מה קורה כשפתאום התרבות הקיבוצניקית נוחתת עלי בגרמניה

2014-07-06 22.44.08אתם חייבים לקרוא את הטור החדש שלי בתרבות וספרות – "הארץ" והפעם "מה קורה כשפתאום התרבות הקיבוצניקית נוחתת עלי בגרמניה"

אין כמו לצאת מברלין צפונה. לעבור את מחוז ברנדנבורג ולהגיע, אחרי שלוש שעות, למקלנבורג, השייך למה שהיה מזרח־גרמניה: אזור כפרי יפהפה. מלא טירות, שדות חיטה, תירס, עצי תפוח ושזיף. זאת הפעם השנייה שאני כאן והמקום מזכיר לי את נופי הקיבוצים ובפרט את קיבוץ בית אורן, שם ישבתי בעבר עם המוסיקאי חיים רובינשטיין שהיגר לבסוף לוושינגטון. לאחר שלוש שעות נסיעה הגענו לביתה של הסופרת כריסטה וולף, המשמש היום מעון לסופרים. אני קורא באנגלית את הספר שלה "קסנדרה", בו היא מראה כיצד הלנה בכלל לא הובאה לטרויה, אלא רק שיקרו לעם על גניבת האשה היפה ביותר בתבל.

ופתאום, דווקא במקלנבורג, המקום הכי רחוק שאני מכיר בגרמניה, בבוקר, כשאנו מלקטים פרחים, הפתעה: מישהו מאחורי מדבר אלי בעברית. שתבינו, אני המזרח־תיכוני היחיד באזור. קשה להאמין שאני פוגש בפליקס פפנהאגן, הדוקטורנט המזרח־גרמני שהיה נוהג לשבת אתי בקפה "תמר" בתל אביב. אלוהי המקריות שוב פעל, ודווקא במקום המסתור שלי.

הוא מספר לי על עבודת המחקר שלו. הנושא שלה הוא הופעת הדת במוסיקה הפופולרית בישראל. הוא היה בין האחרונים שראיינו את גבריאל בלחסן היקר לפני מותו. רכבנו ביחד על אופנינו בשבילים סודיים. שרנו "ואיך שלא…" של אריאל זילבר בדרכנו אל הקולנוע של הכפר המזרח־גרמני. ישבנו אל מול מסך גדול ביחד עם תושבי הכפרים, מתחת לגשם שוטף, עם בירה ביד אחת ונקניקייה ביד האחרת. וצפינו בסרט בולגרי חתרני מהסיקסטיז וגם סרט הומוריסטי על המצאת הטנגו בפינלנד. ובדרך חזרה אין תאורה ורק עינינו מאירות.

בכפר הזה היה פליקס מבלה את החופשות בילדותו. עתה הגיע עם בתו התינוקת הנישאת על גבו, ותיק קטן שלקח על אופניו, ולצדו חברתו הצעירה. המועד תוזמן לפסטיבל מקומי. אחד מתושבי הכפר העניק את האחו הקטן שלו לחבורה גדולה של היפים, ומצאנו את עצמנו רוקדים אתם בגשם ובבוץ.

הכל היה כל כך נפלא, עד שהגענו לאגם. כולם התפשטו כמיטב המסורת המזרח־גרמנית וקפצו למים עירומים. רק אני נעצרתי. אני חושש שייראו הפגמים שלי: הכרס, השערות הלבנות הגדלות במקומות מוזרים. לא מסוגל לתרבות הקיבוצניקית הזאת, שפתאום נוחתת עלי משום מקום ומחייבת אותי להתיישר אתה.

החברה שלי מסתכלת עלי, אני מסתכל הצדה, ולא יודע מה לעשות עם כל הגברים הלא נימולים והנימפות המקפצות במים. "עכשיו תורך", היא אומרת לי. פליקס ושרה חברתו מנופפים לי מסוף האגם. ואפילו אנה, הבת שלהם כבר זחלה לתוך המים עם חברתי, ומישירה את עיניה ומתביישת בי. ואני נוגע לא נוגע במים הקפואים ומקלל את הרגע שבו נכנסתי לקיבוץ המזרח־גרמני הזה. אני מסתכל שוב בחברה שלי, שמתחננת "תפסיק לעשות פרצופים".

לא ידעתי מה לעשות והתחלתי לפשוט את בגדי. סימנתי לחברתי ולתינוקת להסתכל. קפצתי לאגם הקפוא. הדם בגופי השתולל ופתאום הרגשת אחדות עם הכל. הגוף שלי נהיה חם בתוך הקור הזה. הרגשתי כאילו אני מתעופף מעל המים.

התעוררתי בבריכה של קיבוץ בית אורן, ובמקום קרחת היה לי שיער ארוך, ראסטות של ממש. אני והגיטרה של חיים רובינשטיין, וחלב של פינק פלויד שמתנגן לי על השפתיים.

http://www.haaretz.co.il/literature/study/.premium-1.2437668

אודות Mati Shemoelof

משורר, עורך וסופר. A Writer
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי, עם התגים , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על מה קורה כשפתאום התרבות הקיבוצניקית נוחתת עלי בגרמניה

  1. פינגבאק: ישראלי בברלין, חולם על דע"ש ואייסיס ומתעורר עם גרמניה שמרגיעה אותו

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s