ערס פואטיקה 11 | עדי קיסר מקריאה מתי שמואלוף

אני מתעורר בבוקר ומקבל הודעות מחברים וחברות שעדי הקריאה את השיר "ישראל" באירוע האחרון של ערס פואטיקה Ars poetica ואין דרך יותר טובה לחמם את הלב בחזרה גם על פני אלפי קילומטרים, מלפרסם שיר בחזרה (שנכתב לפני). למילים יש כוח גדול יותר מאיתנו, אני מניח אותן כאן באהבה לקיסרית, כי איתה הכול החל וברוחה סופת החול עולה מן המדבר ומביאה את הכתום האהוב הזה על פני העיר המנוכרת. אך לפני הכול הנה השיר שהקריאה עדידושקה ובסוף שתי מילים שקרעו לי את הרקמות עם אהבה על הבוקר "מתגעגעים אליך"

ישראל/מתי שמואלוף

יִשְׂרָאֵל, מָתַי אֲנִי אַכִּיר אוֹתָךְ?
אֲנִי יוֹשֵׁב, מְחַכֶּה וְרוֹאֶה סְרָטִים עַל מוּסִיקָה מְהַפְּכָנִית.

יִשְׂרָאֵל מָתַי תַּפְסִיקִי עִם הַמִּלְחָמוֹת שֶׁלָּךְ?
עָזַבְתִּי אֶת הַצָּבָא וַאֲנִי לֹא בַּחוּר עָשִׁיר.

יִשְׂרָאֵל אֲנִי מְחַפֵּשׂ עֲבוֹדָה, דִּירָה וְאַהֲבָה
וּמָוֶת שֶׁיָּבוֹא מִבְּלִי שֶׁאֶגְסֹס.

יִשְׂרָאֵל, לִפְעָמִים אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁאֶפְשָׁר לֶאֱהֹב אוֹתָךְ
רַק מֵרָחוֹק.

יִשְׂרָאֵל, אֵיךְ זֶה שֶׁאֵין לָךְ הוּמוֹר? וְאֵיפֹה הֶחְבֵּאת
אֶת הַלֵּיצָנִיּוֹת שֶׁלָּךְ?

יִשְׂרָאֵל בָּגַדְתִּי בָּךְ עִם הַמִּזְרָח וְגַם עִם הַתִּיכוֹן,
יִשְׂרָאֵל אֲנִי אוֹהֵב לִהְיוֹת זָקִיף בְּחוֹמוֹת הַמִּין שֶׁלָּךְ.

יִשְׂרָאֵל, כַּמָּה תַּעֲשִׂיּוֹת וְכַמָּה צָבָא, אוּלַי בְּכָל זֹאת
תִּתְּנִי לִי עֲבוֹדָה בְּשִׁירָה.

יִשְׂרָאֵל אֲנִי בְּעִנְיָן שֶׁל עַרְבִיּוּת וּמִזְרָחִיּוּת,
אֲבָל חוֹלֵם רַק עָלַיִךְ.

יִשְׂרָאֵל גָּנְבוּ לִי שׁוּב אֶת הָאַרְנָק וְאֵין לִי
פְּצָצָה גַּרְעִינִית,
יֵשׁ לִי קְצָת חֲשִׁישׁ, וְכַמָּה שְׁקָלִים לְאוֹטוֹבּוּס לְבַקֵּר אֶת נַחוּם
שֶׁבְּחַיִּים לֹא נָסַע מִירוּשָׁלַיִם לְתֵל אָבִיב.

יִשְׂרָאֵל, אַתְּ זְקוּפָה מִדַּי, בּוֹאִי תָּנוּחִי, וְתַעַזְבִי
רֶגַע אֶת הָאֲדָמָה, בּוֹאִי אֲנִי מְחַכֶּה בִּשְׁמֵי בַּאקַה אַלְגַרְבִּיַה.

יִשְׂרָאֵל, אֲנִי לְלֹא פֶּנְסְיָה, כּוֹתֵב שִׁירִים עַל פֶּנְסְיָה.

יִשְׂרָאֵל, מָתַי נְיַצֵּא חֲדָשׁוֹת שְׂמֵחוֹת?
יִשְׂרָאֵל מָתַי תַּפְסִיקִי לִשְׂנֹא אֶת הַפְּעָרִים
בֵּינֵךְ לְבֵינִי?

יִשְׂרָאֵל, אֲנִי לֹא מוּכָן לְהִתְחַתֵּן אִתָּךְ.

