איך הפכתי אנטישמי בעל כורחי

2014-07-30 19.17.47בוקר טוב. הנה הטור השבועי שלי בתרבות וספרות  "הארץ" הסיפור המלא על איך הפכתי אנטישמי בעל כורחי, חייבים לעצור את המלחמה! שבת שלום

החבֵרה הגרמנית שלי הודיעה לי בשמחה שהיא מארגנת הפגנה נגד המלחמה בעזה, ביחד עם חבריה. היא ביקשה שאסייע. מה אני אגיד לכם, דעותיי השמאלניות ידועות לכל, אבל אחת ההחלטות שקיבלתי לפני בואי לברלין היא שלא לחזור על כל הפעילות החברתית שאיפיינה את עבודתי התרבותית בעבר. לא רציתי שוב להסתובב ברחובות ברלין עם מגאפון כמו שעשינו ב"גרילה תרבות", או באינסוף התארגנויות, אסופות, התנגדויות למלחמה, עם עובדים שובתים, עם הבדואים באל עראקיב ועוד. רציתי לנוח ולכתוב. לתת לכל הפעילות החשובה להיעשות בידי אחרים, כדי שאוכל סוף סוף להתרכז ביצירה שלי. דיברתי על כך עם חברתי והיא הבינה אותי. בסוף רק הסכמנו שהיא תרשום אותי לקבוצת הפייסבוק ואני אתרום מהידע שלי, בלי להיות אחד מהמארגנים של ההפגנה.

הגענו להפגנה, שמחים, קהילה גדולה של ישראלים, פלסטינים, איראנים והרבה פרצופים לא מוכרים. עומדים ברחוב אורניינבורג, על הכביש. אני מגלה שסגרו בשבילנו את הרחוב. אני מביט בשוטרים הגרמנים הלובשים מדים שחורים, כמו רובוקופים, אפילו עם מגני־כתפיים. הם באים להגן עלינו, אבל משהו בהם מפחיד. הרצינות שלהם. ההפגנה מתהפכת עלינו, וסטודנטים פרו־פלסטינים צעירים שמגיעים מבית ספר סמוך משתלטים על ההפגנה שאירגנו הנשים, חברות של חברתי. אחת החברות לא מוותרת וצועקת למגאפון הקטן שלה, והגברים לפעמים עונים. אך רוב הזמן הולכים אחרי המנהיג שצועק, "מרקל מממנת, ישראל מפציצה". אני לומד גרמנית, עוד מלה ועוד מלה, מתוך הדברים שנאמרים.

2014-07-30 19.17.55אנו הולכים רחוב אחר רחוב, באמצע יום הומה בברלין, והכל חסום בשבילנו. מאה אנשים צריכים לחתום על ההפגנה והמשטרה סוגרת בשבילך רחובות. אני רואה את החברה האיראנית של זוגתי מיואשת. אני שואל מדוע. היא מסבירה שהיא לא אוהבת קריאות איסלאמיות. בפעם האחרונה שזה קרה, חומייני רצח חלקים ממשפחתה. אני ניגש לחברה שלי ומבקש שלא לקרוא את השיר שהתכוונתי לקרוא בסוף ההפגנה. אני אומר לה שההתלהמות מפחידה אותי, אני לא רוצה לעמוד מולם. היא אומרת לי לחכות.

מפגינים ישראלים הולכים לצד ההפגנה הרועשת עם דגל ישראל. הנערים מתקדמים אליהם, נוצר מעגל. אך החבר הפלסטיני שלנו מפריד ואומר לנערים שהצטרפו להפגנה שיתרחקו מהישראלים כי אנחנו לא רוצים צרות. המשטרה מפהקת ומביטה מרחוק ולא עושה כלום. לבסוף אנחנו מגיעים לאזור ה"הקשרמרקט". עוצרים שם. הקהל נרגע ואני קורא את השיר שלי, "בכפר לא שלם ובגירוש יפו", בשלוש שפות. החברים שמים טלפון עם מוסיקה כדי להוריד את האנרגיות ומתפזרים לאכול ולשתות משהו.

בבוקר אני פותח את העיתון ונחרד. בגוף הכתבה נכתב שביום רביעי אירגנתי הפגנה בברלין, ואילו הכותרת מדברת על הפגנה אנטישמית אחרת שהתארגנה ביום חמישי. הפכו אותי לאנטישמי בעל כורחי. לך תסביר שזו היתה הפגנה של נשים שתפסה כיוון אחר לגמרי.

ביום למחרת אני מקבל הודעה על התארגנות של אמנים נגד מלחמה בישראל. בעבר, אני הייתי זה שמארגן. היום אני לא פה ולא שם. תלוי בין עולמות. מואשם בדברים שלא עשיתי. בורח עמוק אל תוך סיפורי, לזרועות חברתי, ובוכה על המתים בשני הצדדים, ובאיזו קלות עברנו מ"העם רוצה צדק חברתי", ל"העם רוצה נקמה".
1902773_10152960035218238_8190960489186082522_nעוד טורים:
* מדוע המכתב של מח"ט גבעתי לא עוזב אותי
הבליץ-קריג הספרותי מברלין יגיע בקרוב לפתח דלתכם
טילים לא נופלים על ברלין
מה זה להיות סופר ישראלי בברלין
* הנה אני יושב עם שני פליטים ממשהד, העוקץ
* מלאך יהודי בשמי ברלין החשוכה: רשימות של גולה עיראקי
* מברלין באהבת מלאך: רשימה ראשונה של בן מהגרות
* ישראלי בברלין ליאיר לפיד: "יש שואה כלכלית"
* סוכות, גלות וברלין
& כואב לנסוע, כואב יותר להישאר

אודות Mati Shemoelof

משורר, עורך וסופר. A Writer
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי, עם התגים , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s