סיכום ההופעה שלי בפסטיבל יערות מנשה, המאמר על בועת איחוד כוורת וגם תשובה לבני פרל

 תודה לכל מארגני פסטיבל יערות מנשה על סופש מקסים. ליחזקאל נפשי על ההזמנה לקומזיץ המשוררים שהיה לי עונג לפתוח בשירים : ״ישראל״, ״פינו את התקווה״, ״למה אני לא כותב שירי אהבה ישראליים״ ו״תראו, תראו מה קורה על רכבת השפה שלנו״. לתומר גרדי שקרא עדות של פליטה מהכפר רוביעה שקבור תחת יערות קקל באיזור ולמרות ניסיון להשתיקו, הוא דיבר עד הסוף. תהל פרוש, חגית גרוסמן, אוסנת סקובלינסקי, אבנר שטראוס, נועם לוי (שהזמינני גם לאירוע מוצלח ביותר בפסטיבל סרטי הפועלים בחיפה עם דורית ויסמן וסיגל בן יאיר ותודה גם לרפי קימחי) הרכיבו את נבחרת החלומות של השירה.  היו הופעות נפלאות של ההרכב החגש של הבסיסט המופלא בנו הנדלר, הילה מ״כלבי רוח״ (השקה של אלבום ראשון מבטיח ב-11.6 בבארבי) והבילויים.  איילה ויעקב ומיכל התפננו עימנו במתחם האמנים שדאג לכל מחסורנו. מזג האוויר היה נפלא. ואי אפשר לחכות כבר לשנה הבאה   ההקראה הבאה באירועי חודש הקריאה בעמק רפאים ושם אדבר על עריכת עבודת גילוי ולרוחב ועוד.   שבוע טוב יא ג׳מע


בפסטיבל

תודה לכל מארגני פסטיבל יערות מנשה על סופש מקסים. ליחזקאל נפשי על ההזמנה לקומזיץ המשוררים שהיה לי עונג לפתוח בשירים : ״ישראל״, ״פינו את התקווה״, ״למה אני לא כותב שירי אהבה ישראליים״ ו״תראו, תראו מה קורה על רכבת השפה שלנו״. לתומר גרדי שקרא עדות של פליטה מהכפר רוביעה שקבור תחת יערות קקל באיזור ולמרות ניסיון להשתיקו, הוא דיבר עד הסוף. תהל פרוש, חגית גרוסמן, אוסנת סקובלינסקי, אבנר שטראוס, נועם לוי (שהזמינני גם לאירוע מוצלח ביותר בפסטיבל סרטי הפועלים בחיפה עם דורית ויסמן וסיגל בן יאיר ותודה גם לרפי קימחי) הרכיבו את נבחרת החלומות של השירה.
היו הופעות נפלאות של ההרכב החגש של הבסיסט המופלא בנו הנדלר, הילה מ״כלבי רוח״ (השקה של אלבום ראשון מבטיח ב-11.6 בבארבי) והבילויים.
איילה ויעקב ומיכל התפננו עימנו במתחם האמנים שדאג לכל מחסורנו. מזג האוויר היה נפלא. ואי אפשר לחכות כבר לשנה הבאה
ההקראה הבאה באירועי חודש הקריאה בעמק רפאים ושם אדבר על עריכת עבודת גילוי ולרוחב ועוד.
שבוע טוב יא ג׳מעה

מסיפורי פוגי אי אפשר ללמוד כלום

המוזיקה המזרחית כבר ניצחה מזמן, וגם הרוק הישראלי לא ירוויח כלום מהאיחוד של כוורת. להקה שמתאחדת מדי כמה שנים כדי למלא את חשבון הבנק שלה, ולא הרבה יותר מזה

להקת "כוורת" היא לא יותר מרוח רפאים של ארץ ישראל הטובה והישנה. תעזבו אותכם מקצב המכירות המדהים, מהרווחים ומההתגודדות של הזיעה בפארק. אין בנהירה לכוורת שום דבר שקשור להווה. היום, כשהמוזיקה המזרחית ניצחה ולקחה את מקומה כחלק מהייצוג השוויוני של האוכלוסייה המזרחית בישראל, אין לאן לברוח. ומאידך, הרוק הישראלי שרעב כל כך לצופים לא יזכה בנתח של הצופים שיבואו אליו.

