מברלין באהבת מלאך: רשימה ראשונה של בן מהגרות

יום אחד קמתי ונסעתי. עזבתי עבודות. עזבתי אהבות. עזבתי משוררים ומשוררות. עזבתי משפחות. ונפרדתי יפה. כתבתי על כך את הפוסט הכי מצליח שלי בבלוג במאקו וגם פולואו אפ כתשובה ליאיר לפיד שגם עשה אפקט רעש של דיסטורשיין יפה ולבסוף גם הגבתי לעוזי דיין בדה מארקר. מנסה לשרוד בפעם הראשונה בחיי רחוק מכל מה שהכרתי.

לא עזבתי את המילים ואלו לא עזבו אותי. יש לי חדשות נפלאות בתחום של המילים. ראשית הספר השירה האחרון שלי "האסון מתחיל בארוחת עסקים" עובד לספר דיגיטלי שנמכר כרגע בחצי מחיר (22 ש"ח!!!) בהוצאת "בוקסילה" ובקרוב גם יעובד לספר קולי בהוצאת ICAST כדוגמת הספר הלפני אחרון שלי "למה אני לא כותב שירי אהבה ישראליים".

גם בתחום הספרותי יש לי חדשות מעולות. שני סיפורים חלוצים הולכים לפני המחנה ומצאו לעצמם בית באסופות פרוזה חדשות:

  • האסופה הראשונה הינה "עַוְדה: עדויות מדומיינות מעתידים אפשריים"  שעורכים: עמר אלע’בארי, תומר גרדי. מדובר באסופה של סיפורים קצרים שכולם מתרחשים במציאות שאחרי שיבת הפליטים הפלסטינים. וראו אור בהוצאת זוכרות | הוצאת פרדס (כנסו לאתר שם תוכלו להזמין את האסופה). מדובר באסופה חדשנית שמגדירה מחדש את ההווה הישראלי המכחיש את אחריות ישראל לבעית הפליטים. אני גאה לכתוב סיפור שמדבר גם בו בזמן על השיבה הפלסטינית וגם על השיבה המזרחית. כלומר על מה יקרה ביום שנחזור לבגדד. כנסו לעתיד של ישראל ופלסטין וקיראו את הסיפור.
  • האסופה השנייה הינה "מסיבת המתים הגדולה: סקס, סמים ורוקנ'רול במאה ה-21" (במחיר מצחיק של 12 ש"ל) והינה דיגיטלית ומתרחשת גם בתוך ההוצאה החדש של "בוקסילה".חלק ראשון באסופה של חמישה סיפורים קצרים בעריכת עמיחי שלו ובבחירתו, פרי עטם של חמישה כותבים מצוינים ומרגשים. שלו בחר בנושא "סקס, סמים ורוק'נרול במאה ה-21" וכפי שהוא כותב בפתח הדבר, "המנטרה הקיומית 'סקס, סמים ורוק'נרול' נשמעת קצת מביכה, לא קשורה לזמן, ולהיפר-קפיטליזם שבולע לתוכו הכול."; שלו חיפש בסיפורים את הלך הרוח ואת האווירה המייחדת את הביטוי ומצא בעיקר געגוע ורצון תהומי להשיב ימים אבודים. יפתח אשכנזי בסיפורו "החיים" מטשטש את הגבולות בין החיים למתים ושולח את הקורא למסיבה מרתקת; גיבורת הסיפור "קונטרול קופי" מאת מיכל פיטובסקי יוצאת לחיפוש מייאש אחר בן דמותה, השכפול שלה עצמה; רון דהן בסיפורו "אנפלגד" מתאר חוויה של ניכור ושבר בימי "רוקסן"; ליאת אלקיים, מלהטטת במילים הרוקמות את דמותו האמביוולנטית של הרוקר, בסיפורה כובש הלב "הרוקר האחרון שלך" וגבריאל, גיבור הסיפור "לחפש אחרי אב מת ללא הצלחה" מאת מתי שמואלוף, מוסיף לחפש בעולם הבא את אביו שלא מצא בעולם הזה.

"אטלימות" שיר שלי מתפרסם ב"מחזור 95" אסופה לזכר רצח רבין. שיר נוסף שמצורף כאן מתפרסם בכתב "שעטנז" גיליון 2. תודה למשוררת ללי ציפי מיכאלי ששלחה לי אותו.

1380718_10201446864147898_1057465713_n

לפיד הולך לאיבוד

התגברות הדיונים בתקשורת אודות 15 אלף הישראלים שעוזבים את ישראל מדי שנה, הביאו את שר האוצר יאיר לפיד לכתוב (עוד) סטטוס בדף הפייסבוק שלו, הפעם נגד "אנשים שמוכנים לזרוק לפח את הארץ היחידה שיש ליהודים כי בברלין יותר נוח". הוא קשר את הביקורת שלו כלפי אותם ישראלים באנטישמיות, בשואה ובזיכרון ההיסטורי האישי של משפחתו.

