על אבטלה ושירה | יובל גלעד

Fireball By The Wandering Angel cc: flickr
Fireball By The Wandering Angel cc: flickr

אבטלה היא מצב קשה, הקיום כולו מהונדס לעשייה ועוד עשייה, היתרבות ופריון בכל מקום, נפנוף בהצלחות, גברים בג'יפים נשים מאופרות. שירה היא מצב של התבוננות בהוויה, של אי עשייה פרקטית. היא נכתבת משך דקות, אבל שיר טוב דורש מהמשורר להיות, לחיות הוויה. אבטלה קשה לכולם, אבל גברים הם יצורים שנולדים מעוטי חמלה, באופן כללי, יחסית לנשים. הדברים אולי לא נשמעים פמניסטיים, אבל זה המצב המולד.

לא מספיק להיות משורר

ידידי המשורר שי אריה מזרחי היה איש עבודה. עבדתי איתו וראיתי אותו עובד כסוס, מרים, שולח, דואג לספרים חדשים שיצאו. אבל הוא היה גם אדם שכולו רגש, ולא ידע להפריד בין הרגש הפרטי לרגש בעבודה. בעובדה דורשים מאיתנו להיות "מקצועיים", כלומר לנטרל את האני. זה טבעי, והעולם אולי לא היה יכול להתנהל אחרת, אבל לא כולם יכולים לעשות את זה, אצל חלק מאיתנו הרגשות מתפקעים כל יום, וקשה לווסת. משוררים ולא משוררים גם יחד. חלק מאיתנו רואים את העולם בפיכחון מדכדכך, הולדן קולפילדים שרוצים לספר שהמלך הוא עירום, כמו שי ידיד שפרסם את תמונת הקצין עם צלב קרס. מטאפורה ילדותית אבל קולעת – מתארת אדם אלים שמתפרנס מאלימותו בעזרת דימוי קיצוני, שפרופסור ליבוביץ' הנכבד הרבה להשתמש בו. התוצאה – פיטורים.

גברים לא יודעים לשאת אבטלה. שי לא היה מובטל עת עשה מה שעשה, אבל עבד חלקית, והיה עייף מהחיים. היה עייף מללבוש תחפושת לעבודה, לעשות כמיטב יכולתו כדי לשרת מעביד בשכר רעב, לשתוק על עולם מלא עוולות אותן ראה טוב מדי, ולנסות לכתוב שיר בשישי או שבת. שי לא היה קל כתיבה. שירים באו לו במאמץ, ושירים היו מרכז חייו. בגלל זה הקים את  הבלוג הספרותי שלו "כאוס", בגלל זה היה חבר עיקש ב"מאבק המשוררים".

להפנות עורף לשירה

משוררים זקוקים לכבוד בסיסי, להכרה בסיסית בחיוניות קיומם. משוררים הם שאמאנים של החברה, והחברה מפנה להם עורף. מדובר גם על האספקט הכלכלי, אבל גם על אספקט ההערכה של הנתינה לכלל, שחיונית לכל אדם, קולקטיביסט או אינדיבידואל בנשמתו, כולנו יצורים חברתיים. כשמשורר או משוררת תובעים הכרה לשירתם, הם תובעים הכרה ביפי העולם, ביכולת לבקר אותו, תובעים הכרה ביפי השפה ובצורך לנקות אותה מהפאשיזם של הקלישאות הפוליטיות, הפרסומיות וכו'. לא כולנו מצליחים במלאכה תמיד, יש עבודות טובות יותר ופחות, אבל אין הערכה, רק התרפסות למבקרים מקריים, ובעקבותיה פרסי חנופה. שי ידע את כל זה, וזה הכאיב לו יותר מדי. בגלל זה נתן לי לפני מותו במה ביקורתית, כדי שאוכל לעשות קצת סדר ולבקר את השירה, כי יש שירה טובה ושירה רעה, לא הכול שווה, והצדק מחייב שהתגמול הכלכלי והחברתי יהיו בהתאם להישגים, כי הישגים נקנים במאמץ של עבודה, עבודה שאיש לא מכיר בה בימינו.

אמנים אמיתיים, ויש רבים הקופצים על העגלה לשווא, בעשרות סדנאות יצירה למיניהם, ובכן אמנים אמיתיים, משוררים ומשוררות אמיתיים, הם יהלומים בחרא הקיומי. אבל מתייחסים אליהם כאל חרא קיומי, נצלני, בטלני. אף אני, שאינני מצוי על המסלול בו שי בחר, הפנמתי עד עמקי נשמתי את הציווי החברתי של עבודה עבודה עבודה כסף כסף כסף כסף כסף. גבר הוא מה שהוא מרוויח, כיום גם נשים למרבה הצער, והרגשות והקיום עצמו והנשמה כולם טפילים על גבי היצור שנועד לעשות ולעשות. אפילו מעוף ציפורים אינו אלא נדידה מעשית, ושירתם שירת חיזור. הכול מעשי פה עד מוות.

