חברה מסרה לי שמצאה כמה עותקים מספרי הראשון "מגמד הצלקות" משנת 2001. הידיעה שימחה אותי. כי לא במקרה קיבלתי אותה דווקא עכשיו כשאני עורך את ספר הסיפורים החדש שלי "מקלחת של חושך" בהוצאת כנרת זמורה דביר. יש דרך ארוכה שסופר עובר בה כשהוא בונה את דרכו לתוך האפילה של היצירה. עברתי דרכים רבות, ארוכות ומפותלות, מכתיבת שירה לכתיבה סיפורים עם רוחות רפאים. ואתמול בין השאר קיבלתי הסבר נפלא מיצחק בשביס זינגר כשנאם בטקס פרס הנובל על הקשר בין רוחות רפאים ויידיש:"הוד מלכותו, קהל יקר, שואלים אותי למה אני כותב בשפה גוועת. ראשית, אני אוהב לכתוב סיפורים על רוחות, ואין דבר מתאים יותר מאשר לכתוב על רוחות ביידיש. רוחות אוהבות יידיש. כולן מדברות יידיש. שנית, אני מאמין בתחיית המתים. המשיח יגיע, מיליוני מתים מדברים יידיש יקומו מקברם, והשאלה הראשונה שלהם תהיה: יש איזה ספר יידיש חדש לקרוא?" (כתבה יפה על הנאום)
בהתחלה פחדתי לכתוב על רוחות רפאים. אני זוכר שאימא של האקסית שלי, קראה את אחד מסיפורי שזכה במומלצים בתחרות "הארץ" ולא יכלה להמשיך. אני עדיין מחכה שהיא תמשיך לקרוא. אבל הבנתי שיש כוח אדיר למילה, היא יכולה לנצח את המוות, ולקחת אותו ברפסודה של כארון אל השאול של האדס, ושם לברר דברים שרק אותיות יכולות ללבוש, רק שפה יכולה לחזור חיה מהעולם התחתון, מהגיהנום, מעולמות הקודש ולהתערבב בחולין, ביומיומי, ובביוגרפי
