"זמן חמדה וערפל" ספרה של דליה יאירי הוא סימן דרך לתקופה שנגוזה והולכת בשירה הישראלית. לא פלא שכבר בכותרת אנו עוברים מזמן (לאומי) לחמדת ארץ (ישראל) ומסתבכים בתוך ערפל. יאיר, שנולדה בשנת 1936 בתל אביב, לוקחת אותנו למסע שהיה יכול להיות כזה של חשבון נפש. אך במקום לשאול שאלות עמוקות, שמרחק הזמן מאפשר לשאול, אנו נותרים בשלווה בלתי אפשרית.
כשנבוא לבחון מדוע השירה הישראלית התרחקה – מהיותה ז'אנר מרכזי לכדי התייצבותה בשולי התרבות – נוכל להצביע גם על בחירת הנושאים והשפה על ידי המשוררים. בתחילת ספרה השירה של יאירי מתרחקת ובוחרת לעסוק בין השאר בספקנות מטאפיזית, במרחק שבין המחשב לבין כתב היד ובפער שבין הפיזיות למטאפיזיות.
רק לקראת החלק השלישי של הספר מתחילים הקוראים לגלות את איתותי החברה הישראלית, כשהיא מופיעה בפואטיקה של יאירי. זה קורה, למשל, בשיר "שיכון הוותיקים" שמקדישה יאירי לזכר יובל גוטפרוינד: "שכונה ותיקה שוכניה נטועים בה / עשרים / רבים מהם באו מלבנון" (עמ' 73) בשיר זה יש רמז להזנחה של הציבור היהודיערבי (המזרחי) שנזנח לשולי החברה. וכך היא כותבת: "שהרי ההשגחה העליונה לא הצליחה באמת להשגיח." בשירה של ארז ביטון, סמי שלום שטרית וויקי שירן נמצא דיון נוקב בהתפתחות הפערים. אצל יאירי הדיון מרומז וקל.
בשנת 1975 נהרג בעלה של יאירי, עוזי, בפריצה המפורסמת לשחרור בני הערובה במלון "סבוי." יאירי מתארת לקוראים את השכול בשיר "סבוי:"75 "חשכה. / מישהו צועק. מישהו יורה. / מישהו נופל. / ריח של אבק שרפה, של אש. / של דם / הכול גלוי. מואר. לא יתכן. / לרגע הכול קופא. / נותר רק געגוע לרגע שלפני / ולמי שלא ישוב." דווקא שיר זה היה יכול לפתוח את השאלות לגבי שאלת קורבנות הסכסוך, אך אין דיון והמשך הלאה – אל דיון עמוק בפרשה, וחבל.
הביקורת התפרסמה בז' בחשוון תשע"ג, שלישי, 23.10.2012, עמוד 35 בעיתון ישראל היום
עוד ביקורות:
- "בלילות אהובתי, מגדלת תינוקות בבטנה": על השיר הפותח את הספר "שירים לאסירי בתי הסוהר" לאלמוג בהר
- הכיוון מזרח – נושאי הלפיד ופורצי הדרך |עמיר סגל
- שירתו של ארז ביטון והשפעותיה על שירת המחאה המזרחית (2009 – 1976) – עבודת הדוקטורט של אושרה אלפסי
- העברית מתחילה לחיות, ליצור, ולאהוב מחוץ לישראל
- נקרענו אליךְ : עיון בשיר של יעקב ביטון
- מפרפר בין עדי עסיס לבין ענת לוין
- מגילה, קמע וטמפון: על שירת השוטטות של ברכה סרי
- מִרְיָם אַתְּ בְּמָרָה שְׁחוֹרָה
- החלב השחור לא נגמר: על שירת פאול צלאן
- על שיגעון: על "קברות התאווה" | אהרון מגד
- עוד חוזר הפוגל שזנחת לשווא
- ילד הולך לאיבוד | מוקס נוקס, שמעון אדף
- מסע הפיוט המסתורי: קריאה בחמישה פיוטים יהודיים מהמזרח
- איך אפשר לקרוא את זה: מקבץ ביקורות על הספרים של אלי אליהו, ססר פרננדס גרסיה, הגר ינאי, תומר גרדי, יצהר ורדי ודורי מנור
- רוני סומק עולה על הרכבת האחרונה לבגדד להיפרד מדוד סלים | האמן אמיר כהן בתמונות לספר האמן "דוד סלים" עם רוני סומק | אלג'יר: אבו סומק יצמח מהתמר הקבור
- בלשי הפרא: הפאזל הגדול בעולם
