סכנה: עגל הזהב של צוקרברג | יובל גלעד

cc: flickr

עגל הזהב של צוקרברג

מאת: יובל גלעד

אנשים, תזהרו מהפייסבוק! הוא גורם לכם להיחשף עד הקצה, הוא מעורר אמנם ויכוחים ומאפשר דיונים, מאפשר לכל אחד לבטא עצמו, אבל תוך כדי ביטוי עצמי האדם שוכח שהוא עירום ועריה, בזירה ציבורית, הופך את הפרטי לציבורי. אנשים, שימרו על עצמכם! לא הכול צריך להפוך לציבורי, לא צריך לתת לאגו לחגוג באינסוף תמונות ועדכונים בציבור.

פוקו דיבר על כך שבעידן המודרני אין צורך בכליאה לצורך הענשה. מספיק פיקוח מתמיד מטעם "האח הגדול", ועינו של האח הגדול נמצאת בכל מקום – היא מקשיבה לדיוני פייסבוק, אולי גם לשיחות הסלולריות שלנו, בעבודה אנחנו מנוטרים על ידי מערכות שבודקות את היעילות שלנו בעזרת המחשב, ולא רוצה להיכנס כאן לתיאוריות קונספירציה – כי אני לא מאמין שיש כאן משהו מאורגן גלובלית, אלא פשוט הרבה כסף בדמות צוקרברגים שגורמים לנו לעשות סטריפטיז בפרהסיה.

יפה להקשיב לעורב בגן ציבורי. יפה לנשק תינוק חמוד שנולד בבית. אין הכרח לשדר את זה. יפה גם להתווכח על נושאים חשובים, אין צורך לחשוף את עצמך בהקצנה בוטה כמו שעשה שי אריה מזרחי ז"ל בפוסט המחאה שלו. הפייסבוק והאינטרנט בולעים הכול, אבל הם גם מבנה חברתי מחושב, שנשלט כיום על ידי אידיאולוגיית הכסף והכוח, מבנה המעניש את חריגיו. ומהר. ובמזומן. וגם למשורר העומד כיום בעין סערה עקב דבריו הכנים, כנים מדי ומסוכנים – אני אומר – לך לים. ברח מזה. ברח למרחב הפרטי.

אי אפשר להילחם בקידמה

אי אפשר להילחם בקידמה, אי אפשר לאסור על אנשים צעצוע אהוב. אבל אנא, אנשים, תחשבו לפני שאתם חושפים עצמכם בציבור. אם אתם לא יכולים להתנתק לגמרי, צמצמו מגע. אל תמדדו את חייכם ודבריכם לפי כמות הלייקים, כי זה הופך אתכם לזונות של אינפורמציה.

אני מתנייד באוטובוסים. זאת הזירה הציבורית שלי, כי בעבודתי אני לבד. אני אוהב להסתכל על בני אדם, לא להטריד, רק להסתכל במעין אחוות פועלים נוסעים לעבודה. אבל לאחרונה הם לא מסתכלים חזרה – הם באייפונים, שלמרבה הפלא גם לעניים יש, כאלה העובדים בשירות לקוחות. כולנו זמינים כל הזמן, כשפעם הופנטנו למסך הטלוויזיה בשעות הפנאי. עכשיו אנחנו מהופנטים כל הזמן. ובעיקר לעדכוני פייסבוק. אנשים, תזהרו מהפייסבוק, עגל הזהב של צוקרברג.

