בשם: סדר פואטי של דור שלישי לשואה – מוריה רחמני‎

שם

מוריה רחמני

[הטקסט עצמו מופיע על מסך שקוף שנע

לעיתים נמצא בין הקהל לבמה ולעיתים כרקע לבמה]

[מעלית דחוסה

אני נצמדת לדלת

יורדת

יורדת

יורדת

הדלת נפתחת]

____ : לא הגעתי לאושוויץ

[נשימת רווחה. דבר של הרגל]

[רועדת מקור

חדר המקלחת קר

רצפת בטון

אמבטיה מפוארת

ברזי זהב

היד פותחת את המים

העיניים לא נוטשות את השמירה

על החלון]

_____ : לא יוצא גז

[העיניים

ממשיכות להחזיק בחלון

ולמנוע את טריקת הדלת]

_____ :

תפסיקי לצרוח

דווקא היום את צורחת

תפסיקי לצרוח

את גסטאפו בראש

תפסיקי

צאי צאי צאי

למה לא ניקית לי את

סוליות הנעלים

כל הרפש נאחז בהם בהם

נשרך אחרי

הדם

הדם מכל המדרכות

הדם הוא נאסף

דווקא אלי

את מבינה

רק הנעליים בראש שלי

תפסיקי לצרוח

[רגליים רבות ומכנסיהן האופנתיות מוכנסות במגפיים מסוגים שונים]

____ :

הוציאי המכנסיים

מן המגפיים

כלתה השעה להידמות

ראי כיצד הדם אגור במגפייך

מעיינות שמע

עולות בהם

[ביתן זכוכית]

____ :

לא מגלי העצמות

מהפנים הנרדפים

מהסבזקי הפלאש

משיקוף הצַלם בענייהם

שיקוף הסכין בעור

 

תפתחו את הזכוכית

קבורה תחתיה מזוודה

של סבי

Freed Man

Is buried

Under my name

Say my name

I want to here you

Say my name

Now let me have him

Let me out

למה לרכז

תציגו אחד אחד

גם את המזוודות אתם מערימים

צריך לפתוח את הזכוכיתץ

זה לא הדם שלי

עזבי את ידי

את חוזה בבואה

כעת

סגרי עלי הפתח

והניחיני חזרה

להיות חופשי

ושבתי בבית השם

[אני במזוודה]

 

תכנון שוד כספת באושוויץ

 

_____ :

פרצי פרצי פרצי

ידך למנעול הכניסי

שם ברמה השמיעי

אל תוסיפי

אל תפחיתי

מכל מצרייך השכלתי

קבעי

אל תקללי

אל תניחי

שערה לשערה הדביקי

עולם בעולם השחילי

נעל על נעל תנעילי

שירכי ימינך והשממיעלי

פיך הרחיבי

לשון אל לשון החבירי

אל תגמגמי

אל תקיאי

שינייך הזהיבי

[שער מוזהב]

_____ :

אם תשלח את האם

את הגוזלים אל תיקח ממנה

אמא, בואי והסירי הכותונת הזו מעלי

אין מי שרואה אותי כאן

ראי מאור עיני

נח על שער הגן

למה שילחת את האם

ואותי שכחת

פוקדת סבל אבות

פתח לי שער בעת נעילת השער

היום לא יפנה

היום לא ישוב ויפנה

עד עולם

עד יגיעו המראות עד נפש

למה שכחת את האם ואותי שילחת

[מסך לבן. ירידת אותיות שחורות. עליית עשן]

____ :

ביום מתן תורה

נלקחו

באש שחורה על גבי אש לבנה

וההר עשן גדול

עבד השם הוא לבדו חופשי

אך לא מן העבודה המשחררת

שבכתיבה הבלתי פוסקת של שמות

וחילוץ הפנים:

עיבוד האור

לאהילים

בחוט בחבל ובד

רקמת כהן תפר

עצמו אל תפוח-אדמה

ארור חוש הריח, ארור פורם כותונת

ארור פורם אל.

