זכית בפרס, עכשיו שלם לנו את הפרס: על תחרויות ואסופות מופרטות

cc: wikipedia

"מי שמנצח במירוץ העכברים נשאר עכבר" (אושו)

אתם יוצרים ויוצרות מתחילים ושולחים את הסיפורים שלכם לתחרויות ואסופות ופתאום מגלים שזה מלכודת. תלמדו ממני

גם אני ככל היוצרים שלחתי סיפור לתחרות המבטיחה של פרס סמיט.  בהתחלה קיבלתי הודעה מבטיחה שעליתי לשלב הבא (21.8). ואז קיבלתי את ההודעה הבאה (28.8):

לאחר שהתפרסמה הרשימה הקצרה של הזוכים השונים בפרס סמיט, הגיע רגע לא פחות חשוב – הזמן שלכם לקבל חוות דעת מקצועית ומפורטת על הטקסט. כפי שהובטח, אנחנו מזמינים אתכם לפגישה מוזלת עם נציג מהנהלת הפרס במטרה לדבר על היצירה שהגשתם, לגלות מדוע לא זכיתם ולדון באפשרויות לשפר ולערוך את הטקסט. עלות המפגש היא 250 ש"ח לשעה וחצי של שיחה אחד על אחד שכולה מוקדשת ליצירה שלכם.

לתיאום פגישות יש לפנות ליואב איתמר בכתובת המייל: yoitamar@gmail.com

 אנחנו רוצים להודות לכולכם על ההשתתפות בתחרות ומאחלים המשך יצירה פורה,

הנהלת פרס סמיט.

כמובן שהתעלמתי. כי מה לי ולעריכה. ומדוע שאצטרך להוציא כסף על היצירה שלי. אבל אז חשבתי על אלו שקיבלו את ההבטחה (עלית שלב) ואת הדרישה (שלח לי את הכסף). וריחמתי על כל היצורים המסכנים, כמותי, שעברו את כל התלאות של משחטות היצירה הספרותית.

שלח לי את הכסף שלך

שלחתי סיפור נוסף לתחרות אחרת, שהבטיחה לפרסם את הסיפור באסופה. זכיתי. וזה המייל שקיבלתי:

שלום רב,

ברכותינו !

אנו שמחים להודיעך כי על פי שקלול הדירוג של צוות השופטים, הסיפור ששלחת לתחרות הסיפורים הקצרים לשנת 2013 בנושא "החיים בשוליים" (זאת לא בדיחה. הערה שלי מ.ש) נבחר להיכלל באנתולוגיה שתצא לאור בהוצאת כתב.

בנוסף, הספר יועמד לבחירת הגולשים באתר ההוצאה ויתחרה על פרס המקום הראשון. הסיפור שלך יחד עם הסיפורים הזוכים האחרים יועלו לאתר של כתב, שם יהיה זמין לשיפוט הגולשים, אם יש לך גרסא עדכנית יותר של הסיפור, אנו מזמינים אותך לשלחה אלינו, כדי שבאתר תופיע הגרסא הסופית והמיטבית. אנו מבקשים ממך להחזיר, עד יום 10 לנובמבר 2013, את המסמך המצורף בזה כשהוא חתום ומלווה בתשלום בהתאם, לכתובת ההוצאה: במידה ועד לתאריך 10 לנובמבר 2013, לא נקבל מסמך זה בצרוף התשלום (שימו לב ה ת ש  ל ו ם הערה שלי מ.ש) בהתאם לכתוב במסמך המצורף, נראה בכך משום ויתור שלך על זכות ההשתתפות.

שלחתי בחזרה. אמרתי שהסיפור יופיע בספר שלי שיתפרסם בשנה הבאה ולא רק שלא אסכים לפרסמו ללא כסף, אלא שאני דורש כסף עבור פרסומו. ההוצאה והסוכנת שלי לא הגיעו להסכמה וסיפורי לא הופיע.

אחד ועוד אחד שווה שנים. אני כותב כאן על תופעה. יש פה שוק מופרט של תרבות ובתוכו דג קטן אוכל את הקטן ביותר. אבל מי שיעצור את זה, זה הכותבים שיכתבו על החוויות הללו בעצמם.

