המשוררת שמאחורי הציוץ

לחצו על התמונה לקרוא את הפרק הראשון
לחצו על התמונה לקרוא את הפרק הראשון

על "שולחן שולחן שולחן שולחן"

המשוררת שמאחורי הציוץ

ספרה של נועה סיון מפגיש את הטוויטר עם חוקי השירה • התוצאה לא אחידה, אבל מסקרנת 

 

כיף לכתוב על רב מכר דיגיטלי ישראלי. דווקא בזמן שהעולם כולו עובר לקריאה של ספרים דיגיטליים, בישראל המצב עדיין מקרטע. אך הוצאת אינדיבוק כבר קיבלה על עצמה לפרסם את ספרה של נועה סיון, שנוצר בתוך הפייסבוק והטוויטר, ובעקבות המילים מגיע גם הקהל. עם זאת, המפגש בין עולם הרשתות לבין העולם של המילים אינו מובן מאליו.

 

ספרה הראשון של סיון הוא ספר ציוצים פואטי. הרשתות החברתיות חודרות ומשנות את גבולותיה של השירה, והטוויטר, במקרה הספציפי של סיון, מגדיר לגמרי את גבולותיו של הז'אנר. אי אפשר לכתוב פואמה בתוך החוקים של טוויטר, אלא אם כן תצייץ עשרות ציוצים ואנשים יצטרכו לחבר אותם יחד.

 

הטוויטר כאמנות כתיבה יכול להגיע לפסגות ההייקו, אך גם לעולם הרשתות הפרוץ והדמוקרטי יש מחויבות לחוקים הלא כתובים של השירה. חוק ראשון של ספר שירה – הוא חייב להיות ערוך. אסור שספר שירה יהיה משעמם, שחוק, עם שורות מיותרות שחוזרות על עצמן.
בספרה של סיון יש חזרתיות מסוימת, ולא תמיד נמסר מידע חדש שמצדיק את החזרה הבולמית על מילים. סיון כותבת כמו קומיקאית, לעיתים משתמשת בפאנץ' ליין, ושיריה מסקרנים ומעניינים. אלא דווקא משום שחסרה בספר יד של עורך שיבנה סיפור קוהרנטי, הסקרנות מתפזרת. כך או כך, החסרונות אינם מפריעים לספר להצליח, כרב מכר דיגיטלי.

 

הספר נפתח בשיר "אלנבי". "איזה בחור חצה את אלנבי / כמו כלב נטוש / לאט, מבלי להסתכל לצדדים / ובגלל שהייתי שתויה / רצתי אליו ונישקתי אותו פתאום / להראות לו שהוא לא יודע כלום", כותבת סיון. זהו שיר שמדגים את היעדר העורך, שהרי השורה האחרונה מיותרת (השוליות של הבחור – כמו כלב נטוש והמבט המושפל של חציית הרחוב – מבהירה זאת). בנוסף, עצם הריצה של גיבורת השיר אל הבחור הוא מפגש מסוכן עם הזר – סוג ההודאה שהוא לא יודע כלום (על זרותה).

 

״אלנבי״ פותח בפנינו חלק עיקרי ממרכיבי ספרה של סיון: מימד ההפתעה, שהופך סיטואציה בנאלית למשמעותית. בנוסף, המבט המגדרי של סיון מנסה לספק נחמה לבדידות האורבנית, ששוברת גבריות מסורתית לשברים. "אלנבי" הוא רחוב ראשי אך מלוכלך, אך דווקא במרחב הפיזי והרגשי המוחשך אנו מגלים הארה מוגבלת בזמן והמשכיות.

 

השירה של נועה סיון היא רומנטית וחסרת גאולה. היא יוצאת נגד הפתרונות הרוחניים שמציעות האופנות החולפות: התחזקות אצל ימימה, קריאת עתידות ביפו ואפילו תשוקת המחאה. באמצעות הציוצים, שהם לפעמים שברי שורות, יוצרת סיון גם שבירות נפשית. מעניין לקרוא אותה לא רק כשירה, אלא גם כמראה חברתית.

 

הביקורת התפרסמה לראשונה בתרבות ישראל היום

אודות Mati Shemoelof

משורר, עורך וסופר. A Writer
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי, עם התגים , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s