מאת: יובל גלעד

אנחנו מתרגשים, נלהבים, מבסוטים, מצומררים ומשולהבים להזמין אתכם ל- ערס פואטיקה 5- חמסה חמסה חמסה! 29.5— יום רביעי— 21:00— א-לה רמפה- העמל 21 ערב הקראת שירה/ מילים טבולות בעארק +פלוס+ השקת האסופה המודפסת הראשונה שלנו! ירעידו את עור התוף במילים: קלקידן ישראל דדון פדרו גראס עדי קיסר שלומי חתוכה רועי חסן לורן מילק אלפרד כהן מתי שמואלוף אלה גרינבאום- בהקראה וריקוד *ייתן ביטים על התופים- גיא בן עמי לפני ואחרי—> די ג'י חן אלמליח בתקלוט חוצה מדבריות ואוקיינוסים פלוס עצירות יזומות במיצר גיברלטר. בואו ותביאו לנו חמסות וסיגריות מקמח מלא! נשיקות עדי משתתפי אסופת ערס פואטיקה: אלון בר/ לורן מילק/ הילה זאנה/ אלה גרינבאום/ ישראל דדון/ תומר טלמור/ מתי שמואלוף/ עדי קיסר/ נדב נוימן/ שחר-מריו מרדכי/ גל יונגמן/ חנה וזאנה גרינולד/ אלה נובק/ ציון אשכנזי/ שלומי חתוכה. ערס פואטיקה/ רוק דה קסבה: http://www.youtube.com/watch?v=H0unAu4VSmg ערס פואטיקה בפייסשיט: https://www.facebook.com/pages/ערס-פואטיקה-Ars-poetica/452953154782666?fref=ts

אודות Mati Shemoelof

משורר, עורך וסופר. A Writer
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי, עם התגים . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

8 תגובות על סכנה: עגל הזהב של צוקרברג | יובל גלעד

  1. גיורא פישר הגיב:

    דברים כדורבנות המקבלים חיזוק באירוניה הלא מכוונת, המופיעה בדף זה מצד שמאל שם מתי שמואלוף כותב : " הצטרף לפרופיל פייסבוק שלי ותשאר מעודכן". כמורה, שנדרש לפעמים להכנס כממלא מקום, אני מברך על הטכנולוגיה: פעם, להכנס כך לכיתה,
    היה להלחם בחייתו יער. היום, אין בעיה. כל התלמידים זומבים מול מסכי ה"סמארט פון"

    אהבתי

  2. יובל ג., יהודי בלי פייסבוק הגיב:

    תודה גיורא. זומבים הם יצורים שקטים. לגבי מתי: פרנסתו בפייסבוק, והוא אקטיביסט, וזה שדה הקרבשלו.
    היה אפשר להרחיב הרבה על מות האדם והפיכתו ליצור קורא טקסט, אבל כאן התמקדתי בסכנה הפשוטה והמיידית: לחופש הפרט, לחשיפה מופרזת שעלולה להביא לנזק לשמו של אדם, בקיצור – זה מכשיר מסוכן, ואנשים לא מבינים את זה. אז אל תעשו לי לייק, אבל אנא קראו וחשבו על זה.

    אהבתי

  3. אפשר לקחת את זה עוד צעד קדימה ובכלל להתנתק מהאינטרנט. אבל אני לא חושבת שאפשר וצריך להטיל את כל ה"אשמה" על גבה של רשת חברתית כזאת או אחרת. מה עם האחריות האישית, הפקת לקחים וההתבוננות העצמית?

    הדברים כבר פורסמו במספר מקומות וידועים לכן אין טעם לא להזכיר את שמו של דניאל עוז גם פה. צריך להגיד שהוא עשה מעשה טפשי, להגיד בדיון ציבורי על פדופיליה שילדה בת 7 מדליקה אותו זה לא חכם ונכון להגיד. אז עליו ללמוד מהטעות הזאת וזה לא קשור במקרה הזה לפייסבוק או כל פורום חברתי אחר. וכל מאמר שינסה לגונן ולחפות על טעותו זו לא יצלח מבחינתו. זה לא בושה להודות לפעמים גם על טעויות וללמוד מהן משהו לחייך ולהבא.
    כמו שאמרת הוא ילמד מהפרשה הזאת לחשוב פעמיים ויותר לפני שהוא יורה לכל עבר את תחושותיו.
    מה גם שלהצהיר שאתה משורר ולהיות הבן של.. כמובן שמזמין אחריו גם ביקורת מכופלת, לטוב ולפחות טוב. על כן טוב יעשה להבא, להיות זהיר יותר ומחושב יותר על מוצא פיו, כבניסיון ילדותי להתרברב, כמו שקרה במקרה הזה.