אל לה לשירה להתבטל בפני המציאות. עליה לעמוד זקופה. המשורר ההונגרי הגאון אטילה יוזף שם קץ לחייו בשנת 1937, בהיותו בן 32, עייף מהחיים, אחרי שלא עמד יותר בחיי רעב בבודפשט של ראשית המאה העשרים. הוא היה מודרניסט ומשורר טבע ומשורר פרולטר שכתב שירים נוגעים ללב על אימו הכובסת, על פועלים, אבל גם על הטבע וההוויה. מי שמעוניין יכול לקרוא מסה שלי באתר NRG על המשורר. אבל הוא מוזכר כאן בגלל "קורות חיים" שכתב ופורסמו בקובץ שיריו, שיצא לאור בהוצאת "עכשיו" בתרגום מרדכי אבי שאול בשנת 1964. אביא כמה משפטים לסיום, כדי להראות עד כמה המשורר היה בלתי כשיר לעבודה "אובייקטיבית", עד כמה לקח ברצינות את התיאור "קורות חיים" וסיפר בהם, בפשטות, על חייו, שאינם מעניינים איש כשאדם פונה לשוק התעסוקה, כמובן:

"נולדתי בשנת 1905 בבודאפשט… אמא פרנסה אותנו – אותי ואת שתי אחיותיי – בעבודתה ככובסת, וכעוזרת בבתים פרטיים, מן הבוקר ועד הערב, ואני הייתי משוטט כנער רחוב, בלי השגחה, השתמטתי מבית הספר. אבל בספר המקרא מצאתי סיפורים מעניינים על המלך אטילה, ואז התמסרתי לקריאה… אפשר שחוויה זו הוליכה אותי אל הספרות; חוויה זו עשתה אותי לאדם חושב, לאדם, השומע דעת אחרים, אבל בוחן אותה בלבבו. בן תשע הייתי כשפרצה מלחמת העולם, מצבנו היה הולך הלוך ורע. נטלתי חלק בעמידה לפני חנויות, ויש שהייתי מתייצב בתשע בערב בתור שלפני החנות, ובשעה שבע וחצי בבוקר, כשתורי הגיע, הודיעו, כי אין עוד שומן. עזרתי לאימי כפי יכולתי, מכרתי מים בראינוע…"

זיכרו, מדובר ב"קורות חיים", והמשורר היה נואש לעבודה. זאת לא בדיחה, אלא קורות חיים אמיתיים ששלח המשורר הגאון. בהמשך מתאר בכנות שלא תאמן את מות אימו, את לימודיו, את "החלטתי להקדיש עצמי לספרות ולמצוא גם עיסוק אזרחי, שיש לו קשר לספרות". אין רשימה זו באה בשום פנים ואופן להמעיט מסבלו של כל גבר או אישה המצויים במצב המשפיל של אבטלה ורצון לעבוד, בלי מציאת מקום שמוכן לקלוט אותם. אבל אני כן מבקש לטעון שאנשים רגישים יותר, ומשוררים הם בדרך כלל כאלה, חשופים יותר, מדי. צריך לעזור להם, ופעם זה היה נהוג, לפחות לגבי משוררים "מצליחים", היו מסדרים להם איזה עבודה אפשרית עבור נפש פואטית: הגהה, כתיבה בעיתון, מזכירות ופקידות מסוגים כלשהם, וכו. פעם החברה ידעה שמשורר הוא נכס חברתי, אפילו בארצנו מלאת המלחמות והכוחנית. אבל כבר כמה עשורים שהמצב איננו כזה, ודאי מאז מותו של אבידן.

כך מסתיימים "קורות החיים" של יוזף:

"לבסוף נעשיתי פקיד-קורספונדאנט ללשון ההונגרית והצרפתית. חליתי והתפטרתי. מאז אני חי מעבודתי הספרותית. מלבד שפת אימי ההונגרית הנני קורא וכותב צרפתית וגרמנית… הנני מושלם בידיעת מכונת הכתיבה. ידעתי גם קצרנות, ואוכל לרענן את ידיעותיי על ידי אימון במשך חודש… לדעתי, הנני אדם ישר, תפישתי מהירה, ויפה כוח התמדתי בעבודה".

הקריאה עצובה כי מדובר במשורר גאון, שזכה להכרה בגאונותו רק אחרי מותו על אף שהכירו בכשרונו כבר בחייו, והיה עליו להתחנן לעבודה ולהתהדר בידיעת מכונת הכתיבה שלו. אבל הדברים נכונים גם למשורר טוב כשי אריה מזרחי ואחרים, שאם לא נחנו בעור הפיל הדרוש כדי לשרוד בעולם הזה, עלולים להישבר, או סתם להתמוסס לאט, בכאב, עד החשיכה.

טור חדש שלי במאקו: השיח הביטחוני החליף את השיח החברתי

בדיוק כמו ששר פעם שלום חנוך: "הציבור מטומטם לכן הציבור משלם". וכך סידר "מבצע עמוד ענן" לממשלה את מה שהיא כל כך רצתה – כי במלחמה אין צורך להסביר לאומנות, הדרת נשים ובזבוז אינסופי של משאבים

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s