להיות ברלינאי-ישראלי

הטור התפרסם לראשונה בתרבות וספרות – הארץ

החתונה של גל ונטלי. אני ברקע

החתונה של גל ונטלי. אני ברקע

החברים התל אביבים לא מבינים שהזיכרון הברלינאי שלנו הוא חלק בלתי נפרד מהאישיות, הזהות וההוויה הממוקפת שלנו. אנחנו יושבים סביב המקף, נופלים לתוכו, עולים מקצף גלי הים כְּוֶנוּס ונרדמים בשפות שונות ומשונות

אני נוסע לחתונה של גל ונטלי, ופוגש את אבי בוחבוט שהגיע במיוחד לוואדי של בית אורן כדי לתקלט להם את האירוע המאושר. אבי ואני הולכים דרך ארוכה, הוא היה המעצב של "גרילה תרבות" ויום אחד שנינו מצאנו את עצמנו בברלין. רקדנו, שתינו, שמחנו ועישנו כמה דברים טובים. פתאום הבנתי, שמתפתחת תרבות ברלינאית־ישראלית. זאת לא ירידה מהארץ, זאת לא עלייה לברלין. אלה אנשים פשוטים שחיים את החיים שלהם עם זוג מאהבות, האחת תל אביב והשנייה ברלין.

וככל שאני יותר בברלין אני רוצה להיות יותר בתל אביב, עם הקיץ, עם הקצב המשגע, עם החברים הזזים בתוך הבועה וקופצים מהבננה ביץ' לקנות אוכל בשוק, יורדים לבירה ראשונה ב'מנזר' ומשם ל'לוציפר'. וככל שאני יותר בתל אביב אני רוצה להיות בברלין, לשחק כדורגל עם הנבחרת המזרח תיכונית בפארק שליד טמפלהוף, להביט בסתיו המהמם של העיר, להתכתב עם מגדל אלכסנדרפלאץ שמביט בך כמצפן מכל נקודה בעיר, להיות בהכרח רב־לאומי, זר, המביט מבחוץ על תרבות דינמית.

ואני פוחד ששתי המאהבות שלי לא יצליחו לחיות בתוך גוף אחד. שתל אביב תקיא אותי מתוכה ושברלין תקיא אותי, ואשאר במקום ללא עיר. כי כל רגע בברלין עוקר אותי מתל אביב וכל רגע בתל אביב מרחיק אותי מביתי בברלין. האם אצליח לשרוד על מסלול ההמראה והנחיתה הזה שהמצאתי לעצמי, עם האנגלית השבורה שקניתי בשירי רוק, הגרמנית עם המבטא הכבד, הערבית מלאת הברכות והעברית המתפרקת מהסלנג שלה.

כל ביקור בישראל מראה לי כמה דברים השתנו בתוך המוכר וכמה קל להיות זר גם בתוך הקהילה הכי ישירה שלך. אבל רגע אחד של נסיעה עם המשוררת עדי קיסר להשקת ספרה החדש בירושלים, או ישיבה בקפה תמר עם ערן סבאג ודודו בוסי, או ביקור אצל האחיינים שלי בחיפה, מזכירים לי שיש אהבות שלא יכולות להישכח. ההפך. הגעגוע הופך אותן לעמוקות, שורשיות ומדויקות יותר.

BzkK0mkCcAILAc_.jpg large

לילה אחד אני יושב עם חבריי ב"אוגנדה", ואנחנו נזכרים בלילות שישבנו על נהרות ברלין. החברים התל אביבים לא מבינים שהזיכרון הברלינאי שלנו הוא חלק בלתי נפרד מהאישיות, הזהות וההוויה הממוקפת שלנו. אנחנו יושבים סביב המקף, נופלים לתוכו, עולים מקצף גלי הים כְּוֶנוּס ונרדמים בשפות שונות ומשונות, רצים במנהרות שבין ברלין ותל אביב ויוצרים בשפות מוכרות, אבל מתוך זרות. והזרות שקופה, אי אפשר להביט בה מבחוץ. היא תבלין שאי אפשר לרכוש בשוק לווינסקי או בפְּרִימַרְק.

