על השיגעון: על "קברות התאווה" | אהרון מגד

2232013314

ספרו של אהרן מגד בוחן את תהליך ההתפרקות הנפשי של גבר צעיר הלום קרב. אך מגד אינו מקצין מספיק את מצוקתו של הגיבור לכדי אמירה בוטה ומטלטלת באמת

"קברות התאווה," ספרו החדש של אהרן מגד, הוא ספר פרידה. כמו סופרים ותיקים אחרים, הוא אינו מפחד להביט אל התהום ולהתמודד עם הסוף המתקרב. ספרו נוגע בנושאים לא פשוטים דוגמת כוחו של הזיכרון, תודעת המוות, הלם קרב והתפוררותם של חיי נישואים. מי שקרא את ספריו של מגד, יקבל גם כן את מידת האירוניה, הסרקסזם והחיפוש הבלתי פוסק של מגד אחר דרך יציאה אל מציאות חדשה.

בספרו הקודם, "זבובים" (אחוזת בית, 2008) גיבור הרומן ביקש לייצר אנרגיה חזקה מספיק מתנועת הזבובים כדי לפתור בעיות בעולם. בספר זה מבקש הגיבור יונתן להקים מבנה מיוחד, לא פחות מאשר על רחבת הכותל, החלטה שגובה בסופו של דבר מחיר כבד. וכך הוא מספר לראש עיריית ירושלים על חזונו: "ההיכל יהיה לזכר החיילים הנעדרים, שלא נודע אם חיים הם. הוא ייבנה על רחבת הכותל כי רחבה זו היא 'בקדמת עדן' " (עמוד 133).

ככל שהעלילה מתקדמת, מצבו הפסיכולוגי של יונתן – שעדיין נושא את הלם הקרב מפציעת ראש ממלחמת ששת הימים – הולך ומידרדר. ראשית, הוא אינו מצליח להתאושש ממות אמו הלא יהודייה, שנקברה מחוץ לגדר בית הקברות. שנית, הוא נאלץ להתמודד עם זיכרון בגידה מעומעם של אשתו האהובה אלנה.

יונתן הוא גיבור לא מתפקד: הפציעה פגעה בזיכרונו וגורמת לו לחוות את אירועי העבר כאילו התרחשו כעת. הוא לא עובד, קם בצהריים, בקושי אוכל וכל היום מקנא לאשתו, שעסוקה בעבודה בחברת נדל"ן, ולמעשה מפרנסת את השניים.

לרגע אחד נראה שאשתו מצליחה מאוד בעבודתה, ולאחר מכן אנו מגלים שעסקי הנדל"ן נופלים עם עליית ממשלה סוציאליסטית לשלטון, מה שמוביל לגדילה בהיצע הדירות ולהורדת הריבית על המשכנתא. יונתן בקיא בעיקרי המחאה החברתית שנושבת מרחובות העיר, אך הוא אינו בצד המוחה – הוא חושש שאשתו תאבד את משרתה והוא ימצא את עצמו ללא בית.

הספר מספק ראייה עדכנית על נושא הדיור האקטואלי, כפי שיונתן מספר: "מקור כל הרע הוא הנדל"ן, אמר לעצמו כשהתאושש מרוגזו. הנדל"ן משחית. הנדל"ן הביא אותה (את אלנה; מ"ש) לתאוות בצע, ומתאוות בצע הגיעה אז לתאוות בשרים. התאוות מעבירות אדם על דעתו."

משפט זה מבליט את הניגוד העקרוני בין עולמו הרוחני של יונתן העוסק במוות, בזיכרון ובהרהור, ובין עולמה החומר(נ)י של אלנה, העוסקת בפרנסה, בחיים, בהווה ובניסיון להציל את בית העסק שלה. יונתן מתאווה לאלנה בצורה אינפנטילית. הוא הדגם המרוקן של הצבר הציוני, שכל כולו עסוק בדיבורים אבל מרוב תהיות הוא מאיים להתרוקן. מחשבותיו ותהיותיו האבודות לעיתים מצחיקות ולעיתים פוגעניות, אך הוא אינו נח לרגע ותזוזתו חסרת המנוחה מחריבה את החיים התקינים של משפחתו ושל חבריו, שדואגים לו מאוד.

שפתו של מגד קלילה ולא מורגש שקוראים את יצירתו של סופר מדור אחר. עם זאת, אפשר היה לקחת את אובדן השליטה של יונתן למחוזות הרבה יותר דמוניים, בדומה לספריו הנודעים של סטיבן קינג, שעסקו לא אחת בגיבורים טראומתיים, על סף שיגעון. קיימת תחושה שמגד כותב ספר מוסר, יותר מאשר ספר אימה קלאסי של התפוררות אדם או מדינה בעקבות טראומה.

האיור על העטיפה: חיבוק מאת גליה פילין-טרמו
האיור על העטיפה: חיבוק מאת גליה פילין-טרמו

בנוסף, אפשר היה לשכלל את צירי העלילה ולהדגיש את שליטתו של מגד באבסורד. למשל, למתוח יותר את האלימות המוטבעת בקנאה של יונתן לאשתו אלנה, להשאיר אותנו זמן רב יותר בחרדה המאיימת ובתוצאות שלה. הדמות של אלנה לא היתה מפותחת דייה. היא הפכה לגורם שמטרתו להאיר לנו את הקצנתו הנפשית של יונתן, אך היא עצמה נותרה ריקנית.

דווקא בעידן כל כך פמיניסטי, לנשים ממעמד גבוה יש יכולת וחופש תנועה גדולים יותר, בייחוד במציאות שבה הספר מתקיים. נוסף על כך, אם למגד היו שאיפות קומיות, שהיו אמורות לבוא לידי ביטוי באמצעות שאיפתו של יונתן להקים כאמור את ההיכל ברחבת הכותל, מדוע לא הציב את הרעיון המופרך כבר בתחילת הספר כדי לקדמו בהמשך?

חרף כל זאת, מגד מצליח להגיע ל"מאיים," לזר ולסכנה העומדים מתחת לכל מה שמוסכם בישראליות. העובדה שגיבור ספרו של מגד אינו יהודי, דורשת מהציונות לחשוב מחדש על בסיסה הביולוגי, ולשקול מעבר לצורה של לאומיות המבוססת על תרבות. מגד מצביע על ישראליות אליטיסטית ומרוחקת שנמצאת במשבר, אבל פוחד לקרוע אותה לגזרים.

בגיל 92 אהרן מגד עדיין כותב כמו שוודי אלן מדבר: במהירות, עם הומור, אירוניה ומודעות עצמית גבוהה. מגד נוטה לשלב את אישיותו הציבורית עם אישיותו הספרותית, ובראיונות עימו הוא אינו מפחד להתוודות כי שם פתק לבן בבחירות האחרונות. מאחוריו קריירה ספרותית עשירה ומגוונת, זכייה ברוב הפרסים הספרותיים שקיימים בארץ דוגמת פרס ברנר, פרס שלונסקי, פרס ביאליק, פרס פיכמן ועוד ועוד. הוא אחד השרידים האחרונים לדור של כותבים שחוו בזמן אמת את החיבור העוצמתי בין התרבות ובין קום המדינה.

יש לקוות שקצב הכתיבה המרשים של מגד יישמר ושימשיך להוציא ספרים רבים וטובים.

חרגול ועם עובד, 159 עמודים

לקריאה נוספת:

שבת שלום וחג שמח!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s