יִשְׂרָאֵל, הָיִיתִי פַּעַם יְהוּדִי-עַרְבִי, וְעַכְשָׁו
נִשְׁאָר לִי רַק שָׂפָם לֹא מְסֻדָּר.

יִשְׂרָאֵל, אֲנִי יוֹדֵעַ אֵיךְ אִבַּדְתִּי עִנְיָן
בָּעִנְיָן שֶׁלָּךְ, יִשְׂרָאֵל מָתַי תִּתְעַנְיְנִי
בְּעִנְיָנַי?

יִשְׂרָאֵל, אֲנִי רְצִינִי בְּאִי הָרְצִינוּת שֶׁלִּי,
יִשְׂרָאֵל, תְּנִי עוֹד ג'וֹיְנְט וּבוֹא נִשְׁתֹּק בְּיַחַד.

יִשְׂרָאֵל מַה יִּקְרֶה אִם תַּחְטְפִי הֶתְקֵף
וְאֶשָּׁאֵר לְבַד, הֲתִתְּנִי לִי לִשְׂרֹף אֶת גּוּפָתֵךְ?

יִשְׂרָאֵל, אֶת לֹא יְכוֹלָה כָּל הַזְּמַן לְהִתְגּוֹנֵן,
בּוֹאִי קְצָת אֵלַי, בִּלְבָנָה מְלֵאָה שֶׁל פִּיּוּט לַיְלָה אַלְמוֹנִי
וְנִתְפַּלֵּל בְּרִיקוּד אֶל הַשְּׁקִיעָה שֶׁל הַיָּרֵחַ הַזּוֹרֵחַ פְּלוֹנִי
וּנְבָרֵךְ בִּצְנִיעוּת גּוֹאָה, אֶת כָּל
הָאַשְׁמוֹרוֹת הַלֹּא מֻכָּרוֹת בְּבוֹר הַצִּפִּיּוֹת הַמִּתְגַשְּׁמוֹת ׁ

(מתוך "למה אני לא כותב שירי אהבה ישראליים", נהר ספרים, 2010)
החיים מכינים אותך להכול, אבל הלב תמיד קורס מרוב אהבה של עדי וערס פואטיקה Ars poetica . ובכל זאת אני מצליח לצוף רגע על פני השטח ולספר כיצד ראיתי את ההתחלה של הקבוצה ויכולתי לתת מקום, לב וקצת מניסיוני בכדי לעזור לאנרגיה המדהימה והרעבה הזאתי להתחיל לדבר, והיום המילים עצמאיות. אני מלא גאווה על העבודה המדהימה של עדי, שעובדת לילות כימים כבר 11 אירועים ועוד מעט 2 אסופות, וכל מה שמסביב. אין דבר שמאיר יותר את השמיים החשוכים של חיינו המוחלשים במדינה שכל כך זרה לפואטיקה של הערס והפרחה, מאשר להיות שותף לבריאת כוח מתקן ומרקיד שכזה.

יש מצב או אין מצב

לעדי קיסר

המזרחים קמו שוב, זה קורה כל תקופה, שמגיע דור ומשמיע קול שירה,
גם אני קמתי, והתיישבתי, מביט בדור הבא שקם לשבש את הסדר של השיר,
אותה הַמַּתָּנָה בשם עדי, שמכונה בידי רבים "הקיסרית"
שמשוררותיה הקימו גשר חפלאקי מעל ההריסות בגדות נהר "ערס-פואטיקה"
אך מה יקרה לאותיות הללו כשהן יתיישבו? מה יקרה כשלשיר יבוא דור חדש של מילה?
מתי לא נצטרך לקום יותר, ונכתוב שירה בישיבה כאחינו המיושבים בכניסה לכנסייה.

מפחידה אותי המחשבה שהתיקון יבוא רק אחרי מותי,
והשירה מחדשת את התורה מחבורה לחבורה, ממטפורה למטפורה, מדימוי לדימוי
והתהום רק גדלה מיום ליום, ובינתיים נמות משמחת הקהל,
אך שום ארץ לא מובטחת למילים הרעבות.

מחשבה אחת על “ערס פואטיקה 11 | עדי קיסר מקריאה מתי שמואלוף

  1. לא רע בכלל! עם טיפת אבל. האבל הוא חיבור הדוק עד צמוד למודל הברור של השיר, AMERICA של אלן גנסבורג, תימטית, מבנית וקצבית. באיזה מקום אתה מצפה להתנערות מהאב המייסד , טיפה אירוניה עצמית ביחס ליחס הזה, אבל דבוקים לעטין. ועדיין, יפה, מוצלח, עכשווי, אישי-ציבורי, אחלה. תודה על השיר.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s