אז אפשר כבר לדבר על זהות ממוקפת או שאי אפשר לדבר עליה? האם אפשר לומר "אני צרפתי־ישראלי", "ברלינאי־ישראלי", או "לונדוני־ישראלי" וכדומה – כמו כל אותם המונים ישראלים החיים בתוך מטרופולין אירופית. או שמא זהות ממוקפת שייכת רק למאות אלפי פליטים החוצים כרגע את הגבול שבין טורקיה וסוריה מפחד דאע"ש.

כמה זמן אפשר להישאר בברלין בלי ללמוד גרמנית עד תום? כמה זמן תוכל לחיות מחוץ לסלנג בעברית לא מעודכנת?

הטור התפרסם לראשונה בתרבות וספרות – הארץ

עוד טורים:

מה קורה כשפתאום התרבות הקיבוצניקית נוחתת עלי בגרמניה | ופתאום הבנתי שאני, השחור, רוצה להיות לבן. שייסה | המשורר מתי שמואלוף בהפגנה נגד המשורר מתי שמואלוף | איך הפכתי אנטישמי בעל כורחי | מדוע המכתב של מח"ט גבעתי לא עוזב אותי הבליץ-קריג הספרותי מברלין יגיע בקרוב לפתח דלתכם |  טילים לא נופלים על ברלין |  מה זה להיות סופר ישראלי בברלין | טורים נוספים:  הנה אני יושב עם שני פליטים ממשהד, העוקץ | מלאך יהודי בשמי ברלין החשוכה: רשימות של גולה עיראקי | מברלין באהבת מלאך: רשימה ראשונה של בן מהגרותישראלי בברלין ליאיר לפיד: "יש שואה כלכלית"סוכות, גלות וברלין * כואב לנסוע, כואב יותר להישאר

10561766_10153176599953238_2445844326617954814_n

***
לפני קרוב לעשר שנים כתבתי מאמר על מוזיקה מזרחית, נעזרתי ברעיונות של נפתלי שם טוב, וגלית סעדה אופיר זיכרונה לברכה, היום אני מגלה שהמאמר הזה מצוטט בכל כך הרבה עבודות ואף בביקורת המקסימה של נירית בן ארי על הספר החדש של אדוין סרוסי ומוטי רגב. יפה שהיא הגיעה אליו והם לא. וזה לא במקרה שיש תהום בין האינטרנט וההווה לבין מגדל השן ובכל זאת למדתי רבות מכתביהם במשך השנים ולהתעלמתי מההתעלמות שלהם. ספרם של אדוין סרורי ומוטי רגב, "מוזיקה פופולרית ותרבות בישראל", חוקר את המוזיקה הישראלית ואת דרכה לייצג את נפש האומה, תקומתה ותחלואיה

אודות Mati Shemoelof

משורר, עורך וסופר. A Writer
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי, עם התגים , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

3 תגובות על להיות ברלינאי-ישראלי

  1. shaultweig הגיב:

    מקלחת של חושך

    הספור הראשון היה "חימום" , מקלחת של חושך לא יכולתי להניח מהיד. התחלתי את היתדות בלילה אבל הפסקתי ב 3 בלילה בגלל עייפות. עכשיו אני ממשיך וזה נפלא. השעות הקטנות של הלילה כאשר כולם ישנים הם השעות לקריאה

    Liked by 1 person

    • Mati Shemoelof הגיב:

      תענוג… הלוואי ויכולתי להיות לרגע, כמוך, לפגוש בסיפורים האלו בפעם הראשונה. חיממת את ליבי, בסתיו הקפוא הזה … תודה.. כשתסיים תכתוב ביקורת שלמה, ואפרסמה בשמחה…

      אהבתי

  2. פינגבאק: ישראלי בברלין, חולם על דע"ש ואייסיס ומתעורר עם גרמניה שמרגיעה אותו

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s