ברליניזציה של השירה העברית החדשה

IMG_0123המילים על העזיבה / מתי שמואלוף

 

השיר יתחיל עוד מעט ליפול

כי

 

עזבתי את חיי הפיקדונות

למצוא חיים חדשים בברלין

דיברתי אנגלית שבורה, חמישה שקלים ליורו

סגרתי את הטלפון היהודי

 

נפרדתי מאּמי

מספריי

מאותיות אהבות חיי

חבריי

 

מאת: אילן ברקוביץ'

השיר "המילים על העזיבה" מופיע בתחילת החלק השני של ספר שיריו החמישי של המשורר מתי שמואלוף (יליד 1972, חיפה, מתגורר כיום בברלין, גרמניה), "פרֵדה בברלין" (2014, בוקסילה, ספר דיגיטלי, עריכה: יובל גלעד; שירי הספר לא מנוקדים להוציא מקומות מסויימים לצורך הבהרה). זה שיר מיפוי שמשלב בתוכו מספר מפות אוטוביוגרפיות: מפה ארס-פואטית (השיר העומד ליפול); מפה גיאוגרפית (חיפוש החיים החדשים בברלין); מפה של שפה (מעבר לדיבור באנגלית שבורה); אפילו מפה של לאום (סגירת הטלפון היהודי) וכן גם מפה משפחתית-אינטימית (הפרדה מן האם [במרכז החלק הראשון של הספר עומדת הפרדה מאהובה]; מהספרים; החברים; האהבות; האותיות). כל אחת מהמפות הללו ניתנות להרחבה ומחשבה אודותן (למשל: האם השיר נופל כ"נפולת של נמושות" או למשל מה ההבדל בין אנגלית שבורה לבין אנגלית רצוצה ומדוע נבחר דווקא השורש ש.ב.ר לתיאור השפה המתווכת בין היהודי מישראל לבין המקומיים מגרמניה) אולם המשורר מסתפק בתיאור מינימליסטי של כל אחת מהן (לכן השיר נקרא "המילים על העזיבה"). יש כאן טון מינורי נלווה לצעד שנתפס כדרמטי – מעבר לארץ אחרת ועוד גרמניה (כאן מהדהד שוב הטלפון היהודי שנסגר) – וזו בחירה מאוד אמיצה מצדו של המשורר לנהוג כך. הוא כמו מנפה את המלודרמטיות האפשרית ומותיר את הדברים יבשים, קטלוגיים, כמעט אפילו אובייקטיביים. כמובן שהם לא.

מפה נוספת שניתן לשרטט בעקבות הקריאה בשיר הזה היא של מה שאפשר לכנותו כברליניזציה של השירה העברית החדשה. קראנו כאן בשבועות שחלפו את שיריהן של הדס גלעד אודות ברלין-בלעין המתגלות לה בחלום מתוך ספר השירים הראשון שלה, "כל אור בעצם" (הכוונה לשיר "פליטת פה", 2013, פרדס, עמ' 69, עריכה: טל ניצן); ושל דלילה מסל-גורדון אודות ברלין כמילה בלתי מושגת בשיר "משהו יותר קונקרטי מברלין" מתוך כתב היד של ספר ביכוריה אותו תערוך המשוררת אנה הרמן. אצל גלעד וגורדון ברלין היא לא מקום מוחשי שהן נמצאות בו – אמנם גלעד מתארת בשירה את בית אחותה אך התיאור נסוב על חלום – ואילו אצל שמואלוף מדובר במקום ממשי שהוא הגיע אליו. האם זה משנה את הקריאה שלנו בשירים השונים? האם נוצר כאן מהלך פואטי-גיאוגרפי חדש? ימים ויבשות יגידו. אל המהלך הזה אפשר לצרף עכשיו גם את ספר שיריו הראשון של הסופר יאיר אסולין, "מינכן" (2014, הליקון, עורך הספר: דרור בורשטיין), המתאר את חוויותיו בעיר הגרמנית הגדולה. יכול להיות מעניין להשוות בין התיאור שהוא מספק בשיריו על מינכן לעומת התיאור ששמואלוף מציג בשירי הפרדה שלו על ברלין אך זו כבר השוואה שהיא מחוץ לגבולות הטור הזה ואולי היא מחכה לכותב החרוץ שייקח אותה לידיו וייצא בעצמו אל המסע.

הביקורת התפרסמה בדף הפייסבוק של המבקר והמשורר אילן ברקוביץ'

*


אתה לא מלאך, ואת לא מלאכית. איך אפשר לקרוא את המלאכים בעולם כל כך חסר מלאכים. כמובן שזהו ציטוט לשיר של אלי אליהו, אך גם התכתבות עם המושג של המלאך בתנ"ך. "את נשמתך ביקשתי" – פרידה בברלין.

10309504_760183460680342_6121524427440556009_n

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s