לא, אל תצפו למכירות כאלו, ולרווחים ענקיים, הרוק יישאר בפינה ויסתכל בתדהמה בישן וברע – בנוסטלגיה לאותו מעגל של הורה. אבל מי שיביט בעומק בתוך שני הז'אנרים האלו, המוזיקה המזרחית והרוק הישראלי לא יצטרך את כוורת בכדי להישאר מעודכן. מצד אחד המוזיקה המזרחית שסופגת ריקושטים מכל עבר לא הייתה צריכה יותר מאייל גולן אחד בכדי לקחת את כל הפרסים בענף. מצד אחד ברוק הרעב יש דוגמאות אינספור ליצירתיות מדהימה כמו "הבילויים", שבאלבומם האחרון כבר ענו לאותו הורה חלול וכינו אותו "הורה הסלמה" (מלשון הסלמות של חונטת הגנרלים שממציאה לנו מלחמה בכל שנה) ואביב גדג' באלבומו "ילדים של מהגרים" כתב באחד השירים "אם זאת גאולה, עדיף כבר גלות".

פסטיבל יערות מנשה 2013

פסטיבל יערות מנשה 2013

כן, הדור החדש ברוק הישראלי לא קשור בשום דרך לדור הקודם והזחוח של כוורת. כמעט שכחתי לשאול, סליחה איפה כוורת הייתה אל אל מול העוני העצום של המזרחים בעיירות הפיתוח והשכונות? איפה היא הייתה במחאה של קיץ 2011? איפה היא הייתה לעזאזל?! אני אגיד לכם בדיוק, היא נתנה בדיוק מה שציפו ממנה. להיות אותה להקה של בוגרי להקות צבאיות, שנכנסו עם הקשרים לתוך הצבא בניגוד לפריפריה. הם ידעו לרקוד ולשמוח בליין אשכנזי אקסלוסיבי. המחאה שלהם הייתה כל כך קטנה, שהייתה צריך זכוכית מגדלת בכדי למצוא אותה. והיום, כשאין מספיק ג'ובות מהשמעות, אין דבר יותר טוב, להפעיל מדי כמה שנים, את האיחוד המשותף. לקחת את ההון הסימבולי העצום ולהפוך אותו למטבע, לקש. כמו הכותרת של סרטו של וודי אלן: "קח את הכסף וברח".

תעמולה תרבותית לבנה

האיחוד של כוורת, והשירה של עשרות אלפי אזרחים יחדיו, לא יחזיר את שלטון הלובן לשלטון, למרות שהוא מהדהד לממשלה הכי לבנה שהייתה לנו, למרות שאפשר לדמיין את בנט ולפיד עולים לשיר סולו עם כוורת ונתניהו מכה במשולש. בלי הרבה סליחות, זה כבר לא יעזור. כי הרחק למטה – הבסיס של הפירמידה הלבנה הזאת התערער. הצעירים הרעבים רוצים לעזוב את ישראל (מי שיכול) ואלו שנשארים מפוררים כל מושג, קטגוריה וזהות הגמונית. הם לא מוכנים יותר לרקוד הורה ולשכוח שאנו כובשים עם שלם, הם לא מוכנים לשתוק על היעלמות מדינת הרווחה (הם האלפים שהקימו את מחאת 2011 וצעקו צדק חברתי). והמוזיקה בניגוד לכוורת כבר לא מגיעה מתוך החלקים השבעים. היא רעבה ומגיעה מתוך צמא אדיר למשמעות וערך.