    לגבי פייסבוק. נכון שיש בו הרבה מהתעתוע ויכול להיות מנוצל לטובה או לרעה. הכל תלוי בראות עיני המשתמש בו. לטווח המיידי או הרחוק יותר. פייסבוק הוא לא יותר מכלי. ממכשיר.

    ונכון שזו פלטפורמה גם כלכלית. אבל אף אחד לא מונע ממאן דהוא להקים עסק שיהיה גם כלכלי, דרך האינטרנט.

    אהבתי

  4. יובל ג., הגיב:

    נכון, זה רק כלי, ואפשר לעשות בו שימושים טובים וחיוביים, אבל
    1. הוא כלי וידויי מטבעו – צילומי בני אדם, סיפורי חייהם – ומטבע זה הוא גם מעין "האח הגדול" גלובלי (בסין, אגב, יש להם פייסבוק משל עצמם, נתון לפיקוח, כמובן). הוידוי היא פעם צורה של התנקות מחטאים אצל הכומר, היום זה בחוץ, פתוח לעיניי כולם.
    2. בנוסף, ועל אף החתרנות שמנסים להכניס פה ושם אנשים, איפה שיש חברה יש לחץ חברתי, נורמטיביות, והוקעת השונה. זאת דרך של החברה לאחד את עצמה ולסגל לעצמה נרטיב שליט. לכן, ההשתתפות, גם אם לא באופן מודע, מכפיפה את המשתתף ללחץ חברתי להיות "בסדר", במסווהשל חופש ביטוי.
    3. וכאן נכנס פוקו שמי שלא קרא חייב לקרוא: צורת השלטון המודרנית איננה ענישה בחוצות כמו שהיה פעם, אלא פשוט פיקוח. מהאסיר נשלל החופש אבל לא עושים לו דבר כמו שהיו עושים פעם, אלא פשוט מפקחים עליו תמיד. גם על עובדים עם מחשבים מפקחים על הזמן, מנטרים את התפוקה שלהם. וגם הפייסבוק – הנה משורר אמר דבר חריג, שאניחושב שלא היה צריך לומרבפומבי, ולא רק בגלל הנזק האישי אלא בגלל שיש אנשים שעלולים לפרש את הדברים אחרת ולא להבין למה התכוון – ועכשיו הוא מוקא.
    צורת הפיקוח המודרנית: תתוודה, תתוודה, תתוודה, ואנחנו נדע מי אתה. לא צריך אפילו להעניש פיזית, מספיק לפקח. (וראי פקחי האטום העולמיים מטעם מדינות בעלות יכולת אטומית).
    4. הפייסבוק הוא כלי להפרטת בני אדם: במקום להיפגש ולראות את האדם פנים אל פנים, אנחנו בקשר עם עשרות, מאות ואלפים, זורקים להם משפט פה ומשפט שם, אבל הכל מתוך חדרים צרים או עם סמארטפונים, כל אדם מבודד לצרותיו – האישיות והכלכליות.
    5. הלייקים. כל אדם יכול לעקוב אחרי אהבותיו של אדם אחר. אם האדם רוצה לעשות לייק לדיון או קבוצה חתרנית – לא מקובלת חברתית מבחינ הזו או אחרת – יש מי שיכול לראות.
    6. צפיחית בדבש – בגלל שהפייסבוק בנוי על לייקים, וכל אחד רוצה להיות אהוב, הרי שיש בו חיפוש סנסציוניזם אמירתי רדוד שיביא לייקים כמה שיותר מהר ולא חשיבה של ממש. בנוסף – יש שכפול דעות, רצון להגיד בדיוק את מה שנהוג להגיד באותו רגע, כדי לקבל אלף לייקים – שאחר כך אולי אפשר יהיה למנף אותם לאיזה הזדמנות עסקית בקשר עם איזה מחובר. כלומר: אפס ביקורת עצמית, המון אהבה עצמית, וזה לא מועיל לאף אדם ולשום חברה. או ביקורת סנסציונית סתמית, בלתי מנומקת.
    7. ועוד לא דיברתי על התמכרויות…

