חוזרים אל סיפורי ההגירה המזרחים

אישה מרוקאית אחת, ימית ארמביסטר, הוצאת הקיבוץ המאוחד, מאנגלית: רחל אהרוני, 223 עמודים, 2013.

מדהים אותי שסיפורי ההגירה המזרחיים עדיין חוזרים אל ימינו – כפי שהופיעו משנות השישים והלאה בכתיבה של שמעון בלס, סמי מיכאל, סמיר נקאש, נהוראי שיטרית, עד לסמי ברדוגו, דודו בוסי ואחרים. הטראומה שהותיר ההגירה לא ניתנת להוצאה מתוך ההווה. אך הספר של ימית ארמביסטר נכתב דווקא בארה"ב ותורגם בישראל. דווקא ציפיתי למבט מחודש על ההגירה, ומרגיש שקיבלתי את אותו שטנאץ הכולל: נוסטלגיה לעולם הערבי במרוקו, המעבר הקשה לישראל, ההתגברות על המכשולים וכד'.

כך נעדר המקום המורכב של ימית, ככזאת שהיגרה לארה"ב ומתוך מקומה העכשווי בפוסט שנות האלפיים ואיך הוא מסתדר כשהיא חוזרת לסבתה ולחייה. ואני שואל את עצמי מדוע היא בחרה להניח אותנו בעבר, ולקפוץ מעל כל המכשולים של כתיבת סיפור זיכרון במציאות כל כך מורכבת ושונה מזאת של גיבוריה. אחת התשובות תהיה, שההגירה עדיין כותבת את עצמה ממרוקו אל ישראל ולא יכולה עדיין לקבל את המציאות של הגירה שנייה מישראל אל ארה"ב או מדינות אחרות. זאת למרות שמציאות כזאת כבר הצטלמה למשל בסדרה המצויינת של "בת ים – ניו יורק" של מדמוני ואופק (1995).

נקודת המבט המעניינת בספר הייתה זאת של תמר בן זקן, נערה בת 16 שכותבת את הסיפור, מתוך חייה בעיר פס, שמשתנים עם מות אימה. וכך היא כותבת על הרגעים האחרונים עם אימה:
""לפאפא יש הרבה מעלות," אמרה לי אימי, "אבל הוא לא מסוגל לעבודה פיסית." אני זוכרת את אימא לוחשת לי כשעירסלתי את סימה על זרועותיי: "לכי, תלמדי, כמו שאבא שלך רוצה. אבל מילים לא יכולות להציל אדם רעב." שנים לאחר מותה, נוכחתי באמת שדבריה." (עמוד 29)

מעניין שדווקא המסע של ימית אמביסטר אל תוך העולם של הגיבורה תמר בן זקן מתחיל עם מות האם, וחיפוש מקומה בעולם גברי. היא מגלה את האפשרויות המוגבלות של הישארות ללא גבר. המבט אל העולם היהודי-ערבי במרוקו, כמו גם בישראל מעלה בי שאלות דווקא למקומה של הסופרת בעולם האמריקני בו היא חיה. אני לא מוכן להיענות לדברים שרשמה על הרומאן: "אישה מרוקאית אחת" הוא רומן היסטורי, השואב את השארתו מקורות העלייה ההמונית של יהדות מרוקו לישראל בשנות החמישים של המאה העשרים" (עמוד 222). אך הטקסט דווקא מצביע על ההווה ולא על העבר, משום שהוא סוג של הבנייה חברתית ספרותית של מציאות עכשווית ובתוכה עדיין הסופרת מציינת את הפטריכאליות ככזאת שמכוננת את הגיבורה הספרותית.

עוד בנושא:

הדברים התפרסמו בצורה מקוצרת בתרבות וספרות ישראל היום, 11.10.2013

אודות Mati Shemoelof

משורר, עורך וסופר. A Writer
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי, עם התגים , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s