הביטוי המקוון לאהבה לספרים הוא רק קצה הקרחון

cc: wikiipedia

(דעה ישנה אבל חשובה, שכמעט ונשכחה)

לאחרונה פשט הטרנד לכתוב את עשרת הספרים הכי אהובים / משפיעים בפייסבוק. לכאורה זוהי רק אופנה חולפת, אך יש לכך משמעויות נוספות. אי אפשר לקחת את הספר מתוך הדרך בה הוא משפיע על חיינו. אנו זקוקים לסיפור, לגיבור או גיבורה, לעלילה, לתהליך שייקח אותנו מחושך לאור או ההפך. הספר עדיין מעצב את חיינו בכל רגע, מספר הילדים, לספרי הנוער, לספרי המבוגרים.

לכל אדם יש את עשרת הספרים האהובים שהוא לוקח איתו לכל מקום, גם בהיעדר ספריה על גבו. הוא נושא את הספרים הללו, והם לא עוזבים את זכרונו. לספרים יש זהות, צורה וחותמת. הסיפורים הללו מעצבים את החיים שלנו. לספרים יש כוח אדיר בצורה בה אנו חושבים ומדמיינים. אחרת היינו קוראים ספר אחר ספר ושוכחים אותם. אבל לספרים משובחים יש סימן היכר, הם לא עוזבים אותנו. ההפך הם רואים אותנו מתבגרים, מזדקנים ומתים. הם אלו שנשארים צעירים והזמן לא משפיע עליהם. חישבו על יצירות המופת של המערב ושל המזרח. עד היום אתה יכול להכנס אליהם ולראות עד כמה הם עמדו לפני הזמן שלהם. הטרגדיות היווניות, סיפורי אלף ולילה, הטיפוסים של מולייר, המסורת מול המודרנה אצל נגיב מחפוז, השאלה הגזעית אצל טוני מוריסון ועוד.

הקריאה משתנה בעידן האינטרנט, אך הכוח המאגי של הספרים לא עובר מן העולם. ההפך. הקולנוע, הטלוויזיה, המחשב – כולם ניזונים מסופרים וסופרות שכותבים את העלילות, או את העיבודים לסיפורים הגדולים בשפה העכשווית. הכוח של העיבודים הופך סיפורים גדולים למשמעותיים לחיינו, גם אם לא היה מחשב בעבר, או אינטרנט. אפשר עדיין להבין את היצרים האנושיים של שייקספיר או צ'כוב בתוך ההקשר של רוח הזמן של התקופה שלנו.

דווקא בתוך הרצף של הסטטוסים בפייסבוק, זה משמח מאוד לראות עד כמה הספרים עדיין אהובים כל כך על הקוראים שלהם. האינטימיות שנוצרת בין קורא לבין הרומאן שקרא, אינה מובנת מאליה. היא סוג של מערכת יחסים אבל אחרת מזו עם בן אדם. אילו ספרים נשארים במרכז התודעה שלנו? מדוע? אילו קשרים נוצרים בין העלילות של הגיבורים שלנו לבין החיים שלנו? האם אנחנו שואפים להיות כמו הגיבורים בספרים? או שאנו לוקחים את מעשה החיים שלהם כדוגמא שעלינו להיזהר ממנה? התשובות משתנות בין קורא אחד למשנהו. אבל השאלות לא מפסיקות להדהד, ביצירה האנושית המדהימה, שנקראת ספר. בחברות עתיקות יותר הסיפורים היו בעל פה, אבל בתקופה שלנו החשיבות של הארכיונים (וכיום אלו הדיגיטליים) הופכת אקוטית יותר.

אחרי פקיעת זכויות היוצרים סיפורים רבים עולים לרשת וניתן לקרוא אותם ונוצר קשר אפילו יותר הדוק בין היצירה ובין הקורא. שהרי פעם היינו צריכים לטרוח בכדי להשיג ספר כזה או אחר. אבל היום הספר הזה הופך יותר זמין מבעבר.
הספרים לא נעלמו מעולמנו, ולא ייעלמו. הביטוי המקוון לאהבה לספרים הוא רק קצה הקרחון.

אודות Mati Shemoelof

משורר, עורך וסופר. A Writer
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי, עם התגים , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s