הערה חשובה, שהתקדמות בעולם הספרותי קשורה הרבה להון סימבולי. למה אני מתכוון. ובכן, אם אתה צובר מספיק הון סימבולי, כיוצר תחרות, עורך שלה, ומכריז על הדבר הבא בטעם של התרבות, אתה מתקדם בשדה. נכון, יש כאלו שיגידו ישנה איכות ואפשר למצוא אותה וידחו את התיאוריה של בורדיה. אבל אין דבר רע בעריכת תחרויות או אסופות. הכול בסדר גמור. תתקדמו. תצברו הון סימבולי. תכריזו על הדבר הבא והטוב. תקדמו כותבים שלדעתכם הם טובים. אבל אל תעשו זאת עם תשלום. ככה לא עבדנו בגרילה תרבות, ולא בפעולות ואסופות רבות שערכתי. אם פועלים בחינם, ובהתנדבות אז עד הסוף. אחרת אנחנו בדיוק כמו השיטה הקפיטליסטית שנגדה אנו יוצאים.

שתפו בבקשה

וכמעט שכחתי חג שמיייייח!!!

אודות Mati Shemoelof

משורר, עורך וסופר. A Writer
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי, עם התגים , , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

3 תגובות על זכית בפרס, עכשיו שלם לנו את הפרס: על תחרויות ואסופות מופרטות

  1. Yoav Itamar הגיב:

    מתי, אין גזירה שווה בין הדברים. א. אני לא הוצאת כתב – אני עצמי.
    ב. אני לא חייבתי אותך לשלם, הצעתי לך את שירותי במחיר מסובסד. לא רוצה לא צריך אבל אני מבקש למחות על התפיסה שעריכה איננה פרופסיה. אני מתכונן לפגישה, מעיר הערות, מגיע, יושב, מלווה – המדינה לא משלמת לי משכורת ולא כספי ציבור. למה אתה חושב ששירותיי מגיעים לך בחינם? לא מספיק שלקטורה בחינם ושיפוט בחינם, גם תיקון של עבודתך צריך להיות בחינם?

    אהבתי

  2. Mati Shemoelof הגיב:

    יואב, אתה מציע גאולה, קסם לכותבים המתחילים ואז דורש מהם כסף על עריכה. אמנם הממשלה התנערה מהתרבות בשוק שבו תקציבים תרבותיים הם מעטים. ואין גזירה שווה מתקציב ההכללי לתקציב התרבות ובתוך ההיעדר הזה פועלים כוחות שוק חסרי רגולציה ויזמים פרטיים. אתה יזם פרטי. אבל לדעתי אף תחרות לא צריכה להסתיים בבקשת תשלום. אמנם היום הוצאות עושות את הדבר.אבל השינוי של יציאה מקפיטליזם לא ייצא מתוך המנגנון הממשלתי בלבד, אלא צריך להיות מנגנון אתי בינינו שמסדיר את הפעולה.
    בתחרות יש את הקסם, את התמימות של השולחים התמימים שהם מגיעים לתוך עולם ספרותי, שאינו חומרי, אלא ערכי, רוחני ותרבותי. והנה בסוף התחרות הם מתבקשים להוציא כסף.
    אין לך כסף לממן תחרות, אז אל תפתח אותה. אני יודע על הרבה כותבים צעירים שישלמו לך על סדנא וזה בסדר. אבל לא ככה. תחרות לא צריכה להסתיים בתשלום.

    אבל המחשבה הקפיטליסטית כבר השתלטה על היחסים האישיים (בפעם הבאה שתבוא אלי – אני אדרוש ממך כסף על כוס התה), אתה רואה את החוסר של הכיס שלך, ולא את התמימות הנאבדת, ולא את ההבטחה שלא מגולמת. ואני מציע מקום לחשיבה אחרת.
    אפשר לגייס משאבים לתחרויות מבלי לדרוש כסף מהכותבים. ואם אתה מתנדב, לדאוג להון הסימבולי שלך ולהתקדם כעורך תחרות, בתוך התחום הספרותי. אז אל תתקדם על גופות של כותבים צעירים. לך עם ההתקדמות שלך עד הסוף. תדע שאתה זוכה בהון הסימבולי כיוצר, עורך תחרות ספרותית.
    תודה על התשובה. חג שמח!

    אהבתי

  3. Yoav Itamar הגיב:

    אה, ועוד משהו. http://korebasfarim.wordpress.com/2013/06/24/%D7%A4%D7%A8%D7%A1-%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%95%D7%AA%D7%99-%D7%97%D7%93%D7%A9-%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA%D7%91%D7%99%D7%9D-%D7%A6%D7%A2%D7%99%D7%A8%D7%99%D7%9D/ כמו שאתה יכול לראות כאן, הצהרתי שזה מה שיהיה מראש. זה לא אמור היה לבוא לך בהפתעה.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s