בחיפוש אחר מקום בעולם: שלומי חסקי, בקרן הרחובות המקבילים, הוצאת עמדה, 2013

בספר השירים השני שלו, "בקרן הרחובות המקבילים", שלומי חסקי לעיתים מצליח לקחת את המוסכמות החברתיות ולהפוך אותן לשירה. זאת, אף שהמוסכמות הללו שוכבות מסביבנו, כגרוטאות שאין להן דורש. 

בכתיבתו, חסקי ממשיך את מסורת הרוקנרול של רוני סומק; זו אותה כתיבה מזרחית מוכרת, שדוגלת באמירה חברתית, שמצליבה מטפורות. ובתוך כך, יש לחסקי בקובץ השירים החדש שלו שירים רבים על בית שמתפרק.

אם בספרו הקודם, "האקדמיה ללשון מגומגמת" (2009), נגע חסקי רק בעדינות במשפחה, הפעם הוא מוכן להתמודד עם המבנה המשפחתי שהביא אותו ללשון המגומגמת. הוא נע עמוק, למטענים מן העבר, שיוצרים גבריות שמחפשת קול ומבנה.

השיר הפותח את השער הראשון של הספר, "סבנטיז", מלמד מייד על היכולת המשוכללת של חסקי לקחת חומרי יום־יום ולהפוך אותם לחידה יפהפייה. בשיר, שכותרתו "ילדות", הוא כותב:

"אבא בגופיית עבודה / צועד אחריי / מפציר שאשמור על שווי משקל / אמא חובשת פצעים / חצי לחם שחור / חביתה שתי ביצים / אין אתמול עוד לא מחר / שני בתי כנסת / אחד בית משוגעים".

דווקא הסוף של השיר, שתלוי בין אלוהים משוגע (אחד בית משוגעים ששווה אחד אלוהים), מרמז על בית בלתי מושג, שבו השפה הגברית היא זאת של מרחב העבודה. השפה הנשית אצל חסקי היא שפה פצועה, ומתגלה מאוחר יותר בגלל היעדר האב שעובד כל הזמן. ילד המהגרים נזרק קדימה לבצע את המשימה הבלתי אפשרית – להאמין באלוהים שנעמד בין הוריו.

בשיר "קיצור תולדות הנס כריסטיאן אנדרסן" כותב חסקי:

"אמא שלו בטח חלמה לשחק אותה נסיכה על עדשה, / אך הסתפקה בלהיות אלכוהוליסטית / לא אנונימית, ובעת שאביו הסנדלר ירה צרורות מסמרים משומשים אל / סוליות נבוכות השתוקקה אחותו הזונה לחדור בנונשלנטיות לנעליה / הנוצצות של בת הים הקטנה."

חסקי מערבב מיתוס אירופי ומציאות ישראלית – בהצלחה לא מבוטלת. האלגוריה לגאולה לאומית לבנה, אירופית, מתפרקת אל מול מציאות בנאלית של אם אלכוהוליסטית, אב שלא מפסיק לעבוד ולא נמצא בבית ואחות זונה. בהמשך השיר הוא כותב: "ורק הוא, / שלא מצא חנות שתסכים למכור / עור עבה לגופו המדמם, התנחם באינספור פנטזיות על מלכת שלג"; הילד כבול בתוך המלודרמה המשפחתית הזעיר־בורגנית, ומסתפק בחלומות.

אולי בגלל הטרגדיה הזו, ובגלל חוסר האפשרות לנוע, הספר נקרא "בקרן הרחובות המקבילים". הגיבור בשיריו של שלומי חסקי מחפש מקום בעולם. הוא עומד במקום בלתי אפשרי – בין אביו הנעדר לבין אמו הפגומה. הוא אינו מצליח לבחור רחוב לצעוד בו, אלא תקוע, לנצח, בקרן זווית שלעולם לא תיווצר בין רחובות מקבילים.

בקרן הרחובות המקבילים / שלומי חסקי, עמדה, 54 עמ' |הדברים התפרסמו לראשונה בעיתון ישראל היום

"שלומי חסקי: חברות וחברים, לפני זמן קצר טלפנה אליי חברה, סיפרה לי שמופיעה היום ב"ישראל היום" ביקורת מאת מתי שמואלוף על אודות ספר שיריי החדש "בקרן הרחובות המקבילים", והואילה בטובה לסרוק עבורי את הכתבה ולשולחה אליי. קראתי את הביקורת, שמחתי עליה מאוד, אך בה בעת נזכרתי במאיר אריאל זצ"ל שכתב באחד משיריו: "אני לא יודע לאן השיר הזה סוחב אני לא קובע כאן אני רק הכותב…" רוצה לומר, אחד הדברים שאני כה אוהב בשירה הוא שכל קורא יכול לקחת את מילותיה ומסריה לאן שיחפוץ, לברוא לו עולם חדש מתוך המילים שכתב היוצר, ולרתום אותן להיכן שנראה לו כמתאים עבורו באותה עת. (ראו, למשל, את השיר המצ"ב "קיצור תולדות הנס כריסטיאן אנדרסן", שנכתב על פי הביוגרפיה של אנדרסן, וששמואלוף לקח זאת למקום אחר לחלוטין.) זו לדעתי החירות הענקית שיש לקוראי השירה, וטוב שכך. כאן כמובן גם המקום להודות מקרב לב למתי שמואלוף היקר. ועיקר העיקרים, שתהיה שבת של שלום ושלווה לכולנו! "

אודות Mati Shemoelof

משורר, עורך וסופר. A Writer
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי, עם התגים , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s