    אהבתי

    • סליחה על האיחור במתן התגובה לתשובתך. בין דבר לדבר…
      ואענה אחד לאחד..
      1. הווידוי – אישי לחלוטין ולפי בחירה כמה כל אחד מוכן להיחשף בפני האחרים. מה כומר? ביהדות אין וידויים ועוד איך. אנשים אולי נרתעים כי אחרי הווידוי, בא השלב השני שהוא הבעת חרטה, ובשלב שלישי – לקחת על עצמך לא לחזור על אותה הטעות שוב…..אחרת מה עשינו? (ראה הלכות תשובה אצל הרמב"ם).
      2. חברה חכמה ובריאה תרצה להגן על פרטיה לבל יפגעו. בוודאי אם הם חלשים, חסרי ישע או ילדים. אז מה זה שייך לנורמטיביות, צביעות, פוליטיקלי קורקט או חופש ביטוי?
      3. עוז אמר מה שאמר בצורה מפורשת, שאפילו אין צורך לפרשה. כי נאמרה בברור וחד משמעית. אני חושבת שגם אם היה רוצה לדבר בכנות, ולצאת באמירה מסוג זה, היה עליו לאמרה בהסתייגות מסויימת. כי זהו פשוט עיוות מחשבתי, ולא בגלל שהתעוררה לו הפנטסיה, אלא בגלל שהוא לא מגלה הבנה שסוג כזה של פנטזיות אסור לתת לגיטימציה בשום צורה ואופן.
      לי אישית יש ברוך השם ילד אחד מקסים ושרק ידע טוב בחייו . אבל יש לי הרבה חברות עם הרבה ילדים, שאני רואה פה ושם ביום יום. אם אני רק נזכרת במה שעוז אמר, כשאני מסתכלת על הילדים האלה. אני חוטפת זעזוע, ומבינה עד כמה לא להילחם בפנטזיות כאלה הוא איום, מסוכן, ולא מוסרי. וכן מי שמחזיק בדעה כזו במעין השלמה איתה, לא צריך להתקרב אליו יתר על המידה או כמו שאומרים אצלנו, בפרוש, "שומר נפשו ירחק". כי זו סכנה לנפש. אז מה פה העניין של פומבי או לא פומבי? כאילו אם הוא היה אומר את זה באותה הצורה בסיטואציה אחרת יותר אינטימית זה כן היה בסדר להגיד את זה כך? לא.
      חיפשתי את דניאל בתחילת השבוע. האמת קצת דאגתי לו. מה עובר עליו, והוא חזר לפייסבוק באותו ערב עם פוסט חדש אחרי שבוע שלא כתב כלום, וקצת התפלסף וכתב מה שכתב אצלו בקיר. אז התחלתי לדבר איתו שם על אותו אירוע. אבל נגעתי רק בשלב הראשון במה שגם הביא לפיצוץ. שהוא שם דיבר בגנות אנשים וקרא להם מטומטמים שהוא לא מחכה לצידוק מהם, באותו הקשר של דברים על משיכתו לילדות צעירות. העלתי רק את נושא הכעס. והוא הודה שזה לא היה בסדר. אבל לגוף העניין ולמהות העניין לא נכנסתי עדיין. הוא יוכל לקרוא את זה כאן.
      4. כל הנושא הוירטואלי יכול קצת או הרבה לצאת מפרופורציות.
      5. הלייקים הם באמת לייקים ברוב המקרים? ברור שלא.
      6. לא צריך לייחס ללייקים חשיבות גדולה כל כך.. וכמותם לא אומרת הרבה מעבר למספר האוהדים. עדיין זה לא ערובה לאיכות של ממש….לא כזו שמעבר למספר הלייקים….חשוב מה שנעשה מחוץ לפייסבוק יותר ממה שנעשה בתוכו.
      7. כן אנחנו יצורים שמתמכרים גם לדברים שברוח וגם לדברים שבחומר, מסיבות רבות ושונות.
      רק שנהייה יהודים טובים, בריאים ומאושרים, בע"ה:-)

