תשאלו את מדורת השבט: ראיון של שלמה נתיב עימי ב"ישראל פוסט"

8cc214a779185101c9e4060b0f9e525b

מזל טוב על הספר החדש "האסון מתחיל בארוחת עסקים" (הוצאת נהר ספרים). אתה הודעת רשמית שזהו ספרך האחרון ושלא תכתוב יותר שירה. אנחנו לא מאמינים לך. אתה הרי קשור לכל עולם השירה בקשרים עבותות

תודה. אני די מסכים עם הקביעה. זה לא יהיה פשוט להפסיק לכתוב שירה בתוך הקהילה שבה אני נטוע בצורה כל כך עמוקה. אבל אני לא מרגיש שאני צריך להמשיך באופן אוטומאטי לכתוב שירה. שירה צריכה להכתב מתוך חזון וחדשנות. הספר האחרון שלי מבטא את כל מה שאני חושב שחסר בשירה הישראלית.

איזה אסון מתחיל בארוחת עסקים?

יש הרבה סוגים של אסונות, פינוי מאהל התקווה מפנה לנו את התקווה לחברה שמכילה את חסרי הבית, ההומלסים, הנרקומנים. יש אסון שהשפה שלנו קורסת תחת המשברים של האותיות בעברית. יש אסון שהאהבה של האוהלים הפכה לגעגוע עמוק.

אתה ידוע כמשורר גרילה, אבל יש יותר ויותר שירים מצחיקים בספר. האם אפשר לצחוק על המצב החברתי?

בוודאי למשל בשיר "לשחק בחיילת המתה" אני מוציא את עצמי בתוך משחק ילדים שתמיד מבקש מהילדים למצוא את הדרך הביתה, רק בצורה מאוד מקאברית: "אני החיל המת\ ילדים עזרו לי להוליד עוד ארונות \ וכך אגיע הביתה בזמן \ לחתונה". או בשיר, כשאני שואל את מדינת ישראל לאן נעלמו הליצניות שלה. אגב אם כל הזמן נתאבל ולא נדע לחייך לא נוכל לנצח במאבק.

לא בא לך פשוט לכתוב שיר אהבה מהתחלה עד הסוף? הרי אתה חי בתוך מערכות זוגיות.

אני מוצא את עצמי שומע רדיו ועם כל מבול שירי אהבה אין איש שמדבר על שטחים או על העוני הנורא. אף אחד לא כותב "סיבת המוות: נחנק משירי אהבה" כמו כותרת אחד משיריי.

יש הבדל ניכר בין שירים יותר מסובכים כמו "ועיני אחי בינימין" לבין שירים יותר קליטים כמו "בלוז שחור תלוי על עץ תלוש" מדוע לא הלכת עד הסוף עם השירים הקליטים ושיחררת לנו מהספר את כל הכבדות הזאתי?

אולי יש צדק בלהוציא ספר אחד שכול השירים מאוד קליטים. זה חלום שלי. זאת כל האמת. אבל אני בא מקריאה ואמונה ששירה צריכה להזין אותך ואפשר להנות הרי גם מלחם מלא וגם מלחם לבן.

בשיר "מה קרה למוזיקה המזרחית של שנת 3033" אתה אומר: "בחושך ללא חשמל / בשנאה אבוא / אין מקום כרגע לפשרה / אין תשובה מינית בסוף השורה" (עמוד 39). האם אתה שונא אשכנזים בעצם?

לא. מהסיבה הפשוטה שאשכנזים רבים אוהבים מוזיקה מזרחית ואין פה את העניין הזה. דווקא חשבתי יותר על זה שלא ישכחו את הדחייה של המוזיקה המזרחית גם בדורות הבאים וכתבתי על כך שיר מדע בדיוני שכזה.

האם המשפחה שלנו מקבלת את שיריך?

שאלה מצויינת. כדאי לשאול אותם.

הראיון פורסם לראשונה ב"ישראל פוסט", 7.7.2013 ונכתב על ידי שלמה נתיב

צילום: Gerald Zörner Porträts-Bildjournalismus-Werbung

אודות Mati Shemoelof

משורר, עורך וסופר. A Writer
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי, עם התגים , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s