לפיד נופל בסקרים, מגלה כמה העם מאוכזב ממנו, ובמיוחד אותו דור צעיר שהוא פעם היה חלק ממנו, לפני שהפך כה שמרן. ודווקא ברגעים אלו, הוא לא מסוגל לצאת מתוך עצמו ולראות את המצוקה. במקום זה כמו ילד קטן, הוא לוקח את הפייסבוק שלו וכותב סטטוס שהוא אנטי מנהיגותי ומצביע על קטנות החזון שלו. מנהיג צריך להכיל את הביקורת עליו ולענות על הצרכים של העם שלו. אם אלפי צעירים עוזבים, הציפייה מלפיד שיהפוך את ישראל למקום נוח יותר כמו ברלין ולא ההפך.

לא במקרה גם אני כרגע מתגורר בברלין, ביחד עם יותר מ-17 אלף ישראלים המוצאים את מקומם בבירה אירופית הזולה יותר מתל אביב. רובנו לא רצינו לעזוב את ישראל אך לרובנו  הייתה הפריבילגיה לנסוע רחוק מביתנו, בכדי לנסות חיים חדשים. אין פה תענוג, יש סבל. רוב תושבי ישראל הם מהגרים ואין בית שלא חווה את קושי העקירה באובדן תרבות מקור, שפה, מנהגים וכד.

המציאות החברתית בישראל עגומה – בלי הבדל דת או העדפה פוליטית. האלימות הגואה, מחירי הדירות, יוקר המחיה, החרדות הלא פוסקות מפתיחת חזית נוספת עם מדינות ערב. לא מעט צעירים מחפשים עיר מקלט שתתן להם נורמאליות לפחות לרגע בחייהם הבוגרים.

אם נתייחס ברצינות לשימוש הכה ציני ואינסטרומטלי של לפיד בזכר השואה כאיזכור לגיטימי והיסטורי של זיכרון משפחתו, עדיין לא נוכל לשכוח שהשואה נוצרה בגלל המשבר הכלכלי של 1929. השואה יצרה משוואה בין הסוציאליזם מחד לנאציזם מאידך (הפרלמנט היווני הוא דוגמא נפלאה לכך).

לפיד סיים את דברים בנאום בפרלמנט ההונגרי בדברים שאנו, הדור החדש, רוצים לשמוע על העתיד בישראל: "יש כתם על כבודו של הבית הזה. במשך שנים ארוכות כולנו ניסינו להתעלם מן הכתם הזה, אבל ההיסטוריה לימדה אותנו שהתעלמות לעולם אינה המדיניות הנכונה". אבל אסור לדבר על השואה ולשכוח את ההקשר החברתי, כלכלי ופוליטי שלה. מדינת רווחה, תקציב תרבות, שלום עם שכנינו הם העקרונות שעל פיהם נחזיר את הלב פנימה.

לפיד צריך להפסיק להשתמש בפייסבוק ככלי תגובה, וניגוח. במקום זה להביט רחוק יותר, להשתמש במומחים ולייצר את ההכלה לדורות הבאים. הוא חייב לחשוב איך ליצור דיאלוג עם הכאב החברתי ולא להדחיקו. סטטוסים שכאלו רק מרחיקים את תקוות המהגרים החדשים מאפשרות לשינוי. לפיד, ספור עד עשר בפעם הבאה שאתה נח באירופה מנאום בפרלמנט ואל תלחץ על פרסום הסטטוס, כי הנזק כולו שלך ושל מדינת ישראל.

*

תגובתי לדברי העסקן עוזי דיין בעיתון "דה מרקר": מתי שמואלוף, 41, משורר וסופר, עזב לברלין לפני כשלושה שבועות, בין השאר על רקע יוקר המחיה בישראל. בשיחה מברלין הוא אומר: "האמרות של לפיד ודיין מאשרות את הציונות הוולגרית שרואה בישראל מקום הריבוני היחיד שבו יהודים יכולים לחיות – זאת, אף שיותר יהודים חיים מחוץ לישראל. אותה אליטה יושבת לה ומבקרת את אלו שעוד יכולים לנוע. הישראליות שהשניים מציעים לנו היא טיטאניק, ואפשר לשמוע עד מחר את היללות שלהם לחזור מסירות ההצלה".

שמואלוף סיפר כי החליט לעזוב על רקע תחושת מיצוי וייאוש. "אין לי כוחות יותר. אני לא יכול לצאת להפגנה כמו שעשיתי בעבר", הוא אומר, "כמה אפשר לחיות במדינה שבה המחירים מאמירים עוד ועוד והתושבים יושבים בשקט?"

אודות Mati Shemoelof

משורר, עורך וסופר. A Writer
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי, עם התגים , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s