יום חופש: הדמוקרטיה מרוויחה


800px-Sortie_de_l'opéra_en_l'an_2000-2

השבתון ביום הבחירות מסמל את חג הדמוקרטיה הישראלית – כחלק מזריחת הדמוקרטיה במדינה המודרנית עם תחילת העת החדשה. זהו הבסיס לקיומנו ולכן יש לו משמעות סמלית עמוקה וגדולה.

לא כולם חשים את אותה חשיבות עליונה לסימון הבסיס הדמוקרטי לחיינו. התאחדות המלאכה והתעשייה פרסמה כי יום השבתון יסב למפעלים הקטנים נזקים בסך של כ-100 מיליון שקלים. התעשיינים רואים את העולם סביב מושגי רווח והפסד. הם אינם מבינים שעצם חיינו בדמוקרטיה הוא הישג שאסור לשכוח. בתקופות אחרות היו זמנים חשוכים שבהם דיקטטורות שלטו ביד רמה, אם מתוך בסיס דתי ואם מתוך בסיס של ירושה וכוח. הסתכלות על העולם כולו אך ורק מתוך תכלית כלכלית-קפיטליסטית של סחורות, מאזנים ורווח מפספסת את החגיגה שבה אנו מוסרים לילדינו את המשמעות העמוקה לחייהם; ואת אותה תכלית רוחנית, חברתית ואזרחית, שבאמצעותה אנו מנהלים את חיינו היומיומיים.

ביום הבחירות האפשרות להגיע לעבודה במקומות רבים נשארת בידי העובדים, כך שאלו הרוצים לתרום למעסיק וגם להרוויח עוד כמה שקלים יכולים לעשות כך. יתרה מזו, יש רשימה מיוחדת של עסקים ושל שירותים ציבוריים שוועדת הבחירות המרכזית החליטה שהם צריכים לפעול. לא כולם סוגרים את הדלתות. עסקים אלו נהנים מרווח כפול; זאת משום שהם משרתים את כל הציבור על המשפחות ועל הילדים שמוציאים ממיטב כספם. נוסף על כך, יש גם תקציבים של ועדת הבחירות וגם התקציבים האדירים של המפלגות המזרימות כסף לפרסום, לקמפיינים, לתשדירים, לשלטים ועוד.

אפשר לכמת, למדוד ולשקול את כל הימים בחיינו ולהעריך כל שעה "מבוזבזת" בתוך הרעיונות של רווח והפסד. אך אסור לנו להיכנס לתוך המחשבות הטוטליות האלה, דווקא משום שיש לנו סל ערכים מסוים שעליו אנו בונים את חיינו. רגעים שייראו לבעלי העסקים כבזבוז יתגלו דווקא כבעלי משמעות רחבה לעובדים. למשל, החגים הדתיים לאדם המאמין יעמדו כחשובים ביותר. יום 1 במאי ייראה לעובדים המאוגדים כבעל חשיבות עליונה (כזה שמזכיר את זכויות העובדים). יום האישה הבינלאומי יציין לפמיניסטיות את הרגע שבו הן מכוננות את הווייתן. וכך גם יום הבחירות יזכיר לכולנו מדוע בחרנו בשיטת ממשל דמוקרטית של נציגים ושל פרלמנט.

דווקא בימים שבהם יש הרואים איום על שלטון הדמוקרטיה, קיימת חשיבות כפולה לא רק להצביע, אלא לעודד הצבעה ולשבת יחד, אזרחים ואזרחיות, ולדבר על מה חשוב בפוליטיקה. זאת הפוליטיקה האמיתית, שכן הפוליטיקה עוסקת בחשיפת הכוחות הפועלים בחברה ובמדינה, ובדרך שבה הם מחלקים כוח, משאבים ויוקרה. ברגע שאזרח מצביע וחושף את הצבעתו בפני רבים עם נימוקים המסבירים את בחירתו, הוא עושה פוליטיקה. וזאת פעולה משמעותית וחשובה. חובתנו להגן על הפלורליזם ולהעמיקו באמצעות השבתון, שמסמל את קדושת הדמוקרטיה במדינת ישראל.