אז רוצו לכוורת, ואל תצפו לראות אותי רץ איתך. כמו שאמר העיתונאי הבריטי מלקולם מגרידג': "רק דגים מתים שוחים עם הזרם". ושל תטעו ותחשבו שלא עברתי את התעמולה התרבותית הזאת. בעברי שמעתי הלוך ושוב את סיפורי פוגי. אבל זה כי הייתי רדום וישנתי תחת עירפול הלובן. והיום כשהתעוררתי, אני מעדיף מיקס טייפ של קפה גיברלטר, ולדמיין שאני באמת במזרח התיכון.

איזה הופעה הילה רוח נתנה ביערות מנשה, לחצו על התמונה וקשיבו לקול המהפנט שלה

איזה הופעה הילה רוח נתנה ביערות מנשה, לחצו על התמונה וקשיבו לקול המהפנט שלה

 

הרב בני פרל לא טעה.

הוא אינו טעות במערכת. הוא רואה את זוהר ארגוב כנרקומן, ואת אביהו מדינה כחובב, כחלק מזרם דתי שעדיין לא הבין את הגדולה של השניים. הוא קושר אותם לחוסר תרבות, או תרבות ערסית, או תרבות מזרחית קלוקלת. אבל ארגוב ומדינה כדוגמא לתרבות שיצרה המוזיקה המזרחית הם גדולי הבלוז. בתוך המוזיקה שהם ייצרו  מצוי הבלוז הגדול ביותר. הם אלו שהצליחו לגעת בנימי הדיכוי הקשה מנשוא של האוכלוסייה המזרחית בישראל וכל מי שרצה להזדהות ולקחת את העצב אל ליבו. אין פה טעות שהרב פרל לא מבין בבלוז. הרבה ראו גם בעבדים השחורים שניגנו בשדות, כנחותים, כשלוש רבעי אדם. אבל שנים חלפו והבלוז הפך לאביו של הרוק, הג'אז, ואחר כך גם ההיפ הופ. וכך גם בישראל, אין דור מוזיקלי שלא גדל על זוהר ארגוב, על אביהו מדינה. אין יוצר שאוהב את הז'אנר המזרחי, היהודי-ערבי שלא מתכתב עם השניים ודרכם עם גדולי הזמר הערבי. אף בעולם הערבי ישנה גם הכרה במוזיקה המזרחית וביצירה שלהם והרב פרל חושב שהוא ממציא את הגלגל.

המוזיקה המזרחית התחילה כמו מוזיקה של אוכלוסיות מודרות אחרות ברחבי העולם, מתוך עולמם של אלו הסובלים. זוהר ארגוב לא במקרה שינה את שמו מעורקבי. הדיכוי האשכנזי שהיה בשיאו לא נתן מקום לתרבות המזרחית והיא צמחה מהשוליים, באמצעות מוזיקת הקסטות והגיעה להיות הכי פופולארית היום. אז תנו לרב פרל לטעות, ולכל אלו שמסכימים איתו. אנו לא צריכים אותם. הגענו עם המוזיקה המזרחית למרכז של המרכז. וב"ה יום אחד פרס ישראל יינתן גם לזוהר ארגוב וגם לאביהו מדינה, על אפם וחמתם של הפרלים… ויכירו שהם אלו שליטשו וסיגננו את הבלוז המזרחי עד לשלמות.

המאמר על כוורת התפרסם במאקו והרשימה על בני פרל התפרסמה בידיעות תל אביב

אודות Mati Shemoelof

משורר, עורך וסופר. A Writer
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי, עם התגים , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על סיכום ההופעה שלי בפסטיבל יערות מנשה, המאמר על בועת איחוד כוורת וגם תשובה לבני פרל

  1. נתי הגיב:

    כמות השנאה והגזענות בפוסט הזה היא בלתי תאומן. גם אביהו מדינה, ישי לוי ומשה פרץ לא פתחו אוהל ברוטשילד או אפילו בשכונת התקווה, מה זה קשור? ופופ מזרחי הוא פופ, לא יותר מזרחי ממיכל אמדורסקי או היי פייב, לא יותר שחור מכוורת.

    אהבתי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s