הם כבר לא רלבנטיים | שלומי חתוכה

993738_562008757210438_601367335_nלא מזמן, בסיכומי השנה שבאו עלינו לטובה, נבחרו בפינת הספרות של אחד העיתונים הנפוצים חמישה ספרים מומלצים, אלה ש"שווה לזכור". כולם, כמובן, של יוצרים אשכנזים. חמישה מתוך חמישה. במוסף אחר באותו עיתון התפייט חיים גורי על מותה של השירה: הוא עומד מול כיתה, מקריא להם את רחל, וכלום. גורנישט. ואחרון חביב, מאמר שפורסם באחרונה בעיתון אחר, מקונן על דלותה של השפה העברית.

אף לא אחד מהסיכומים הללו לא הביא בחשבון את היוצרים המזרחים. אלה אינם חלק מהמשוואה התרבותית "הנכונה". את השפע הבלתי נתפש של השירה המזרחית בשנים האחרונות איש לא הזכיר. שירה מזרחית? על מה אני מדבר, אין בכלל מזרחים, ואם יש, הם בטח לא קוראים (שלא לומר כותבים). שימו לב: בין חמישיית הספרים שהוזכרו נכלל ספר השירה של נעם פרתום, אבל לא ספרו העוצמתי והמטלטל של יעקב ביטון, ולא ספרה המדהים והמענג של לורן מילק, לא ספרו הרביעי של מתי שמואלוף, מכונת ירייה של מלים, לא ספר הביכורים הנפלא, המלא רוח רעננה, של סיגלית בנאי, ולא ספריהם האחרונים של מואיז בן הראש וארז ביטון, מאסטרים אמיתיים, שבכל מדינה תרבותית אמיתית היו זוכים לכבוד רב.

אבל לא רק מספרים של משוררים מזרחים מתעלמים. קבוצת השירה החדשנית והמרתקת "ערס פואטיקה", שאותה הקימה העיתונאית והמשוררת עדי קיסר בעקבות "לילה שחור" ואגדי, גם היא אינה זוכה לחשיפה הולמת במדיה הוותיקה. זהו פרויקט מסקרן אשר מאגד משוררים ומשוררות צעירים, רבים מהם מזרחים, ונותן במה לשירה חדשה, חיה, בועטת, אחרת. כמו שציין מואיז בן הראש לאחרונה, משוררים ומשוררות אלה יוצרים שפה משלהם, משוחררת מהכפייה הלשונית ההגמונית, ומרחיבים את גבולות העברית: ישראל דדון מפיח בה עוצמות אדירות שמהדהדות תורות קדומות, רועי חסן לוקח את השפה למקומות אישיים ופנימיים, שמעולם לא תיארתי לעצמי שיכולה להתקיים בהם שפה, לתהילה חכימי יש יותר מקול אחד, ולעדי קיסר אני חייב תודה אישית על הגשר שהיא יוצרת בין עולמות וזמנים, ממש ברגע האחרון.

קבוצת השירה הזאת לא רק שמביאה מאות צעירים לערבי שירה, דבר נדיר כשלעצמו, אלא גם יוצרת הֶדֶף וגורמת לרבים אחרים לכתוב בעצמם. כל אלה הם ביטוי לגל רב־עוצמה של שירה מזרחית או שירה הנכתבת על ידי מזרחים בשנים האחרונות. לבד מאלה ישנם עוד משוררים ומשוררות כשרוניים עד כאב, רבים מהם כבר מתהדרים בשפה משלהם. זהו אולי ההישג הפרטי הגדול ביותר שיכול להיות לאמן – שפה אחת, אלף צורות. לא פעם לובשת השירה החדשה הזאת צורה של כתב אישום: השירה המזרחית לא רק יוצרת, היא גם מתעדת את המאבק שלה, מאבק שבו למרות ההתעלמות וניסיונות הדחיקה מצד ההגמוניה התרבותית בישראל, היא מעלה קול חדש, שבוקע את תקרת הזכוכית התרבותית וקורא בקול ברור: כאן קבורה הגמוניה תרבותית גזענית.