הדברים התפרסמו לראשונה בישראל היום

אודות Mati Shemoelof

משורר, עורך וסופר. A Writer
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי, עם התגים , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

3 תגובות על יום חופש: הדמוקרטיה מרוויחה

  1. דרור בל"ד הגיב:

    הדיון הפוליטי החשוב בין המחרימים לבין אלו המעודדים הצבעה מתעלם מעובדה חשובה. פרט לעניין האידיאולוגי ישנו אחוז החסימה הנקבע ע"פ כמות אלו שהצביעו, כולל פתק לבן או קולות פסולים. התייצבות בקלפי משמעותה העלאת אחוז החסימה ומשמעותה חיזוק המפלגות הגדולןת והקטנת הסיכוי למפלגות קטנות לעבור את אחוז החסימה.

    עבור התומכים בדעם, יש חשיבות עליונה לשכנע אנשים שאינם מתכוונים להצביע למפלגה זו לנסות ולשכנע אחרים להחרים את הבחירות. החרמת הבחירות עוזרת לדעם לעבור את אחוז החסימה ולהכנס לפרלמנט הציוני. בהצלחה לכל המפלגות הדמוקרטיות ו לרוויה לכל מצביעי המפלגות הציוניות שילכו וישתו ממימי ים המלח.

    אהבתי

  2. דני הגיב:

    הקונטקסט הפוליטי הנוכחי הוא ליברלי, ולכן יום השבתון הוא בדיחה עצובה ויקרה, במיוחד לאור אחוזי ההצבעה הנמוכים. אם שלטון ליברלי באמת מעוניין שאזרחים יצביעו בבחירות לפרלמנט, שישלם 1000$ לכל מי שמגיע לקלפי, במזומן.

    במלים אחרות, ועם כל הכבוד למפלגת דעם, לצערי, בישראל של 2013 – כל הדיון הרפובליקאי ו/או הסוציאליסטי לגבי חשיבות ההצבעה וכו' הוא דיון אנאכרוניסטי לחלוטין.

    אהבתי

    • דרור בל"ד הגיב:

      אריאלה אזולאי ועדי אופיר על החתירה לממשי, שנת 2001: "בקרב היהודים, כמו בקרב הפלסטינים, ישנם…[בין היתר] אנשים שקצה נפשם המקווים לסלק את הסימולציות אחת ולתמיד, להשתחרר מן הסימולטיביות האימננטית, שאותה כופים תנאי המצב של המציאות ההיסטורית, ולחזור להפרדה חד משמעית: בין מלחמה לשלום, בין חירות לשעבוד, בין ממשי למדומה, בין אמיתי לכוזב. […למשל] מתנגדי הסכם אוסלו בקרב השמאל הרדיקלי בישראל ובקרב השמאל החילוני הפלסטיני. אלה טענו כל הזמן שהמלך עירום. אותם אי אפשר היה לבלבל במשחקי סימולציה, פוסטמודרניים. מאחורי כל מהלך במו"מ הם ראו מיד מניפולציה ישראלית שנועדה להכשיר צורה חדשה של שליטה, וכניעה פלסטינית שנועדה למעשה להבטיח את חלקה של הרשות במערך השליטה הזה.
      […] הם ידעו מראש שהתהליך יסתיים באסון. ההתקוממות הפלסטינית הייתה מבחינתם הסרת מעטה הכזב ממציאות הכיבוש והוכחה נחרצת לצדקתם. כמו נגזרו הכישלון הזה והאסון הזה מראש ; כמו מסוגלת האלימות החדשה לסלק את הסימולציה אחת ולתמיד. אך האמת היא שרק סימולציה מסוגלת לשכך, בהדרגה, את האלימות בלי לגבור עליה לגמרי".
      (מתוך: "שלום, מה שלומך", בתוך: "ימים רעים", רסלינג 2002, עמ' 108-109)

