אנחנו ממשיכים בשיעורי העקרונות והצירים המנחים אותי בהוצאת ספר שירה, עם חגיגת הספר החמישי שלי.
לפני המון שנים לימדו אותנו ששירה היא נגיעה במוזות. אך אף אחד לא ראה את המשוררים על האולימפוס כשהם מדברים עם עיתונאים, קוראים חוזים או מחדשים הספקה בחנויות. היום משורר חייב להיות שחקן כדורגל שיודע את כל התפקידים על המגרש. הוא לא מסיים ספר שירה והמונים מריעים לו. הוא צריך להבין את התהליך ולפקח עליו.
אישית אני שונא את הגרילה. אבל למדתי איך ללבוש כובעים שונים למען עתיד האותות, והמופתים שלי. בספרות המצב אחרת. אבל בשירה אתה חייב לקפוץ, בין השירים, לקהל ולהתמלא בבוץ וזיעה ולשייף את חושיך להפליא ביצירתיות גם מחוץ לשולחן הכתיבה. אל תגיעו עייפים לסוף הדרך. השאירו כוח לדחוף את הספר, לכתוב עליו, לדבר עליו, לחשוב על דרכים חדשות להביא אותו בפני הקהל שלכם. כי הוצאות השירה לא נמצאות שם, ויש לכם את הכוח ברשתות.