כשרונה של פרתום במקומו מונח כמובן, כמו שאר הסופרים המוזכרים באותה רשימה, אולם הבחירה בהם – באלו המייצגים ציבור מסוים מאוד במדינת ישראל תוך התעלמות מוחלטת מן השאר, כמו גם הטענה על דלות השפה העברית ועמידתו המתנשאת של גורי מול התלמידים שלדידו לא מבינים מהי שירה – הם ביטוי לאותה הדרה ומחיקה תרבותית רבת שנים של כל מה שאינו מתיישר על פי הסטנדרטים, שאותם קיבעה הגמוניה תרבותית מסוימת מאוד. זהו ביטוי לגזענות מושרשת היטב, המובילה לטיפשות ולפגיעה בכושר השיפוט: הם אינם מסוגלים לתפוש שיש מזרחים כישרוניים, אולי אף כישרוניים מהם, ובטח לא כאלה שיכולים לספר את ההיסטוריה ולהתוות את העתיד התרבותי כאן. הם בטוחים שיש להם מה ללמד – אבל לא מה ללמוד. למרבה הצער הם גם מונעים את המיזוג התרבותי שיכול היה להיווצר כאן.

אבל האירוניה הגדולה ביותר טמונה בכך שהם אלו היוצאים נפסדים. ההתעלמות מציבור יוצר וצורך, ציבור מודע הולך וגדל, וזה הסמוך אליהם ביותר, שבעצמו יוצר דיאלוג מורכב עם סביבתו היהודית והערבית, הופכת אותם ללא רלוונטיים. לא רלוונטיים עד כדי כך שגורי עומד מול כיתה מלאה תלמידים ומשתומם, שבעוד הוא קורא להם משירת רחל, הם רק מחכים לצלצול הגואל (תרתי משמע). לעומת זאת, שירים של רועי חסן ושלי שפורסמו ב"הארץ" יצרו הד עצום, ומלבד העובדה שזכו לאלפי שיתופים, הם גם נלמדים בבתי ספר על ידי מורים שלא רק אהבו את השירים אלא הבינו את הצורך בשיח שהם מעוררים. גם המידע על סדנת המשוררים שיזמתי יחד עם חברי, ובה אנו מקריאים משירינו תוך עידוד דיון על זהות, מזרחיות ואשכנזיות, גבריות ונשיות, יהודים וערבים – עובר מפה לאוזן. התגובות המרגשות והכנות של התלמידים שהשתתפו בסדנה הראשונה ודאי היו מפתיעות את גורי. גם הם וגם אנחנו יצאנו נרגשים ועמוסי הרהורים.

כבר אי אפשר להשתיק אותנו – תמיד היה לנו קול, היום גם יש לו הד.

הכותב הוא משורר ופעיל חברתי. חבר בקבוצת השירה "ערס פואטיקה". הדברים התפרסמו לראשונה ב"הארץ" | http://bit.ly/1842zrR

אודות Mati Shemoelof

משורר, עורך וסופר. A Writer
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי, עם התגים , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

2 תגובות על הם כבר לא רלבנטיים | שלומי חתוכה

  1. שמואל הגיב:

    שלומי שלום,

    הבעיה היא שאתה/אתם חסרי סבלנות. כל תהליך לוקח זמן, גם המעבר מההגמוניה של ביאליק לקח זמן, וכנ"ל מהדומיננטיות של אלתרמן, ובנושא אחר, שאינו אנלוגי באמת, גם ההתקבלות של הזמר המזרחי ארכה שנים רבות (והיום הוא שולט בכיפה). אז לא ירחק היום והמסה המבורכת של משוררים מזרחיים תגיע לביטוי מלא.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s