גלויות ברכה ליקום: פרידה מסמיח אל קאסם

 

בתמונה: סמיח אל קאסם. cc: ויקיפדיה

בתמונה: סמיח אל קאסם. cc: ויקיפדיה

המשורר סמיח אל קאסם נפטר, יהיה זכרו ברוך!

גפרור / סמיח אלקאסם
(תרגם מערבית: ששון סומך)

וכאשר הדלקתי בעיר הימים
גפרור אחד
לא מצאתי סיגריה.
אבל ספינות מלחמה אחדות
ראו את האור, וחשבו את קומתי מגדלור
כוונו את אש נשקם החזקה
על הבתים האפורים והעצים והפֻנדקים,
והשרפות ערכו
טיול פרא
בין מפרץ המות והגנים
(גפרור תמים אחד
והציביליזציה קורסת).

סמיח אל-קאסם, יליד שנת 1939, תושב הכפר ראמה בגליל, מחשובי המשוררים הפלסטינים בדורות האחרונים. פרסם עשרות קובצי שירה. הלך לעולמו אתמול.

 

*

קטע מפרוטוקול חקירה / סמיח אלקאסם
(תרגם מערבית: ששון סומך)

– ואיך אתה קורא לארץ?
– ארצי.
– אתה מודה, אם-כן?
– כן, אדוני, אני מודה.
ואין אני תייר במקצועי.
– "ארצי" אתה אומר?
– "ארצי" אני אומר.
– אם-כן, היכן ארצי?
– ארצך.
– וארצך, היכן?
– ארצי.
– ותרועת הרעם?
– צהלת סוסי.
– והמולת הרוח?
– המשך שלי.
– וירק העמקים?
– עמל ידי.
– וגובה ההרים?
– גאותי.
– ומה תקרא לארץ?
– ארצי.
– וארצי, כיצד אקרא לה?
– ארצי.

הנה כמה שורות מתוך שירו האלמותי "גלויות ברכה ליקום" שהופיע באסופה "אדומה: שירת פועלים" (אסופת שירי פועלים, 2007, הוצאת מעין, הכיוון מזרח ואתגר):

כמו החילים הצעירים הנלחמים את מלחמת אדוניהם
למען חופן של קמח,
כמו הכלואים ללא משפט
עד שימצא אישום מתאים
כמו שודדי ים מתים
כמו קרבנות הסופות והספינות הטבועות
והרועים שהבצורת, שנה אחר שנה, חסלה
את מרבית אמונתם
וכל עדריהם.

(גלויות ברכה ליקום – סמיח אל קאסם)

הנה כמה מילים שכתבתי על שירו

האוניברסאלי מתחיל בפרטיקולרי – מתוך הביקורת על הנאורות, התערערה ההדדיות שבין הרעיון הלאומי לרעיון התרבותי. וכך ישנו היום דיכוי בינלאומי, שעובר את גבולות מדינות הלאום, וישנו גם דיכוי המתרחש בתוך היחיד חסר המולדת. ה'חזרה' לאוניברסאלי מראה כיצד הדיכוי מתפשט בצורה דומה וגם שונה ממדינה למדינה כדרך של ההבניה ולא כמציאות אובייקטיבית. למשל, המשורר הפלסטיני-ישראלי סמיח אל קאסם בשירו 'גלויות ברכה ליקום' אשר הולך בין הדיכוי של קבוצות שונות וחוזר לבסוף לדיכוי שלו בתוך הקבוצה הפלסטינית חסרת המולדת. היכולת לזהות דיכוי מתחילה ביכולת לזהות את ההבניה שלך כסובייקט במרחב פוליטי. היכולת שלך להזדהות ולפתח זהות פוליטית היא היכולת להקשיב לתכריכי ההבניות של כינון זהותך : 'כמו הזרוקים וההומלסים / בין חורבות מנהטן המזויפת / כמו האומללים בטורה בורה […] כמו המרוקאים המהגרים על פני השפלה ומות / בלילה של העיר מלייה הנכזבת, / כמו המתפללים ביאושם / כמו שבויים בפחונים ישנים […] כמוני אני / עוטה את תכריתי / זועק: אוי הר כפוף שלי / אוי מולדת שלי / אוי מולדת שלי / אוי מולדת שלי !" (דצמבר 2001).

תחסר לנו סמיח, אבל השארת לנו ירושה של שירה יפיפייה. תודה. נתראה בצד האחר!

אודות Mati Shemoelof

משורר, עורך וסופר. A Writer
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי, עם התגים , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s