נחש על פי העין חג

במד בד ויתמודד

מעד

אל הלחלוחית

זלג

גסס

פג

עד עולמי עד

עומק ראשית ועומק אחרית

כף אל כף

המפחידי בלילות הולך ביני ומאיים לקפוץ

מן הסמטאות מיוּלל

מן השיסוע

חרץ כלב לשונו בדם צבי

נגס בירכו ולא אדע היכן, היכן הבשר שנגס ?

 

עלפְני עלפַני צבוּע נותר

הצבע חודר הסדקים ומחלחל עד כה הכאב עד בא

כולו חייב כולו חייב

בֹא לקלף ממני את פיסולי הבוצעים החותכים חמסי חמסי

חמסי עליך עד כמה לא תהיה עד כמה לא תהיה תהיה לצידי תהיה לצידי

עת בוגדים מכים בי לעיני סבי ולא מוחלים ולא חמלים מכים ומכים לעיני סבי לעיני

סבי!

שירי בסליק סבי!, אני זועקת, בכדי החלב! את שירי קראו ואותי עיזבו

את שירי קרעו מידי סבי:

קולברמהנשמענהיבכיתמרוריםרחלמבכהעלבניהמאנהלהינחםרחלמבכהעלבניהכיאינםכיאיננה

כי אינם שגדעו הנרות מידי סבתותתי שגזלו שמן

המאור ולא זכו שבתותי שישירו בהן ואת עלית על כולנה. כולנה עלו

בעיני. כולנה עלו בעשן וירדו כאבק. עלו ואותיות אשת חיל פרחו. שמן שפרח עימהן נשמר מרפד המחילה מעד ועד

הגיע בניחוח השדה. הגיע באדמה. הגיע. עד שנצטרכו להוסיף לה חיה בכתובתה.

אילה גם שלוחה בשדה לא תרוץ בקרבי, תעצור דוממת:

עד שכאבו והתפרצו כקול. קול כ"ב. קול החושן. גוון לא מתבטל בגוון.

טובה  חיה  גבריאלה

"מני את המר ואת מה שלא נתן לך לישון,

מני גם אותי עימהם" (צלאן)

____ :

עשר ספירות כמספר עשר אצבעות שקפאו

שקפאו ולא נשרו

שקפאו ולא נכרתו

שקפאו ואין להם סוף

בלום פילבך מלהרהר

בבראשית פרחה גבריאלה

בהראיני מראייך הינדה גולדה

בהשמיעי קולך רבקה

באשימה עיני עליו אפרים

בארך אפיים אהרון

במביט מן החלונות אילה

בצחוק עשה לי שרה

בקולך נאה דב

אל תקרא בשיעור אלא בשער

עומק רום ועומק תחת

 

תחת ציפורני עומד טיח משריטת הקירות לחפור אל האוויר שבראת שם

תחיית העור מן הטיח.

אל הפינות אל הפינות אל תזוזי עודף חמצן את דורשת עודף את ממציאה עלייך את המוות לרוץ פה משמע להתאבד חכי אולי יבוא מושיע נסי לנשום עוד מן הגז הגז הזה יבואו אל אפך כריח השושנים המצוירים על חלונות הראווה. בואי אחזי בידי ילדה היכן אמך היכן את נושמת בדרך כלל היכן אפך, ראי הנהו אפך מכאן נשמי. שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד. אחד אלוהינו באחד נשימה, קדוש אדונינו באחד נשימה גדול שמו אחד נשימה. ברוך אחד שם אחד כבוד אחד מלכותו אחד לעולם אחד ועד אחד עד אחד ברמה נשמע עדות היא נשימה אחרונה הנה אתה מלכינו מן האור הנה ריח השושנים נדמה כעת אמת.

מיקי מי?

מעפר דל מי מקימי

כל שזמן דר בי

הרעב אינו בר קיימא

בשורה הנכלמת במרכז הגוף קיימת תמיד

The true is gone

The true is gone

The true is gone

Away from me

מתרוקנים הצעדים מקולם

מתרוקנת איכה אל פי

The true is gone

The true is gone

Away from me

בדמייך חיי

בדמייך חיי

בקצב תקתוק אותיותיה של סבתי על השולחן

אני מונעת את הגוף השלם של החורבן

עלפני נותר

חתום

וחותם יד כל אדם בו