      אני מוצא לנכון לציין כי אני במהלך החודש האומלל מאז הגעתי (באופן זמני) למדינה הציונית, אני מסכית ושומע דברים דומים או זהים במשמעותם לקביעתך. הדוברים הם חברים, מכרים ומזדמנים, כולם פלסטינים אזרחי המדינה הציונית, וכולם (מדגם לא מייצג כמובן) מחרימים את הבחירות.
      לגבי דעם, או התנועה בראשות אסמא אגברייה. מרגע שהתחלתי להסכית ולשמוע גם את דבריה ואת דברי הפלסטינים התומכים בה, שמעתי דברים דומים או זהים לדברי הפלסטינים עימם דיברתי אשר מחרימים את הבחירות. אלא שאלה לא הכירו כלל את דעם ואת אגברייה, והזלזול שלהם בבל"ד (ובשאר המפלגות הדמוקרטיות) היה זהה לזלזול שלנו בפוליטיקאים הציונים.

      אתה מוחה על הקונטקסט הנוכחי, על דיון אנאכרוניסטי, אך אני רואה בדבריו של שמואלוף דווקא חזון. בקונטקסט הפוליטי הנוכחי (בזמן – היום, ובמרחב – בין החומה הציונית לים) אסור לומר במפורש את מה שאתה באמת חושב על מה שמכונה דמוקרטיה ועל מי שמשתמש בכינוי זה. מותר לומר את הדברים הבאים: "… דווקא משום שיש לנו סל ערכים מסוים שעליו אנו בונים את חיינו [כדאי לשים לב לעובדה ש]רגעים שייראו לבעלי העסקים כבזבוז יתגלו דווקא כבעלי משמעות רחבה לעובדים. למשל, החגים הדתיים לאדם המאמין יעמדו כחשובים ביותר. יום 1 במאי ייראה לעובדים המאוגדים כבעל חשיבות עליונה (כזה שמזכיר את זכויות העובדים). יום האישה הבינלאומי יציין לפמיניסטיות את הרגע שבו הן מכוננות את הווייתן. וכך גם יום הבחירות יזכיר לכולנו מדוע בחרנו בשיטת ממשל דמוקרטית של נציגים ושל פרלמנט".
      פרשנות רחבה יותר (בזמן ובמרחב) למשפט הזה, פרשנות המסתייעת בדמיון מזרחי מפותח (למשל של יהודה שנהב, למשל של צבי בן דור, למשל של מאיר עמור) תציע אופק עתידי רחב יותר של משמעות המילה יזכיר ותהפוך את המשפט האנכרוניסטי לחזון: יהודים-ערבים לא רק כאנכרוניזם אלא גם כחזון פוליטי הבא לממש באמצעות העבר את העתיד הרצוי, שנת תתע"ב בחזונו של צבי בן דור (פורסם ב'קדמה'), והחזון שהציע מאיר עמור במאמרו "המרחק בין דעם ופוליטיקה מזרחית", (העוקץ). הקיצור, לא היום ולא ישראל.

      אני משכתב את חזונו של שמואלוף, מבלי להוציא את הדברים מהקשרם: "הצבעה שתיראה למיואשים ולאדישים כבזבוז [להבדיל מאלה המחרימים אידיאולוגית] יתגלו דווקא כבעלי משמעות רחבה לעובדים [אשר מצביעים דעם]… יום הבחירות יזכיר לכולנו [בעתיד, אם וכאשר תיכנס אגברייה לפרלמנט הציוני ואם תצליח ליישם שם את עקרונותיה] מדוע בחרנו בשיטת ממשל דמוקרטית של נציגים ושל פרלמנט".
      הזייה? ערבוב לא אחראי של דמיון ומציאות? משאלות לב חסרות בסיס? ייתכן. כל חזון חוטא בכל אלו. גם החזון של החרמת הבחירות על מנת להביך פוליטית את המשטר הציוני ולהשתמש בהבכה כדי ליצור לו דה-לגיטימציה הוא חזון ארוך טווח עם רמת סיכון לא נמוכה כלל. ייתכן כי עד הבחירות הבאות נסיק כי אין דרך אחרת. בוודאי שאסור לפסול זאת על הסף כפי שעושים לצערי רבים וטובים, ביניהם תומכי בל"ד. יחד עם זאת, אסור לפסול גם את חזונו של שמואלוף או את חזונה של אגברייה.

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s