      אהבתי

      • ועוד שאלה שמנקרת בראשי בכל הימים האלה. איפה כל משוררי הפייסבוק היו והינם כשסיפור כזה התפרץ לחלל התקשורתי? למה הם לא הגיבו, שאלו, התדיינו גם כן פה או במקום אחר? הרי מדובר בעמית, קולגה, דבר שהוא בנפשנו, מהרבה בחינות. יש לך תשובה על זה?…………..

        אהבתי

  5. יובל ג., הגיב:

    לנעמי –
    מסכים עם מה שכתבת על פרשת עוז. לגבי השאלה על משוררי הפייסבוק – הפייסבוק מייצר תודעות אגואיסטיות, משוררי הפייסבוק רק מחפשים עוד ועוד תשומת לב לעצמם, לשירה שלהם (אגב, במקום לקרוא שירה בעצמם…). אולי אני מיושן, אבל האינטרנט מזכיר לי הייד פארק שאפשר לעמוד בו ולדבר בפומבי, לכולם, בחינם, בעוד הפייסבוק הוא ערב רב של מועדונים סגורים. ובכלל – לא כולם צריכים לדבר את עצמם לדעת. אנילא כל כך דמוקרטי בעניין הזה.

    אהבתי

    • גם אני חושבת שאגוצנטריות לא יכולה להיות חזות הכל, וכיתתיות גם לא.
      אבל בני אדם כמו בני אדם. גם בפייסבוק וגם בחיים האמיתיים. יש להם שטיקים, וטריקים ושמיקים. מעלות וחסרונות. מהשלוש שנים שאני בפייסבוק, ראיתי גם ראיתי, הרבה דברים. ומעבר למה שנאמר שם או לא, ויחסי אנוש ואינטרסים שמתגלגלים, כך או כך …..יש בו בפייסבוק גם כמה וכמה יתרונות שפחות תמצא למשל, בעיתונות הכתובה או האינטרנטית. כאשר הוא יכול לפתע, להפוך להיות, מעין עיתון אלטרנטיבי, לאלה הקיימים. שיש בו מקבץ חדשותי מכל העיתונים עם הפניות לכל העיתונים, וגם לכתבי העת, ואוסף של אירועים ועשייה, שקורים עכשיו. כל זה על פי תחומי התעניינותך, כמובן. כך שכולם והכל מתנקזים בעצם למקום אחד כמעט – מכמות המשתתפים והשיתופים שבו, ונותנים לך איזו שהיא תמונת מצב על העולם,ושלך בתוכו.
      לא יהיה מפתיע אם לבסוף גם אתה תשתכנע לקחת חלק, במקום הזה שנקרא פייסבוק – הרשת החברתית.
      מתישהו:-)
      דרך אגב גם הוורפרס כאן, הוא סוג של רשת חברתית מאד פופולרית. אבל עם יותר תכני עומק. ועובדה היא, שאתה גם מפרסם פה, וגם כותב ומגיב..:-)
      עדיף להיות שקולים לפני שעושים משהו, מאשר להיסחף ולהיגרר אחרי הזרם. אם יש לך סדרי עדיפויות חשובים יותר. זה נכון ולא מיושן, להיות יותר מחושב, גם בעניינים כאלה.
      בקשר לפיקוח ול"אח הגדול" שהרבית להזכיר פה. ישנה הבדיחה עם הרבה מהאמת, שאומרת ש"זה שאני פרנואיד, לא אומר שלא רודפים אחרי"…….

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s