחוז

ואת המזוודות לא נארוז

וייזתא, זרוק מילה.

 

וייזתא:

אה?

 

כולם:

אה מה?

 

וייזתא:

איפה הכסף?

 

קול העם:

הכסף חברים,

אצל טורקמנבאשי

ואצל יום ראשון שני שלישי וחמישי

ואצל רביעי –

 

המספרת:

וגם, את תתפלאי,

הוא גם אצל וייזתא

בכיס המפוטם.

איך אפשר לחיות עם שכמותם?

 

קול העם:

העם לא מטומטם!

 

המספרת:

העם לא מטומטם!

 

קול העם והמספרת:

העם! לא! מטומטם!

 

(הן דוחפות את יתר המשתתפים ויוצרות מפולת דומינו שבסופה רק הם נותרים עומדים.)

 

(מסך.)

 

 

אודות Mati Shemoelof

משורר, עורך וסופר. A Writer
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי, עם התגים , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s